מתי מגד

סופר ומחנך ישראלי

מתי מגד (1 במאי 1923 - 16 בנובמבר 2003) היה סופר עברי מאנשי הפלמ"ח. עורך ספר הפלמ"ח (1955), בשיתוף פעולה עם זרובבל גלעד. היה מורה בקיבוץ גבעת חיים, לימד בסמינר אורנים, היה פרופסור לספרות, ודיקן הפקולטה למדע הרוח ובאוניברסיטת חיפה.

מתי מגד
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1 במאי 1923 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 2003 (בגיל 80) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מגד (גרינברג) נולד בפולין ב-1923 ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל שלוש. המשפחה התגוררה במושבה רעננה, ושם ניהל אביו את בית הספר. הוא למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ואחר כך בגימנסיה הרצליה. לאחר לימודיו הצטרף לגרעין הכשרה של השומר הצעיר בקיבוץ משמר העמק, והתגייס לפלמ"ח[1]. ב-1944 נאסר למשך יותר משנה על ידי המשטרה הבריטית בגין ניסיון להבריח נשק מסוריה. לאחר שחרורו למד ספרות, פילוסופיה וקבלה באוניברסיטה העברית וסיים תואר ראשון; הוא סיים תואר שני במדעי הרוח בשנת 1964.[2] מגד היה פעיל בהעלאת יהודי אירופה לישראל. ב-1947 נשלח על ידי ההגנה לאמן פליטי שואה לקראת עלייתם לישראל. לאחר חזרתו התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה שימש כמורה לספרות, תחילה בקיבוץ גבעת חיים ואחר כך בסמינר אורנים למשך 12 שנה. משם עבר ללמד באוניברסיטת חיפה, ושימש כראש החוג לספרות וכדיקן הפקולטה למדעי הרוח עד תחילת שנות ה-70[3].

בנוסף לכתיבתו שעסקה בנושאים האופייניים לדור הפלמ"ח, עסק גם בחקר הספרות. בשנת 1972 ערך את האנתולוגיה לספרות צעירה "ביכורי עטים", בה נתפרסמו לראשונה כותבים כויקי שירן, חזי לסקלי, דן הורוביץ, אריה קרישק, חנן עזרן ואחרים. כמו כן, תרגם מספר מחזות.

בשנת 1980 חיבר ספר על הזוהר: האור הנחשך, ערכים אסתטיים בספר הזהר (בהוצאת ספרית פועלים), אותו הקדיש למורו ורבו גרשם שלום.

בשנותיו האחרונות שהה בניו יורק, שם נפטר.

א"ב יהושע, מידידיו, ביסס את הדמות הראשית ברומן שלו גירושים מאוחרים על דמותו של מגד[4].

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[5].

חיים אישיים

עריכה

אחיו היה הסופר אהרן מגד.

מגד היה נשוי לציירת חנה מגד ולהם שני בנים ובת. היה נשוי בשנית לדורי אשטון.

ספריו

עריכה
  • המגדל הלבן (1949)
  • אור בסורג (1953)
  • בנתיב הפלמ"ח (1958)
  • יומו האחרון של דני (1968)
  • מם (שם שאול) (1985)
  • שעון החול (1989)
  • צוואתו של מרק מתנאל (1999)
  • מוקשים זרים (2000)

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.