פתיחת התפריט הראשי

נח קליגר

עיתונאי וסופר ישראלי

נח (נורברט) קליגר (Noah Klieger;‏ 31 ביולי 192513 בדצמבר 2018) היה עיתונאי, איש ספורט וסופר ישראלי. הוא היה ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, שפעל רבות להנצחת השואה.

נח קליגר
Noah Klieger en el acto de conmemoración del Día Internacional en Memoria del Holocausto en Madrid (2018).jpg
לידה 31 ביולי 1926
שטרסבורג, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 2018 (בגיל 92)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי, סופר, מנהל ספורטיבי, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ל'אקיפ, ידיעות אחרונות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה שבלייה בלגיון הכבוד
היכל התהילה של פיב"א
דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נורברט קליגר נולד בשנת 1925 בעיר שטרסבורג שבצרפת, בנם של ד"ר ברנארד קליגר, עיתונאי וסופר, ותקלה־אסתר לבית אייבשיץ. הוא גדל והתחנך בצרפת, לוקסמבורג ובלגיה. כנער עסק בספורט, בעיקר ריצות קצרות ושחייה למרחקים ארוכים.

פעילות תחת שלטון הנאציםעריכה

תחת הכיבוש הגרמני בבלגיה, היה קליגר פעיל כבלדר במחתרת הבלגית וגם בתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות שעיקר פעילותן הייתה להעביר ילדים וצעירים דרך צרפת לשווייץ הנייטרלית. בתפקידו זה היה קליגר איש הקשר עם המבריחים המקצועיים בגבול בלגיה-צרפת וצרפת-שווייץ. קליגר צויד במסמכים מזויפים כנער בלגי נוצרי בשם ג'וזף פלס, יליד בריסל. מכיוון שדיבר צרפתית בניב בלגי וגם פלמית, ומכיוון שנהג לנסוע על אופניים, לא עורר מעולם חשד כלשהו בסריקות הרבות שערכו הגרמנים.

למרות ההסוואה, נעצר קליגר באוקטובר 1942 על ידי הגסטפו, נשלח למחנה מעבר מכלן, וב־15 בינואר 1943 הועבר באחד המשלוחים לאושוויץ. במחנה היה בין היתר חלק מנבחרת מתאגרפים שהקים הנאצי היינריך שוורץ, לצד המתאגרף העולמי ויקטור פרץ (ולימים היה לו חלק בסרט שנעשה לזכרו[1]). בלילה שבין ה־17 ל־18 בינואר 1945 יצא עם שרידי מחנות אושוויץ לצעדת המוות שבסיומה הגיע למחנה דורה-מיטלבאו שליד נורדהאוזן, שם הועסק בייצור טילים מסוג V-1 ו-V-2. ב־4 באפריל 1945 יצא שוב לצעדה שנמשכה עשרה ימים עד למחנה ראוונסבריק, בו שוחרר ב־29 באפריל 1945.

מיד עם שובו לצרפת ובלגיה הוא פגש את הוריו, שנשלחו גם הם לאושוויץ, אך למקומות שונים, והתנדב כפעיל בארגון הבריחה של המוסד לעליה ב'. קליגר נחשב לאחד היחידים ששרד את אושוויץ עם משפחתו. אחיו הבוגר, הרב יונתן קליגר, נשלח על ידי האב לישיבה באנגליה בשנת 1935 וכך ניצל.

העלייה לארץ ישראלעריכה

לאחר המלחמה החליט קליגר לעלות לארץ ישראל. בתחילה היה מפקד מחנה קאיול ב', אחד ממחנות המעבר למעפילים ליד מארסיי, וב־10 ביולי 1947 עלה על הספינה "פרזידנט וורפילד" (לימים "אקסודוס"). רב־החובל יצחק (אייק) אהרונוביץ' ומפקד המבצע מטעם הפלי"ם יוסי הראל צירפו את קליגר לצוות הספינה. הוא היה ממפקדי הקרב בלב ים נגד חיילי הקומנדו הימי של הבריטים. בחיפה הועלה על אחת משלוש אניות הכלא עליהן הועמסו אלפי המעפילים בדרך למחנות המעצר בקפריסין.

האניות, אושן ויגר, ראנימיד פארק ואמפייר רייוול הפליגו בחזרה לצרפת, אך המעפילים סירבו לרדת מהן. הבריטים, תחת לחץ התקשורת, דעת הקהל ומדינות רבות ברחבי העולם, הסכימו להוציא את המעפילים מצרפת אבל הובילו אותם למחנות הסגר בגרמניה. בסופו של דבר עלה קליגר לישראל, השתתף במלחמת העצמאות ולאחר מכן התיישב בתל אביב.

קריירה עיתונאיתעריכה

קליגר דיבר שמונה שפות. במשך שנים שימש ככתב ספורט. בשנת 1957 הוא הצטרף למערכת העיתון ידיעות אחרונות. בין היתר היה עורך מוסף הספורט, עורך חדשות חוץ בדסק החדשות וכתב. בתפקידו זה הוא כיסה את כל המשפטים נגד הפושעים הנאציים, מאדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק בירושלים, דרך משפט פושעי אושוויץ בפרנקפורט וכלה במשפט פושעי מיידנק וטרבלינקה בדיסלדורף. קליגר נחשב למומחה לתולדות השואה ולמלחמת העולם השנייה ופרסם אלפי כתבות ומאמרים על נושאים אלה ואחרים במשך הקריירה בת עשרות השנים. הוא גם הרצה בישראל וברחבי העולם על נושאים הקשורים לשואה, להעפלה ולעיתונות. במשך השנים הוביל עשרות משלחות של ישראלים למחנות ההשמדה באירופה.

ב-1990 התקבל בלוס אנג'לס להיכל התהילה של הספורט היהודי העולמי כמתאגרף באושוויץ וכעיתונאי. ב-2008 זכה בפרס מיוחד מטעם הוועד האולימפי הישראלי על מפעל חיים. נח גם זכה בפרס זיו ובמספר פרסים ומדליות מטעם ארגוני הלוחמים בגרמנים וניצולי השואה. מאז 1953 כיהן קליגר ככתב בישראל של יומון הספורט הצרפתי ל'אקיפ, ושל השבועון פראנס פוטבול.

ב־2011 זכה קליגר בפרס על מפעל חיים מטעם ארגון בני ברית ובפרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בישראל. כמו כן, הוענק לו עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר, העיטור הגבוה ביותר הניתן על ידי צרפת. בשנת 2015 קיבל מאוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד[2].

משפט דמיאניוקעריכה

קליגר הורשע בבית המשפט השלום (יחד עם דב יודקובסקי והעיתון ידיעות אחרונות) בעבירה על חוק הסוב יודיצה בעת שסיקר את משפט דמיאניוק. ההעמדה לדין התאפשרה רק לאחר שהסנגור של המשפט, עו"ד יורם שפטל עתר לבג"ץ לאחר שגם המשטרה וגם היועץ המשפטי לממשלה טענו כי לא בוצעה עבירה על החוק. בסיום ההליך המשפטי הממושך נגזרו על קליגר חודשיים מאסר על תנאי.

קריירה בספורט הישראליעריכה

במשך 18 שנים, מ-1951 עד 1969, כיהן קליגר כיושב ראש מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב ומשנת 1970 ועד קרוב לשנת 2000 שימש בהפסקות כיושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן. במשך כ־20 שנה שימש קליגר כיו“ר ועדת התקשורת של פיב"א, ההתאחדות העולמית לכדורסל, וכן כנשיא איגוד עיתונאי הכדורסל בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. ב-2012 זכה בתואר של חבר של כבוד בפיב"א אירופה[3]. ב-2015 נבחר להיכל התהילה של פיב"א, לצד כוכבים וכוכבות עבר של הכדורסל העולמי ובהם מייקל ג'ורדן, ובכך הפך לישראלי הראשון (והיחיד עד לבחירתו של מיקי ברקוביץ' באוג' 2017) שזוכה בכבוד זה[4][5].

בשנת 2016 הפיק הערוץ הראשון במסגרת רצועת סרטי תעודה "הסיפור האמיתי", את סרטו התיעודי של אורי בורדה, "להתאגרף לחיים", על חייו של קליגר[6][7].

בשנת 2017 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת גן[8].

קליגר נפטר ב-13 בדצמבר 2018, אחרי שסבל מאי ספיקת לב בשנתיים האחרונות לחייו[9][10]. הותיר אחריו אישה, ז'קלין, ושתי בנות. את הבת הצעירה, איריס ליפשיץ-קליגר, עיתונאית בידיעות אחרונות, אימץ קליגר לבת ולכן היא נושאת את שמו.

ספריועריכה

  • שתים עשרה לחמניות לארוחת בוקר - סיפורו האישי של שריד מחנה אושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995 - קליגר מספר בו על שהותו במחנות הריכוז השונים.
  • כדורסל זה לא רק משחק - אוסף של סיפורים הנוגעים לתקופת עבודתו בכדורסל הישראלי והעולמי.
  • אלה תולדות נח: האוטוביוגרפיה של נח קליגר, למשכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010[11].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נח קליגר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה