סיפורו של שאנהת

(הופנה מהדף סיפורו של שנהאת)
שׂאנהת (zꜣ.nht) בכתב חרטומים
zAZ1n
h t
M1

סיפורו של שׂאנהת (או סינוּאֶה) הוא טקסט מצרי שהתגלה בתחילת המאה ה-20 ומתוארך לתקופת שלטונו של סנוסרת הראשון (1898-1943 לפנה"ס). יש ויכוח מתמשך בקרב אגיפטולוגים על השאלה האם הסיפור מבוסס על אירועים שקרו בפועל בהם היה מעורב אדם בשם שאנהת (שבמצרית עתיקה משמעו: "בן השקמה"),[1] כשהקונצנזוס הוא שסביר להניח שזו יצירה ספרותית ולא תיאור היסטורי[2]. בשל האופי האוניברסלי של הנושאים שנחקרו בטקסט, כולל השגחה וחסד אלוהי. מחברו האנונימי תואר כ"שייקספיר המצרי" שרעיונותיו מקבילים לטקסטים המקראיים.[3] סיפורו של שאנהת היא יצירה שנכתבה בפרוזה וייתכן שגם היא בוצעה על במה. על הפופולריות הרבה של היצירה מעידים ההעתקים הרבים ממנה ששרדו.[4]

אוסטרקון CG 25216, אחד האוסטרקונים הגדולים ביותר שנמצאו אי פעם, 1.06×22 ס"מ, נמצא בשנת 1886 בקבר סנאדג'ם (דיר אל-מדינה, קבר מס׳ 1), היום במוזיאון המצרי, הוא נשבר לשני קטעים, האחד מכיל את "סיפורו של שאנהת", בצד השני מכתב פרטי
קטע מפפירוס שנמצא בהאראגה, ומכיל קטע מ"סיפורו של שאנהת"

עלילהעריכה

שאנהת היה פקיד מצרי לענייני סורים (Styw) ששירת בארמון פרעה אמנמחת הראשון בתבי. תפקידו היה לשרת את הנסיכה נפרו, אחותו ואשתו של סנוסרת הראשון ובתו של אמנמחת ה-1. בסיפורו הוא מציג את עצמו כנציב המינהלתי של המלך פרעה בארצות האסיאתיות. במהלך מסע צבאי בלוב (Timhi, Tjehenu) שבו הוא נוכח, מגיע שליח לנסיך ומבשר לו שמתהלכת שמועה שהמלך מת. שאנהת מתמלא חשש ממהומות הירושה או מהאשמות נגדו בקשירת קשר (כפי שהוא מעיד מאוחר יותר בפני שליט רתנו) ובורח. הוא עובר אזור מחצבות ומגיע ל'חומות השליט', סוג של מחסום שנועד לעצור את הסורים (Styw) ולמחוץ את שוכני החולות. הוא מתחבא בין השיחים כדי שלא יבחינו בו השומרים על החומה, ואז בלילה הוא יוצא ונודד במדבר. במדבר, באזור האגמים המרים ("המים השחורים הגדולים"), הוא חשב שהוא עומד למות, אך ניצל על ידי קבוצה של נוודים סורים, שבראשם מנהיג שבעבר ביקר במצרים, ונותן לו מים, חלב, ומבשל בשבילו.

שאנהת הגיע עד גבל ומשם נודד מזרחה למחוז קדם, שם הוא שהה שנה וחצי. עמו-ננשי, שליט רתנו (כנען) הפנימית שכבר שמע על כישרונו של שאנהת, העסיק אותו. שאנהת שיבח בפני עמו-ננשי את פרעה הנוכחי, וניסה לשכנע את השליט לפתח קשרים דיפלומטיים עם מלך מצרים. עמו-ננשי שם את שאנהת בראש ילדיו משיאו לבתו הבכורה, ומעניק לו ארץ מובחרת שנקראת יאא (Iaa, אולי "יאה" על שום יופיה ופריונה[5]). זוהי אדמה עם תאנים וענבים, בה היין רב ממים, שמניבה שפע דבש ושמן, על עציה פירות שונים, יש בה שעורה וחיטה, וצאן לאין-מספר מכל הסוגים. שאנהת הפך לנשיא שבט ב"ארץ-הגבעות" (Xast, ארצם של החיקסוס), והוא סועד איתם בסעודה מפוארת עם אוכל, קנקנים, יין, בשר מבושל,ברווזים צלויים וכן מוצרי חלב.

באותה ארץ בילה שאנהת שנים רבות, ובניו הכנענים הפכו נשיאי-מטות בשבט אביהם. הוא מספר שקיים הכנסת אורחים לכל אדם שעבר בארץ, וסיפק מחסה ומים, עזר לתועים לשוב לדרך, ונלחם בכל סורי (Styw) שהפריע לארץ-הגבעות (Xast). עמו-ננשי הפך את שאנהת למפקד צבאו לשנים רבות, והוא ניצח את אויביו, לקח שלל את הבקר, המשרתים והמזון, והרג בתושבים. שאנהת מספר על גיבור מארץ רת'נו (כנען) שבא לתקוף אותו באוהלו, להורגו ולהציג את המקנה של שאנהת בפני זקני שבטו של הגיבור. שאנהת יצא להילחם באותו גיבור, ששלהב את כל רת'נו וכינס את ארצות הגבעות (Xaswt). שאנהת תיאר בפירוט את תבוסת אותו גיבור, וסיפר שעשה לו מה שהוא תכנן לעשות לו.

כאשר שאנהת הרגיש שהוא מזדקן וימיו קרבים, הוא שלח בקשה למלך מצרים לחזור למצרים ולהיקבר בה, המלך אישר לו לחזור. שאנהת ביקש מהמלך לקבל משלחת של שליטים ונסיכים מארץ רת'נו. הוא הגיע עם המשלחת ונעצר בדרכי הורוס. המפקד של המשמר שלח מסר לבירה על הגעתו, והמלך שלח פקיד בכיר עם ספינות עמוסות מתנות מלכותיות לאסיאתים שליוו אותו. למרות שלא צוין מה הביאו האסיאתים, כנראה מדובר בסחר שהיה מקובל בעולם העתיק כחילופי מתנות מלכותיות. שאנהת הפליג מדרכי הורוס לתוך מצרים לעיר יתג'י-תאווי.

מקבילות לסיפורי המקראעריכה

נעשו מקבילות בין הסיפור המקראי של יוסף ל"סיפורו של שאנהת". במה שנראה כהשגחה אלוהית, שאנהת המצרי בורח לכנען והופך לחבר באליטה השלטת, רוכש אישה ומשפחה, לפני שהוא מתאחד עם משפחתו המצרית. ואילו יוסף נלקח למצרים שם הוא הופך לחלק מהאליטה השלטת, רוכש אישה ומשפחה, לפני שהוא מתאחד עם משפחתו הכנענית.[6]

מקבילות לטקסטים מקראיים אחרים כוללים: יונה הנביא המנסה לברוח לעיר אחרת כדי להתחמק משליחותו ובמהלך מסעו טובע בים ונבלע בלוע דג גדול, מדומה למנוסתו של שאנהת. הקרב בין דוד וגוליית מושווה למאבקו של שאנהת עם מתמודד אדיר, אותו הוא מפיל במכה אחת, והמשל של הבן האובד נמשל לחזרתו הביתה.[7]

השפעות תרבותיותעריכה

נגיב מחפוז כתב ב-1941 סיפור בשם "אוודאת סינוהי", תורגם כשובו של שאנהת. מיקה ולטרי הושפע מהעלילה כאשר פרסם ב-1945 את ספרו "שאנהת המצרי" (Sinuhe egyptiläinen).[8] הספר עובד לסרט ב-1954.[9]

לקריאה נוספתעריכה

  • סיפורים, מזמורים, משלים מספרות מצרים העתיקה, תרגם מן המקור המצרי והוסיף מבואות והסברים יהושע מ' גרינץ. ירושלים, מוסד ביאליק, 1975, עמ' 21-3. (תרגום תיאור המסע לעברית בעמודים 9 - 21)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שנהאת בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ James Karl Hoffmeier, Ancient Israel In Sinai: The Evidence for the Authenticity of the Wilderness Tradition, Oxford University Press 2005, p.256
  2. ^ James Peter Allen, Middle Egyptian: An Introduction to the Language and Culture of Hieroglyphs, Cambridge University Press 2000, p.281
  3. ^ Edmund S. Meltzer, In search of Sinuhe: "What's in a Name?" Paper presented at The 58th Annual Meeting of the American Research Center in Egypt, Wyndham Toledo Hotel, Toledo, Ohio, Apr 20, 2007
  4. ^ M. Lichtheim, Ancient Egyptian Literature, Volume I: The Old and Middle Kingdoms, 1973, p.222, מסת"ב 0520028996
  5. ^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 284-285
  6. ^ "God's Word for Our World: Theological and cultural studies in honor of Simon John De Vries", Simon John De Vries, Edmund S. Meltzer, J. Harold Ellens, Deborah L. Ellens, Rolf P. Knierim, Isaac Kalimi, p79, Continuum International Publishing Group, 2004 מסת"ב 0-8264-6975-2
  7. ^ "Tales From Ancient Egypt", Joyce Tyldesley, p88, Rutherford, 2004, מסת"ב 0-9547622-0-7
  8. ^ מיקה וולטארי סייר בארץ, דבר, 21 בפברואר 1967
  9. ^ זאב רב-נוף, בקולנוע, דבר, 19 ביוני 1955