ניסן רילוב
ניסן רילוב (19 ביולי 1919 – 10 במרץ 2007) היה אמן ופעיל-שמאל ישראלי.
 | |
| לידה |
1922 חרסון, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 2007 (בגיל 85 בערך) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Рылов Нисан Хаимович |
| מדינה |
צרפת |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהרילוב נולד ב-1919 בנהלל לחיים ורחל רילוב (רחל לבית גולדשטיין). הוא גדל במושב לצד משה דיין וכן חנה סנש, אשר הייתה חברתו בזמן לימודיה בבית הספר החקלאי בנהלל. בזמן המרד הערבי הגדול של 1936–1939, היה חבר ארגון "ההגנה" ו"פלוגות הלילה" של אורד צ'ארלס וינגייט. לטענתו, באחד מימי 1938 במהלך דיכוי המרד הערבי הגדול, היה עד להתעללות מצדו של וינגייט בשייח'ים מאחד הכפרים הערביים באזור עמק יזרעאל. אשר הואשמו על ידיו בכך, שהלינו חבורת מורדים שמספר שעות קודם לכן ביצעה פיצוץ של צינור נפט בין קירקוק שבעיראק לחיפה. וינגייט בנסותו לברר אצל השייכים מי מתושבי הכפר הלין את מבצעי הפיצוץ, נכנס עם אנשיו אל תוך הכפר, העמיד את השייח'ים מולו, ושאל אותם, האם ידוע להם מי מקרב תושבי הכפר הלין את מי שפוצצו את הצינור, ולאחר שאף אחד מהשייח'ים לא ענה לו, הוא ניגש לאחד מהם, והתחיל להלום בראשו עם קת של רובה, עד שריסק לו את הגולגולת, והשייח' המעונה מת במקום. למראה חיזיון מחריד ומזעזע זה, ניסן רילוב, שהיה אדם מאוד רגיש, מוסרי ובעל-מצפון, התחיל להקיא והדבר גרם לו לזעזוע עמוק ביותר[1].
המהפך הסופי בהשקפותיו הפוליטיות וביחסו לציונות, חל מספר ימים לאחר מכן, כאשר יחד עם אנשים אחרים, נשלח על ידי ההגנה לפנות פלאחים מאחד הכפרים הסמוכים לנהלל שנשכבו על דרך-עפר, כדי למנוע מהטרקטורים של המושב לעלות על אדמותיהם, שזה-עתה נמכרו בידי בעל-הקרקע לציונים. כאשר בעת ביצוע אחת המשימות שהוטלו עליו, הוא משך פלאחיות ערביות ברגליים, מתחת לטרקטור, חל אצלו מהפך. בלילה של יום המחרת נשלח להשתתף במארב נגד הפלאחים שחזרו לבתיהם אחרי שקצרו את שדותיהם. היה ליל-ירח. פתאום, הוא ראה פלאח זקן, שבא לקצור את השדה שלו. המפקד, פקד על ניסן לירות. ניסן ענה לו: "אני לא יורה בזקנים". מספר ימים לאחר מכן, ארגון "ההגנה" ערך לו משפט-צבאי על סירוב פקודה, הוא גורש מהארגון, עבר לתל אביב והצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה[2]. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ובמסגרתו לחם נגד הנאצים[3].
רילוב נישא לרחל קוטנר. בתם היחידה, נורית רילוב, נולדה בשנת 1946, הייתה אדריכלית במקצועה (נפטרה בשנת 2009 ממחלת הסרטן).
בשנת 1953 נפרד רילוב מרחל, עזב את הארץ וחי בלונדון ואחר כך בפריז. הוא נישא בשנית להדוויג, ולהם שני בנים, פיודור רילוב (צר') עורך דין פעיל זכויות אדם וקוסטיה רילוב.
נפטר בפריז ב-10 במרץ 2007.
קריירה אמנותית
עריכהלאחר מלחמת העצמאות התקבל רילוב ללימודים במכון אבני בתל אביב. בישראל השתתף במספר תערוכות. ב-1951 הציג תערוכה, במסגרת קבוצת העשרה, בבית האמנים בירושלים[4], ובתל אביב[5]. ב-1952 השתתף בתערוכת אמני ישראל במוזיאון תל אביב לאמנות[6]. ב-1953 הציג עם קבוצת העשרה בביתן הציירים, של אגודת הציירים והפסלים[7].
ב-1954, היגר לצרפת והתיישב בפריז שם השתלם בציור פרסקו בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בתקופה הראשונה אחרי הגירתו לפריז, סבל מחסור, אך בהמשך התפרנס משיפוץ בתים ומציור. לבסוף הפך לצייר מוכר. סגנונו התאפיין בצביעת גליונות גדולים, אותם קרע, ומהקרעים שהתקבלו יצר קולאז'. התוצאה שהתקבלה הייתה פסיפס צבעים, שהקרינו רגש אחיד.
מדי פעם חזר לישראל והציג תערוכות, ב-1960 הציג בבית האמנים תל אביב[8][9][10]. ב-1966 הציג בגלריה "רינה" בירושלים[11].
בפרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, קיים בפריז תערוכה תחת הכותרת "אבנים", לאות הזדהות עם המאבק הפלסטיני נגד ישראל. רילוב הקדיש את כל ההכנסות ממכירת היצירות לפלסטינים בשטחים הכבושים.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ עקיבא אור, ניסן רילוב, באתר הגדה השמאלית
- ^
Nissan Rilov, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 4:08)
- ^ הקיים ציור צעיר?, "העולם הזה", גיליון 697 מ-8 במרץ 1951, עמוד 6
- ^ ישורון קשת, רשמי תערוכה, הארץ, 26 באפריל 1951
- ^ עשרה ציירים צעירים, דבר, 2 במרץ 1951
- ^ אריה לרנר, בגאלריה של אמני תל-אביב, דבר, 12 בדצמבר 1952
- ^ ע בן שלום, תערוכת ה-9 בביתן הצייריים והפסלים, קול העם, 10 ביולי 1953
- ^ אריה לרנר, ניסן רילוב, דבר, 13 במאי 1960
- ^ ניסן רילוב, על המשמר, 20 במאי 1960
- ^ יואב בראל, תערוכת רילוב - בביתן האמנים, הארץ, 20 במאי 1960
- ^ ניסן רילוב בירושלים, על המשמר, 27 במאי 1966
