משתמש:Avneref/סטיבן ג'יי גולד

סטיבן ג'יי גולד, מאוניברסיטת הרווארד; ספרו (כהומניסט?): אין מידה לאדם
מאמרו (עם לבונטין): The Spandrels of San Marco and the Panglossian Paradigm: A Critique of the Adaptationist Programme, "משולש כרכוב הקשת" של סן-מרקו, החברה המלכותית, 1979

בוהן הפנדה

פנדה ענק The Panda's Thumb

• מה שמלמד במיוחד על נכונות של תאוריה - סטיות ממנה כביכול, מקרים קיצוניים שמלמדים על הכלל. באבולוציה, תכונות-ללא-שימוש של איברים, מלמדות על דרך ההתפתחות הבלתי-מושלמת; איבר שבנוי באופן מושלם לתפקידו הוא ראיה נגד אבולוציה בדרך של ברירה טבעית, כי הוא מרמז על תכנון תבוני. איברים כמו בוהן הפנדה, שאינו אצבע אלא התפתח מעצם השומשום החישורי, ומשמש את הפנדה לקילוף במבוק, מהווה ראיה לאבולוציה. תהליך דומה בהתפתחות שפה: מילה שהתפתחה ממילה בעלת משמעות שונה, באופן שמספר את ההיסטוריה של המילה. למשל: emolument, תשלום, שמקורה כנראה ב-molere (לטינית: לטחון), כי בעבר סילקו תשלום לטוחן הכפר. מילה שמביעה רק את משמעותה העכשווית - לא מלמדת היסטוריה. צ'ארלס דרווין כתב: "אפשר להשוות איברים שיוריים לאותיות הכלולות במילה ואינן נשמעות בהגייתה, אבל כוחן יפה ללמדנו מה מקורה." על איברים לא-מתוכננים-היטב: "חלקים במצב המוזר... הטבועים בחותמה של אי התכליתיות."
  • רק זכר 1? (עמ' 69)
    שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
    פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
    פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. מדוע רק זכרים?.
• דרווין לא כפר במנגנון לאמארקיזם - רק חשב אותו למשני, והעיקרי הוא ברירה טבעית. גולד: לאמארק היה מבריק, החלק השגוי אצלו הוא: ברירה מכוונת, כשהאמת היא (ככל שידוע היום): שינויים גנטיים מגדילים את השונות, אבל לא את הכיוון; רק הברירה הטבעית בוחרת את הכיוון המתאים יותר. המחלוקת בין חסידי גרגור מנדל בברה"מ לבין טרופים ליסנקו התחילה כמדעית ולגיטימית, רק אח"כ ליסנקו התערב בזיוף, צנזורה והוצאות להורג של מדענים מתנגדים.
• טעותו של אלפרד ראסל וולאס (אבי הביוגאוגרפיה): קידם גרסה "היפר-סלקציוניסטית" של האבולוציה (שהובילה אותו לתאולוגיה): ההתפתחות היא תוצאה של ברירה טבעית בלבד - שום איבר לא מתפתח מכל סיבה אחרת. גולד: דווקא משום כך, וולאס חשב שיש דבר אחד שהאבולוציה לא יכולה להסביר ע"י ברירה טבעית - האינטלקט והמוסר האנושיים. לכן ייחס אותם לכוח עליון - אלוהים. וולטר בקנדיד (באירוניה): "הכל מכוון בהכרח לטובה שבתכליות. האף נוצר כדי שיורכבו עליו משקפיים..." דרווין, שהתייחס אליו בכבוד, כתב לו: "צר לי לחלוק עליך... חוששני ששוב לא נבין איש את רעהו עד עולם... הנני נתון בעיצומה של מבוכה כבדה... הבוקר הזה התנדנדתי בשמחה לעברך; רד הערב ומצאתי את עצמי נע בחזרה לדעתי הקודמת, וחוששני ששוב לא אפרוש ממנה."
  • האל הלמן (Hellman): במהדורה השניה של "מוצא" הוסיף בסיכום: "כוחות שהופחו בידי בונה-עולם"; אשתו דתיה מאד, דכאונית (גם הוא קצת). חבל שלא קרא את גרגור מנדל (ספרו יצא ב-1856, 6 שנים לפני "מוצא האדם"), למרות שהספר היה אצלו (דניאל דנט: על שולחנו!); במשפט הקופים, דארו עבד בחינם, ושילם את הוצאותיו! השופט לא אישר מומחי-הגנה, העיתונות פרסמה זאת - אפקט סטרייסנד; במשפט הפסידו, רק העליון הפך, אבל החוק בטנסי לא בוטל - רק ב-1967!
• גולד: כל רעיון סובטילי (מעודן) ניתן להציג באופן וולגרי ושגוי, אם משתמשים במונחים מוחלטים וקשיחים. הלא גם קארל מארקס הכחיש את היותו מארקסיסט, ואיינשטיין נאבק עם הסילוף כאילו אמר "הכל יחסי". דרווין בעצמו האריך ימים לראות את עיוות תורתו: "במהדורה הראשונה של ספרי כתבתי במקום גלוי...: 'אני משוכנע שהבירור הטבעי היה דרך המיור (modification) העיקרי, אבל לא היחיד'; וזה לא הועיל. גדול כוח חזקתו של פירוש טעות..."
  • מארקס העריץ את דרווין.
• גולד: ההזדקפות על שתיים היא התמורה המשמעותית באבולוציה של האדם; בניגוד למה שנלמד מאיש פילטדאון, שכביכול הוכיח שהמוח התפתח מוקדם יותר. השקפה (היום יודעים: שגויה) זו התקבלה בעיקר ממניע תרבותי-גזעני: כביכול הוכיחה, שהאדם הלבן נעלה על גזעים אחרים כבר משלב מוקדם (אם כי מחוללי התרמית: וודוורד, סמית, קיית, שמעולם לא הוכחה אשמתם, לא טענו כך). כיום ידוע: אוסטרלופיתקוס הלך זקוף, אך מוחו קטן. ההזדקפות מצריכה שינוי רציני ברגליים ובאגן הירכיים. גולד (מדגים באמצעות מיקי מאוס): האדם הוא ניאוטני, משמר תווי נעורים: מוח גדול, לסת קטנה, שיער גוף, כיוון תעלת הלידה; אלה מושגים בקלות יחסית ע"י הארכה של גדילה עוברית לשלב מאוחר (ולכן שמירה על פרופורציה של ראש גדול, מה שגורם לרגש חיבה כלפי התינוק). גדילת המוח פשוטה יחסית מבחינה אבולוציונית, אבל משפיעה יותר על תכונות האדם.
• דרווין סבר שהאבולוציה מתקדמת רק בשינויים איטיים, בהדרגה; תלמיד של צ'ארלס לייל (גולד: נביא ההדרגתיות בגאולוגיה). תומאס הנרי האקסלי כתב לו: הגזמת ב-Natura non facit saltum (לינאוס), "הטבע לא עושה קפיצות." גולד וניילס אלדריג' מהמוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע חולקים: האבולוציה יכולה להתקדם (ולמעשה, בד"כ) בקפיצות ("ספציאציה"), כאשר מין חדש נוצר מהר יחסית. זה אפשרי רק בקבוצה מצומצמת, שם אין לחצים להשוואת ריכוז האללים: שיווי משקל מקוטע; ורוב הזמן, המין כמעט לא משתנה. זה מסביר את חסרונם של שלבי ביניים במאובנים - תופעה שדרווין ייחס לאיטיות של הגאולוגיה, שלא מספיקה לשמר את שינויי האבולוציה. [3]

• טקסונומיה: דרווין וגם לאמארק טענו שהחלוקה למינים היא מלאכותית, שאין דבר כזה בטבע מפני ששינויים בתכונות של אורגניזמים קורים בהדרגה, ויש רצף בקרבה הגנטית בין פרטים. אבל – שניהם גם עסקו רבות בטקסונומיה והגדירו מאות מינים. גם אחרים כפרו בקיום מינים: ג'ון הלדיין (גולד: "האבולוציוניסט המזהיר במאה ה-20") כתב: "המושג של מין הוא ויתור להרגלים הלינגוויסטיים ולמנגנונים הנוירולוגיים שלנו." לעומתם, ארנסט מאייר ("גדול המומחים שלנו למינים ולספציאציה"): "מינים הם תוצר של האבולוציה, ולא של המוח האנושי." גולד: מינים מסתעפים ממאגרי-האב שלהם, בד"כ בדמות אוכלוסיות בדידות וקטנות באזור גיאוגרפי מוגדר. בגלל שונות גנטית גדולה מדי, הם לא יכולים להזדווג ביניהם. יחידות המיון הגבוהות יותר: סוג, משפחה, סדרה וכו' – מלאכותיות (לא שרירותיות: יש משמעות לקרבה ולריחוק של משפחות זו מזו), לא קיימות בטבע כקיום נפרד. גולד מצדד במאייר, בנימוק הבא: מחקרים הצביעו על התאמה רבה מאד בין שמות של מינים מדעיים (לפי דירוג לינאני) לבין השמות אצל שבטים בפפואה גינאה החדשה, ובני שבט צלטאל ברמת צ'יאפס, מקסיקו.

• "המחסור (נכון יותר: אי-הקיום) במאובנים מהתקופה שקדמה לפיצוץ קמבריוני הגדול, לפני 600 מיליון שנה, הוא אולי... התסכול הגדול ביותר של מקצועי." אין מאובנים כי המעבר מפרוטיסטה (צורה חד-תאית) לבין מטאזואה (צאצא רב-תאי) קרה אז, כשכל היצורים היו רכי-גוף, ולא "בני-התאבנות." רב-תאיות התפתחה כנראה בנפרד (אופן של אבולוציה מתכנסת?) ב-3 הממלכות המפותחות: צמחים, בעלי חיים, פטריות, ואפילו הופיעה פעמים אחדות בכל אחת. רוב הביולוגים מסכימים שכולם נוצרו ע"י אמלגמציה (איחוד חד-תאים לאורגניזם רב-תאי) – הם צאצאים של מושבות פרוטיסטה. בבתי ספר ציבוריים בארה"ב הדגימו זאת ע"י מושבות כדורון (ואולי הם שהפכו לספוגים). זה קרה אחרי זמנו של גולד, במעבדות שקמו כתגובת-פניקה אמריקנית, מיד אחרי שהרוסים שיגרו את ספוטניק 1.
• "רוב הביולוגים רואים את ההבחנה בין פרוקריוטים לאאוקריוטים, ולא בין צמחים לבעלי חיים, כחלוקה היסודית של החיים."

• יצורים ותאוריות שלא היו:
  • החוק הביוגנטי של ארנסט הקל (מתנגד לדת, וגזען שתמך בלאמארקיזם ובאאוגניקה): "אונטוגניה מבצעת רקפיטולציה של הפילוגניה."
  • רנדולף קירקפטריק (הזקן המשוגע): המציא תאוריה (מופרכת) שלפיה כל הסלעים בעולם נוצרו ממאובנים, לאחר שב-1912 גילה נומוליטים שהם מאובנים של חוריריות, חד-תאיים קרובים לאמבה; הוא "גילה" אותן בכל הסלעים, כולל במטאוריטים. נתן להם את השם הקיים "אאוזון", "חיית השחר", כי חשב שהם מקור החיים. הוציא את ספרו "נומולוספירה" בהוצאה עצמית, כי איש לא הסכים להדפיס. "התעלם מן האמת העתיקה שדמיון בצורה אינו מחייב מחולל משותף. כך בנה קווי דמיון על יסוד התקוות שלו, לא על יסוד תצפיות... עם זאת, חיפוש לא זהיר של סינתזה עשוי לגלות קשרים אמיתיים שלא יתגלו לעולם למדען המפוקח (אף על פי שמדען כזה עשוי לקפוץ על המציאה ולחקור את הקשרים הללו מרגע שמישהו אחר מעלה את ההצעה הראשונית). מדענים כמו קירפטריק משלמים מחיר כבד, מפני שבד"כ הם טועים. אבל כשהצדק איתם, הם עשויים להיות צודקים במידה יוצאת מהכלל..." ב-1912 הוא גילה ספוגיים שהפרישו מגופם מחטים סיליקטיות, דבר שלא הסתבר לטקסונום מסורתי כמו לייסטר, שחשב שמקורן חיצוני (לא התחבר לו עם הקלציטיות של הספוג). אך התברר שקירקפטריק צדק, והוא הגיע לכך ע"י דמיון הצורה – קריטריון בעייתי שהצליח הפעם. המדע התעלם ממנו עשרות שנים, עד שבשנות ה-60, אחרי המצאת ציוד הצלילה, נמצאו במערות תת-ימיות בהים הקריבי ספוגים אלמוגיים כאלה, שדמו לספוגים, (ולמאובנים הדומים לה) שהוא גילה. כך הוא סיפק פתרון לבעיה – 50 שנה קודם.
  • "באתיביוס" (מעין מונרה, אורגניזם ירוד שאמור להיות עשוי רק מפרוטופלזמה ללא ארגון) הקלי (כך קרא לו תומאס הנרי האקסלי כמחווה להקל ש"חזה" את קיומו): אמור היה להיות חוליה מקשרת בין צומח לחי (או בין דומם לחי?); אאוזון ("חיית שחר") קנדנס (כי "התגלה" בקנדה): מעין חוורירית חסרת צורה, שאמורה לשמש באותו תפקיד. ג'. ויליאם דואסון, פליאונתולוג בכיר ש"זיהה" אותה (אירוניה: בעצמו חסיד של בריאתנות מוקדמת, שטען שהממצא מפריך את הברירה הטבעית, כי מלחמת קיום הייתה אמורה לחסל ייצור כזה בשלב מוקדם). דרווין דווקא התלהב, וכלל אותה במהדורה ה-4 של מוצא המינים. באתיביוס דעך אל השיכחה כשהתברר שהוא משקע של סידן גופרתי שנוצר מתגובה של בוץ ואלכוהול. אאוזון ננטש סופית, כשנמצא באבני-גיר שנפלטו מהוזוב ב-1984 (?).
• גאי לומברדו, מנצח ששידר 48 ברציפות בראש השנה האזרחי, לא קיבל הידיעה על דקה בת 61 שניות בסוף 1978, ולא הצליח לאלתר את קיזוז השניה. השנייה התווספה כדרישת מדענים לתאם שעון אטומי לאסטרונומי. כבר אדמונד היילי הבחין, שכדור הארץ מאט את סיבובו. אבל עמנואל קאנט הראשון שהסביר, שזה בגלל חיכוך עם מי גאות ושפל. תוצאה: היממה מתארכת ב-1/50,000 של שנייה כל שנה (2 מילישניות ב-100 שנים), כלומר יש פחות ימים בשנה. אמנם, זה עשוי היה להתקזז עם ההאטה בהקפת השמש, בגלל ??; אבל התופעה השנייה זניחה (חצי דקה בכל גיל כדור הארץ). גם הירח מתרחק, כי איבוד התנע הזוויתי של הארץ עובר אליו. היו שטענו^{[דרוש מקור]} לעדויות ממאובנים, שבעבר היו 400 יממות בשנה, ופחות יממות בחודש, ולכן הירח היה קרוב פי 3/5.

לקריאה

• Howard E. Gruber (1974). Darwin on Man: A Psychological Study of Scientific Creativity

• באתיביוס, אצל רן לוי