פתיחת התפריט הראשי
לוגו הקבוצה

טורו רוסואיטלקית: Toro Rosso, "פר אדום") היא קבוצת מרוצים איטלקית המתחרה בסבב הפורמולה 1. הקבוצה הוקמה בשנת 2006, לאחר שדיטריך מאטשיץ, הבעלים של קבוצת רד בול רייסינג, רכש את קבוצת מינארדי ושינה את שמה. טורו רוסו משמשת כקבוצת משנה לרד בול ומיועדת לפיתוח נהגים צעירים. בין הנהגים שהחלו את דרכם בקבוצה ניתן למנות את סבסטיאן פטל, דניאל ריקארדו ומקס ורסטאפן, הנהג הצעיר ביותר בתולדות האליפות.

היסטוריהעריכה

מינארדיעריכה

קבוצת מינארדי התחרתה בפורמולה 1 בין השנים 1985 עד 2005. אף על פי שלקבוצה היו אוהדים רבים היא הייתה אחת מהקבוצות הפחות תחרותיות בתולדות האליפות. במהלך 20 העונות בהן השתתפה לא הצליחה הקבוצה להשיג ניצחון או פודיום אחד. פול סטודארט, הבעלים של הקבוצה, טען שקיבל 41 הצעות לרכישת הקבוצה, אך חיפש מישהו שיוכל לקחת את הקבוצה "קדימה אל העתיד". אחד מתנאי המכירה היו שהבסיס של הקבוצה ישאר בפאנזה, איטליה לפחות עד לשנת 2007[1]. מיד לאחר הרכישה שינתה הקבוצה את שמה ל-Scuderia Toro Rosso, שם המדגיש את המורשת האיטלקית של הקבוצה.

טורו רוסועריכה

 
סקוט ספיד בגרנד פרי בארצות הברית (2006)

ויטנטוניו ליוצ'י וסקוט ספיד היו נהגי הקבוצה בעונת הבכורה. ליוצ'י התחרה באופן חלקי עבור קבוצת רד בול בעונת 2005 וסקוט ספיד נהג עבור הקבוצה האוסטרית בתחרוית שהתקיימו בארצות הברית ובקנדה באותה עונה. מכוניות המרוץ של הקבוצה התבססו על השלדה והמנוע של רכבי רד בול מהעונה הקודמת, אך מהירות המנוע הוגבלה ל-17,000 סל"ד כדי שהרכב יוכל להתחרות נגד הרכבים עם מנועי ה-V8 החדשים. חלק מהקבוצות העלו טענות כי הדבר נוגד את הכללים הדורשים שכל קבוצה תתכנן בעצמה את רכבי המרוץ. להגנתה טענה הקבוצה כי התכנון מבוסס על תכנון של פורד, שהחזיקה בקבוצת יגואר רייסינג לפני שזאת נמכרה לרד בול. במהלך העונה השיגה הקבוצה נקודה אחת בלבד, לאחר שליוצ'י סיים במקום השמיני בגרנד פרי האמריקאי.

לקראת עונת 2007 החליפה הקבוצה את ספקית המנועים ועברה להשתמש במנועי V8 של פרארי. ליוצ'י וספיד פתחו את העונה כנהגי הקבוצה. מבחינת הישגים העונה הייתה מאכזבת וכללה טעויות רבות של צמד הנהגים, דבר שהוביל לצבירת נקודות נמוכה במהלך העונה. בעקבות סכסוך שוחרר ספיד מהקבוצה בחודש יולי ובמקומו הוחתם סבסטיאן פטל, ששימש כנהג שלישי בקבוצת ב.מ.וו-סאובר[2]. בגרנד פרי הסיני, שהתקיים מרוץ אחד לפני סיום העונה, סיים פטל במקום הרביעי וליוצ'י במקם השמיני - ההישג הקבוצתי הטוב ביותר של במהלך העונה. פטל הוחתם בקבוצה גם לעונה הבאה[3], ולצידו הוחתם סבסטיאן בורדה הצרפתי.

בעונתה השלישית המשיכה הקבוצה להראות מגמה של שיפור, שהגיע לשיאו בגרנד פרי האיטלקי. סבסטיאן פטל ניצח במקצה הדירוג וזינק מהפול פוזישן ובסיום המרוץ רשם ניצחון ראשון בקריירה האישית, שהיה גם הניצחון הראשון בתולדות הקבוצה[4]. בסיום העונה השיגה הקבוצה 39 נקודות, 35 מתוכן הושגו על ידי פטל. הייתה זאת הפעם היחידה שבה השיגה טורו רוסו יותר נקודות מקבוצת האם, רד בול. לקראת עונת 2009 עבר פטל לרד בול ואת מקומו תפס סבסטיאן בואמי השווייצרי[5]. בהיעדרו של פטל התקשה הקבוצה לשחזר את הישגי העונה הקודמת וסיימה את העונה עם שמונה נקודות בלבד. בעקבות חוסר ההצלחה הוחלף במהלך העונה סבסטיאן בורדה בג'יימי אלגרסוארי, שהשתתף בשמונה מרוצים אך לא הצליח לצבור נקודות. למרות חוסר ההצלחה, החליטה הקבוצה להמשיך עם צמד הנהגים גם בעונה הבאה. גם בעונה זאת לא נרשמה הצלחה גדולה והקבוצה צברה 13 נקודות בלבד וסיימה במקום התשיעי מבין היצרניות. בעונתם השלישית כצמד הנהגים של הקבוצה השתפר קצב צבירת הנקודות - בואמי צבר נקודות ראשונות כבר במרוץ פתיחת העונה, לאחר שסיים במקום השמיני. לאלגרסוארי נדרשו שבעה מרוצים עד שצבר נקודות, אך הוא סיים את העונה עם 26 נקודות, 11 נקודות יותר מחברו לקבוצה.

לקראת עונת 2012 עשתה הקבוצה שינוי במצבת הנהגים והחתימה את דניאל ריקארדו וז'אן-אריק ורן הצעירים, ששימשו כנהגי ניסוי בעונה הקודמת[6]. ריקארדו צבר נקודות ראשונות כבר במרוץ פתיחת העונה וורן צבר נקודות ראשונות במרוץ השני. לאחר הפתיחה הטובה התקשו הנהגים לבור נקודות נוספות בעשרת המרוצים הבאים. בגרנד פרי הבלגי סיימו במקום השמיני והתשיעי, הישג עליו חזרו שוב בגרנד פרי הקוריאני. את העונה סיימה הקבוצה עם 26 נקודות. ב2013 היה זה ורן שצבר ראשון נקודות, כשסיים את הגרנד פרי האוסטרלי במקום העשירי. ריקארדו נאלץ להמתין עד הגרנד פרי הסיני, בו סיים במקום השביעי, הישג שיא עבורו עד אותו הזמן. בחודש יוני הודיע מארק ובר, נהגה של קבוצת רד בול, על כוונתו לפרוש בסיום העונה, הודעה שגרמה לצמד נהגי הקבוצה להתחרות ביניהם על המקום הנכסף בקבוצת האם. במרוץ לאחר מכן, שהתקיים בבריטניה, זינק ריקארדו מהמקום החמישי וסיים במקום השמיני, בעוד ורן נאלץ לפרוש לאחר 35 הקפות בשל תקר. בגרנד פרי הגרמני סיים ריקארדו במקום ה-12, בעוד ורן נאלץ לפרוש שוב. במקצי הדירוג לגרנד פרי ההונגרי הגיעו למקומות ה-18 וה-19, הדירוג הנמוך ביותר של הקבוצה לאורך כל העונה. למרות הדירוג הנמוך הצליח ריקארדו לסיים במקום העשירי ולצבור ניקוד, בעוד ורן סיים במקום ה-12. לקראת המרוץ הבא הודיעה רד בול על החתמתו של ריקארדו כמחליפו של וובר החל מעונת 2014.

 
ממקס ורסטאפן וקרלוס סאינס צמד נהגי הקבוצה בעונת 2015

במאי 2013 הודיעה הקבוצה על סיום שיתוף הפעולה עם פרארי וחתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם רנו לאספקת המנועים לרכב הקבוצה[7]. את מקומו של ריקארדו נבחר למלא דניאיל קוויט הרוסי, לצידו של ורן, שהמשיך לעונה שלישית בקבוצה[8]. במרוץ הפתיחה דורג ורן במקום השישי וקוויט במקום השמיני, השניים סיימו את המרוץ במקום השמיני והתשיעי, בהתאמה. בכך הפך קוויט לנהג הצעיר ביותר שמשיג נקודות בתולדות האליפות, כשהוא שובר את שיאו של סבסטיאן פטל[9]. במהלך העונה הצליחו הנהגים להשיג הישגים נאים במקצי הדירוג, אך התקשו לצבור נקודות, בין היתר בשל בעיות כניות, שאילצו כל אחד מהם לפרוש מחמישה מרוצים שונים במהלך העונה. במהלך חודש אוגוסט הודיעה הקבוצה על כוונתה לצרף לשורותיה את מקס ורסטאפן, שהיה אז בן 16, לצידו של קוויט החל מהעונה הבאה[10]. לשם כך התכוונה הקבוצה לוותר על ורן, אך ההודעה של פטל על עזיבתו את רד בול בסיום העונה, נתנה לנהג הצרפתי סיכוי נוסף, כאשר מולו התמודדו על המקום קרלוס סאינס ופייר גאסלי, נהגי קבוצת הפיתוח של רד בול שסיימו במקום הראשון והשני באליפות פורמולה רנו 3.5[11], מתמודד נוסף על המקום היה אלכס לין, שזכה באליפות סבב ה-GP3[12]. בסופו של דבר, היה זה ורן שהודיע לאחר סיום העונה על עזיבתו את הקבוצה[13] ויומיים אחר כך הודיעה הקבוצה על צירופו של סאינס[14].

ורסטאפן אמנם נאלץ לפרוש במהלך מרוץ הבכורה של העונה, אך הפך לנהג הצעיר ביותר שהתחרה אי פעם באליפות, כשהוא בן 17 שנים ו-166 ימים[15]. את הנקודות הראשונות צבר לאחר שסיים במקום השביעי בגרנד פרי המלזי והפך לנהג הצעיר ביותר שצבר נקודות באליפות, ובכך שבר את השיא שקבע בעונה הקודמת קוויט[16]. הנהג הצעיר המשיך לצבור נקודות בקצב מרשים ואת עונת הבכורה סיים עם 49 נקודות, הכי הרבה נקודות שנצברו על ידי נהג אחד בתולדות הקבוצה. יחד עם 18 הנקודות שצבר סאינס הייתה זאת העונה המוצלחת ביותר מבחינת קצב צבירת הנקודות עבור טורו רוסו.

סאינס וורסטאפן פתחו גם את עונת 2016 בקבוצה, אך לאחר ארבעה מרוצים הוחלט להעביר את ורסטאפן לקבוצת רד בול ובמקומו הוחזר לקבוצה קוויט[17]. סאינס המשיך במגמת השיפור וסיים את העונה עם 46 נקודות. קוויט הוסיף עוד ארבע נקודות. הצמד המשיך יחד גם בעונת 2017. במהלך חודש ספטמבר חתמה הקבוצה על הסכם משולב עם קבוצת מקלארן, רנו והונדה. הקבוצה ויתרה על החוזה לאספקת מנועים בעונת 2018 שהיה לה עם רנו וחתמה במקום זאת עם הונדה[18]. בנוסף הוסכם כי סאינס יושאל לעונה אחת לקבוצת רנו[19]. בהמשך החודש הודיעה הקבוצה כי פייר גאסלי, החבר בתוכנית פיתוח הנהגים של הקבוצה, יתחרה בשני מרוצים במקומו של קוויט[20]. בתחילת חודש אוקטובר הוחלט כי המעבר של סאינס לרנו יתבצע מיד לאחר גרנד פרי יפן וגאסלי המשיך להתחרות עבור הקבוצה לצידו של קוויט[21].

הישגים לפי עונהעריכה

 
סקוט ספיד, נהג הקבוצה בעונותיה הראשונות
עונה שם מספר נהגים נקודות מיקום
2006 איטליה  טורו רוסו 20.
21.
איטליה  ויטנטוניו ליוצ'י
ארצות הברית  סקוט ספיד
1 9
2007 איטליה  טורו רוסו 18.
19.
19.
איטליה  ויטנטוניו ליוצ'י
ארצות הברית  סקוט ספיד
גרמניה  סבסטיאן פטל
8 7
2008 איטליה  טורו רוסו 14.
15.
צרפת  סבסטיאן בורדה
גרמניה  סבסטיאן פטל
39 6
2009 איטליה  טורו רוסו 11.
11.
12.
צרפת  סבסטיאן בורדה
ספרד  חיימה אלגרסוארי
שווייץ סבסטיאן בואמי
8 10
2010 איטליה  טורו רוסו 16.
17.
שווייץ  סבסטיאן בואמי
ספרד  חיימה אלגרסוארי
13 9
2011 איטליה  טורו רוסו 18.
19.
שווייץ  סבסטיאן בואמי
ספרד  חיימה אלגרסוארי
41 8
2012 איטליה  טורו רוסו 16.
17.
אוסטרליה  דניאל ריקארדו
צרפת  ז'אן-אריק ורן
26 9
2013 איטליה  טורו רוסו 18.
19.
צרפת  ז'אן-אריק ורן
אוסטרליה  דניאל ריקארדו
33 8
2014 איטליה  טורו רוסו 25.
26.
צרפת  ז'אן-אריק ורן
רוסיה  דניאיל קוויט
30 7
2015 איטליה  טורו רוסו 33.
55.
הולנד  מקס ורסטאפן
ספרד  קרלוס סאינס
67 7
2016 איטליה  טורו רוסו 26.
33.
55.
רוסיה  דניאיל קוויט
הולנד  מקס ורסטאפן
ספרד  קרלוס סאינס
47 6
2017 איטליה  טורו רוסו 10.
26.
28.
55.
צרפת  פייר גאסלי
רוסיה  דניאיל קוויט
ניו זילנד  ברנדון הארטלי
ספרד  קרלוס סאינס
53 7
2018 איטליה  טורו רוסו 10.
28.
צרפת  פייר גאסלי
ניו זילנד  ברנדון הארטלי
33 8
2019 איטליה  טורו רוסו 10.
23.
26.
צרפת  פייר גאסלי
תאילנד  אלכסנדר אלבון
רוסיה  דניאיל קוויט
51[א] 5
  1. ^ העונה טרם הסתיימה

רכבי הקבוצה לאורך השניםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טורו רוסו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Irvine in talks over Minardi sale, BBC.co.uk, 2 September 2005
  2. ^ Sebastian Vettel replaces Scott Speed at Toro Rosso, F1fanatick.co.uk, 31 July 2007
  3. ^ Vettel to race for Toro Rosso in 2008, Autosport, 2 August 2007
  4. ^ ירון אדרי, פורמולה 1: שור קופץ בראש, וואלה, 14 בספטמבר 2008
  5. ^ Toro Rosso confirm Buemi for 2009, Autosport, 9 January 2009
  6. ^ Toro Rosso announce Ricciardo & Vergne for 2012, F1.com, 14 December 2011
  7. ^ Toro Rosso to make Renault switch in 2014, Ausmotive, 26 May 2013
  8. ^ 2014 Scuderia Toro Rosso Driver Line-Up, 21 October 2013
  9. ^ Kvyat becomes F1’s youngest points scorer, Redbull.com, 17 March 2014
  10. ^ Verstappen to race for Toro Rosso in 2015, gpupdate.net, 18 August 2014
  11. ^ Franz Tost Q&A: Four drivers have shot at 2015 Toro Rosso seat, F1.com, 31 October 2014
  12. ^ Alex Lynn likens battle for Toro Rosso seat to lions fighting over their prey, Skysport.com, 24 November 2014
  13. ^ Jean-Eric Vergne to leave Toro Rosso, Skysport, 26 November 2014
  14. ^ Sainz to race for Toro Rosso, scuderiatororosso.com, 28 November 2014
  15. ^ פורמולה 1: לואיס המילטון ניצח באוסטרליה, וואלה, 15 במרץ 2015
  16. ^ Malaysian GP 2015: Sebastian Vettel picks up surprise win for Ferrari to blow world title wide open, Telegraph.co.uk, 29 March 2015
  17. ^ New line-up for Spain, Redbullracing.com, 5 May 2016
  18. ^ Scuderia Toro Rosso to join forces with Honda, Scuderiatororosso.com, 15 September 2017
  19. ^ Carlos Sainz joins Renault Sport Formula One Team for 2018, Renaultsport.com, 15 September 2017
  20. ^ Toro Rosso confirms Gasly for next races, Motorsport.com, 26 September 2017
  21. ^ Gasly retains Toro Rosso seat for US GP, Kvyat returns, Motorsport.com, 7 October 2017