נדיה עדינה רוז

אמנית ישראלית

נדיה עדינה רוז (נולדה ב-1967) היא משוררת, אמנית ומאיירת ישראלית.

נדיה עדינה רוז
נדיה עדינה רוז, 2009
נדיה עדינה רוז, 2009
לידה 1967 (בת 55 בערך)
מוסקבה
האתר הרשמי

ביוגרפיהעריכה

נדיה עדינה רוז נולדה במוסקבה בירת ברית המועצות. בגיל 22 עלתה לישראל. בוגרת המחלקה לאמנות של בצלאל ובעלת תואר שני מטעם המדרשה לאמנות, בית ברל. עוסקת באמנות, בכתיבת שירה, בהוראת אמנות ובאיור ספרים.[1] זוכת פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום לשנת 2019,[2] ופרס אקו”ם בתחום השירה לשנת 2020.[3]

יצירתהעריכה

ספר שיריה הראשון, "דיו של שלג"[4] יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת הליקון-אפיק[5] וזכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת 2016. ביצירות שלה ניתן לראות את היכולת שלה להפוך את המטפורה המילולית למטפורה חזותית.[6] רוז מרבה לכתוב על דלתות וחלונות שמתווכים בין הבית לחוץ: "בתים מנערים כיסים/ שופכים החוצה חלונות". או: "חלון תמיד מצטלם/ בפרופיל,/ נאמן לשבועתו לזגג".[7]

בספר שיריה "בבטן הזאב" (הליקון-אפיק, 2021) היא נוגע במוות, שכול ואובדן, חוויות עמן מתמודדת מאז שאחותה היחידה, אניה, נרצחה בפיגוע התאבדות בירושלים בשנת 2004.

ספר הילדים "ואז הקרנף התחיל לעוף" שכתבה ואיירה, יצא בגרמניה וברזיל ובשנת 2015 ראה אור בישראל בהוצאת "אבן חושן". הספר הוקדש לחמשת ילדיה - השלושה שנולדו לה ולבן זוגה והשניים של אחותה המנוחה.[8]

בעבודות האמנות שלה רוז מפסלת מחומרים רכים אותם מציבה בחלל או בהרכבתם על הקיר. היא תופרת ומסדרת חפצים שמרחיבים את גבולות סביבת החיים הרגילה והופכים אותה לתמונה כללית ורחבה, כאשר עצמים מוצאים אל מחוץ לחוויה היומיומית. היחסים הרגילים ביניהם, כמו גם קנה המידה שלהם, משתנים והם הופכים לחלק מנוף מורחב שבו אפשר לנוע למרחק בלתי מוגבל ולהפוך בהדרגה לנקודה זעירה באופק מבלי לצאת מגבולות החדר. בצורה זו היא מקווה ליצור את תחושת המיזוג בין מרחבים לא תואמים – תחושה שמוכרת לנו מהעולם הווירטואלי – באמצעים פשוטים, לא-טכנולוגיים. את מיצבי הפיסול שלה היא בונה מחלקים שונים כפסיפס, במטרה להרחיב את התודעה, לארגן מצב חדש וליצור מטפורה פואטית באמצעים מינימליים.[9]

השכלהעריכה

  • 2013–2014 בית הספר לכתיבה יוצרת הליקון, מסלול השירה השנתי
  • 2010–2012 תואר שני M.Ed. בחינוך לאמנות, מדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל
  • 1990–1994 .B.A באמנות, מחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנויות "בצלאל", ירושלים
  • 1983–1987 .B.A באמנות, אקדמיה לאמנויות, מוסקבה

פרסיםעריכה

  • 2020 – פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן
  • 2019 – פרס ליצירה אמנותית ע"ש שושנה איש שלום.
  • 2016 – פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם.

ספרים שאיירהעריכה

תערוכותעריכה

תערוכות יחידעריכה

תערוכות משותפות נבחרותעריכה

  • "אמן אומן אמן" בית האמנים, ירושלים, 1994
  • "מקלט 609" ירושלים, 1995
  • "ריפוי בעיסוק" גלריה המומחה, תל אביב, 1998
  • "עצים מאוירים" מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, 1999
  • "הנריך הינה" בית אריאלה, תל אביב, 2003
  • "רישום לראווה" חלונות ראווה, רח' שץ, ירושלים, אוצרת: שושי אברבוך 2008
  • "אבידות ומציאות" גלריה החדשה, ירושלים, אוצרת: חדווה שמש 2008
  • "בית" גלריה אפרט. ארט, תל אביב, אוצרת: רותם ריטוב 2009
  • "דקונסטרוקטביזם – פירוק והרכבה" גלריה אפרט. ארט, תל אביב, אוצרת: רותם ריטוב 2010
  • "תלוי" מוזיאון העלייה, זכרון יעקב, אוצרת: טלי ביכלר ורויטל סילברמן גרין 2012
  • "אומת האיור" בית האמנים, תל אביב, אוצר: יובל סער 2014
  • "ברברה" - גלריה כורש 14, ירושלים, אוצרת: ורד חדד 2015
  • BEUYS, BEUYS, BEUYS, גלריה משונע, תל אביב, אוצר: ליאב מזרחי 2015
  • "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה" גלריה "אגריפס 12", ירושלים, אוצרות: ריטה מנדם-פלור ונעמי טנהאוזר, 2019[10]
  • ביאנלה לאומנויות ולעיצוב, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2020
  • "נופי גוף", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: ד"ר עדינה קמיאן-קשדן, 2020

אוצרותעריכה

  • "מגזריות" פסטיבל האיור 2020,[11] תל אביב, אוצרות יחד עם אפרת גרוסמן.[12]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שלומית כהן אסיף, "דיו של שלג" , קריאה ראשונה, שבוע הספר, הספריה הלאומית, ‏2016
  2. ^ פסח סלבוסקי ונדיה עדינה רוז הם זוכי פרסי איש שלום, ערב רב Erev Rav, ‏31.12.2018
  3. ^ פרס אקו"ם לשנת תשע"ט 20–2019 בתחום המוזיקה הקונצרטית, הספרות והשירה., אקו"ם, ‏2020-03-12
  4. ^ דיו של שלג, באתר הליקון
  5. ^ דיו של שלג, באתר אפיק
  6. ^ אניה ליכטיקמן, "הברחת עננים", ערב רב, ‏23 במאי 2019
  7. ^ שלומית כהן-אסיף, "המילים הקפואות של נדיה עדינה רוז", הארץ, ‏20 בדצמבר 2015
  8. ^ צפורה רומן, "כאשר האמנית נדיה עדינה רוז מקריאה מספריה, הגמגום שלה נעלם", לאישה, ‏7 באוקטובר 2021
  9. ^ ד"ר אביבה וינטר, "נופים נעלמים", מקור ראשון, ‏2021
  10. ^ שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה, גלריה אגריפס 12, ‏אפריל 2019
  11. ^ מגזריות - פרסום התערוכה
  12. ^ סיור וירטואלי בתערוכה