סופיה גצובה

סופיה (סוניה) גֶצוֹבָה (ו' בתשרי תרל"ג, 1872י"ב בתמוז תש"ו, 1946) הייתה רופאה פתולוגית, מחלוצי הפתולוגיה בארץ ישראל.

סופיה גצובה
Getzova.png
לידה 23 בינואר 1872
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביולי 1946 (בגיל 74)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Theodor Langhans עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייהעריכה

גצובה נולדה ברוסיה ולמדה רפואה באוניברסיטת ברן, הוסמכה לרפואה בשנת 1904 והשתלמה במכון פסטר בפריז. עבדה כפתולוגית ושימשה רופאה באוניברסיטת ברן. נושא עבודת הדוקטור שלה היה 'בלוטת המגן של הקראטנים והאידיוטים'. בעת המחקר גילתה תאים מיוחדים מפוזרים בין התאים התירואידים, והם נקראו על שמה. בנוסף חקרה את חוט השדרה של חולי פלצת (טטנוס) שקיבלו ריפוי בגופרת מגנזיום, תרבית רקמה, שחפת ניסויית ואבעבועות רוח. בשנת 1912 קיבלה את התואר דוצנט (מרצה בכירה) לאנטומיה פתולוגית.

בשנת 1925 עלתה לארץ ישראל, והייתה בין הרופאים הפתולוגים הראשונים בארץ. היא החליפה במעבדת הפתולוגיה של בית החולים הדסה בירושלים את ד"ר יעקב ארדהיים, מגדולי הפתולוגים בווינה, שהחליף את ד"ר בנימין רומן.

החל משנת 1926 שימשה כפרופסור ועמדה בראש המכון לאנטומיה פתולוגית במרכז רפואי הדסה, אותו הרחיבה ופיתחה במשך 14 שנה. בנוסף ייסדה מוזיאון רפואי בהדסה. בישראל עסקה בעיקר בנתיחת גופות, כשהייתה נוסעת לבדה בכל הארץ, ביום ובלילה בתנאים קשים ובאמצעים דלים.

בימי מאורעות תרפ"ט (1929), אחרי הטבח בחברון, הייתה חברת הוועדה הרפואית, ביחד עם ד"ר גרשון גרי ועוד, שבדקה את גופות הנרצחים לשם קביעת האכזריות בביצוע הרצח.

גצובה הייתה מרצה בכירה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, כשבשנת 1940 העניקה לה האוניברסיטה באופן רטרואקטיבי עם פרישתה את המינוי פרופסור אמריטה.[1] גצובה הייתה האישה הראשונה שמונתה לפרופסור בארץ ישראל.[דרוש מקור]

בין השנים 1898–1903 הייתה גצובה ארוסתו הראשונה של חיים ויצמן. גצובה הייתה פעילה בסיעת הפרקציה הדמוקרטית והשתתפה כצירה בקונגרסים הציוניים הראשונים.

גצובה נפטרה בירושלים בי"ב בתמוז תש"ו[2] ונטמנה בבית העלמין בהר הזיתים.[3]

מתלמידיה : ד"ר אלחנן רבינוביץ.

לקריאה נוספתעריכה

  • 'גצובה, סופיה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 140. (הספר בקטלוג ULI)
  • 'גצובה, סופיה', עמ' 43, 'נשים בישראל: לקסיקון'. הוצאת עם עובד בשיתוף ירחון נעמת, 1991.
  • 'גצובה, סופיה', עמ' 134-135, 'רופאיה של ארץ ישראל: 1799-1948'. בעריכת ניסים לוי ויעל לוי, הוצאת א. בחור, 2008.
  • צ' שחורי-רובין, "פרופ' סופיה גצובה: חלוצת הפתולוגיה בארץ ישראל", קורות-שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע, כרך כא (תשע"ב-תשע"ג), עמ' כה-נד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סופיה גצובה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה