ויקיפדיה

משתמש:מינוזיג/ארגז חול 4

< משתמש:מינוזיג
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של מינוזיג.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של מינוזיג.
קריאת טבלת מיוןעלווית חורף
P. c. collybita
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: חולייתנים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: סבכיים
סוג: עלווית
מין: עלווית חורף
שם מדעי
Phylloscopus collybita
תחום תפוצה

1. קינון: קיץ בלבד.
2. קינון: במספרים קטנים שגם חורפים.
3. קינון: נפוץ גם בחורף.
4. מבקרי חורף שאינם מקננים.
5. מבקרי חורף שאינם מקננים בסביבה
מתאימה לקינון (נווה מדבר, שדות בעלי השקיה)

עלווית חורף (שם מדעי:Phylloscopus collybita) היא ציפור שיר קטנה מהסוג עלווית במשפחת הסבכיים, ניזונה מחרקים וחסרי חוליות, ומקננת בשטחי חורש פתוחים, באזורי האקלים הממוזג של אירופה ואסיה. היא העלווית היחידה הנשארת לחרוף בישראל.

זו ציפור נודדת, החורפת בעיקר בדרום ומזרח אירופה, דרום אסיה וצפון אפריקה. צבעה העליון ירקרק-חום, ולבן מלוכלך בחלק התחתון. לעלווית חורף יש מספר תתי-מין, חלקם נחשבו בעבר לתת-מין שלה, אולם כעת מוכרים כמין עצמאי. הנקבה בונה קן בצורת סלסילה מקורה על האדמה או בסמוך לה, ונוטלת את רוב מלאכת הדגירה והטיפול בגוזלים, בזמן שלזכר יש מעורבות מועטה מאוד בנעשה בקן, ועיקר תפקידו בהגנה על הטריטוריה ממתחרים, והדיפת טורפים פוטנציאלים מהקן.

ציידת חרקים זו, מהווה טרף בעצמה, ליונקים, כגון חתולים וסמורים, ולדורסים, בעיקר לסוגי הנץ השונים. בשל אוכלוסייתה הגדולה וטווח האזורים הנרחב שבהם היא נמצאת, איגוד השימור העולמי, IUCN, הגדיר אותה בסטטוס של ללא חשש, אף על פי שתת-מין אחד שלה ככל הנראה נכחד.

מיון עריכה

חוקר הטבע גילברט וייט היה מהראשונים למיין ולהבדיל בין המינים הדומים מאוד - עלווית חורף, עלווית אפורה ועלווית ירוקה באמצעות שירתן, כמפורט בספרו מ - 1789 "תולדות הטבע של סלבורן",[1] אולם הראשון לתאר את העלווית חורף באופן רשמי כ- Sylvia collybita היה האורניתולוג הצרפתי לואיס ויילוט בספרו Nouvelle Dictionnaire d'Histoire Naturelle, משנת 1817.[2]


הזואולוג הגרמני, היינריך בואי, תיאר את הסוג עלווית ב- 1826 כמכיל בקירוב ל- 50 מינים של ציפורים קטנות ממשפחת הסבכיים של העולם הישן הניזונים בעיקר מחרקים ובעלי מופע ירקרק או חום בחלק העליון, וצהבהב או לבן בחלק התחתון.[3]

לעלווית חורף יש 3 תתי-מין מוסכמים, אלו מהאיים הקנריים, חצי האי האיברי ומקווקז מוכרים כיום לעיתים תכופות כמינים העומדים בפני עצמם, ופחות כתתי-מין.[4][5]

תתי-מין עריכה

  • P. c. collybita מקנן באירופה מזרחית לפולין ובולגריה, חורף בעיקר מדרום לאזורי הקינון שלו מסביב לים התיכון ובצפון אפריקה.[6] הוא הרחיב את הטווח צפונה לתוך סקנדינביה מאז 1970, קרוב לקצה האזור הדרומי של תת-המין P. c. abietinus.[7]
  • P. c. abietinus נמצא בסקנדינביה וצפון רוסיה, וחורף בדרום מזרח אירופה וצפון אפריקה, מזרחית לעיראק ומערב אירן. זוהי גרסת הבניים של P. c. tristis ו - P. c. collybita מבחינת צבעו האפור דהוי ירוק זיתי בחלקו העליון, גבה בצבע צהוב חיוור, והחלק התחתון לבן יותר משל ה- P. c. collybita [8], אולם שירתו מאוד דומה לשלושת תתי המין המוסכמים. בשל שוני יחידני, הבחנה אמינה בין c. abietinus לבין c. collybita עשוייה להיות קשה מחוץ לטווח האיזורים בהם הם מקננים וחורפים.[8]
  • P. (c.) tristis, עלווית חורף סיבירית, מקננת בסיביר מזרחית לנהר הפצ'ורה וחורפת באזורים הנמוכים של הרי ההימליה. זהו תת-מין חד-גוני, אפור או חום במקצת בחלק העליון ולבנבן בחלק התחתון, עם מעט מאוד צהוב בנוצותיו, והגבה בצבע לבן-צהבהב לרוב ארוכה יותר מתת-המינים המערביים. תווי שירתו suitsistsuisit גבוהים יותר, וקריאה קצרה וצורמנית 'cheet.[8] יש הרואים בו כמין בפני עצמו בשל צבע נוצותיו ושירתו השונים, הדומים יותר ל P. s. sindianus. תת-המינים P. c. collybita ו-P. c. tristis לא מזהים אחד את שירתו של האחר.
 
שרטוט ספקטרוגרמי המשווה קריאות של תתי-המין, משמאל לימין, collybita, abietinus, tristis

תתי-מין לשעבר עריכה

בעבר נחשבו כתת-מין של עלווית חורף, אולם כיום הנטיה בקרב החוקרים לסווג אותן כמין עצמאי.[4][5]

  • P. ibericus - כיום מוכר כמין בפני עצמו.
  • P. canariensis - כיום מוכר כמין בפני עצמו.
  • P. sindianus - שמה באנגלית הוא צי'ף-צ'אף הרים.

אטימולוגיה עריכה

בעבר היו שני שמות עבריים לעלוויות, מנדלי מוכר ספרים העניק לה את השם ציפור העפאים, והחוקר ישראל אהרוני נתן לה את השם ירוקית. בעברית שמה עלווית החורף משום שהיא העלווית היחידה הנמצאת בישראל בחורף.[דרוש מקור]. שמה האנגלי (Chiffchaff) הוא אונומטופאי לצליל ה"צ'ף-צאף" הניכר מאוד בשירתם של תתי-המין האירופאים.[9]. ישנם שמות דומים בשפות אירופה האחרות כגון השם הגרמני זליפ-זאלפ (Zilpzalp) והשם הוולשי סיפ-סאפ. מוצאו של השם המדעי הוא מיוונית; Phylloscopus בא מ phyllon / φυλλον שמשמעו עלווה ו- skopeo / σκοπεω שמשמעו צופה ב-,[10], "צופה בעלווה" משום שציפורים מהסוג הזה מבלות המון מזמנן באכילה בתוך עלוות העצים להם היא דומה במראיה, ומשום שהן נוהגת לצפות, לטפס ולנתר על עלוות הצמחים בכדי ללכוד חרקים, השם collybita הוא עיוות של השם kollubistes שמשמעו "חלפן כספים", מאחר וצליל שירתם מזכיר רישרוש מטבעות.[9]

תיאור עריכה

 
תת-המין P. c. collybita

עלווית החורף היא ציפור קטנה ושמנמנה במעט למראה, אורכה 10 עד 12 ס"מ. משקלו של הזכר 7 עד 8 גרם, והנקבה 6 עד 7 גרם. הבוגרים האביביים של תת-המין המערבי, P. c. collybita, צבעם חום וירקרק דהוי בחלק העליון של גופם, לבן מלוכלך בחלק התחתון ההופך לצהבהב בצדדים, ופס גבה לבנבן קצר. רגליה שחורות, המקור שחור עדין, האברות הראשוניות של נוצות התעופה קצרות. ככל שהנוצות מתבלות הן הופכות לעמומות יותר בצבען, והצהבהב בצידי הגוף התחתון נוטה להעלם, אולם לאחר עונת הריבוי הציפור עוברת תהליך ממושך של נשירת הנוצות והחלפתן בכל הגוף לקראת הנדידה[8]. הפרחונים והצעירים חומים יותר מלמעלה מהבוגרים, והחלק התחתון צהוב-לבן, צעירים אלו יחליפו את נוצותיהם לאחר כ 10 שבועות, מרגע צמיחת הנוצות הראשונות בחייהם. לאחר החלפת הנוצות, הבוגרים והצעירים יהיו בעלי מופע בהיר יותר וירוק יותר בחלק התחתון, וצבע גבה חיוור יותר.[8] מאפיין בולט של ציפור שיר זו היא שירת ה"צ'ף-צאף" העליזה שחוזרת על עצמה, בישראל מאפיין זה ניכר במיוחד טרם נדידתה צפונה באביב.[11] קריאת "ויט" (hweet) שונה מקריאת העלווית אפורה שנשמעת כ "הואיט" (hooeet) בעלת שתי הברות, או היואיט (hu-it) של עלווית לבנת-בטן. [12]

כשהיא אינה שרה, עלווית החורף קשה בזיהוי ובהבדלה מעלוויות אחרות אשר להן צבע ירקרק בחלק העליון ולבנבן בחלק התחתון, קושי זה ניכר במיוחד בעלווית אפורה, אולם במין זה האברות הראשוניות של נוצות התעופה ארוכות יותר, והוא בעל מופע חלק ובהיר יותר, וצבע רגליו חיוור ובהיר יותר מרגליה השחורות של עלווית החורף[8]. עלווית לבנת-בטן ,P. bonelli, עשוייה לבלבל עם תת-המין המזרחי של עלווית החורף tristis, אולם פניה פשוטות, ויש לה צבע ירוק בכנפיים. לעלווית החורף יש גם כנפיים מעוגלות בתעופה, ותנועות יחודיות של זנבה המורכבות מירידה, ונדנוד הצידה, תנועות זנב אלו מבדילות אותה מיתר העלוויות[13], התנהגות זו מסבירה את שמה ההודי tailwagger.

תפוצה ובתי גידול עריכה

 
תת-המין P. c. tristis, צולם בדלהי

עלווית החורף מקננת לרוחבה של אירופה ואסיה, ממזרח לסיביר וצפונה, עם אוכלוסיה מבודדת בצפון-מערב אפריקה, בצפון ומערב טורקיה, ובצפון-מערב אירן[8]. זוהי ציפור נודדת, אולם מהראשונות בציפורי השיר לשוב באביב לאיזורי הקינון שלהן ומהאחרונות לעזוב בסתיו.[12][13] בזמן הרבייה, זו ציפור של חורשים ושטחים פתוחים עם עצים גבוהים עם שטחי אדמה למטרות קינון. עצים אלו בגובה של 5 מטר לפחות, בסביבת צמחיה מעורבת של שרך, סרפד וצמחים דומים. בית גידולה הוא ספציפי למדי, ואפילו קרובי המשפחה שלה אינם שותפים לתכונה זו; לדוגמה, עלווית אפורה מעדיפה עצים צעירים יותר, והעלווית ירוקה מעדיפה פחות צמחיית שיחים[8]. בתקופת החורף משכנה של עלווית החורף מתפרש על טווח גדול יותר הכולל שיחים נמוכים, והיא לא תלויה כל כך בעצים. היא נמצאת לעיתים תכופות ליד מקור מים, שלא כמו העלווית אפורה הסובלת סביבה צחיחה יותר. מזוהה נטיה מתגברת אצלה להעביר את החורף במערב אירופה, צפונה בהרבה מהאזורים המסורתיים, במיוחד לחופיה של דרום אנגליה ובאזורי מיקרו-אקלים של מרכז לונדון האורבנית[8]. עלוויות חורף אלו כוללות גם מבקרים של כמה תתי-מין מזרחיים כגון ה- P. c. abietinus וה- P. (c.) tristis, כך שבוודאות לא כל הפרטים מקננים באיזורים אלו, למרות שכמה מהם כן מקננים שם ללא ספק.[13] בישראל היא נפוצה ביערות האורן וקול שירתה נשמע בהם בימי החורף. היא נמצאת גם בחורש, בחישות קנים, בנופי שיחים נמוכים ובשדות חקלאיים.

התנהגות עריכה

טריטוריה עריכה

 
תת-המין הסיבירי, צולם בצפון הודו

הזכר מאוד טריטוריאלי בעונת הריבוי, כשליבת הטריטוריה האופיינית שלו ברוחב של כ 20 מטר, אשר עליה יגן בחירוף נפש מזכרים אחרים. הוא עשוי לתקוף גם ציפורים קטנות אחרות. הזכר בעל התנהגות סקרנית, וחסרת פחד, ויתקוף גם את הטורפים המסוכנים ביותר כגון החמוס אם יתקרב לקן, וגם את שודדי-הביצים כגון העורבני שחור כיפה.[8] הוא ישיר מעמדת תצפית בולטת, ונראה כי כך הוא מפרסם את ביסוס הטריטוריה שלו ויוצר קשר עם הנקבה, ולא כאסטרטגיית הורה מגונן.[14]

מעבר לליבת הטריטוריה, ישנו טווח גדול יותר המשמש למקור מזון ומשתנה בגודלו, אבל האופייני ביותר הוא שטח גדול פי עשר או יותר משטח ליבת הטריטוריה שהקן נמצא בו. משערים כי שטח התזונה של הנקבה גדול מזה של הזכר[8]. לאחר סיום תקופת הריבוי, מין זה נוטש את הטריטוריה שלו, ועשוי להצטרף ללהקות קטנות הכוללות סבכיים אחרים טרם נדידתם.[13]

הריבוי עריכה

זכר עלווית החורף חוזר אל טריטוריית הריבוי שלו כשבועיים עד שלושה לפני הנקבה ומתחיל מיד לשיר בכדי לבסס בעלות על הטריטוריה ובכדי למשוך אליו נקבה. כשהוא מאתר נקבה, הזכר ישתמש במעוף איטי דמוי פרפר כחלק מטקס החיזור, אולם ברגע שהתבסס הקשר בין הזוויגים, נקבות אחרות יגורשו מהטריטוריה. לזכר יש מעורבות מועטה ביותר במלאכת הקינון מלבד ההגנה על הטריטוריה[8]. קן הנקבה בנוי על או בקרבת הקרקע, באיזור מוסתר בצמח הפטל על זניו השונים, סרפד וצמחיה נמוכה וצפופה אחרת. הקן המקומר בעל כניסת צד, והוא בנוי מחומרים גסים כגון עלים ועשבים יבשים, וחומר עדין יותר בתוך הקן, ולאחר מכן גימור בטנת הקן מנוצות. הקן אופייני הוא בגובה 12.5 ס"מ ו- 11 ס"מ רוחב.[8]

תטולה היא בין 2 ל 7 ביצים (בדרך כלל 5 או 6), בצבע לבן מלוכלך ועליו נקודות קטנטנות אדמומיות,סגולות או שחרחרות, גודל ביצה כ 1.5 ס"מ גובה, ו- 1.2 רוחב. הנקבה תדגור על ביצים אלו למשך 13-14 ימים לפני בקיעת גוזלים עירומים ועיוורים[8]. הנקבה תחמם את הגוזלים ותאכיל אותם למשך 14-15 ימים נוספים עד פריחתם מהקן. לעיתים נדירות הזכר ישתתף בהאכלת הפרחונים, למרות שלעיתים זה קורה, במיוחד כשמזג אוויר לא נוח מגביל את אספקת החרקים או אם הנקבה נעלמת. לאחר הפריחה מהקן, הפרחונים נשארים בקרבת הקן למשך 3 או 4 שבועות, כשהנקבה תאכיל אותם, והם ישנו בקרבתה, למרות שהאינטראקציה הזו בינהם תפחת לאחר בערך ה 14 ימים הראשונים לפריחתם מהקן. בטווח האזורים הצפוני יש זמן למחזור אחד בלבד של גוזלים בשל הקיץ הקצר, אולם מחזור שני הוא דבר שכיח בטווח האיזורים המרכזיים והדרומיים.[8]

אף על פי שזוגות נשארים יחד בתקופת הריבוי ופוליגמיה היא לא דבר שכיח, ואפילו אם הזכר והנקבה יחזרו לאותו אתר הקינון בעונה הבאה אין בינהם הכרה הנראית לעין או נאמנות. הכלאה עם מינים אחרים, חוץ מאלו שהוזכרו כאן כתתי-מין לשעבר של עלווית החורף, הוא דבר נדיר, אולם כמה מקרים כאלו ידועים עם עלווית אפורה. הכלאה שכזו מניבה שירה מעורבבת, אולם אין במאפיין זה בלבד בכדי להעיד על המין עימו הוכלאה עלווית החורף.[8] עלווית החורף אינה מקננת בישראל.

תזונה עריכה

כרוב הסבכיים של העולם הישן, ציפור קטנה זו היא אוכלת חרקים, נעה ללא הרף בעלוות העצים, או תרחף באוויר לזמן קצר. עלווית החורף תועדה כשהיא ניזונה בלמעלה מ- 50 משפחות שונות בסדרת הזבובאים, אולם יחד עם חסרי חוליות אחרים בגודל קטן עד בינוני. היא תיקח גם ביצים וזחלים של פרפרים ועשים, במיוחד אלו הנמצאים בתקופת החורף[8]. נאמד כי צריכת כמות החרקים היומית שווה לכשליש ממשקל גופה, ובתקופת הסתיו היא תהיה עסוקה באכילה ללא הרף לשם צבירת שומן המשמש כדלק לנדידה הארוכה.[8]

טורפים וסכנות עריכה

בדומה לציפורים קטנות אחרות, הקטל בשנה הראשונה לחייהם גבוה, אולם פרטים בוגרים בגילאי 3 עד 4 שנים מתועדים בקביעות, הבוגר ביותר שתועד היה בגיל של למעלה מ- 7 שנים. ביצים, גוזלים ופרחונים של מין מקנן-קרקע זה נטרפים על ידי החמוסים סמורים ועורבים כגון העקעק זנבתן, והבוגרים ניצודים על ידי דורסים, במיוחד ממשפחת הנציים. ציפורים קטנות נתונות גם לחסדי מזג האוויר, במיוחד בתקופת הנדידה, אולם גם באיזורי הקינון והחריפה.[8]

עלווית החורף משמשת לעיתים כפונדקאי למינים טפילים ממשפחת הקוקייתיים כגון הקוקיה אירופית[15] , אולם היא מזהה ודוחה ביצים זרות של טפילים אלו ורק לעיתים נדירות היא תגדל בהצלחה גוזלים של מינים טפילים.[16] כבציפורי שיר אחרות, עשויים להיות במעי של עלווית הורף טפילי נמטודות וטפילים חיצוניים..[17][18]


ההשפעה העיקרית של האדם על מין זה היא בלתי ישירה, דרך ביעור יערות המשפיעה על בית גידולה, טריפה ע"י חתולים, והתנגשות בחלונות בניינים ומכוניות, אולם רק לביעור היערות יש השפעה חמורה על האוכלוסיה, אולם בשל תפוצתם הגיאוגרפית הגדולה של תתי-המין P. c. abietinus ו- P. c. tristis ומדיניות שימור היערות בשטחו של P. c. collybita, עתידה של עלווית החורף ככל הנראה בטוח.[8]

סטטוס עריכה

טווח האזורים של עלווית החורף הוא עצום, בהיקף גלובלי באומדן של 10 מליון קילומטר רבוע ואוכלוסיה המונה כ 60-120 מליון פרטים באירופה בלבד. אף על פי שמגמת הכמות הגלובלית לא נאמדה, נראה כי המין אינו מתקרב לסף הקריטריון הרשימה האדומה של IUCN המצביע על מגמת ירידה באוכלוסיה. (קריטריון זה משמעו מגמת ירידה של 30 אחוז ב 10 שנים או 3 דורות), מסיבה זו האולוסיה דורגה במצב ללא חשש.[19] כל תתי-המין העיקריים הם ללא סכנה, אולם תת המין P. c. exsul ככל הנראה נכחד. נראה שטווח האזורים של תת-מין P. c. collybita מתפשט, עם מגמה צפונה לעבר סקוטלנד, נורבגיה ושבדיה, וקיימת אוכלוסיה המתפשטת בדנמרק.[13]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מינוזיג/ארגז חול 4 בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ White, Gilbert (1887) [1789]. The Natural History and Antiquities of Selborne. London: Cassell & Company. p. 38–39. OCLC 3423785.
  2. ^ Vieillot, Louis Jean Pierre (1817): Nouvelle Dictionnaire d'Histoire Naturelle nouvelle édition, 11, 235.
  3. ^ Alström, Per; Ericson, Per G.P.; Olsson, Urban & Sundberg, Per (2006): Phylogeny and classification of the avian superfamily Sylvioidea. Molecular Phylogenetics and Evolution 38(2): 381–397. doi:10.1016/j.ympev.2005.05.015
  4. ^ 1 2 Clement, P. & Helbig, Andreas J. (1998): Taxonomy and identification of chiffchaffs in the Western Palearctic. British Birds (magazine)|Brit. Birds 91: 361–376.
  5. ^ 1 2 Sangster, George; Knox, Alan G.; Helbig, Andreas J. & Parkin, David T. (2002):Taxonomic recommendations for European birds. Ibis (journal)|Ibis 144(1): 153–159. [1] ]
  6. ^ Baker, Kevin (1997). Warblers of Europe, Asia and North Africa (Helm Identification Guides). p. 256–259. ISBN 0713639717.
  7. ^ Hansson, MC; Bensch, S; Brännström, O (2000). "Range expansion and the possibility of an emerging contact zone between two subspecies of Chiffchaff Phylloscopus collybita ssp". Journal of Avian Biology. 31 (4): 548–558. doi:10.1034/j.1600-048X.2000.1310414.x.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Clement, Peter (1995). The Chiffchaff. London: Hamlyn. ISBN 0600579786.
  9. ^ 1 2 Cocker, Mark; Mabey, Richard (2005). Birds Britannica. London: Chatto & Windus. p. 378-9. ISBN 0-7011-6907-9.
  10. ^ Terres, John K. (1980). The Audubon Society encyclopedia of North American birds. New York: Alfred A. Knopf, Inc. p. 1001. ISBN 0517032880.
  11. ^ The Jerusalem Bird Observatory (2004). Bird of the month - October 2004, The Chiffchaff. ISRAEL. {{cite book}}: תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |(empty string)= (עזרה)
  12. ^ 1 2 Mullarney, Killian; Svensson, Lars, Zetterstrom, Dan; Grant, Peter. (1999). Birds of Europe. London. HarperCollins. p 304–306 ISBN 0002197286
  13. ^ 1 2 3 4 5 Snow, David; Perrins, Christopher M, eds. (1998). The Birds of the Western Palearctic concise edition (2 volumes). Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-854099-X. p1337–1339
  14. ^ Rodrigues, Marcos (במרץ 1996). "Song activity in the chiffchaff: territorial defence or mate guarding?". Animal Behaviour. 51 (3): 709–716. doi:10.1006/anbe.1996.0074. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Johnsgard, Paul A. (1997). The Avian Brood Parasites: Deception at the Nest. Oxford University Press. p. 196. ISBN 0195110420.
  16. ^ Moksnes, Arne; Roskaft, Eivin (בינואר–במרץ 1992). "Responses of Some Rare Cuckoo Hosts to Mimetic Model Cuckoo Eggs and to Foreign Conspecific Eggs". Ornis Scandinavica. 23 (1): 17–23. doi:10.2307/3676422. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ "Cork, Susan C, Grant Report - SEPG 1695". The prevalence of nematode parasites in transcontinental songbirds. British Ecological Society. אורכב מ-המקור ב-2007-11-21. נבדק ב-2007-12-28.
  18. ^ Jaenson, Thomas G.T.; Jensen, Jens-Kjeld (במאי 2007). "Records of ticks (Acari, Ixodidae) from the Faroe Islands" (PDF). Norwegian Journal of Entomology. 54: 11–15. {{cite journal}}: (עזרה); תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |unused_data= (עזרה)
  19. ^ Phylloscopus collybita. IUCN2006. Database entry includes justification for why this species is of least concern. BirdLife International. 12 במאי 2006 [2004]. 52581. {{cite conference}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: others (link)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:מינוזיג/ארגז_חול_4&oldid=31588924"