נח קליגר

עיתונאי וסופר ישראלי

נח (נורברט) קליגר (Noah Klieger;‏ 31 ביולי 192613 בדצמבר 2018) היה עיתונאי, איש ספורט וסופר ישראלי. הוא היה ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, שפעל רבות להנצחת השואה.

נח קליגר
Noah Klieger en el acto de conmemoración del Día Internacional en Memoria del Holocausto en Madrid (2018).jpg
לידה 31 ביולי 1926
שטרסבורג, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 2018 (בגיל 92)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תקופת הפעילות 1945 – 13 בדצמבר 2018 (כ־73 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נורברט קליגר נולד בשנת 1926, בעיר שטרסבורג שבצרפת, בנם של ד"ר ברנארד קליגר, עיתונאי וסופר, ותקלה־אסתר לבית אייבשיץ. הוא גדל והתחנך בצרפת, לוקסמבורג ובלגיה. כנער עסק בספורט, בעיקר ריצות קצרות ושחייה למרחקים ארוכים.

פעילות תחת שלטון הנאציםעריכה

תחת הכיבוש הגרמני בבלגיה, היה קליגר פעיל כבלדר במחתרת הבלגית וגם בתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות שעיקר פעילותן הייתה להעביר ילדים וצעירים דרך צרפת לשווייץ הנייטרלית. בתפקידו זה היה קליגר איש הקשר עם המבריחים המקצועיים בגבול בלגיה-צרפת וצרפת-שווייץ. קליגר צויד במסמכים מזויפים כנער בלגי נוצרי בשם ג'וזף פלס, יליד בריסל. מכיוון שדיבר צרפתית בניב בלגי וגם פלמית, ומכיוון שנהג לנסוע על אופניים, לא עורר מעולם חשד כלשהו בסריקות הרבות שערכו הגרמנים.

למרות ההסוואה, נעצר קליגר באוקטובר 1942 על ידי הגסטפו, נשלח למחנה מעבר מכלן, וב־15 בינואר 1943 הועבר באחד המשלוחים לאושוויץ. במחנה היה בין היתר חלק מנבחרת מתאגרפים שהקים הנאצי היינריך שוורץ, לצד המתאגרף העולמי ויקטור פרץ (ולימים היה לו חלק בסרט שנעשה לזכרו[1]). בלילה שבין ה־17 ל־18 בינואר 1945, יצא עם שרידי מחנות אושוויץ לצעדת המוות, שבסיומה הגיע למחנה דורה-מיטלבאו שליד נורדהאוזן, שם הועסק בייצור טילים מסוג V-1 ו-V-2. ב־4 באפריל 1945, יצא שוב לצעדה שנמשכה עשרה ימים עד למחנה ראוונסבריק, בו שוחרר ב־29 באפריל 1945.

מיד עם שובו לצרפת ובלגיה הוא פגש את הוריו, שנשלחו גם הם לאושוויץ, אך למקומות שונים, והתנדב כפעיל בארגון הבריחה של המוסד לעלייה ב'. קליגר נחשב לאחד היחידים ששרד את אושוויץ עם משפחתו. אחיו הבוגר, הרב יונתן קליגר, נשלח על ידי האב לישיבה באנגליה בשנת 1935 וכך ניצל.

העלייה לארץ ישראלעריכה

לאחר המלחמה, החליט קליגר לעלות לארץ ישראל. בתחילה היה מפקד מחנה קאיול ב' [דרוש מקור], אחד ממחנות המעבר למעפילים ליד מרסיי, וב־10 ביולי 1947 עלה על הספינה "פרזידנט וורפילד" (לימים "אקסודוס"). רב־החובל יצחק (אייק) אהרונוביץ' ומפקד המבצע מטעם הפלי"ם יוסי הראל צירפו את קליגר לצוות הספינה [דרוש מקור]. הוא היה ממפקדי הקרב בלב ים נגד חיילי הקומנדו הימי של הבריטים. בחיפה הועלה על אחת משלוש אניות הכלא עליהן הועמסו אלפי המעפילים בדרך למחנות המעצר בקפריסין.

האניות, אושן ויגר, ראנימיד פארק ואמפייר רייוול הפליגו בחזרה לצרפת, אך המעפילים סירבו לרדת מהן. הבריטים, תחת לחץ התקשורת, דעת הקהל ומדינות רבות ברחבי העולם, הסכימו להוציא את המעפילים מצרפת אבל הובילו אותם למחנות הסגר בגרמניה. בסופו של דבר עלה קליגר לישראל, השתתף במלחמת העצמאות ולאחר מכן התיישב בתל אביב.

קריירה עיתונאיתעריכה

קליגר דיבר שמונה שפות. במשך שנים שימש ככתב ספורט. בשנת 1957 הוא הצטרף למערכת העיתון ידיעות אחרונות. בין היתר היה עורך מוסף הספורט, עורך חדשות חוץ בדסק החדשות וכתב. בתפקידו זה הוא כיסה את כל המשפטים נגד הפושעים הנאציים, מאדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק בירושלים, דרך משפט פושעי אושוויץ בפרנקפורט וכלה במשפט פושעי מיידנק וטרבלינקה בדיסלדורף. קליגר נחשב למומחה לתולדות השואה ולמלחמת העולם השנייה, ופרסם אלפי כתבות ומאמרים על נושאים אלה ואחרים במשך הקריירה בת עשרות השנים. הוא גם הרצה בישראל וברחבי העולם על נושאים הקשורים לשואה, להעפלה ולעיתונות. במשך השנים הוביל עשרות משלחות של ישראלים למחנות ההשמדה באירופה.

מאז 1953 כיהן קליגר ככתב בישראל של יומון הספורט הצרפתי ל'אקיפ, ושל השבועון פראנס פוטבול.

סיקור משפט דמיאניוקעריכה

קליגר הורשע בבית המשפט השלום (יחד עם דב יודקובסקי והעיתון ידיעות אחרונות) בעבירה על חוק הסוב יודיצה בעת שסיקר את משפט דמיאניוק. ההעמדה לדין התאפשרה רק לאחר שהסנגור של המשפט, עו"ד יורם שפטל עתר לבג"ץ, לאחר שגם המשטרה וגם היועץ המשפטי לממשלה טענו כי לא בוצעה עבירה על החוק. בסיום ההליך המשפטי הממושך נגזרו על קליגר חודשיים מאסר על תנאי.

קריירה ציבורית בספורט הישראליעריכה

במשך 18 שנים, מ-1951 עד 1969, כיהן קליגר כיושב ראש מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב ומשנת 1970 ועד קרוב לשנת 2000 שימש בהפסקות כיושב ראש האגודה ומחלקת הכדורסל של מכבי רמת גן. במשך כ־20 שנה שימש קליגר כיו“ר ועדת התקשורת של פיב"א, ההתאחדות העולמית לכדורסל, וכן כנשיא איגוד עיתונאי הכדורסל, בהתאחדות העולמית של עיתונאי הספורט. על פעילותו הציבורית זכה להוקרה ולפרסים.

ייצוגעריכה

בינואר 2017, היה קליגר הנואם המרכזי בטקס יום השואה הבינלאומי בעצרת הכללית באו"ם, כשהוא מלווה על ידי השגריר דני דנון, ונכדו החיל במדים[2] .

מפגשי עדותעריכה

במהלך חייו, קיים נח קליגר מעל לאלף מפגשים עם קהלים שונים מרחבי העולם, בהם נתן את עדותו וסיפר את סיפורו מימי מלחמת העולם השנייה. אחד המפגשים המיוחדים היה עם משרתי מספנת זרוע הים, כאשר נכדו, סמ"ר יובל קליגר, שליווה אותו בעשרות המפגשים והעדויות ואף בבימת האו"ם, הזמינו לבסיס שירת בבסיס[3].

ספריועריכה

  • שתים עשרה לחמניות לארוחת בוקר - סיפורו האישי של שריד מחנה אושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995 - קליגר מספר בו על שהותו במחנות הריכוז השונים.
  • כדורסל זה לא רק משחק - אוסף של סיפורים הנוגעים לתקופת עבודתו בכדורסל הישראלי והעולמי.
  • אלה תולדות נח: האוטוביוגרפיה של נח קליגר, למשכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010[4].

פרסים והוקרהעריכה

חיים אישייםעריכה

קליגר נפטר ב-13 בדצמבר 2018, אחרי שסבל מאי ספיקת לב בשנתיים האחרונות לחייו[15][16]. ארונו הוצב בבית ידיעות אחרונות בראשון לציון, קהל רב חלק לו כבוד אחרון, אישי ציבור, וגם ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו[17]

קליגר הותיר אחריו אישה, ז'קלין, ושתי בנות. הבת הצעירה, איריס ליפשיץ-קליגר, עיתונאית בידיעות אחרונות, אומצה על ידי קליגר לבת, ולכן היא נושאת את שמו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נח קליגר בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טלי פרקש, היהודי מתוניס שהיה "אלוף אושוויץ באגרוף", באתר ynet, 10 ביולי 2014
  2. ^ ניצול השואה ונכדו החייל על במת האו"ם, ערוץ 7
  3. ^ זרוע הים, navy.idf.il
  4. ^ רומן פריסטראלה תולדות נח מאת נח קליגר | שומר מרחק, באתר הארץ, 27 באפריל 2011
  5. ^ ynet ספורט, נח קליגר - חבר כבוד בפיב"א אירופה, באתר ynet, 27 במרץ 2012
  6. ^ תואר ד"ר כבוד מאוניברסיטת חיפה.
  7. ^ דני ספקטור, נח קליגר נכנס להיכל התהילה של פיב"א, באתר ynet, 20 בספטמבר 2015
  8. ^ ""כשהודיעו לי נשארתי בלי אוויר, זה מרגש"". Ynet (בעברית). 24 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2017. 
  9. ^ יואב בירנברג, העיתונאי שהתאגרף כדי לשרוד את אושוויץ, באתר ynet, 29 בנובמבר 2016
  10. ^ דף הסרט באתר Go2Films שיווק והפצת סרטים
  11. ^ פרסום שמות יקירי העיר רמת גן לשנת 2017 באתר עיריית רמת גן
  12. ^ בוקר, רן (2 במאי 2019). ""אני ממשיך את המורשת של נח קליגר"". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-4 בנובמבר 2021. 
  13. ^ עוז מועלם, זוכרים את נח קליגר, ידיעות אחרונות 4.11.2021, גיליון 25239, עמ' 26
  14. ^ נח קליגר, www.yadvashem.org
  15. ^ העיתונאי ושורד השואה נח קליגר הלך לעולמו בגיל 92, באתר וואלה!‏, 13 בדצמבר 2018
  16. ^ רן בוקר, עיתונאי "ידיעות אחרונות" נח קליגר הלך לעולמו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2018
  17. ^ ראש הממשלה נתניהו חלק כבוד אחרון לנח קליגר ז"ל ועבר על פני ארונו בבית ידיעות אחרונות בראשון לציון, GOV.IL