סימנים (הלכה)

יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עירבוב בין סימנים בממונות לסימנים באיסורים.

אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סימנים בהלכה הם אמצעי בירור במקום ספק. ניתן לסמוך לא רק על עדים, אלא גם על סימנים המוכיחים דבר מסוים.

ארנק ייחודי, מהווה סימן

במשנה שבמסכת בבא מציעא, נפסק כי ניתן להשיב אבידה לבעליה על פי סימנים. אם אדם בא ונותן סימנים המוכיחים שהחפץ שלו, מכיוון שלא יכול היה לדעת שהחפץ שלו לולי היה החפץ ברשותו לפני כן, ניתן להחזיר לו את האבדה.

מהתורה או מדברי חכמים

חכמי הגמרא הסתפקו, האם מדובר בדין מהתורה או מדין חכמים. השאלה היא בעצם, האם ניתן לסמוך על כך גם באיסורים - כמו בהשבת גט לאשה על פי סמנים ובכך להתירה לנישואין, או שמא מדובר בדין התקף רק בהלכות אבידה ומציאה, וזאת על פי הסברא האומרת, כי כל אדם מסכים, שכאשר תאבד לו אבדה, יחזירו אותה למי שיתן סימנים; שהרי לולי כן, לעולם לא יוכל הוא עצמו לתבוע את האבדה ממוצאה.

מסקנת הגמרא היא אמרת רבא, שסימנים הם מהתורה, ונדרשים מהפסוק ”עד דרוש אחיך אותו”, כלומר דרוש אם הוא אכן האובד או לא.

סימנים באיסורים

בחולין, הגמרא משווה לכך דין אחר. ישנה מחלוקת האם פרד - בעל חיים הבא מכלאיים של חמור וסוס - מתייחס אחר אמו, או גם אחר אביו הביולוגי. קיימת דעה, כי הוא מתייחס רק אחר אמו, ולפי דעה זו, אסור להנהיגו יחד עם בעל חיים מהמין השני מהדין לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ביד חכמים מקובלים סמנים כדי לבדוק האם אביו הביולוגי הוא חמור או סוס. בגופו: אם אוזניו ארוכות וזנבו קצר, סימן הוא כי אמו אתון, ובקולו: אם קולו עבה סימן כי אמו אתון, ואם קולו צלול סימן כי אמו סוסה האמורא רבי אבא היה נוהג לסמוך על הסימנים כאשר היה לוקח פרד כדי להנהיג את עגלתו, והיה אומר לשמשו שיבדוק ששני הפרדים יהיו ממין אחד. מכאן מסיקה הגמרא כי סימנים הם מהתורה.

סימנים כדי לחייב אדם מיתה

לעומת זאת, בניגוד לטביעת עין, אין להרוג אדם, על סמך סימנים, ולמשל אם באו שני עדים והעידו שפלוני העיד על פי סימנים בגופו - אין הוא מחויב מיתה על סמך עדות כזו. במסכת בבא מציעא, נפסק כי ניתן להתיר אשה לנישואין כאשר מוצאים גט ברחוב והיא נותנת את סימניו, אך בעלי התוספות מבהירים, כי אם תזנה האשה עם גבר זה לאחר שנישאה לגבר שני, בעוד שהבעל הראשון כבר מת, לא ניתן להרוג אותה ואת הבועל על סמך סימני הגט, שכן אין סימנים בירור גמור עד שניתן להרוג על פיו אדם.

סימנים במשפט העברי

אף על פי שבהשבת אבידה, מחזירים אבדה על פי סימנים, לא ניתן להוציא ממון מחזקתו על פי סימנים. סימנים יכולים להועיל רק כאשר הם לא נגד חזקת ממון, כמו בהשבת אבדה, או למשל כאשר ידוע שאדם הפקיד אצל חבירו דבר מסוים, אלא שלא ידוע מה הוא, והוא בא ונותן את סימניו, או למשל סימנים מועילים בשודא דדייני כדי שהדיין יפסוק כמו מי שהביא סימנים.

בהלכות השבת אבדה ישנם שלושה סוגי סימנים: 1. סימנים גרועים - המזהים את החפץ באופן כללי כמו גדול או קטן או צבע מסוים. 2. סימנים בינוניים - שרק מי שהכיר את החפץ מקרוב מכיר אותם. 3. סימנים מובהקים - מעידים על הכרה מדוקדקת של החפץ. בעוד שהבינוני והמובהק מועילים להשבת אבדה, סימן גרוע לא מאפשר להשיב את האבדה אפילו אם הטוען לבעלות מביא מספר סימנים גרועים.

קישורים חיצוניים

• הערך "סמנים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• הערך "סימנים באבידות", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• מאמר על סוגי הסימנים בהלכות השבת אבידה, הרב ישועה רטבי