ניל בארטלט (מחזאי)
ניל ויויאן בארטלט (באנגלית: Neil Vivian Bartlett; נולד ב-1958) הוא שחקן ובמאי תיאטרון, מתרגם וסופר בריטי. ב-1988 היה אחד המייסדים של חברת ההפקות "גלוריה", שהוקמה כדי להפיק עבודות שלו ושל ניקולס בלומפילד, לאה האוסמן וסיימון מלור.[1]
 | |
| לידה |
1958 (בן 66 בערך) הרטפורדשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
קצין במסדר האימפריה הבריטית |
  | |
קריירה מקצועית
עריכהספרו הראשון של בארטלט, Who Was That Man, הראה כיצד ההיסטוריה הגאה של לונדון בשנות ה-90 של המאה ה-19 השפיעה על חייו של בארטלט כהומו בלונדון בשנות ה-80 של המאה ה-20. הרומן הרביעי שלו, The Disappearance Boy, ראה אור בלונדון בהוצאת בלומסברי סירקוס בינואר 2014; ספרו האחרון, Address Book יצא בהוצאת Inkandescent בנובמבר 2021.
תפקידי המשחק המוקדמים של בארטלט במסגרת "גלוריה" כללו את A Vision of Love Revealed in Sleep, Sarrasine ו-Night after Night. הוא שימש גם כמנהל אמנותי בתיאטרון הליריק בהאמרסמית' מ-1994 עד 2004[2] וביים שם הפקות של מחזות בריטיים קלאסיים, קלאסיקות זרות אותן תרגם או עיבד, וסדרה של מופעי חג מולד, ביניהם:
- ההפקה הראשונה באנגלית של "ספלנדיד" מאת ז'אן ז'נה
- "נסיך הומבורג" של קלייסט ו"המחלוקת" מאת מריבו
- עיבודים ליצירותיו של דיקנס אוליבר טוויסט ו"מזמור חג המולד"
- עיבוד של "המשרת" מאת רובין מוהם
לאחר שעזב את הליריק עבד בארטלט עם מפיקים מובילים בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון, האולד ויק בבריסטול, הרויאל אקסצ'יינג' במנצ'סטר, פסטיבלי התיאטרון באדינבורו, מנצ'סטר וברייטון, פסטיבל אלדבורו, קרן ולקם ומוזיאון הטייט. כמו כן השתתף ב-2011 בפרויקט "66 ספרים" של תיאטרון בוש במסגרתו כתב יצירה המבוססת על פרק מתרגום המלך ג'יימס לתנ"ך.[3]
עבודותיו
עריכהפרוזה
עריכה- מי היה האיש ההוא: מתנה למר אוסקר ווילד (1988)
- מוכן לתפוס אותו אם ייפול (1992)
- מר קלייב ומר פייג' (1996)
- Skin Lane (2007)
- הילד הנעלם (2014)
- ספר כתובות 2021
- "כשתגיע העת; או: המקרה של האיש שלא ידע" (סיפור קצר)
תיאטרון ורדיו
עריכה- More Bigger Snacks Now (1985)
- A Vision of Love Revealed in Sleep (חלק ראשון) (1987)
- המיזנתרופ (1988)
- הסוד של ליידי אודלי (1988–89)
- A Vision of Love Revealed in Sleep (חלק שלישי) (1989–90)
- ברניס עבור התיאטרון הלאומי המלכותי (1990)
- בית הספר לנשים בתיאטרון דרבי (1990)
- Sarrasine (1990–91)
- האישה הנוקמת עבור תיאטרון ריגה (1991)
- תן להם לקרוא לזה ג'אז (1991)
- הלילה ה-12 בתיאטרון גודמן, שיקגו (1992)
- A Judgment in Stone (1992)
- משחק של אהבה ומזלי (1992–1993)
- לילה אחר לילה (חלק ראשון) (1993)
- תמונתו של דוריאן גריי (1993)
- רומיאו ויוליה (1995)
- המכתב מאת סומרסט מוהם (1995)
- מקצועה של הגברת ווארן מאת ברנרד שו (1996)
- Cause Celebre מאת טרנס רטיגן (1998)
- שבעת הסקרמנטים של ניקולא פוסין (1998)
- מלכת ורגר או השירות המלא של בט (2000)
- In Extermis (2000)
- עושה לך טוב (2001)
- קמיל - עיבוד ל"גברת עם הקמליות" (2003)
- פריקלס מאת וויליאם שייקספיר (2003)
- דון ז'ואן מאת מולייר (2004)
- בלתי סביר (2004)
- דידו, מלכת קרתגו מאת כריסטופר מרלו (2005)
- אוליבר טוויסט (2007)
- המשרתות מאת ז'אן ז'נה (2007)
- הלילה ה-12 (2008)
- בעל אידיאלי מאת אוסקר ווילד (2008)
- רומיאו ויוליה מאת (2008)
- כולם אוהבים מנצחים (2009)
- The Turn of the Screw מאת בנג'מין בריטן (2009)
- Or You Could Kiss Me (2010)
- פיק דאם מאת צ'ייקובסקי (2011)
- תמונתו של דוריאן גריי מאת אוסקר ווילד (2012)
- תקוות גדולות מאת צ'ארלס דיקנס (2013)
- אוון וינגרייב מאת בנג'מין בריטן (2014)
- הדבר מאת אלבר קאמי (2017)
- מדיאה מאת ז'אן רנה למואן (2017)
- 24 שעות של שלום (2019)
- חשיבותה של רצינות (2020)
טלוויזיה
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ניל בארטלט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ From the programme to the 1993 Traverse Theatre production of Night After Night.
- ^ "Bartlett Stands Down as Lyric Hammersmith Chief - Whatsonstage.com". אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2012. נבדק ב-13 באפריל 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Bush Theatre". אורכב מ-המקור ב-4 ביולי 2011. נבדק ב-2012-06-19.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ניל בארטלט (מחזאי)".