סולומון לוריה

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

סולומון לוריהרוסית: Соломон Яковлевич Лурье ‏; (8 בינואר 1891, מוהילב - 30 באוקטובר 1964, לביב) היה היסטוריאון סובייטי ממוצא יהודי. הוא התמחה בחקר התקופה הקלאסית (יוון ורומא).

סולומון לוריה
Соломон Яковлевич Лурье
לידה 27 בדצמבר 1890 (יוליאני)
מוהילב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוקטובר 1964 (בגיל 73)
לבוב, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה, התקופה ההלניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ליצ'קוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Mogilev Male Gymnasium
  • מכון המדינה להיסטוריה בסנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Sergei Zhebelev עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Liya Gluskina, אלה סולומוניק, יוסיף עמוסין עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Yakov Lurye עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

סולומון לוריה נולד בשנת 1891 במוהילב (אז בתחומי האימפריה הרוסית כיום בבלארוס) למשפחה יהודית. אביו היה רופא עיניים. אמו הייתה נצר של משפחת סוחרים ידועה בעיר.

מגיל צעיר לסולומון היו קישורים למתמטיקה. בשנת 1909 הוא סיים לימודי גימנסיה במוהילב בהצטיינות.

סולומון לוריה החל לימודים באוניברסיטת סנקט פטרבורג וסיים אותה בשנת 1913 עם התמחות בהיסטוריה. בשנת 1918 הוא עבר בחינות לתואר שני.

מספר שנים הוא לימד באוניברסיטה בה למד ובאוניברסיטת סמרה. בשנת 1921 הוא חזר לאוניברסיטת סנקט פטרבורג ועבד בה עד לשנת 1941. במקביל הוא עבד במכוני מחקר של אקדמיה למדעים של ברית המועצות. בשנת 1934 הוא מונה לפרופסור.

לאחר התקרבות של הצבא הגרמנית לעיר ועוד לפני תחילת מצור לנינגרד לוריה עם שמפחתו הצליחו לצאת מהעיר והוא עבר באוניברסיטת אירקוטסק.

בשנת 1943 לוריה חזר ללנינגרד התקבל בחזרה לעבודה באוניברסיטה. בשנת 1944 הוא סיים עבודת פוסט דוקטורט.

בשנת 1949 בעקבות המאבק נגד קוסמופוליטיות לוריה פוטר מהאוניברסיטה. בשנת 1950 הוא עבר לאודסה בה היה מלמד במכון לשפות זרות. בשנת 1952 הוא עבר ללביב והיה פרופסור באוניברסיטת לבוב עד לפטירתו בשנת 1960.

בנו יעקב היה פרופסור להיסטוריה, מומחה לרוסיה עתיקה. אנטולי לוריה, מומחה למכניקה היה בן-דודו.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 לוריה פרסם מספר מאמרים על היסטוריה יהודית בירחונים יהודים שהיו מתפרסים בלנינגרד. בשנת 1922 הוא פרסם ספר "אנטישמיות בעולם העתיקה". הספר עבר מספר מהדורות.

בהמשך לוריה עבר לחקר הסיטוריה של יוון ובמיוחד של דמוקריטוס.

בנוסף לפעילות מדעית לוריה כתב ספרי ילדים.

קישורים חיצוניים

עריכה