סינאורניתוזאורוס

סינאורניתוזאורוס
תקופה
	קרטיקון תחתון, 122 מיליון שנה לפני זמננו PreЄ Є O S D C P T J K Pg N
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
קבוצה:	דינוזאוריה
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	בעלי אגן דמוי לטאה
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	דרומאוזאוריים
סוג:	סינאורניתוזאורוס
מינים
	Sinornithosaurus millenii; Sinornithosaurus haoiana
שם מדעי
	Sinornithosaurus; ‏שו ועמיתים, 1999

סינאורניתוזאורוס (שם מדעי: Sinornithosaurus, "סינו" =מסין, "אורניתו" מיוונית="עוף", "זאורוס" מיוונית "לטאה") הוא סוג של דינוזאור קטן גוף ממשפחת דרומאוזאוריים, שחי בתקופת הקרטיקון התחתון, 122 מיליון שנה לפני זמננו.

סינאורניתוזאור היה אחד הדינוזאורים המנוצים הראשונים שהתגלו, עוד בשנת 1999, וייתכן שהייתה לו יכולת תעופה. השלד שלו כמעט זהה לשלד של מיקרורפטור, דינוזאור שהיו לו אברות תעופה ארוכות גם על הרגליים הקדמיות וגם על הרגליים האחוריות בתצורה ייחודית "ארבע כנפיים", ומקובל לשער שסינאורניתוזאור היה בעל תצורה דומה.

גילוי

מאובני סינאורניתוזאור התגלו בתצורת יישיין, שהיא אחת מהתצורות הגאולוגיות של חבורת ג'הול, במחוז ליאונינג שבסין. הסוג הוגדר לראשונה על ידי צוות חוקרים סינים מן המכון לפלאונטולוגיה ופלאואנתרופולוגיה של חולייתנים בבייג'ינג, אחד מהם שו שינג, שבאותו זמן היה סטודנט לתואר שני ובשנים שלאחר מכן הפך להיות המגלה הפורה ביותר של דינוזאורים בתקופתנו. מאובן ראשון זה, שקיבל את הסימון הקטלוגי IVPP V12811, היה מרוסק וחלקי, אך יש לו חשיבות היסטורית בהיותו אחד מראשוני מאובני הדינוזאורים מליאנונינג שהראו דפוס ברור של נוצות חוטיות הדומות לנוצות פלומה של עופות בני-זמננו. בכך הוא סיפק אישוש להשערה המקובלת שמוצא העופות מדינוזאורים מנוצים, ושהדרומאוזאוריים היו בין משפחות הדינוזאורים הקרובות ביותר לעופות.

בשנת 2000, צוות חוקרים מן המוזיאון הגאולוגי הלאומי של סין פרסם מאובן שלם ומפורט של דרומאוזאור קטן-גוף תחת הסימון הקטלוגי NGMC 91. תמונתו התפרסמה בתקשורת, הוא הפך לאחד המפורסמים בציבור מבין מאובני ליאונינג, וקיבל את הכינוי הפופולרי "דייב" (Dave). במאובן של דייב ניתן לראות דפוסים ברורים של נוצות פלומה חוטיות על מרבית חלקי גופו, וכן סימנים פחות ברורים של נוצות בעלות-קולמוס על זרועותיו וזנבו. למעשה, חוקריו של דייב לא שייכו אותו רשמית לסוג כלשהו, אך הם ציינו שפרט לגופו הקטן יותר הוא דומה מאוד לשלד IVPP V12811, והציעו שמדובר בפרט צעיר מאותו הסוג. דייב סווג מאז למספר סוגים שונים על ידי חוקרים שונים, אך אין מחלוקת שהוא דרומאוזאור מנוצה מן הסוג סינאורניתוזאור או מסוג קרוב לו מאוד.

בדומה למצב אצל סוגי דינוזאורים אחרים מליאונינג, קיימים דיווחים ותמונות של מאובנים נוספים במוזיאונים ובאוספים פרטיים בסין אשר קרוב לוודאי שייכים לסוג סינאורניתוזאור, אך עדיין לא תוארו בפרסומים מדעיים רשמיים.

אנטומיה ומורפולוגיה

גודלו של סינאורניתוזאור בהשוואה לאדם

סינאורניתוזאור הוא בין הדינוזאורים הקטנים ביותר הידועים למדע, בערך בגודל של עורב. אורך הגוף מקצה החרטום ועד קצה הזנב מוערך בכ-90 ס"מ, דומה לגודלם של מאובני מיקרורפטור הגדולים ביותר שהתגלו, ומשקלו מוערך בכשני ק"ג.

אורח חיים

בדומה לשאר הדרומאוזאוריים, סינאורניתוזאור היה ככל הנראה טורף שניזון מחולייתנים קטנים ואולי אף מחסרי חוליות, כמו חרקים. השלד שלו דומה מאוד לזה של קרוב משפחתו מיקרורפטור, שהתגלה בשכבה גאולוגית מאוחרת יותר במספר מיליוני שנים, בתצורת ג'יופוטאנג. בקיבה של כמה מאובני מיקרורפטור נמצאו שרידי שלד של עופות קדומים, יונקים קדומים קטנים, ואפילו דגים. מחקרים לא מאומתים טוענים שהוא הכיל בלסתותיו שיני ארס חלולות, איתם הרג את קורבנותיו.

בניגוד לכמה מאובני מיקרורפטור, מאובני סינאורניתוזאור שהתגלו עד עתה מראים לכל היותר סימנים מטושטשים של נוצות בעלות קולמוס על הזרועות. מסיבה זו חוקרים ואמנים נוטים לשחזר את סינאורניתוזאור בתנוחה זקופה של דרומאוזאור קרקעי המתרוצץ על שתי רגליו האחוריות, כעין גרסה מוקטנת של דיינוניכוס או ולוצירפטור, בעוד שאת מיקרורפטור הם בדרך-כלל משחזרים כמטפס על עצים אשר פורש את ארבעת "כנפיו" על-מנת לדאות לענף נמוך יותר או אל הקרקע. ואולם חוסר דפוסי נוצות תעופה ארוכות במאובני סינאורניתוזאור עשוי להיות רק תוצאה מקרית של איכות שימור נמוכה יותר באותם מאובנים שלו שהתגלו, ובמקרה כזה ייתכן שאף הוא היה מטפס ודואה.

אבולוציה

מאובן NGMC91 הידוע בכינוי "דייב", מוצג במוזיאון קרנגי להיסטוריה של הטבע

סינאורניתוזאור משויך למשפחת הדרומאוזאוריים, שיחד עם משפחת הטרודוניים היא הקרובה ביותר לעופות מבין כל שאר משפחות הדינוזאורים התרופודים, אך מהווה ענף מעט צדדי בהתפתחות הדינוזאורים לעופות. סינאורניתוזאור כמעט זהה בתצורת השלד שלו למיקרורפטור ונוטים להעריך שהם קרובים מאוד. למשל, בשנת 2014 ערכו מגלי צ'אנגיורפטור ניתוח קלדיסטי המשווה אותו ל-109 סוגים אחרים של דינוזאורים ועופות קדומים על פי 474 תכונות של השלד^[1]. לפי תוצאות ניתוח זה הם שייכו את סינאורניתוזאור לתת-משפחה חדשה בשם "מיקרורפטוריים" (Microraptorinae), ביחד עם מיקרורפטור, צ'אנגיורפטור ומספר סוגים דומים נוספים: