חזי לסקלי

משורר ישראלי

יחזקאל (חזי) לֶסְקְלִי (26 ביולי 195226 במאי 1994) היה משורר, כוריאוגרף ומבקר אמנות ישראלי.

חזי לסקלי
חזי לסקלי, צילום של שוש קורמוש תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
חזי לסקלי, צילום של שוש קורמוש
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 26 ביולי 1952
רחובות, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 במאי 1994 (בגיל 41)
גִּבְעָתַיִם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

חזי לסקלי נולד ברחובות, כבנם היחיד של הורים יוצאי צ'כיה ניצולי השואה.

גדל בגבעתיים. בגיל 22 עבר להאג שבהולנד, שם למד מחול ואמנויות באקדמיה הפתוחה לאמנויות. לאחר שובו לישראל עסק בכתיבת ביקורות מחול במקומון "העיר", בו היה חבר משנת 1980 ואף נטל חלק בעריכתו. היה לו גם טור קבוע בעיתון, בשם "יומן הנרגן". חזי לסקלי עסק בכוריאוגרפיה ופרסם שלושה קטעי מחול.

חזי לסקלי כתב מגיל 14 ופרסם את שיריו הראשונים בכתבי עת בגיל 18. בספר ראו אור שיריו לראשונה באנתולוגיה "ביכורי עטים" (מסדה, 1972), בעריכת מתי מגד. ספר שיריו הראשון, האצבע, פורסם כשהיה בן 34. בולטים בשירתו המחול וההומוסקסואליות[1].

לסקלי היה פעיל בארגוני להט"ב והיה בין הראשונים בישראל שהזדהו בציבור כהומוסקסואלים. באחד מטוריו ב"העיר" כתב על גבריאל שרובר, שנפטר ב-1988 בגיל 42, ומשפחתו העשירה הנציחה את שמו בפרויקטים בארץ (דוגמת בית גבריאל על שפת הכנרת). לסקלי חשף כי הלה היה הומוסקסואל וכי נפטר מאיידס, ותקף את המשפחה על שהיא מסתירה זאת בניגוד לרצונו המפורש של המנוח. פרסום זה חולל שערורייה, והעיתון הוצף בתגובות אוהדות ונזעמות. לסקלי עצמו נפטר בשנת 1994 ממחלת האיידס ונטמן בבית העלמין ירקון. ספר שיריו האחרון ראה אור לאחר מותו, ב-1994.

עיר מגוריו, גבעתיים, גם היא מוזכרת בשיריו לא פעם, לצד ערים נוספות בישראל ובעולם. כמו כן, רב השימוש שלסקלי עושה בשירתו בחפצים דוממים, כמו ידית של דלת, כוס, משור, עיפרון, מחק ועוד. בשיריו קיימים מוטיבים של ארס פואטיקה:

שִׁירָה אֵינָה חַיֶּבֶת לְהִיוֹת שִׁירָה.
הִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מָזוֹן מְדַבֵּר.
שִׁירָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת קוֹנְפִיטוּרָה
כְּלוֹמַר פְּרִי מֵת וְטָעִים.

"שירה", העכברים ולאה גולדברג (הוצאת הליקון-ביתן), עמוד 38

עַל הַשִּׁירָה לִהְיוֹת אַכְזָרִית מִבְּלִי לְהִתְאַכְזֵר.
עַל הַשִּׁירָה לָגוּר בְּדִירָה
בְּלִי חַלּוֹנוֹת.

"שעת האישה העיוורת", העכברים ולאה גולדברג (הוצאת הליקון-ביתן), עמוד 90

אף על פי שנפטר בגיל צעיר יחסית, הספיק להותיר מורשת חשובה של שירה חיה ונועזת.

בשנת 1996 יצא הסרט התיעודי "יקנטליסה" בבימויו של יאיר לב, המשרטט באופן א-סנטימנטלי דיוקן קולנועי מורכב וטרגי של לסקלי. הסרט, שהשתתף בתחרות וולג'ין בפסטיבל הקולנוע בירושלים באותה שנה, נפסל לשידור בטלוויזיה הישראלית ולבסוף הוקרן ב-2002 בערוץ 8 בכבלים.

ב-2009 ראה אור מבחר מכל שיריו, בעריכת מאיר ויזלטיר.

ב-2020 יצא לאור ״המשורר״ (נענע דיסק), אלבום משירי חזי לסקלי שהולחנו על ידי דורי פרנס, בהפקתו המוזיקלית של ערן ויץ ובביצועם של רונה קינן, שי צברי, אלון עדר ואחרים[2].

ספרי השירה שלו עריכה

  • האצבע, שירים: 1985-1974, עם עובד, 1986
  • חיבור וחיסור, שירים 1987-1985, עם עובד, 1988
  • העכברים ולאה גולדברג: שירים 1989-1987, ביתן, 1992.
  • סוטים יקרים: שירים 1992-1990, ביתן, 1994.
  • באר חלב באמצע עיר, שירים 1968–1992, עם עובד, 2009.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה