סעד חדאד
סעד חדאד (בערבית: سعد حداد; 1938[1] - 14 בינואר 1984) היה איש צבא לבנוני ומייסדו של צבא לבנון החופשית שהפך ברבות הימים לצבא דרום לבנון.
 | |
| מייג'ור סעד חדאד לוחץ יד לרה"מ מנחם בגין בעת ביקורו בקריית שמונה, 1979 | |
| לידה |
1936 מרג' עיון, לבנון  |
|---|---|
| פטירה |
14 בינואר 1984 (בגיל 48 בערך) מרג' עיון, לבנון |
| השתייכות |
צבא יבשה |
| דרגה |
מייג'ור |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
ביוגרפיהעריכה
חדאד נולד בשנת 1938 בעיר מרג' עיון שבדרום לבנון למשפחה נוצרית (יוונית קתולית[2]).
ב-17 באוקטובר 1976 שיחררה קבוצת לוחמים מהכפר קליעה את העיר מרג' עיון בקרב בו נהרגו 30 מחבלים מוסלמים מצבא לבנון הערבי ואש"ף. הצלחת הלוחמים בקרב הביאה את צבא לבנון להקים בשנת 1977 את "יחידת אל-קליעה", יחידה בת 400 חיילים מארונים, רובם מכפר קליעה שעל גבול ישראל-לבנון בפיקודו של קצין הז'נדראמיה הלבנוני ע'סאן אל-חומסי.
בשנת 1977 מונה חדאד להחליף את אל-חומסי בפיקודו על היחידה. חדאד, החל לנתק את יחסיו עם הצבא הלבנוני והפך את היחידה למיליציה חזקה בשטח, בין השאר, בזכות קשריו עם ישראל. מטרת המיליציה, הייתה למגר את הכוחות המוסלמים החמושים ולמנוע את השתלטות אש"ף על דרום לבנון ולהפכה ל"מולדת חלופית" תוך כדי פעולות אלימות נגד הנוצרים.
לאחר מינויו, שינה חדאד את שמה של המיליציה ל"צבא לבנון החופשית", ובשנת 1981 הכריז על שהשטח שבשליטתו "מדינת לבנון החופשית". צעד זה בא, על פי ראיון עם הגנרל אנטואן לאחד, בתגובה לניתוק החשמל, המים והאספקה לאזור מרג' עיון, קליעה, בנת ג'ביל ורמיש שהיו תחת שליטה של יחידות נוצריות מצבא לבנון על ידי כוחות אש"ף וצבא לבנון הערבי. הכרזה זו לא זכתה להכרה בינלאומית מחד והכעיסה את הממשלה הלבנונית מאידך שתבעה את פיטוריו וסלים אל-חוס, ראש ממשלת לבנון, הדיח בעקבות ההכרזה את חדאד מהצבא, הפסיק את תשלום משכורותיהם של כל חייליו, והרשיעו שלא בפניו בבגידה. חדאד בתגובה פנה למועצה המייעצת של הממשלה (גוף משפטי עליון בלבנון אשר ביכולתו לבטל את החלטות הממשלה) וזו ביטלה את החלטת ראש הממשלה, אך בפועל, החלטת המועצה מעולם לא בוצעה.
על אף ההדחה מצבא לבנון, נהנה חדאד מאהדת האוכלוסייה המקומית. הוא ניצל את ערוצי התקשורת שיצרו תושבי האזור עם ישראל על מנת לקבל את המימון והחימוש שנדרשו להם והמיליציה התחזקה רבות מבחינה צבאית. הקשר בין המיליציה שהפכה לחטיבה בהסכם עם ממשלת ישראל וממשלת לבנון בשנת 1983(ולאחר מותו של חדאד שונה שמה על פי הסכם זה לצבא דרום לבנון- צד"ל) לישראל נשמר גם לאחר פלישת ישראל ללבנון. מערכת היחסים שהייתה נמשכה עם הקמת רצועת הביטחון והייתה חלק מהסכם זה שבוטל חד צדדית על ידי ממשלת לבנון לאחר רצח באשיר ג'ומאייל, ונמשך עד לנסיגת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000.
חדאד היה מקורב לאטיאן סאקר, מנהיג מפלגת ומיליציית "שומרי הארזים". בתקופת פיקודו של חדאד על צבא לבנון החופשית שיתפו שתי המיליציות פעולה בלחימה נגד אש"ף והמיליציות הפלסטיניות בדרום לבנון. עם פטירתו של חדאד ומינויו של אנטואן לאחד למפקד החטיבה נותק קשר זה, ובין שני המנהיגים אף התפתחה יריבות. חדאד נודע גם כמפעילה של תחנת הרדיו הנוצרית "קול התקווה" בדרום לבנון, שהוקמה ומומנה על ידי הכומר האוונגליסטי האמריקני פט רוברטסון.
טבח סברה ושתילהעריכה
לאחר הטבח בסברה ושתילה הועלתה הטענה כי כוחותיו של סעד חדאד השתתפו בו, לצד הפלנגות הנוצריות. אולם ועדת כהן קבעה כי שום כח בפיקודו של חדאד לא נטל חלק במבצע במחנות ולא בטבח, כך גם טען רוברט חתאם, שומר ראשו לשעבר של אלי חבייקה.
משפחתועריכה
בתו, ארזה חדאד, נולדה בראשית שנות השמונים. לאחר שסיימה את בית הספר התיכון היגרה לישראל וסיימה בשנת 2012 תואר שני באוירונאוטיקה בטכניון.[3]
סעד חדאד נפטר ב-14 בינואר 1984 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. את תפקידו כמפקד צבא דרום לבנון תפס הגנרל אנטואן לאחד. בשנת 1985 הוצב במרג' עיון פסל לזכרו של חדאד שיצר הפסל מרדכי כפרי.[4] בעקבות נסיגת ישראל מלבנון הוסר הפסל בסוף מאי 2000 בידי אנשי החזבאללה, שהשתלטו על הכפר. [5]
קישורים חיצונייםעריכה
- רפיק חלבי, חדאד - יאנוש ורפול מחכים לך, כותרת ראשית, 7 באפריל 1983