עד שיום אחד
עד שיום אחד הוא רומן ראשון מאת שמי זרחין שיצא לאור בהוצאת כתר, ירושלים, בשנת 2011.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | שמי זרחין |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת כתר |
| תאריך הוצאה | 2011 |
| מספר עמודים | 463 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 003800237, 003154305 |
הדמויות והעלילה עריכה
- שלומי (שלום) - בתחילת הרומן הוא בן שבע בלבד, וכבר יש לו יחסים מיוחדים עם אלה בת גילו. ומסיים אותו אחרי צבא, בדירת אביו, בתל אביב, ובדירת אביו בטבריה. שלומי מאוהב בחברתו, שכנתו אלה (ישראלה) ונסחף אחר שגעונותיה ולא חדל לערוג לה. יש תחושה שהוא זה שכותב את הקטעים, לעיתים אחיו חיליק, לעיתים אביו רוברט, לעיתים אימו רוחמה. לפעמים הוא שותק לזמן רב של חודשים מספר, לפעמים אינו מבין דבר, לעיתים יודע דברים שאיש לא יודע. ואת סודותיו הקורא חושף באיטיות מלאת הומור. את עבודתו והתמחותו במקצועו למד אצל אימו, ואותה הוא מבצע הרבה יותר טוב מאחרים, במטבח, במסעדה שאליה התקבל באופן מפתיע בתל אביב, עוד טרם שירותו הצבאי.
- אְלַה (ישראלה) - מתחילה את הרומן כמו שלומי, ביחסים מיוחדים מאוד שנרקמים ביניהם. אביה שמואל חטף זה עתה התקף לב ומת. והיא מחזיקה במפתחות הבית, שניהם מסתתרים על הגג, היא בוכה, היא צוחקת, שעה שאנשים מתקשים להוציא את גופתו דרך החלון. ואילו אלה שוכבת לה ליד שלומי, בטן אל בטן, שניהם רק בני שבע בלבד.
- אלה מתקשה להמשיך את חייה עם אמה חנה, שגם היא, כמו אביה, הגיעו מאירופה לאחר השואה הניכרת בהם היטב, לדברי אמא של שלומי, רוחמה. ולכן אלה מאיימת על שלומי בהתאבדות, שהוא מתקשה להתמודד עימה, כמו גם עם שגעונותיה האחרים. אך ברגע שיתברר לה מה קרה בין שלומי ואמא שלה, תתחיל הדרמה הקשה בינה לבינו ותהפוך להיות מערכת יחסים של משיכה דחייה בלתי נסבלת, אך מלווה בהומור, כמו כל הסיפור כולו. למרות כל הקשיים, היא מעדיפה לגדל את אחיה שמואל (על שם אביה) לבדה בחיפה, וגם בתחום הזה מתעוררים רגשות קשים אצל שלומי, המנסה לשכנע אותה ללכת בדרך אחרת. אלה מתקבלת לעבודה בתקופת שירותה הצבאי בתפקיד קריינית בגל"צ וזוכה להכרה ארצית.
- חיליק - אחיו הצעיר של שלומי. חולה לעיתים קרובות בילדותו. מלמד את שלומי לקרוא בשיטה מקורית מאוד שהמציא, באמצעות מילים שהוא תולה בכל מיני מקומות בבית. שובר את ידיו כמו אביו. מלמד את שלומי לאונן, מאחר ששלומי קיבל המלצה כזו מהרופא. כאשר מגיע בן דמותו, "חיליק השני" מארגנטינה, הוא מחליט לעזוב את הבית לטובת הפנימייה הצבאית. לאחר מכן מגיע לדירה ששלומי קיבל מרוברט, בתל אביב. ומוכיח שם הצלחה ניכרת אצל הבנות היפות אותן הוא מביא כמעט כל ערב לדירה. חיליק נהרג בצבא והדבר מביא שינויים ניכרים במשפחתו. מאחר שרוחמה (אמו של שלומי) מלווה את חיליק לרופא וגם יודעת להשתולל כראוי, כאשר הרופא לא מקשיבים לה. ביקוריה התכופים גורמים לרופא להתאהב בה. והוא ינסה כוחו בחיזוריו אחריה, במהלך העלילה, עד שיום אחד...
- רוּחמה - אמא של שלומי וחיליק, ממוצא מרוקאי. יש לה נשמה של משוררת, לדעתו של אבא של שלומי (רוברט). רוחמה היא דמות דומיננטית מאוד במשפחתה וברומן של זרחין. תיאור פגישת ההתאהבות שלה עם רוברט בחיפה, על כל פרטיו מעורר המון תהיות על העולם הרגשי המיוחד והמקורי שלה. וכיצד נישאו? למרות שהוא נמוך מאוד לעומתה. על עניין הגובה שלה, קיימות ברומן בדיחות לא מעטות וסיפורים מצחיקים. מקוריותה וייחודיותה באים לידי ביטוי בכל תחומי חייה, ובעיקר כאשר רוברט נוסע לארגנטינה להביא כסף, ולא משאיר לה פרוטה. היא תופסת יוזמה, בזכות שכנתה, ורדינה, ומתחילה להכין ארוחות למסיבות גדולות ולחתונות, והכסף מתחיל לזרום אליה. שלומי עוזר לה בהכנת המאכלים ואף מייעץ לה ברעיונותיו המקוריים והמבריקים בתחום זה. כך הופך הוא בעצמו, עם הניסיון הרב שרכש, להיות טבח מוכשר בעצמו. אך כאשר רוחמה מגלה מה עושה רוברט מאחורי גבה, כאשר היא מבחינה באיזו תשוקה נשים אחרות מביטות בו, מאחורי גבה, (ובמיוחד שתי אחיותיה)... כאשר היא חושדת בו בעקבות הסתפרותו, שמשהו השתבש בינו לבינה, משום שלא קיבל עליו להמשיך ולגדל את מחלפות שערותיו, כפי שהיא אהבה אותו. כאשר היא חושפת, כמעט כמו בלשית מומחית, מהי מערכת היחסים שלו עם חנה (אמא של ישראלה)... או אז היא נוקמת בו בעוצמה רבה ולא מאפשרת לו לישון במיטה הזוגית שלהם. רוברט ימצא לכך פתרונות מקוריים משלו. אך כל פעם שרוברט מתחנן בפניה לשוב למיטה הזוגית ולחייהם כמו פעם, היא עונה לו שעליו להמתין לנצח. שתי אחיותיה של רוחמה חושבות שהיא מכשפה, שמסוגלת לכשף ולגרום להן ולאחרים כל מיני תעלולים לא מבדחים, בחייהם. רוחמה עורכת טקסי אבל עם מותה של לאה גולדברג, ונסגרת בחדרה למשך מספר ימים.
- רוברט - אביהם של שלומי וחיליק. הוריו ממוצא עיראקי. הוא נולד בישראל, אך הוריו עזבו וחיו עמו בארגנטינה. עלה לארץ בגיל 10. כאשר אמא של רוחמה ביקשה ממנו לנסוע לראות מה קורה אצל רוחמה בחיפה, היא לא חשבה כלל על כך שהוא נמוך מאוד לעומת רוחמה. ואולי כן עלתה על דעתה, איזו רומנטיקה חמה תפרוץ ביניהם. רוברט עולה לארץ עם אחותו, תהילה, שמגדלת אותו מאחר שהוריהם נפטרו. רוברט ואחותו מתאהבים. מתעלסים באהבה רבה. אך הדבר גורם לאחותו להיפרד ממנו, ואולי אף לברוח אל זרועות הקיבוץ. הבעיה היא שבאותו רגע שבו תהילה נעלמת, רוברט עדיין פצוע בשתי ידיו, ומתקשה לתפקד. הוא מצליח למצוא מוצא גם לזה, ולאט לאט בונה את עצמו בכוחות עצמו, ועזרה קטנה מהסביבה. לאחר נישואיו, מתקשה למצוא עבודה מכניסה. לכן מחליט לנסוע לדוד שלו בארגנטינה, לא לפני ששלומי רואה אותו מחור בקיר האמבטיה, עירום כביום היוולדו וחנה עירומה לצידו, בחדר המיטות של חנה. שלומי לא חושף זאת בפני איש. רק לאלה. שאיננה מגיבה. רוברט עובר תהליך קשה במיוחד בשדה התעופה בן-גוריון, החיפוש על גופו משפיל, והשוטר פוגעני. הקצינה שמגלה את רוברט במערומיו, באחד מחדרי התחקיר, עושה הכל כדי לעזור לו לצאת בכבוד מהבושה שנגרמה לו, גם בשובו ארצה. לעומת זאת, הכסף הרב שקיבל מדודו העשיר, איננו מעודד את רוחה של רוחמה והוא לצנינים בעיניה, כאשר היא בעצמה מכניסה סכומי כסף רבים, בזכות עבודתה עם שלומי. היא כועסת עליו מאוד בגלל התספורת שבה קצץ את מחלפות ראשו, למרות שהזהירה אותו מראש לא להסתפר. היא חשה בזאת בגידה. ולאט לאט היא תחשוף את כל בגידותיו האחרות. רוברט מתחנן לשוב אל המיטה הזוגית. בהמתנה זו עולים רעיונות בראשו, והוא קונה את דירת ורדינה בבניין ויורד להתגורר בה בגפו. וכך מאפשר לשכנה ורדינה שמתקשה לעלות במדרגות, בגלל משקלה הרב, להתגורר בדירת קרקע, שפונתה. רוברט קונה גם דירה בתל אביב, ובמשך השבוע עובר לשם. מדי פעם מזמינה אותו רוחמה לארוחת יום שישי בערב, על מנת לשמור קשר עם בניו. אך עסקיו שהצליחו עם שובו, שוב במשבר פיננסי קשה. מייד עם שובו מארגנטינה הוא מודיע לחנה שיחסיו עימה הסתיימו. וגורם לה משבר קשה. חנה מקללת ומאיימת בנקמה. רוברט רוצה לספר לרוחמה מה קרה בארגנטינה, אך היא מסרבת. והמחבר חושף סיפור על דוד עשיר מאוד ובודד מאוד, שהתעלל בהוריו של רוברט ולכן שבו לארץ. אך הדוד מקבל את רוברט בסבר פנים יפות ומרעיף עליו כסף רב ויהלומים, "עד שיום אחד" מעז לבקש ממנו, בקשה חסרת תקדים.
- חנה - אשת שמואל, שניהם יוצאי שואה. אמא של ישראלה (אלה). מעליבה מאוד את רוחמה מבלי לקלוט זאת, בכך שהיא מסרבת לקבל ממנה את האוכל שהכינה במיוחד עבורה, בשבעה למותו של שמואל. חנה מנסה לחנך את אלה ביד קשה, אך אלה בעלת רוח חופשית לחלוטין ולכן חנה מתקשה. במיוחד כאשר אלה אכן מבצעת את קפיצת ההתאבדות מהגג, וחנה מפרידה בינה לבין שלומי. גם נסיעת שתיהן לברזיל, לעניין עבודתה בסוכנות היהודית או בשגרירות, היא סוג של הרחקת שלומי מאלה, מנקודת מבטו של שלומי. כאשר רוברט מודיע לה על סיום מערכת היחסים, היא מקללת אותו ואומרת שלא תשקוט עד שתנקום בו. והיא אכן נוקמת. נקמה לא קטנה תתרחש כאשר נרקמת מערכת יחסים בינה ובין שלומי, לאחר שובה מברזיל. ושלומי הוא בן 14 שנים בלבד. שלומי מעביר אהבתו לאלה לאמא שלה. הנקמה תחל כאשר חנה מתחילה לטרוק את דלתה באכזריות, בפני שלומי המאוהב. רק כעבור שנים אלה תבהיר בפני שלומי, מדוע חנה נהגה בו כך. ואילו לרוחמה, שלומי מבהיר כי חנה לא כפתה עליו את אהבתה, בדברי כנותו המשכנעים, ולאחר שרוחמה גילתה את הסוד החבוי במערכת יחסים זו. אך אלה לא תוכל לסלוח לשלומי במשך השנים הבאות. וכאן מתמקדת דרמה קשה בין שלומי המאוהב עד עמקי נשמתו באלה ואלה הפוגעת בו באכזריות.
- דודו של רוברט עלה לארץ עם הוריו של רוברט. לאחר שהבין את המצב לאשורו בישראל, שכנע את הוריו של רוברט לעזוב עמו את הארץ. הצליח מאוד בעסקיו בארגנטינה והתעלל בהורי רוברט, שמתו בגיל די צעיר יחסית בישראל, והשאירו יתום בן 10 בלבד. כאשר רוברט מגיע אל דודו העשיר, הדוד מרעיף עליו מעושרו הרב, מצד אחד. אך מצד שני גם חושף את בדידותו. כאדם עשיר יש לו אויבים רבים, המתנכלים לו. בכל מקום הוא בודד: כיהודי בין הגויים העשירים וכעיראקי בין האשכנזים. וכך גם בעניין היותו חסוך ילדים. הפתעה גדולה יש לרוברט כאשר הדוד מציג בפניו את רעייתו, רשל. צרפתייה צעירה שנישאה לדוד. בשיחותיו טוען תחילה שהם מקיימים יחסי מין אך לאחר מכן יתוודה כי זו לא האמת. ויבקש את רוברט לעשות את המלאכה במקומו. כל על מנת להוכיח לכל הקנאים שיש לו גם ילד משלו, עם רעייתו הצרפתייה.
- תהילה, אחותו של רוברט, המגדלת אותו לבדה כשהיא עוד לא בת 20, ולאחר ההתאהבות ההדדית הצומחת ביניהם, היא עוזבת אותו כאשר שתי ידיו שבורות בגבס ובורחת לחיות בקיבוץ. גם שם, בינה ובין חברים מסוימים מתנהלת מערכת יחסים שרוחמה תזכיר כל העת, בביקורתה החריפה ביותר כלפי הקיבוץ ודייריו. רוחמה תתייחס לא לצד המיני ביחסי אישות בין לא נשואות לנשואים, אלא אל הסנוביות והיהירות של חברי הקיבוץ כלפי העולים החדשים בטבריה... רמז למאבק הבלתי סמוי בין מזרח למערב בישראל. תהילה מנסה לעזור לרוברט לפני ואחרי שובו מארגנטינה עם תוכנית מפעל התריסים שלו, ורוברט מצליח למכור אותם ותחילה עסקיו פורחים. אך בשעת משבר, גם הקיבוץ שעזר לו בתחילה, מבטל הסכם. תהילה עוזבת את הקיבוץ לירושלים ושם מצטרפת אל הפנתרים השחורים ובשלב מאוחר יותר נבחרת מטעמם לחברת הכנסת.
- רשל, היא הצרפתייה מפריז שנישאה לדודו העשיר של רוברט בארגנטינה, והביאה ילד לעולם. עם מותו של הדוד לאחר עינויים קשים ביותר בגולה. לדעת רשל התעללויות אלה נבעו מקנאה, שנאה, נקמה, אנטישמיות. היא מביאה את גופתו לקבורה בישראל. רוברט נעזר במזכיר הקיבוץ שחייב לו חוב מוסרי וכספי, על ביטול ההסכם עם התריסים. והם מביאים יחדיו את גופת דודו לקבורה. אך רשל איננה מרוצה מהדרך הזו, בה נקבר בעלה. בארגנטינה, היא טוענת, עינו אותו ורוקנו אותו מכל נכסיו, ולכן היא חסרת כול. רוברט מזמין אותה ואת בנם, לדור עמו בדירתו בתל אביב. חיליק החדש (זהו בנו השלישי של רוברט), דומה מאוד לחיליק אחיו הצעיר של שלומי. הדמיון מפתיע ועלול לסבך את רוברט עם רוחמה רעייתו. לכן, כאשר רשל מנסה להתקרב בדרך וללטף ברומנטיות את רוברט, כדי להמשיך את מערכת היחסים עמו האינטימית ביניהם, הוא חומק ממנה ועובר לדור בשכירת חדר אצל שכנים בבניין. רשל נוטשת את בנה יחיאל.
- יחיאל, חיליק החדש. ההתייחסות אליו בספר כעזר ונוגע כמעט בלעדית לדמיונו לחיליק, כילדו של רוברט מנסיעתו לדודו בארגנטינה. יחיאל ננטש פעם אחר פעם בספר ולבסוף נשאר עם שלומי, אחיו למחצה, ושמואל בנו של שלומי, אחרי חזרתו של רוברט הביתה אל רוחמה.
- שמואל - אחיה של אלה, למעשה הוא פרי בטנה של אמה, חנה, עם אהוב ליבה, שלומי. אלה לא יכולה לסלוח לשלומי. היא לא יכולה לסבול את נוכחותו של אבי אחיה למחצה. ולכן, למרות זכרונות האהבה שלה עם שלומי, היא דוחה אותו ומכאיבה לו. בעוד שמואל הצעיר, מהווה למעשה הזיכרון מאמה חנה, הרי החלק של שלומי בו, יוצר בתוכה פרדוקסים ועימותים קשים עם שלומי. באחד הקטעים המזעזעים בספר אלה מתחילה להתגפף, להתנשק ולהתעלס עם שלומי ומעוררת בו את האהבה לה ארג במשך שנים רבות... אך ברגע שהוא מתעורר כולו אליה, היא מענישה אותו באמצעות מושיק.
- בסופו של תהליך זהו דווקא שלומי הלוקח אחריות על בנו שמואל ולא אלה, אף על פי שהוא אחיה הישיר, בן לאמה חנה. אך שלומי לעולם לא יבין מדוע הענישה אותו, את מושיק ואת עצמה?
- מושיק הוא בן כיתתם של שלומי ואלה. יום אחד כאשר הוא מבקש להתקבל לחברתם, וליצור שלישייה, לנגד עיניהם הוא מתעלל באכזריות בחתול בצורה מבחילה ואלה מכה אותו נמרצות. מאוחר יותר הוא רוצח את הוריו וכל ילדיהם. נשפט ויושב בכלא. באחת מחופשותיו שלומי מוצא אותו אצל אלה, בירושלים, וכאן מתרחש הקטע המצוטט בסעיף שמואל (למעלה).
- נועם - מנהל מסעדה תל אביבית, המקבל את שלומי לעבוד אצלו כטבח. הוא מתפעל מכישוריו, ומעלה את משכורתו כל פעם מחדש, ולאט לאט מפנים מה רב האוצר שזכה בו.
סגנון הכתיבה עריכה
הספר כתוב בשיטת העלילה הלא ליניארית, בצורה מעגלית.
מעגל ראשון, הוא המעגל של יצירת סיפור בתוך סיפור. קוראים קטע ומצפים לסיומו. אך המחבר מתחיל קטע חדש ומשלב עבר, עתיד והווה. עבר משתלב בעתיד, עתיד משתלב בהווה, עבר שב לאחר ההווה והעתיד וכן הלאה. המחבר פותר סיפור קודם, ומתחיל סיפור חדש, למרות שהסיפור הקודם עדיין לא לגמרי פתור.
מעגל שני, הוא של הדמויות המעורבות אלה באלה ובונות אלה את אלה כאילו כולן יוצאות מאותה אמא אדמה, הנקראת במקרה הזה: "טבריה". טבריה היא רקע לעלילה, והעיקר האנשים.
מעגל שלישי, הוא מעגל יחסי אנוש עמוקים ועשירים, המתגלגלים אלה לתוך אלה, עד אין סוף...
המעגל הרביעי, הוא המעגל הכואב, הוא רגישותם של אנשים או חוסר רגישותם לאחרים. למעשה זהו המעגל שבו כל אותם זרמים תת-קרקעיים של הבנה וחוסר הבנה בין בני-אדם, משתקפים כמו במראות בחייהם של כולם בכולם, עם אהבותיהם, תשוקותיהם שלא באות לידי התגשמות, (חלקן כן), מול התחברויות והתעלסויות המביאות אנשים לידי טעויות גסות בחייהם, עליהם ישלמו ביוקר רב. דוגמת רוברט, היא ההוכחה.
המעגל החמישי, הוא סגנון הכתיבה ההומוריסטי, ללא כל הטפת מוסר כלשהי, ומתוך הכרת הדמויות לרוחבן ולעומקן. המחבר מביא מצבים מגוחכים המהווים ניגוד לסיפור הרציני והדרמטי.
המעגל השישי, בא לידי ביטוי בדרך בה הסופר אוהב את כל דמויותיו, בלי הבדלים, בפשטות.
המעגל השביעי, הוא אולי המעגל הביקורתי, החוזר על עצמו כל העת בהערותיה של רוחמה, כלפי הקיבוץ ודייריו, ובנגיעה רכה, נוגע בסכסוך המזרחי מערבי כאן בארצנו.
המעגל השמיני הוא הפירוט לפרטי פרטים, התחושה של כניסה לעולם האינטימי ביותר של הדמויות, לסלון סודי הסודות.
המעגל התשיעי, הוא אותו ידע וכניסה לעולם הקסמים של הילדים כמו של המבוגרים, הכישופים הקטנים והנחמדים, כמו אלה שמפחידים.
מדובר בספר שהכתיבה שלו נובעת מתיאורים מפורטים ואינטימיים של האנשים הישרים והמוצלחים, הבוגדים והמסתירים סודותיהם, על קשיי חייהם, מחשבותיהם, רגשותיהם, ההופכים את חייהם לדבר מלא ועשיר, נדיב ותוסס. כאשר מעל לכול הצחוק המתפרץ, כמעט כל שנים שלושה עמודים, ואפילו במצבים העצובים והכואבים, מביאים את הקורא לצחוק רב מרוב בכי. וזהו בעצם המעגל העשירי, השילוב בין הצחוק והבכי.
לקריאה נוספת עריכה
- דליס, עד שיום אחד, (ביקורת), בכתב העת מאזנים, גיליון מס. 3, כרך פ"ו, עמ' 48–49, תל אביב, 2012 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
קישורים חיצוניים עריכה
- מנחם בן, קו המשווה: המון מין, באתר nrg, 10 ביוני 2011
- מרט פרחומובסקי, הכוכב של שמי: "עד שיום אחד" של שמי זרחין אותנטי ונועז יותר מסרטיו, באתר וואלה!, 19 ביוני 2011
- בר חיון, חם בטבריה, באתר הארץ, 13 ביולי 2011
- הספר "עד שיום אחד", באתר "סימניה"
- עד שיום אחד, באתר OCLC (באנגלית)