סקר ארכאולוגי
סקר ארכאולוגי הוא תהליך מחקר ארכאולוגי שנועד לאמוד שרידים ארכאולוגיים בשטח נתון, באמצעים שונים. לעיתים, מטרת הסקר הוא למפות את האתרים הקיימים, כדרך לקבל מושג על שטח גדול והיחסים בין האתרים הכלולים בתוכו. הסקר נותן מידע ראשוני על האתר ומאפשר לאתר מקומות בהם כדאי להשקיע משאבים בחפירה ארכאולוגית מורחבת,
ניתן לערוך סקר ארכאולוגי באופן שיטתי, כמו בסקר הארכאולוגי של ישראל או בעקבות צרכים מיוחדים כמו הסקר שנערך על השטחים עליהם נסלל כביש חוצה ישראל, בו נערך סקר על מנת לאתר מקומות בהם יש לערוך חפירות הצלה.
מתודות הסקר
עריכה- סקר שטח - זהו הסקר הפשוט ביותר. עוברים על פני השטח הנתון, ברגל או ברכב, ומאתרים את הממצאים הגלויים על פני השטח. כך למשל היה יהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח שנערך אחרי מלחמת ששת הימים באזורים אלה: יהודה, השומרון, והגולן. המטרה הייתה לסיים, מהר ככל האפשר, את מיפוי השרידים הארכאולוגיים הקיימים בטרם יבוצעו שינויים בשטח. במהלך הסקר נעשה איסוף של ממצאים מפני השטח, במיוחד חרסים, המאפשרים טיפולוגיה גסה, המעידה על התקופות בהן היו האתרים מיושבים. שיטה זו של דורשת זמן וכוח עבודה מרובה יחסית לשטח הנסקר, ולכן במקרים רבים נהוג שלא לסקור בפרוטרוט את כל האזור, אלא רק שטח מדגמי.
- תצלומי אוויר משמשים ככלי עזר, העשוי לסייע באיתור ממצאים הקשים לגילוי בגובה פני הקרקע. סקר אווירי מאפשר בדיקה לעומק של פני השטח. דוגמה: אתר המזבח בהר עיבל בסקר הר מנשה של אדם זרטל התגלה רק לאחר סקר אווירי. כן המבנים המפורסמים הקרויים "גלגל" בשומרון. שימוש בסקר אווירי טהור מבוצע כאשר האזורים הנסקרים אינם נגישים לשהות בני אדם בהם או שקיימת סכנה לבאים אליהם. נעשה שימוש גם בתצלומי לוויין, אולם איכותן של התמונות המצולמות ממטוסים עדיין עולה במידה מרובה על תצלומי הלוויינים שאינם חסויים.
- מלבד השימוש הברור מאליו של זיהוי מבנים ויחידות שטח הנראים לעין בצילום, זיהויים נעשים גם בצורות עקיפות. דוגמה נפוצה היא שדה השיבולים - אם עומק פני הקרקע משתנה מפני שמתחת לשדה קיים אתר ארכאולוגי עם קירות ותעלות, הרי שעין חדה שתעיין בתצלום אוויר עשויה לגלות קבוצת שיבולים בעלת גוון שונה מחברותיה, המסמנת תוואי של מבנה.
- אמצעי גילוי כגון גלאי מתכות.
- גאופיזיקה
- חישה מרחוק הוא מונח כולל למגוון שיטות לאיסוף מידע מאזור נתון על פני כדור הארץ ללא מגע ישיר עמו, שמתבצע באמצעים מכניים, אלקטרוניים ואופטיים. מטרת החישה היא גילוי וזיהוי של מטרות מסוגים שונים - החל מפעילות צבאית, דרך מדידת זיהום אוויר ועד גילוי נפט. תהליכים אלה משלבים ניתוח ממצאים ממוכן ואנושי. החישה מאפשרת גילוי עצמים עתיקים במעמקי הקרקע.
לרישום תוצאות הסקר ניתן להסתייע במערכת מידע גאוגרפי - מערכת מידע המאפשרת ניהול, אחזור וניתוח מידע גאוגרפי תוך שילוב תכנים ממספר שכבות מידע, המבוססות ברובן על מערך מיפוי, אך גם על מאגרי מידע טבלאיים "רגילים". מערכות אלו מבצעות בצד הקלט: קליטה, ארגון ובקרת איכות, ובצד הפלט: הפקה, מיון, שליפה ופילוח של מידע. המערכת מאפשרת לשלב מידע קיים במידע מהשטח ולקבל תמונה כוללת על מצבו בעבר.
סוגי סקרים
עריכהסקרים נעשים ביחידת שטח מוגדרת ויכולים היעשות על פי מאפיינים שונים:
- סקר מפה - סקר שיטתי בריבוע בגודל מסוים. למשל הסקר הארכאולוגי של ישראל שנעשה בריבועים של 10X10 ק"מ (100 קמ"ר)
- סקר נושאי - הסקר מחפש אתרים בנושא מסוים, יכול להיעשות גם להתייחס לתקופה מסוימת או באזור מסוים. למשל סקר בתי יוצר לחרסים בשפלת החוף.
- סקר פיתוח - נעשה באזור מסוים המיועד לפיתוח במטרה לאתר את האתרים הארכאולוגים הקיימים בשטח לפני פיתוחו ולקחת זאת בחשבון בעת תוכנית הפיתוח. למשל: הסקר הארכאולוגי שנעשה לפני סלילת כביש 6.[1]
סקרים חשובים
עריכהסקרים בארץ ישראל
עריכה
ערך מורחב – סקר ארץ ישראל המערבית
בארץ ישראל בוצעו סקרים ארכאולוגיים מאז המאה ה-19. הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית ערכה את סקר ארץ-ישראל המערבית שהיה הסקר הראשון במערבה של ארץ ישראל על ידי החוקרים קלוד קונדר (Conder) והוריישו קיצ'נר (Kitchener) בשנים 1870 – 1880. תוצאות הסקר פורסמו בתור מפה, שמפאת גודלה היה צורך לחלקה לעשרים וששה חלקים, בתוספת ל-6 ספרים, הכוללים תיאורים של המקומות הנראים במפה.
לאחר קום המדינה הציע שמואל ייבין, המנהל הראשון של מחלקת העתיקות - היום רשות העתיקות - לדוד בן-גוריון "לערוך סקר ארכאולוגי בשטח מדינת ישראל, כדי שבדורות הבאים ידע כל אחד במדינה מה צפון בשטח המדינה החדשה" . הביצוע עצמו הוטל בשנת 1964 על האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל. תפקידה היה לבצע סקר ארכאולוגי מקיף של מדינת ישראל.
סקר חשוב שנערך מטעם האגודה לסקר ארכאולוגי של ישראל היה "סקר חרום" - יהודה שומרון וגולן - סקר ארכאולוגי בשנת 1968 - בו עברו חוקרים על יהודה, שומרון והגולן אשר עברו לשליטת מדינת ישראל בשנת 1967. תוצאות הסקר פורסמו בשנת 1972 ומשמשות עד היום מקור מידע בסיסי על האתרים הארכאולוגיים בארץ ישראל בשלושת האזורים. לאחר מכן בוצעו סקרים משלימים באזורים : הגולן, הרי השומרון, צפון חצי האי סיני ובאתרים היהודיים בדרום הר חברון.
סקר הר מנשה
עריכה- ערך מורחב – סקר הר מנשה
סקר הר מנשה נערך על ידי אדם זרטל בנחלת שבט מנשה. הסקר כולל שישה כרכים בעברית (לפי אזורי משנה), מתוכם פורסמו ארבעה, וכן שני כרכים באנגלית. במסגרת הסקר נסקרו ברכב, באוויר וברגל, 3,000 קמ"ר. נאספו נתונים על גורמי הקבע ועל הגורמים האנושיים: המסלע, הקרקע, המים, הטופוגרפיה, תנאי המעבר - התחבורה וכן גורמי אנוש: חברה, שבט, דת, פולחן ולאום.
בתיאור ההתפתחות היישובית של אתרי האזור, הסקר עושה שימוש במקורות היסטוריים ומקראיים. יתרון סקר זה היה כי רוב השטח אינו מיושב ונשמרו בו עתיקות מתקופות קודמות. דוגמה לכך הם הנתונים על מספר התושבים המובא ברבים מן האתרים.
בדברי ההקדמה מתאר בנימין מזר[2] את החידוש שבסקר זה. מלבד החידושים בתחום המחקר הארכאולוגי, הסקר נערך לראשונה בהתאם ליחידות נוף. חידוש נוסף היה בהתייחסות לנתונים האקולוגיים, התופסים מקום חשוב במחקר המודרני, כמו: רישום מקורות המים, פירוט המסלע והקרקע, המתקנים החקלאיים, איסוף מבוקר של הקדרות וכן נתונים על האוכלוסייה המקומית.
אדם זרטל, עורך הסקר, טען כי סקר הר מנשה הוא הגדול מסוגו בעולם, הן בשטח והן בזמן (30 שנה). הסקר כלל מעבר רגלי על פני כל השטח באופן מדויק ואיסוף כל המידע הקיים על האתרים, כולל שיחות עם תושבי האתרים.
פרסומי הסקרים בישראל
עריכה- ערך מורחב – הסקר הארכאולוגי של ישראל
בעבר פורסמו תוצאות הסקרים בכרכים עבי כרס. בשנת 2006 הוחלט ברשות העתיקות להעלות את תוצאות הסקרים לאינטרנט ובכך להופכו לזמין ונגיש. בשנת 2012 הושק אתר אינטרנט. בשלב ראשון הועלו לאתר 3,000 אתרים ארכאולוגים מתוך כ-25 אלף אתרים שמופו. האתר מחולק לפי מפות לפי השם והמספר כפי שהמפה מופיעה בילקוט הפרסומים, ממוינות לפי סדר אלפביתי. לכל מפה יש רשימת אתרים. לחיצה על שם האתר בלשונית אתרים או על הנקודה במפה, מעלה את המידע מהסקר ללשונית. חלק מהמידע מלווה בצילומים ובשרטוטים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- הסקר הארכאולוגי של ישראל באתר ברשות העתיקות
- סקר ישראל - תיאור כללי, אתר רשות העתיקות
- ניר חסון, כך הולכים הסוקרים, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2012
הערות שוליים
עריכה