נילי טל

עיתונאית, במאית ומפיקת קולנוע תעודי ישראלית

נילי טל (15 בינואר 19447 במרץ 2024) הייתה במאית ומפיקה ישראלית של סרטי תעודה, כלת פרס מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי בישראל ופרס מפעל חיים בתחום אומנות הקולנוע של משרד התרבות והספורט.[1]

נילי טל
נילי טל
נילי טל
לידה 15 בינואר 1944
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 במרץ 2024 (בגיל 80)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1965–2024 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.nilital.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

טל נולדה בתל אביב לישראל ומרים הרמן (לבית שושני). למדה בגימנסיה גאולה.

קריירה

עריכה

לאחר שחרורה מהצבא בשנות השישים החלה לכתוב כתבות תחקיר במוסף הארץ, בהן חשפה לראשונה את סוגיית ההתמכרות לסמים קשים בישראל, התעללות בילדים, נשים מוכות ועוד.

ב-1970 עברה לטלוויזיה הישראלית, בה עבדה למעלה מ-20 שנה, והחלה לביים סרטים תיעודיים וכתבות לתוכניות יומן השבוע, מבט שני, למחלקת סרטי תעודה ועוד.

ב-1991 החלה להפיק סרטים באופן עצמאי בחברה שבבעלותה, "נילי טל הפקות".

ב-1998 הפיקה את סרטה התיעודי העצמאי הראשון, "עזה כמוות", בו גוללה את פרשת רצח עינב רוגל מקיבוץ שער הגולן על ידי חברה, גלעד שמן. לראשונה בישראל התיר לה בית המשפט המחוזי בנצרת להכניס מצלמות טלוויזיה לאולם ולתעד את הדיונים.

ב-2010 הפיקה וביימה את הסרט "בת 60 מחפשת אהבה" ליס דוקו, סרט אישי בו היא מתארת את חיפושיה למציאת אהבה בגיל 60. הסרט הוקרן ברחבי העולם בהצלחה[2].

במאי 2023 העניק משרד התרבות והספורט לטל פרס מפעל חיים. השופטים ציינו כי יצרה לאורך השנים יותר מ-40 סרטים תיעודיים "מעוררי שיח משמעותי בסוגיות ערכיות ומהותיות בחברה הישראלית... משמשת השראה לכל יוצרת ויוצר".[1]

נושאי סרטיה

עריכה

סרטיה של טל עסקו במצוקה, בעוולות חברתיות, באנשים בשולי החברה ובנשים.[2]

פרסים

עריכה

חיים אישיים

עריכה

טל הייתה אחייניתו של המלחין והפזמונאי בובי פנחסי והנינה של זיגמונד ויינברג (Sigmund Weinberg), מחלוצי הקולנוע הטורקי וחבר קרוב של האחים לומייר. פרופ' סאבס ארסלן, ראש החוג לקולנוע באוניברסיטה של אנקרה, חשף בפניה את הפעילות הקולנועית של סבא רבא שלה בטורקיה וצילם אותה לסרט שהכין אודותיו[2].

טל הייתה גרושה, אם לשני בנים וסבתא לשמונה נכדים. הייתה במערכת יחסים זוגית ארוכה עם הפובליציסט יואל מרקוס[2].

נפטרה לאחר סיבוכים של מחלת ריאות ב-7 במרץ 2024. נקברה בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה כפר סבא.

סרטים שביימה

עריכה
  • חרות לפיד
  • מכות רצח
  • סיפורו של אייל הנרקומן
  • כליה לגאולה
  • גורית קדמן
  • תיק מספר
  • הזכות למות

סרטים שהפיקה

עריכה
  • חרות, שם פרטי (במאית גאולה לפיד) - 2007
  • הילדים מרחוב מארק אורל (במאית טובה קורצין) - 2008

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נילי טל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה