נווה (עיר בסוריה)

עיר בסוריה

נווהערבית: نوى - נַוָא) היא עיר בדרום סוריה, בה מתגוררים כ-60,000 בני אדם.

נווה
نوى
מדינה סוריהסוריה  סוריה
מחוז מחוז דרעא
נפה נפת דרעא
חבל ארץ חורן
גובה 575 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 63,676 (נכון ל־2009)
קואורדינטות 32°53′N 36°02′E / 32.883°N 36.033°E / 32.883; 36.033
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

העיר שוכנת ברמת הגולן, בגובה 575 מטר מעל פני הים, בסמוך לגבול ישראל, ולצד הכביש הראשי המחבר את קוניטרה עם ערי החורן.

במהלך התקופה הרומית ולאחריה נודעה העיר בשל היותה מרכז יהודי גדול[1].

היסטוריהעריכה

העיר נווה נזכרת במקורות מן התקופה הרומית כבירת חבל הבשן, באזור שעבר תכופות בין הפרובינציות הרומיות יודיאה, ערביה וסוריה.

לאורך תקופת המשנה והתלמוד היוותה העיר יישוב יהודי גדול, אשר אב הכנסייה אוסביוס תיארו בספרו האונומסטיקון מן המאה הרביעית לספירה כ"עיר גדולה של יהודים"[2].

חכמי העיר, שנמנו על אמוראי ארץ ישראל, נודעו בתלמוד בכינוי רבנן דנוה[3], ומהם נמנים רבי תנחומא בר אבא, מחבר מדרש תנחומא, ורבי שילא דנוה, אשר מסר הלכות בשם ריש לקיש[4] ואשר רבני קיסריה מסרו בשמו[5]. במדרש איכה רבה נזכרת עיירה נכרית בשם "חלמיש" ששכנה בסמוך לנווה, ואשר תושביה התנכלו ליהודי נווה[6].

העיר נזכרת בתוספתא[7] ובתלמוד הירושלמי[8], וכן בפסיפס כתובת רחוב, במסגרת ברייתא המפרטת שמות של עיירות יהודיות בתחום נווה לעניין מצוות התלויות בארץ, ובהן גשמי (כיום העיירה ג'אסם) וזיזיון (כיום הכפר זיזון). בתחילה היו העיירות "מותרות", כלומר פטורות משמיטה ומעשרות, אך בהמשך "נאסרו", כלומר חויבו בקיום המצוות התלויות בארץ, בשל ריבוי האוכלוסייה היהודית באזור.

במקורות חז"ל נזכר הניב הארמי המיוחד שבו דיברו באזור הבשן בכינוי לשון ניוותי[9]. כמו כן, נזכרים בתלמוד יהודים מנווה שישבו דרך קבע בטבריה ובציפורי[10].

כן נזכר בתלמוד כי כאשר רבי יוחנן נשאל עד היכן בתחום נווה מורשים הכוהנים להגיע, כך שלא ייצאו מגבולות ארץ ישראל וייטמאו בטומאת ארץ העמים, ציין נקודות ממזרח לנווה בדרכים המובילות לאדרעי ולבוצרה שבחורן[11].

בתקופה המוסלמית הייתה העיר לבירת נפת החורן וגם באותה העת התקיימה בה קהילה יהודית. הגאוגרף הערבי יאקות אל-חמאווי, בן המאה ה-13, גרס ששדות העיירה היו שדות המרעה של איוב. כמו כן, ישנה אמונה מוסלמית לפיה שם בן נח, המכונה "נבי א-סאם", קבור בעיר. בימי הביניים נטו יהודים לזהות את נווה עם שוה קרייתיים המקראית[12].

בחורבות נווה, שנסקרו במהלך המאה ה-19 בידי חוקרי הגולן, ובהם גוטליב שומכר ולורנס אוליפנט, נתגלו עדויות ארכאולוגיות רבות לעברה היהודי, ובהן סמלי מנורה, תבליטי אשכולות ענבים וכתובות בעברית. בעיר גם נמצאו שרידי בית כנסת עתיק ובו עיטורי מנורה.

בתקופת המנדט הצרפתי על סוריה ותחת ממשלת סוריה המודרנית התיישבה בנווה אוכלוסייה ערבית.

במהלך מלחמת האזרחים הסורית הייתה העיר לאחד ממעוזי המורדים נגד שלטון בשאר אלאסד, והיא הופצצה קשות עקב כך.

לקריאה נוספתעריכה

  • ישעיהו פרס, אנציקלופדיה גאוגרפית-היסטורית של ארץ ישראל, כרך ג', 1952, עמ' 624 - 625.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרדכי ניישטט, נוה - בירת הבשן היהודי בתקופת התלמוד, דבר, 22 בפברואר 1970
  2. ^ אונומסטיקון, 136, 1.
  3. ^ ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ה.
  4. ^ קהלת רבה יב, ט, כצ"ל.
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ב', הלכה ה'.
  6. ^ איכה רבה, א י"ז, א ס', וראו אנצ' פרס, בערך "חלמיש".
  7. ^ תוספתא, שביעית, פ"ד, ה"ה.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ה', הלכה א'.
  9. ^ ירושלמי קידושין פ"ג ה"ט, ירושלמי נדרים פ"א ה"ב, ירושלמי נזיר פ"ה ה"א.
  10. ^ בבלי שבת קכא ע"ב, ירושלמי שבת פי"ד ה"א, ירושלמי שבת פט"ז ה"ז, ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א.
  11. ^ ירושלמי, שביעית פ"ה ה"א.
  12. ^ ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק ה', בדומה לגרסת תרגום ירושלמי - וּקְטוּלוּ יַת זִיבָּרַיָא דִבְּעַשְׁתְּרוֹת קַרְנַיִם וְיַת זַוְיָתָנַיָא דִי בְּהוֹן וְיַת אֵמְתָנַיָא אִילֵין דְשַׁרְיָין דִבְנוּהָ קַרְתָּא.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים בסוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.