פתיחת התפריט הראשי

סבסטיאן אוליבר בואמיצרפתית: Sébastien Olivier Buemi, נולד ב-31 באוקטובר 1988) הוא נהג מרוצים שווייצרי שהתחרה בעברה באליפות הפורמולה 1 עבור קבוצת טורו רוסו. בשנת 2014 זכה באליפות העולם במרוצי סיבולת. בשנת 2015 זכה באליפות הפורמולה אי.

סבסטיאן בואמי
Sébastien Buemi
Sébastien Buemi Formula E.jpg
לידה 31 באוקטובר 1988 (בן 30)
אגל שבשווייץ
לאום שווייץשווייץ  שווייץ
קבוצה נוכחית רנו אי-דאמס
קריירת פורמולה 1
מרוצים 55
ניצחונות 0
פודיומים 0
נקודות בקריירה 29
זינוקים מפול פוזישן 0
הקפות מהירות 0
קבוצות טורו רוסו (2009-2011)
קריירת אליפות העולם במרוצי סיבולת
אליפויות 1 (2014)
מרוצים 45
ניצחונות 12
זינוקים מפול פוזישן 4
הקפות מהירות 6
קבוצות טויוטה (2012-הווה)
קריירת פורמולה אי
אליפויות 1 (2015/16)
מרוצים 56
ניצחונות 13
פודיומים 25
נקודות בקריירה 695
זינוקים מפול פוזישן 14
הקפות מהירות 7
www.buemi.ch

קריירה מוקדמתעריכה

בואמי נולד באגל, שווייץ. בילדותו התחרה בקארטינג. בשנים 2004 ו-2005 התחרה באליפות פורמולה ב.מ.וו הגרמנית וסיים במקום השלישי והשני, בהתאמה. בשנת 2005 התחרה במרוץ בודד באליפות הפורמולה 3, בעקבותיו הצטרף בעונת 2006 לאליפות פורמולה 3 האירופאית. את עונתו השנייה בסבב סיים במקום השני, אחרי רומן גרוז'אן. בעונת 2006/2007 השתתף באליפות הגרנד פרי A1, כחלק מהקבוצה השווייצרית שסיימה במקום השמיני.

במאי 2007 נבחר למלא את מקומו של מיכאל אמרמולר בגנרד פרי מונקו במסגרת אליפות ה-GP2. אל מרוץ הבכורה שלו בסבב זינק מהמקום הרביעי ובסיומו דורג במקום השביעי. בעקבות ההישג הצטרף בינואר 2008 לקבוצת ארדן אינטרנשיונל שהתחרתה באליפות ה-GP2 באסיה. ניצחון אחד וארבעה מרוצים אותם סיים במקום השני הביאו אותו בסיום העונה למקום השני אחרי רומן גרוז'אן. באפריל הצטרף לעונה מלאה של אליפות ה-GP2, אותה סיים במקום השישי.

פורמולה 1עריכה

בינואר 2008 הודיעה קבוצת רד בול כי בואמי יהיה נהג המבחן והנהג המחליף של הקבוצה במהלך העונה[1]. שנה לאחר מכן הוחתם כנהג בקבוצת טורו רוסו, קבוצת הבת של רד בול[2]. במרוץ פתיחת העונה שהתקיים באוסטרליה סיים במקום השני וצבר נקודת אליפות ראשונה. לאחר מכן קודם למקום השביעי בעקבות פסילתו של לואיס המילטון במרוץ. בגרנד פרי הסיני צבר נקודה נוספת, כשסיים במקום השמיני במרוץ שנערך בתנאי גשם. בשני המרוצים האחרונים של העונה צבר 3 נקודות נוספות וסיים את העונה במקום ה-16. גם את עונתו השנייה סיים במקום ה-16, כשהוא צובר 8 נקודות. בואמי המשיך לנהוג בקבוצה גם בעונת 2011, אך לא הצליח להשיג תוצאות טובות וסיים את העונה במקום ה-15. בעקבות חוסר ההצלחה המתמשך של בואמי ובן זוגו לקבוצה, חיימה אלגרסוארי, הודיעה הקבוצה על החלפת צמד הנהגים לקראת העונה הבאה. בשתי העונות הבאות חזר לשמש כנהג המבחן של רד בול[3].

מרוצי סיבולתעריכה

ביוני 2012 התחרה במרוץ 24 השעות של לה מאן כנהגה של קבוצת טויוטה, כשהוא נוהג בטויוטה TS030 ההיברידית לצידו של אנתוני דייווידסון[4]. בשלבים מתקדמים של התחרות הגיעה מכוניתם של הצמד למקום השלישי, אך התנגשות של דייווידסון באחד מרכבי הפרארי הוציאה את מכוניתם מהמרוץ. בשנת 2013 התחרה בעונה מלאה באליפות העולם במרוצי סיבולת וסיים במקום השלישי באליפות הנהגים. בעונת 2014, נהג בדגם החדש של שטויוטה - טויוטה TS040 ההיברידית. במהלך העונה ניצח בארבעה מרוצים ובשלושה נוספים הגיע לפודיום וסיים את העונה כאלוף, בצוותא עם דייווידסון[5].

פורמולה איעריכה

בשנת 2014 התקיימה העונה הראשונה של אליפות הפורמולה אי. בואמי הצטרף לאליפות כחלק מקבוצת אי-דאמס (E-dams). במהלך העונה ניצח שלושה מרוצים, אך הפסיד את האליפות בפער של נקודה אחת לנלסון פיקה ג'וניור. את עונת 2015/2016 פתח בצורה טובה כשזינק מהפול פוזישן, קבע את ההקפה המהירה וניצח את מרוץ הבכורה שהתקיים בבייג'ינג. במהלך העונה השיג שני ניצחונות נוספים והגיע 3 פעמים נוספות לפודיום. במרוץ סיום העונה קיבל נקודה לאחר שקבע את ההקפה המהירה במרוץ[6] וזכה באליפות אף על פי שפרש ולא סיים את המרוץ.

בואמי הוביל את טבלת האליפות לאורך מרבית עונת 2016/17. הוא ניצח שישה מרוצים מתוך שמונת המרוצים הראשונים בעונה ופתח פער של 32 נקודות מלוקאס דה גראסי במקום השני. התנגשות עם לוח הזמנים של אליפות העולם במרוצי סיבולת בה לקח חלק הכריחה אותו להיעדר מצמד המרוצים שהתקיימו בניו יורק[7]. דה גראסי ניצל את ההעדרות וצמצם את הפער ל-10 נקודות בלבד לקראת צמד מרוצי סיום העונה שהתקיימו במונטריאול. לקראת המרוץ הראשון במונטריאול דורג בואמי במקום השני, אך נענש בהורדה של 10 מקומות, זינק מהמקום ה-12 למרוץ וסיים במקום הרביעי. לאחר המרוץ נמצא כי המכונית השנייה בה עשה שימוש במהלך המרוץ שקלה 4 קילו פחות מהמינימום הנדרש. בעקבות כך נפסלה תוצאתו. דה גראסי, שניצח את המרוץ, עבר להוביל את האליפות בפער של 18 נקודות[8][9]. במרוץ האחרון סיים במקום ה-11, לא צבר נקודות ואיבד את תואר האליפות[10].

תוצאות מרוציםעריכה

פורמולה 1עריכה

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 מיקום נקודות
2009 טורו רוסו אוסטרליה 
7
מלזיה 
16
הרפובליקה העממית של סין 
8
בחריין 
17
ספרד 
פרש
מונקו 
פרש
טורקיה 
15
בריטניה 
18
גרמניה 
16
הונגריה 
16
ולנסיה 
פרש
בלגיה 
12
איטליה 
13
סינגפור 
פרש
יפן 
פרש
ברזיל 
7
איחוד האמירויות הערביות 
8
16 6
2010 טורו רוסו בחריין 
16
אוסטרליה 
פרש
מלזיה 
11
הרפובליקה העממית של סין 
פרש
ספרד 
פרש
מונקו 
10
טורקיה 
16
קנדה 
8
ולנסיה 
9
בריטניה 
12
גרמניה 
פרש
הונגריה 
12
בלגיה 
12
איטליה 
11
סינגפור 
14
יפן 
10
קוריאה הדרומית 
פרש
ברזיל 
13
איחוד האמירויות הערביות 
15
16 8
2011 טורו רוסו אוסטרליה 
8
מלזיה 
13
הרפובליקה העממית של סין 
14
טורקיה 
9
ספרד 
14
מונקו 
10
קנדה 
10
ולנסיה 
13
בריטניה 
פרש
גרמניה 
15
הונגריה 
8
בלגיה 
פרש
איטליה 
10
סינגפור 
12
יפן 
פרש
קוריאה הדרומית 
9
הודו 
פרש
איחוד האמירויות הערביות 
פרש
ברזיל 
12
15 15

פורמולה איעריכה

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 מיקום נקודות
2014/15 רנו אי-דאמס הרפובליקה העממית של סין 
פרש
מקסיקו 
3
אורוגוואי 
1
ארגנטינה 
פרש
ארצות הברית 
13
ארצות הברית 
4
מונקו 
1
גרמניה 
2
רוסיה 
9
בריטניה 
1
בריטניה 
5
2 143
2015/16 רנו אי-דאמס הרפובליקה העממית של סין 
1
מלזיה 
12
אורוגוואי 
1
ארגנטינה 
2
מקסיקו 
2
ארצות הברית 
16
צרפת 
3
גרמניה 
1
בריטניה 
5
בריטניה 
פרש
1 155
2016/17 רנו אי-דאמס הונג קונג 
1
מרוקו 
1
ארגנטינה 
1
מקסיקו 
14
מונקו 
1
צרפת 
1
גרמניה 
נפסל
גרמניה 
1
ארצות הברית 
ארצות הברית 
קנדה 
נפסל
קנדה 
11
2 157
2017/18 רנו אי-דאמס הונג קונג 
11
הונג קונג 
10
מרוקו 
2
צ'ילה 
3
מקסיקו 
3
אורוגוואי 
פרש
איטליה 
6
צרפת 
5
גרמניה 
4
שווייץ 
5
ארצות הברית 
3
ארצות הברית 
4
4 125
2018/19 ניסאן אי-דאמס ערב הסעודית 
6
מרוקו 
8
צ'ילה 
פרש
מקסיקו 
21
הונג קונג 
פרש
הרפובליקה העממית של סין 
8
איטליה 
5
צרפת 
15
מונקו 
5
גרמניה 
2
שווייץ 
3
ארצות הברית 
1
ארצות הברית 
3
2 119

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סבסטיאן בואמי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Buemi confirmed as Red Bull reserve, Autosport, 16 January 2008
  2. ^ Toro Rosso confirm Buemi for 2009, Autosport, 9 January 2009
  3. ^ Sebastien Buemi confirmed as Red Bull Racing's reserve and test driver, Autosport, 5 January 2012
  4. ^ Toyota recruits Anthony Davidson, Sebastien Buemi for second TS030 HYBRID, Autosport, 10 February 2012
  5. ^ Bahrain WEC: Davidson and Buemi champions as sister Toyota wins Autosport, 15 Nvember 2014
  6. ^ בפורמולה אי הנהג שקובע את זמן ההקפה המהיר ביותר מקבל נקודה נוספת על הדרוג בסיום המרוץ
  7. ^ Gasly favourite to replace Buemi for New York ePrix, Motorsport.com, 22 June 2017
  8. ^ Montreal ePrix: Di Grassi beats penalised Buemi in qualifying, Motorsport.com, 29 July 2017
  9. ^ Buemi’s title bid in tatters after Montreal ePrix disqualification, Motorsport.com, 29 July 2017
  10. ^ Montreal ePrix: Di Grassi crowned as Vergne takes first win, Motorsport.com, 30 July 2017