נחלת שבט דן
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: מבנה לקוי, שגיאות עברית, ציטוטים חסרי טעם. | |
נַחֲלַת שֵׁבֶט דָּן היא החלק מארץ ישראל שנקבע בהגרלת נחלתם של שבטי ישראל כנחלתו של שבט דן.
ההגרלה עצמה נערכה בטקס פומבי על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען.
הנחלה המוצגת בספר יהושע לא עמדה בפועל לרשות שבט דן. העם האמורי, שחי בארץ כנען לא איפשר לשבט דן לנחול את עריו. וכך נאמר בספר שופטים: "וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת-בְּנֵי דָן, הָהָרָה: כִּי לֹא נְתָנוֹ, לָרֶדֶת לָעֵמֶק" (ספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ד). יהודה אליצור ויהודה קיל בספרם אטלס דעת מקרא מגדירים את הנחלה "בגדר חזון... ומעשה (ולמעשה) נאחזו (רק) בקרן זווית בחֵבֶל צרעה ואשתאול". בשירת דבורה, נטען כלפי שבט דן: "וְדָן, לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת" (ספר שופטים, פרק ה', פסוק י"ז) – מכאן שהיה לשבט דן מוצא לים תיכון.
מרכזו של השבט היה בשפלה המרכזית, מולדתו של שמשון הגיבור אשר מתוארת כך: "וַתָּחֶל רוּחַ ה', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (ספר שופטים, פרק י"ג, פסוק כ"ה) – דהיינו מחנה דן היה בין צרעה לאשתאל שהיו במחנה יהודה[1]. משפחת מנוח אבי שמשון הייתה בין המשפחות שגרו ב"צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל".
עוד מספר הכתוב בספר יהושע כי הם עלו לצפון וכבשו את "לְלֶשֶׁם דָּן" (ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק מ"ז).
יוצא מכאן שנחלת שבט דן הייתה מורכבת מהחלקים הבאים:
- מחנה דן בין צרעה לבין אשתאול שבנחלת יהודה.
- גוש דן בהווה, מנחל הירקון עד נחל שורק.
- תל דן ליד מקורות נהר הירדן.
נחלת שבט דן המקורית היא הנחלה שזכתה לתקומה בעת חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל. יפו הייתה הנמל המרכזי אליו הגיעו יהדות התפוצות וסביבה הוקמו ה"מושבות הראשונות", העיר העברית הראשונה תל אביב וגוש דן – המטרופולין של תל אביב.
תיאור הנחלה
עריכהנחלת שבט דן לפי ספר יהושע היא כדלקמן
לְמַטֵּה בְנֵי-דָן, לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא, הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי, גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן, וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה, וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן, וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק, וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן; עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ. וַיֵּצֵא גְבוּל-בְּנֵי-דָן, מֵהֶם; וַיַּעֲלוּ בְנֵי-דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם-לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי-חֶרֶב, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן, כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם. זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם: הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְחַצְרֵיהֶן.
— שם, י"ט, מ', מ"ז
השלוחה הצפונית
עריכהלקראת סיום ספר שופטים נאמר : "בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל; וּבַיָּמִים הָהֵם, שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד היּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, בְּנַחֲלָה (שם, י"ח, א').
בני השבט מ"מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל" עלו לצפון ארץ ישראל, ל"ליש" היום דן ומגלים "מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר, כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ". הם כובשים את העיר "וַיָּבֹאוּ עַל-לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת-הָעִיר, שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם-אָדָם, וְהִיא, בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית-רְחוֹב, וַיִּבְנוּ אֶת-הָעִיר, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. (מקור:שם, כ"ז, כ"ח).
כך הוקמה השלוחה הצפונית של השבט.
תרשים הנחלה
עריכה
גבולות הנחלה
עריכה- הגבול הצפוני - הוא דרומית לנחל הירקון ולתוואי המערבי של נחל קנה. היום ניתן לראות את הגבול בקרבת התוואי של כביש חוצה שומרון, החל בכביש 5 (חוצה שומרון) הנמצא מדרום לנחל הירקון, וכלה בכביש 505 (חוצה שומרון הישן) הנמצא מדרום לנחל קנה. המשכו המזרחי של התוואי הוא בכביש הישן לירושלים (לשעבר "כביש 1"), דרך גזר ועד בית חורון תחתון.
- הגבול המזרחי - הוא בתוואי הנוכחי של כביש האורך, כביש 4, העובר ליד מחלף מסובים - היא בני ברק עד לצפון מפתח תקווה - נחל הירקון ומשם לים תיכון. הגבול המזרחי של מחנה דן נושק לנחלת שבט בנימין ולנחלת שבט יהודה לאורך כביש 38 מצומת בית חורון דרומה לבית שמש.
- הגבול הדרומי - נושק לגבול לנחלת שבט יהודה.
גבולות יחזקאל
עריכהיחזקאל הנביא בתיאור הגבולות באחרית הימים מציב את נחלת שבט דן בצפון סוריה של ימינו, כפי שנאמר: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הַשְּׁבָטִים: מִקְצֵה צָפוֹנָה אֶל-יַד דֶּרֶךְ-חֶתְלֹן לְבוֹא-חֲמָת חֲצַר עֵינָן גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק צָפוֹנָה, אֶל-יַד חֲמָת, וְהָיוּ-לוֹ פְאַת-קָדִים הַיָּם, דָּן אֶחָד. וְעַל גְּבוּל דָּן, מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה אָשֵׁר אֶחָד (מקור:ספר יחזקאל ל"ח, א').
"מבוא חמת" מזוכרת בתור הקצה הצפוני אליו הגיעו המרגלים בימי משה, כפי שנאמר בספר במדבר: "וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ, מִמִּדְבַּר-צִן עַד רְחֹב, לְבֹא חֲמָת" (מקור:י"ד, כ"א). מכל מקום, יוצא כי הגבול העתידי למושב שבט דן הוא מהמדבר הסורי עד שפת הים. אם נקבל נהר או נחל בתור גבול, ואכן זה המצב במקרים רבים, הרי הגבול הוא נחל פרת, התואם את גבולות ההבטחה.
הרב אליהו מאלי[2] מציין כי במקביל למושבו של שבט דן ברצועת הרוחב הצפונית, יחד עמו התיישבו גם שאר השבטים שנמנו על "מחנה דן" במדבר סיני ואף הם חלקו עמו את צפון ארץ ישראל.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים 1993
- זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967
- זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. עמ' 112–122.
הערות שוליים
עריכה- ^ מצודות דוד על הפסוק
- ^ אשר מביא רעיון זה במאמרו נחלת שבט דן בספר יהושע ובספר יחזקאל