פתיחת התפריט הראשי

סילביו ברלוסקוני

פוליטיקאי איטלקי

סילביו ברלוסקוניאיטלקית: Silvio Berlusconi Silvio Berlusconi (מידעעזרה); נולד ב-29 בספטמבר 1936) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים איטלקי, כיהן שלוש קדנציות כראש ממשלת איטליה בשנים 1994–1995, 2001–2006 ו-2008–2011 מטעם מפלגת פורצה איטליה (Forza Italia, בתרגום חופשי: "קדימה איטליה"), שנקראה בעבר מפלגת "מפלגת העם החופשי" (Popolo della Libertà: "פופולו דלה ליברטה").

סילביו ברלוסקוני
Silvio Berlusconi
סילביו ברלוסקוני
סילביו ברלוסקוני, 2010
לידה 29 בספטמבר 1936 (בן 83)
ממלכת איטליהממלכת איטליה מילאנו, ממלכת איטליה
מדינה איטליהאיטליה  איטליה
השכלה אוניברסיטת מילאן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, יזם, media proprietor, במאי תיאטרון, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פופולו דלה ליברטה (2008–2013)
פורצה איטליה (1994-2008; 2013-)
בת זוג ורוניקה לאריו (1990-2010, גירושים)
קרלה דאלוגליו (1965-1985, גירושים)
ראש ממשלת איטליה
8 במאי 200816 בנובמבר 2011
(3 שנים ו-27 שבועות)
סגן ג'יאני לטה
ראש ממשלת איטליה
11 ביוני 200117 במאי 2006
(5 שנים)
סגן ג'וליו טרמונטי
ג'יאנפרנקו פיני
מרקו פוליני
ראש ממשלת איטליה
10 במאי 199417 בינואר 1995
(36 שבועות ויום)
סגן רוברטו מרוני
פרסים והוקרה
  • מסדר אבן סעוד
  • מסדר סטרה פלנינה
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה שנייה
  • מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות המלכותי הנורווגי
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין
  • הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה
  • אביר מסדר פיוס התשיעי
  • אביר במסדר ההצטיינות למלאכה
  • המסדר הצבאי הקונסטנטיני הקדוש של גאורגיוס הקדוש
  • פרס אמי הבינלאומי לניהול
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו
  • הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Silvio Berlusconi Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בין השנים 1986-2017 היה נשיא ובעלים של קבוצת הכדורגל האיטלקית מילאן שתחת הדרכתו הייתה לאחת הקבוצות המצליחות בעולם.

ביוגרפיהעריכה

ברלוסקוני נולד במילאנו, למשפחה שלא הייתה עשירה. הוא הצטיין בספורט ובנגינה, והשלים תואר במשפטים. ב-1962 החל את לעבוד כיזם פרטי, ועד מהרה הפך ליזם המוביל בנדל"ן, ולאדם עשיר.

ב-1980 החל בבניית אימפריית התקשורת שלו, עם עלייתה לאוויר של רשת הטלוויזיה הארצית המסחרית הראשונה באיטליה. הצלחתו באיטליה הביאה אותו לפיתוח של רשתות טלוויזיה מסחריות נוספות בצרפת, גרמניה וספרד. מיזם הטלוויזיה הצרפתית היה המיזם הכלכלי הגדול היחידי שלו, שנכשל. לאחר שרכש את הוצאת הספרים מונדאדורי, הפך למוציא לאור הגדול ביותר באיטליה, של ספרים ומגזינים.

ב-1986 רכש את קבוצת הכדורגל "מילאן", שנרכשה לאחר שתי ירידות ליגה ותחת כהונתו כנשיא הפך אותה לאחת הקבוצות המצליחות בעולם כשהם זוכים באליפויות איטליה ואירופה, במשך 31 שנותיו כנשיא מילאן היא זכתה ב-29 תארים. ב-2017 מכר את הקבוצה לחברת משקיעים סינית.

חברת האחזקות שניהל, FININVEST, היא בעלת שליטה בתחומי הביטוח, מסחר ושירותים פיננסיים. בינאר 1994 פרש מניהול FININVEST וייסד את מפלגת "פורצה איטליה", שזכתה ברוב בבחירות באותה שנה, וברלוסקוני מונה לראש הממשלה, אך נאלץ להתפטר כעבור פחות מ-10 חודשים אחרי כישלון תוכנית הקיצוצים שלו. ב-1 ביולי 2003 מונה לנשיא התורן של האיחוד האירופי.

ברלוסקוני נחשב בזמן כהונתו למנהיג האירופי הידידותי ביותר לישראל, ופיתח יחסים קרובים עם ראש הממשלה אריאל שרון. כבר בתחילת כהונתו קרא ברלוסקוני לצרף את ישראל לשורות האיחוד האירופי, על אף מיקומה הגאוגרפי. ביוני 2003 בביקורו בישראל, היה המדינאי הראשון שנמנע מפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.

ב-20 באפריל 2005 הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בעקבות הפסדים בבחירות מקומיות וניסה להרכיב ממשלה מחדש, אך בבחירות הוא הפסיד לקודמו בתפקיד ומנהיג מפלגת המרכז-שמאל, רומנו פרודי. ב-14 באפריל 2008 ניצח בבחירות את יריבו מהשמאל, ולטר ולטרוני.

במהלך חייו הציבוריים נודע ברלוסקוני במספר התבטאויות סקסיסטיות ושנויות במחלוקת. לאחר בחירתה לפרלמנט של הדוגמנית מארה קרפניה במסגרת מפלגתו ב-2006, אמר ברלוסקוני כי יציע לעגן בחוק את זכות הלילה הראשון[1]. בינואר 2007 אמר עליה כי אלמלא היה נשוי, היה נישא לה מיד. רעייתו של ברלוסקוני, ורוניקה לריו, דרשה ממנו להתנצל מעל דפי העיתונות.

בתחילת 2009 התפרסמו ידיעות על הוללות מינית של ברלוסקוני. בעקבות פרסומים אלה הודיעה אשתו ורוניקה על כוונתה להתגרש ממנו.[2]

ב-13 בדצמבר 2009, הוטח לעבר פניו של ברלוסקוני פסלון מאבן בסוף עצרת תמיכה בממשלתו בידי מסימו טרטליה, גבר בן 42, המעורער בנפשו. ברלוסקוני סבל מאף שבור, שתי שיניים שבורות וחתכים בשפה ובפנים[3][4].

הונו של ברלוסקוני נאמד בשנת 2009 בכ־6.5 מיליארד דולר [1], ובמשך תקופה ארוכה היה האדם העשיר ביותר באיטליה. נוהלו כנגדו חקירות משטרה רבות בחשד לשחיתות בעסקיו הפרטיים, אולם מעולם לא הוגש נגדו כתב תביעה או כתב אישום.

ב-1 בפברואר 2010 ביקר ברלוסקוני ביקור רשמי בישראל. במסגרת הביקור הוא סייר ביד ושם, הביע זעזוע מהמראות שראה שם ואף חתם בספר האורחים של האתר. במהלך הביקור הביע ברלוסקוני תמיכה בישראל ואמר כי הוא שואף לצירופה לאיחוד האירופי.

ב-15 בפברואר 2011 קבע בית המשפט במילאנו כי ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני יועמד לדין בגין חשדות על כך ששילם עבור קיום יחסי מין עם קטינה במועדון לילה ובגין שימוש לרעה בסמכויותיו כראש הממשלה.

ב-8 ביולי 2011 אמר ברלוסקוני בראיון לעיתון האיטלקי הנפוץ "לה רפובליקה", כי לא יתמודד שוב בבחירות לאחר סיום כהונתו ב-2013. ב-9 ביולי הורה בית משפט לערעורים במילאנו לחברת המדיה פינאינווסט שבשליטתו של ברלוסקוני לשלם ל-תאגיד המדיה CIR סכום של 560 מיליון אירו, על כך שהשתלט במרמה על בית ההוצאה לאור "מונדאדורי", 20 שנה קודם לכן. בראשו של CIR עומד המיליארדר היהודי קרלו דה בנדטי, יריבו הפוליטי של ברלוסקוני.

ב-8 בנובמבר הודיע ברלוסקוני כי יתפטר לאחר שתאושר בממשלתו תוכנית הצנע, שנכפתה על איטליה על ידי האיחוד האירופי. אירופה דרשה את הרפורמות בתמורה לסיוע הכספי שהיא צפויה להגיש לאיטליה שנקלעה למשבר כלכלי עמוק בסוף העשור הראשון של המאה ה-21. ההצבעה על התוכנית התקיימה בנובמבר. ב-12 בנובמבר 2011 הגיש ברלוסקוני את התפטרותו לנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו.

באוקטובר 2012 הרשיע אותו בית משפט במילאנו בעבירות מס וגזר עליו ארבע שנות מאסר בפועל.[5]. הוא ערער על העונש והוא הומר לעבודות שירות.

ב-7 במרץ 2013 נידון לשנת מאסר בגין פגיעה בחקירת פרשה כלכלית של האזנות סתר. ההרשעה מתייחסת לפרסום שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר ב-2005, בזמן שהחקירה בנושא נמשכת. ההקלטה בוצעה במסגרת ניסיונות חברת הביטוח להשתלט על בנק איטלקי.

התמודד בבחירות הכלליות באיטליה 2013 ונבחר לחבר הסנאט האיטלקי, כהונתו הושעתה בנובמבר 2013, לאחר שנגזר עליו עונש מאסר.

ב-24 ביוני 2013 נידון לשבע שנות מאסר בפועל, לאחר שבית המשפט במילאנו הרשיע אותו בשידול קטינה לזנות וניצול מעמדו הבכיר כדי להפעיל לחצים על המשטרה.[6] ההרשעה וגזר הדין בוטלו על ידי בית המשפט לערעורים ביולי 2014.[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סוכנויות הידיעות, ברלוסקוני מבהיר: לא מתכוון להתפטר מתפקידי, באתר של "רשת 13", 31 באוקטובר 2009 (במקור, מאתר "nana10")
  2. ^ סביונה מאנה, הימים הקשים של סילוויו ברלוסקוני, באתר הארץ, 23.6.2009
  3. ^ סוכנויות הידיעות, איטליה: סילביו ברלוסקוני הותקף ונפגע בפניו, באתר ynet, 13 בדצמבר 2009
  4. ^ איטליה: ברלוסקוני מתאושש מהפציעה בבית החולים - הכתבה כוללת וידאו של רגע הפגיעה, אתר nana10  
  5. ^ סוכנויות הידיעות, עונש מהדהד באיטליה: ברלוסקוני ל-4 שנים בכלא, באתר ynet, 26 באוקטובר 2012
  6. ^ יוסי בר, מילאנו, סילביו ברלוסקוני נידון לשבע שנות מאסר בפועל, באתר nrg‏, 24 ביוני 2013
  7. ^ רויטרסבוטלה הרשעתו של ברלוסקוני בפרשת הקטינה "רובי", באתר הארץ, 18 ביולי 2014