נדיה עדינה רוז

נדיה עדינה רוז (נולדה ב-1967) היא משוררת, אמנית ומאיירת ישראלית.

נדיה עדינה רוז

נדיה עדינה רוז, 2009
נדיה עדינה רוז, 2009
לידה	1967 (בת 57 בערך) מוסקבה
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב המדרשה לאמנות
פרסים והוקרה	פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום (2019)
אתר רשמי

ביוגרפיה

נדיה עדינה רוז נולדה במוסקבה בירת ברית המועצות. בגיל 22 עלתה לישראל. בוגרת המחלקה לאמנות של בצלאל ובעלת תואר שני מטעם המדרשה לאמנות, בית ברל. עוסקת באמנות, בכתיבת שירה, בהוראת אמנות ובאיור ספרים. זוכת פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום לשנת 2019, ופרס אקו”ם בתחום השירה לשנת 2020.

יצירתה

ספר שיריה הראשון, "דיו של שלג" יצא לאור בשנת 2015 בהוצאת הליקון-אפיק וזכה בפרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת 2016. ביצירות שלה ניתן לראות את היכולת שלה להפוך את המטפורה המילולית למטפורה חזותית. רוז מרבה לכתוב על דלתות וחלונות שמתווכים בין הבית לחוץ: "בתים מנערים כיסים/ שופכים החוצה חלונות". או: "חלון תמיד מצטלם/ בפרופיל,/ נאמן לשבועתו לזגג".

בספר שיריה "בבטן הזאב" (הליקון-אפיק, 2021) היא נוגע במוות, שכול ואובדן, חוויות עמן מתמודדת מאז שאחותה היחידה, אניה, נרצחה בפיגוע התאבדות בירושלים בשנת 2004.

ספר הילדים "ואז הקרנף התחיל לעוף" שכתבה ואיירה, יצא בגרמניה וברזיל ובשנת 2015 ראה אור בישראל בהוצאת "אבן חושן". הספר הוקדש לחמשת ילדיה - השלושה שנולדו לה ולבן זוגה והשניים של אחותה המנוחה.

בעבודות האמנות שלה רוז מפסלת מחומרים רכים אותם מציבה בחלל או בהרכבתם על הקיר. היא תופרת ומסדרת חפצים שמרחיבים את גבולות סביבת החיים הרגילה והופכים אותה לתמונה כללית ורחבה, כאשר עצמים מוצאים אל מחוץ לחוויה היומיומית. היחסים הרגילים ביניהם, כמו גם קנה המידה שלהם, משתנים והם הופכים לחלק מנוף מורחב שבו אפשר לנוע למרחק בלתי מוגבל ולהפוך בהדרגה לנקודה זעירה באופק מבלי לצאת מגבולות החדר. בצורה זו היא מקווה ליצור את תחושת המיזוג בין מרחבים לא תואמים – תחושה שמוכרת לנו מהעולם הווירטואלי – באמצעים פשוטים, לא-טכנולוגיים. את מיצבי הפיסול שלה היא בונה מחלקים שונים כפסיפס, במטרה להרחיב את התודעה, לארגן מצב חדש וליצור מטפורה פואטית באמצעים מינימליים.

השכלה

• 2013–2014 בית הספר לכתיבה יוצרת הליקון, מסלול השירה השנתי
• 2010–2012 תואר שני M.Ed. בחינוך לאמנות, מדרשה לאמנות, המכללה האקדמית בית ברל
• 1990–1994 .B.A באמנות, מחלקה לאמנות, האקדמיה לאמנויות "בצלאל", ירושלים
• 1983–1987 .B.A באמנות, אקדמיה לאמנויות, מוסקבה

פרסים

• 2020 – פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן
• 2019 – פרס ליצירה אמנותית ע"ש שושנה איש שלום.
• 2016 – פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם.

ספרים שאיירה

• שלמה שרגאי, "שבלול", דני ספרים, 1998
• מיריק שניר, "למה השמים לבנים?", הקיבוץ המאוחד, 1999
• ליאור אבורמן עידן, "מפתחות הקסם של דידי", דני ספרים, 1999
• עודד בארי, "טרולחות", דני ספרים, 1999
• אורה מורג, "על נמר אי אפשר להמר", ידיעות ספרים, 2001
• לין קפלן, "גם אמא ואבא הולכים לעבודה", דני ספרים, 2001
• אורי קציר, "אש לי יום הולדת", ברקאי ספרים, 2003
• מיכל סנונית, "כמה דב בבית", מודן, 2004
• דתיה בן דור, "מעשה במלך אחד והרבה צבעים", מודן, 2005
• דתיה בן דור, "גברת קרש ומר מערוך", מודן
• ורד קמינסקי, "מקלות של אטריות", הוצאת שונים - יצרנים קטנים, 2008
• מזל שלי, "חתול לבן - חתול שחור", סער, 2008
• אסתר מרכוס, "צבע אדום", אש-בינימוב, 2009
• דליה בר-אל, "שירי-לי בממלכת הדמיון", אות ועוד, 2011
• "ואז הקרנף התחיל לעוף", הוצאת Vielflieger, גרמניה, 2012
• "ואז הקרנף התחיל לעוף", הוצאת DSOP, ברזיל, 2013
• "ואז הקרנף התחיל לעוף", הוצאת אבן חושן, 2015

תערוכות

תערוכות יחיד

• "פוסט: רפליקה", גלריה עמי שטייניץ, תל אביב, 1996
• "שמי אדמה", גלריה "אגריפס 12", ירושלים, אוצרת: לנה זידל, 2013
• "שְׁמֵי אֲדָמָה 2", גלריה "אגריפס 12", ירושלים, אוצרת: לנה זידל, 2015
• "כתב ידם של הענפים", הגלריה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, ירושלים, אוצרת: נאוה ט. בראזני, 2016
• "כסות", בית האמנים בירושלים, אוצר: חגי שגב, 2017
• "Hmmmmmmmmm", גלריה חנינא, ת"א, אוצרת: רותם ריטוב, 2018
• "שרוולי העצים", מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, אוצרת: אביטל כץ, 2019
• "שלג", מוזיאון לאמנות עכשווית אררטה , סנקט פטרסבורג, 2020

תערוכות משותפות נבחרות

• "אמן אומן אמן" בית האמנים, ירושלים, 1994
• "מקלט 609" ירושלים, 1995
• "ריפוי בעיסוק" גלריה המומחה, תל אביב, 1998
• "עצים מאוירים" מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, 1999
• "הנריך הינה" בית אריאלה, תל אביב, 2003
• "רישום לראווה" חלונות ראווה, רח' שץ, ירושלים, אוצרת: שושי אברבוך 2008
• "אבידות ומציאות" גלריה החדשה, ירושלים, אוצרת: חדווה שמש 2008
• "בית" גלריה אפרט. ארט, תל אביב, אוצרת: רותם ריטוב 2009
• "דקונסטרוקטביזם – פירוק והרכבה" גלריה אפרט. ארט, תל אביב, אוצרת: רותם ריטוב 2010
• "תלוי" מוזיאון העלייה, זכרון יעקב, אוצרת: טלי ביכלר ורויטל סילברמן גרין 2012
• "אומת האיור" בית האמנים, תל אביב, אוצר: יובל סער 2014
• "ברברה" - גלריה כורש 14, ירושלים, אוצרת: ורד חדד 2015
• BEUYS, BEUYS, BEUYS, גלריה משונע, תל אביב, אוצר: ליאב מזרחי 2015
• "שמלה, סימלה: שיבה לאנטיאה" גלריה "אגריפס 12", ירושלים, אוצרות: ריטה מנדם-פלור ונעמי טנהאוזר, 2019
• ביאנלה לאומנויות ולעיצוב, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2020
• "נופי גוף", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: ד"ר עדינה קמיאן-קשדן, 2020

אוצרות

• "מגזריות" פסטיבל האיור 2020, תל אביב, אוצרות יחד עם אפרת גרוסמן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נדיה עדינה רוז בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נדיה עדינה רוז
• על נדיה עדינה רוז, באתר בית האמנים בירושלים
• על נדיה עדינה רוז, באתר הגלריה "אגריפס 12"
• הדף של נדיה עדינה רוז, באתר Art In Process
• שלומית כהן-אסיף, המילים הקפואות של נדיה עדינה רוז, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015
• אלעד זרט, נושכת שפה, באתר "ידיעות אחרונות", 23 באוגוסט 2015
• דוד (דוּכי) כהן, הבו לנו עוד אמנים משוררים, באתר ערב רב, 17 ביוני 2017
• נדיה עדינה רוז, שירים: גדולה; אחרי החגים; המוות; חכות; חלמתי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2021
• ליאור שטרנברג, "השלג נתלה על קולב העצים", באתר "מעלה", דצמבר 2022 - על ״בבטן הזאב״.
• נדיה עדינה רוז, דף שער בספרייה הלאומית