מנחם בן

מנחם בן (31 באוקטובר 1948 – 13 במרץ 2020) היה מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי.

מנחם בן

לידה	31 באוקטובר 1948 דזֶ'רז'וניוב, פולין
פטירה	13 במרץ 2020 (בגיל 71) פתח תקווה, ישראל
שם לידה	מנחם בראון
מדינה	ישראל
מקום קבורה	ברקן
מקום לימודים	אהל שם (בית ספר)
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1960–2020 (כ־60 שנה)
פרסים והוקרה	פרס ברנשטיין (1997) פרס היצירה לסופרים עבריים (1989)

חיבר 17 ספרים, בהם שישה ספרי שירה, שני ספרי ילדים, שישה ספרי ביקורת שירה ומבחרי שירה (כולל רב המכר "השירים הכי יפים בעברית"), ספר הגות בענייני אלוהים, וכן את רב המכר "פלונטר" ואת הספר התיעודי על התאבדות בתו, "הוי, כנרת שלנו". בן זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים פעמיים (בשנת 1989 וכן בשנת 2016) ובפרס ברנשטיין לביקורת ספרותית (1999).

ביוגרפיה

בן נולד בעיר דְזֶ'רְז'וֹנְיוּב (Dzierżoniów; לשעבר ריכבאך, Rychbach) בשלזיה התחתית שבדרום-מערב פולין בשם מנחם בראון. הוא עלה לישראל בשנת 1949, כשהיה בן ארבעה חודשים, וגדל ברמת גן ברחוב יהלום 100 (כתובת מגורים שהרבה להתגאות בה; שם הרחוב כיום הוא קריניצי). בימי לימודיו בבית הספר התיכון "אהל שם" הכיר את יורם ברונובסקי, לימים מבקר ספרות, מתרגם ועיתונאי, שהיה בשבילו דמות נערצת, אחת מ"ארבע האוניברסיטאות שלי", כפי שנהג בן להגדיר את מורי השירה הגדולים שלו (השלושה האחרים הם תנחום אבגר, נתן זך ודוד אבידן).

בגיל 12 החל לכתוב ב"מעריב לנוער", במדור שערך המשורר משה בן שאול, ובגיל 13 הפך לכתב נוער בשבועון זה. בצעירותו פרסם שירה, אך עיקר השפעתו היה כמבקר ספרות, תרבות ופוליטיקה. בין היתר כתב ביקורת ספרים בשבועון הספרותי "משא" - מוסף הספרות של העיתון "למרחב" בעריכת אהרן מגד ומאוחר יותר במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" בעריכת זיסי סתוי. בהמשך כתב בעמודים שבועיים ב"כל העיר" הירושלמי, ב"עיתון ת"א" וב"זמן ת"א", וכן בבלוג ב-nrg ובטורים שבועיים ב"וואלה". פרסם דברי ספרות, הגות ופוליטיקה ב"הארץ" (במוסף "תרבות וספרות" וכן בעמודי המאמרים) וב"מעריב". מ-2018 ועד למותו פרסם על בסיס שבועי מאמרים פוליטיים ב"מעריב", בימים מתחלפים, כחלק מנבחרת הכותבים של "מעריב" המודפס והדיגיטלי.

פקד חוגים של אנשי ספרות כשנקשר למשוררים יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, יונה וולך ואחר כך נתן זך ובמיוחד דוד אבידן (וכונה בפיהם "הילד בראון" עקב גילו הצעיר).

משעה שהתחיל להתעניין בשירה בגיל 14, בהשפעת ברונובסקי, עסק, לדבריו, במשך שבע שנים בשירה בלבד. הוא השלים באופן חלקי את בחינות הבגרות. לאחר לימודיו התיכוניים, בגיל 18, שוחרר מחובת הגיוס לצה"ל על רקע "אי כשירות נפשית"^{[דרוש מקור]}. מאוחר יותר, בגיל 24, ביקש להיבדק מחדש, העלה את הפרופיל הרפואי הצבאי לפרופיל קרבי, וחזר והתגייס לצה"ל לשלוש שנים מלאות, רוב הזמן כמדריך ביחידת נ"מ. באוניברסיטה למד שנה אחת בלבד.^{[דרוש מקור]}

בגיל 16 התפרסמו שיריו בכתב העת "עכשיו" שבעריכת גבריאל מוקד, וזה תיאר אותו במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" כ"ילד הפלא של השירה והביקורת העברית". ב-1967 יצא לאור תרגומו לפואמה "ארץ הישימון" מאת ת"ס אליוט, הנחשבת לאחת היצירות החשובות בשירה האנגלית המודרנית. מאוחר יותר נודע כי תרגום זה היה למעשה עיבוד לתרגומו הישן של המשורר נח שטרן. כמו כן הופיע באותה שנה בהוצאת "עקד" ספר שיריו הראשון, "אדרת הגפן", שעליו כתב בין השאר נסים קלדרון (ב"קול העם", עיתון מק"י) כי "קסם בלתי רגיל מהלך על 37 העמודים של אדרת הגפן", ואילו המבקר חיים נגיד הגדירו אז ב"מעריב" כ"גילוי החשוב ביותר של השנה בשירה". על פי גבריאל מוקד, הטקסטים המרכזיים בספר הועתקו ממסעי דוליטל הרופא. בין כתביו המוקדמים הקונטרס "צמה צנופה: כליל-סונטות" (הוצאת דגה, תש"ל), סדרת שירים חושניים שלא כל חלקיה עונים על תביעות הסונטה המסורתית.

בן העיד כי ב-18 ביולי 1969 תוך כדי טריפ LSD הייתה לו ביחד עם המשורר דוד אבידן חוויה הלוצינטורית של "אושר בלתי רגיל". כפי שהתוודה לא פעם, חוויה זו השפיעה עד כדי כך על חייו ויצירתו השירית, שהחשיב אותה כמעין "לידה מחדש". בהמשך נעזר בהשפעת סמים כאלה בכתיבה היוצרת^{[דרוש מקור]}.

באוקטובר 2019 לקה באירוע מוחי. הוא נפטר ב-13 במרץ 2020, כשהוא בן 71. הלווייתו נערכה באותו יום בברקן.

חיים אישיים

בן נישא פעמיים. מרעייתו הראשונה, יעל, נולדה הבת בשמת (יעל נישאה ליגאל ארנס, בנו של משה ארנס, והמשפחה היגרה לארצות הברית). מרעייתו השנייה, שלומית, נולדו לו חמישה ילדים. בשנת 2010 עבר להתגורר בהתנחלות נופים שבשומרון. בתו כינרת, הצעירה מבין ששת ילדיו, התאבדה ב-7 בנובמבר 2012, בגיל 19, בהיותה בשירות לאומי בירושלים. עליה נכתב הספר "הוי, כינרת שלנו" (סיפור התאבדותה והיומנים שכתבה בשבע השנים האחרונות לחייה) שחיברו מנחם בן ואשתו שלומית, ויצא לאור במאי 2014.

כתיבה ופרסום

לציבור הרחב יותר הוא נודע עם פרסום רומן המכתבים החושפני "פלונטר", ובו סיפור גירושיו מנישואיו הראשונים. הספר, שכולו מכתבים שכתב לגרושתו, כפי שנכתבו במהלך 11 ימים, טיפס באפריל 1979 לראש רשימת רבי המכר.

זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1989 ו-2016) ובפרס ברנשטיין לביקורת ספרותית (1999). הופיע בטלוויזיה בתוכנית התרבות "המעגל הקטן" ובתוכנית הסאטירה "המחשוף" של גיא מרוז ויוני להב. מ-1989 עד 2012 פרסם כמעט ברציפות מדורים שבועיים בכמה עיתונים: המדור השבועי "שירה" בעיתון "כל העיר" של רשת שוקן בירושלים (1989-1992); המדור השבועי "ספרות" ב"עיתון ת"א" של ידיעות אחרונות (1993–2000) והמדור השבועי "בן חורג" ב"זמן ת"א" של "מעריב" (2000-2005). בשנת 2005 החל לכתוב בהזמנת אמנון דנקנר בעיתון "מעריב" עצמו, טורים שבועיים העוסקים בביקורת תרבות וספרות, טור חודשי ובו סקירה של ספרים חדשים, ומעת לעת מאמרים בעמודי הדעות של העיתון. טורו האחרון כעיתונאי מן המניין ב"מעריב" התפרסם ב-4 בנובמבר 2012. עם זאת, במהלך 2013 פרסם כמה מאמרים וטורים כעיתונאי אורח במעריב המודפס ובאתר nrg. לקראת סוף 2013 פרסם כמה מאמרים בעמודי הדעות של "הארץ". בינואר 2014, עפי הזמנתו של ינון מגל, אז עורך וואלה, התחיל לפרסם טור חדש בוואלה, שהתפרסם פעמיים בשבוע: פעם במגזין סוף השבוע בענייני תרבות ופעם באמצע השבוע, בטורי הדעות. לקראת סוף דצמבר 2014, בתגובה לגל ידיעות על מקרי פדופיליה חמורים שהתגלו בישראל (בין השאר, מעשים שנעשו על ידי מאמן כדורגל בנערים וכן מעשים שנעשו בישיבות חרדיות וכו') פרסם בן בוואלה טור בשם "מול גל העבריינות ההומואית", ובו טען כי "שנים של הטפה הומוסקסואלית ותעמולה הומוסקסואלית (מן הסוג הנפוץ ב"הארץ") וטרור תרבותי הומוסקסואלי (מן הסוג שמפעיל בהתמדה גל אוחובסקי) הביאו למציאות שבה ההומוסקסואליות הולכת ומתפשטת באין מפריע". עוד טען כי אם החברה לא תציב מגבלות על התפשטות ההומוסקסואליות, שיעור ההומוסקסואלים בחברה עלול לעלות, ומציאות הומוסקסואלית עלולה להוביל לשינוי התודעה המינית ולהכחדת תשוקת הגברים לנשים. בתגובה הודיעה אגודת הלהט"ב כי תקיים הפגנת מחאה מול בית וואלה בתביעה לפטר את מנחם בן, ואכן עבודתו בוואלה הופסקה יום לאחר מועד ההפגנה המתוכנן, ופרסום טוריו הופסק. בהמשך הגיש בן בבית הדין לעבודה תביעה משפטית פרוצדורלית נגד וואלה (בה זכה), ובהמשך תביעה נגד אגודת הלהט"ב בבית משפט השלום, תביעה שנמחקה לאחר שנדחתה בקשתו של בן לפטור אותו מאגרת בית משפט על תביעה בסך מיליון ש"ח.

במרץ 2009 השתתף בעונת ה-VIP של תוכנית המציאות "האח הגדול" והגיע למקום השלישי בתוכנית הגמר, לאחר חודש ימים בבית האח. התבטאויותיו והשקפותיו של בן עוררו את רוגזם של רוב המשתתפים בתוכנית, והוא זכה לתשומת לב ציבורית רבה שכללה תגובות מעורבות. סרט טלוויזיה מיוחד בשם "מי אתה מנחם בן?" שהוקרן ב"שידורי קשת" נעשה עליו בעקבות השתתפותו ב"אח הגדול". במהלך העונה הבאה הרגילה של "האח הגדול" בשנת 2010, הגיש את התוכנית "שלום האח הגדול" ובה דן עם חברי פאנל ואורחים על המתרחש בתוכנית. בן המשיך להיות חבר פאנל גם בתוכנית "שלום האח הגדול" הבאה, כאשר זו שבה ללוות גם את העונה השלישית, בהנחיית גואל פינטו, והמשיך בתפקידו כאשר פורמט התוכנית הפך ל"דיבור ישיר" וליווה באופן דומה את המתרחש בעולם התקשורת, הבידור והאקטואליה. במקביל הופיע כחבר פאנל בתוכנית "בוא נדבר על זה", בערוץ 2, בהנחיית עמנואל רוזן, שעסקה בעיקרה בפולמוסים פוליטיים. ביוני 2011 הופסקה השתתפותו בשני הפאנלים ב"קשת", בעקבות התבטאויות הומופוביות חריפות, אך בשנת 2014 חזר לפאנל התוכנית "דיבור ישיר" לאחר שהתוכנית שבה מהפגרה אליה יצאה בשנת 2012.

מנחם בן הרצה במערכת החינוך לנוער במסגרת "סל תרבות" בהרצאה שכותרתה "אין שירה בלתי מובנת" ועם בתו אביגיל במפגש לילדים שנסב סביב ספרו לילדים "ספר הקוסמים", שהופיע בהוצאת כתר.

ביולי 2012 מונה על ידי מנהל הרדיו של קול ישראל למגיש נוסף בתוכנית הבוקר של רשת ב' יחד עם המגישה קרן נויבך. מינוי זה ספג להתנגדות בקרב גורמים שונים ולתמיכה מצד אחרים. שבוע לאחר מכן הודיע בן על פרישתו מהתוכנית. במרץ 2013 ראה אור מבחר מקיף של השירה הישראלית שערך יחד עם דורון קורן: "השירים הכי יפים בעברית / מאה שנות שירה ישראלית" (הוצאת ידיעות ספרים). הספר נפתח בארבעה עשר שירים שבן מפרש (בין השאר שיר נדיר שכתב עמוס עוז) ולאחריו מופיעים עוד כשלוש מאות וחמישים שירים ללא פירוש, החל מן השירה הקדם-ישראלית (אד"ם הכהן, יל"ג, אימבר), "הראשונים" (ביאליק, טשרניחובסקי וכו') עבור בראשית השירה הישראלית (רחל, שלונסקי, אלתרמן וכו'), דרך עמיחי, זך, אבידן, דליה רביקוביץ, מאיר ויזלטיר, יונה וולך, ועד לצעירי הצעירים, משוררי המאה ה-21 (ואן נויין, חגית גרוסמן, יונתן ברג וכו') ולמשוררים המזמרים (נעמי שמר, שלמה ארצי, ברי סחרוף, אהוד בנאי, מיכה שטרית, אתי אנקרי וכו'). סך הכל 182 משוררים. בחודשים הראשונים לצאתו לאור הופיע הספר בחמש הדפסות, ונמכר ביותר מ-6,000 עותקים, מספר נדיר בתחום השירה.

בשנת 2014 השתתף בשנית בתוכנית המציאות האח הגדול בעונה השישית, כאשר נכנס בכניסת הדיירים השנייה באמצע העונה. לאחר 22 ימים הודח שביעי. לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע על כוונתו להתמודדות בפריימריז במפלגת הבית היהודי, אך הדבר לא יצא אל הפועל והוא הצטרף למפלגת "כלכלה" והוצב במקום השני ברשימה. כעבור כמה ימים תבע מן הראשון ברשימה לפרוש, כדי שהוא יוצב במקום הראשון ויוליך את המפלגה לבחירות. משלא נענה, פרש והסיר את מועמדותו מרשימת "כלכלה" לכנסת.

עמדותיו

כמבקר ספרות בלט בן בהערצתו לשירתם של נתן אלתרמן ויונה וולך, שסבר כי הם נמנים עם גדולי משוררי העולם. הוא קרא להתפעלות נפשית בלתי אמצעית משירה, המעיט בחשיבותם של כלים לניתוח ספרותי והביע בוז לרוב מונחי הספרות האקדמיים (למשל, השימוש במושג "דובר", במקום "משורר"). בשנת 1993, לאחר שהתפרסמה ביקורתו על ספרו של יצחק לאור "עם, מאכל מלכים", בה ציין כי את הדברים הוא כותב רק על סמך קריאה של מספר עמודים מתוך הרומן, ניסה לאור לתקוף אותו גופנית.^{[דרוש מקור]}

במרוצת השנים, כשכתב במקומונים של "ידיעות אחרונות", ואחר כך בעיתון "מעריב", נהג לנצל את הבימה שניתנה לו גם כדי להביע עמדות נחרצות בנושאים שנויים במחלוקת שאינם ספרותיים גרידא, ובהם: גינוי הממסד הרפואי בכמה מאגפיו ומתן תרופות פסיכיאטריות על בסיס קבוע בפרט. כמו כן הביע עמדות הומופוביות. במקביל קרא להענקת אזרחות ישראלית לעובדים זרים בישראל, ולרפורמה מקיפה בלימודי התנ"ך – הימנעות משימוש במינוחים טכניים מסובכים לתיאור דרכו הספרותית של התנ"ך, ובמקומם לימוד הסיפור התנ"כי כפשוטו, תוך דגש על הקראה רהוטה, כדי להעביר את היופי הלשוני התנ"כי, שבן הגדיר כ"אלוהי". בספרו "מי צייר את הרקפת?" (סדרת יהדות כאן ועכשיו, ידיעות ספרים) שטח את אמונתו המוחלטת בבריאה על פי התנ"ך, וטען כי יופיו ושלמותו של הטבע שוללים את האפשרות שהדברים נוצרו מעצמם. מסיבה זו הוא הביע ביקורת על תקפות תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, ונמנה עם מביעי ההתנגדויות לתורת האבולוציה החריפים בישראל. בן החזיק בדעה שאיכותו הספרותית של התנ"ך היא עדות לאלוהיותו, אך בו בזמן הביע איבה עזה ליהדות הרבנית ולעג לנוהגים על פי ספרות ההלכה האורתודוקסית.

כשהתפרסמו בעיתונות מאמריו על "המצאת האיידס" (כתבת שער במוסף "הארץ" שהתפרסמה ב-16 ביוני 2000), ותיאור האופן שבו טיפל בבנו (במהלך ההתקף הפסיכוטי הראשון של הבן) שאובחן כלוקה בסכיזופרניה מבלי לאשפזו ומבלי לתת לו תרופות, הם עוררו תשומת לב רבה וזעם מצד הממסד הרפואי. בין השאר התנגד בן בנחרצות למתן תרופות פסיכיאטריות מעבר לזמן ההתקף הפסיכוטי. באחת מביקורותיו שנכתבו לאחר קריאת "סיפור על אהבה וחושך", העלה את ההשערה כי אמו של עמוס עוז לא התאבדה, אלא מתה כתוצאה מתאונה של נטילת מנת יתר של כדורי הרגעה.

בריאיון לתוכנית "פנים אמיתיות" ששודרה בערוץ 10 ב-17 ביוני 2011, קרא בן לחקיקה שתוציא את ההומוסקסואליות העתידית מחוץ לחוק, תוך מתן היתר מתמשך להומוסקסואלים פעילים. דבריו עוררו מחאה שבעקבותיה בוטל הטור שלו בשבועון "רייטינג", והופסקה השתתפותו בתוכנית "דיבור ישיר" בערוץ 2. בעקבות השידור הוסיף בן להתבטא בנושא ובין היתר כינה את עצמו "הומופוב גאה", וקרא לאסור על מקומות בילוי להומואים, אך גם סייג את דבריו, והבהיר שהצעתו אינה מתייחסת למי שכבר היה הומוסקסואל בעת אישור החוק שהוא מציע. את הפרסומים אודות התבטאויותיו תיאר כ"דיבה איומה", והכחיש חלק מהדברים שיוחסו לו. ואכן במשדר הבא של "פנים אמיתיות" אישר אמנון לוי, כי בניגוד למה שאמר בפתח המשדר הקודם, מנחם בן אכן לא אמר מעולם שיש להכניס הומואים לכלא, וכי זו הייתה פרשנות לדבריו (כשקרא להוציא את ההמוסקסואליות העתידית מחוץ לחוק).

כמה וכמה כתבות טלוויזיה וסרטי טלוויזיה עסקו בו: בין השאר, כתבה של עמנואל רוזן באולפן שישי של יאיר לפיד (בימי האח הגדול); כתבה של מיכאל לב-טוב ב"יומן" הערוץ הראשון עם הופעת ספר שיריו "שירים חדשים" ב-1987; הסרט "מי אתה באמת מנחם בן?" ששודר בערוץ 2 כמה חודשים לאחר תום עונת "האח הגדול" ב-2009; כמו כן הופיע בסדרה "בילי בדרכים" של בילי מוסקונה-לרמן ב-1993.

ב-30 באפריל 2014 שודר בערוץ 2, ב"קשת", הסרט התיעודי "כינרת שלי - מנחם בן ואשתו שלומית מחפשים את האמת", על התאבדות בתם כינרת. במקביל הופיע בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן ספרם המשותף של שלומית ומנחם בן "הוי, כינרת שלנו" (הסיפור, היומנים, הצילומים), הכולל את סיפור התאבדותה ואת היומנים שכתבה בשבע השנים האחרונות לחייה. הפרסום עורר דיון ציבורי לגבי הלגיטימיות של הפרת פרטיותה של כינרת כנגד הצורך במתן משמעות לחייה ונחמה פורתא להוריה, באמצעות החשיפה של חומרי חיים צבעוניים של תהליכי התבגרות.

ספריו

• הספרים של מנחם בן, באתר "סימניה"
• אדרת הגפן, שירים, עקד, 1967
• צמה צנופה, כליל סונטות, דגה, 1970
• הים פלחים שקופים, שירים, עכשו, 1971
• פלונטר, רומן, ארלית, 1979
• שירים ואימוני שירה, הוצאת פרוזה / עיתונספרות, 1980
• שירים חדשים, ירון גולן, 1986
• ספר הקוסמים, כתר הוצאה לאור, 1988
• אין שירה בלתי מובנת ומאמרים אחרים, ירון גולן, 1989
• חגית בסירת הירח, סיפור בחרוזים לילדי הגן והכיתות הראשונות, ציירה מישל פרחי, ירון גולן, 1992
• תיק שירה, אחרית דבר דורון קורן, ירון גולן, 1994
• משלמה המלך עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006
• מי צייר את הרקפת?, ידיעות ספרים, 2008
• השירים הכי יפים בעברית/ מאה שנות שירה ישראלית, עורך (יחד עם דורון קורן), "ידיעות ספרים" 2013
• הוי, כינרת שלנו, הסיפור, היומנים, הצילומים. המחברים: שלומית ומנחם בן. הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, מאי 2014
• חידוש השירים - איך הוכרזתי כילד הפלא של השירה עוד לפני שהייתי משורר בכלל, ואיך הפכתי למשורר במסעות הל.ס.ד, הוצאת המילים, 2015
• אברהם שלונסקי - המלך המודח, מבוא ו־112 שירים מפורשים בעריכת מנחם בן, הוצאת המילים, 2016.
• מסע אל שיאי השירה הישראלית: רשימות על משוררים, שירים ושורות, הוצאת המילים (בתמיכת קרן תל אביב לספרות וקרן אק"ום), 2018
• עבריה : הצעה לשלומצדק, הוצאת המילים, 2023

לקריאה נוספת

• יאיר מזור, מבוכה לכאורה, כי מאחוריה חבוי שכלול שירי, על שירת מנחם בן, אפיריון 58, 1999.

קישורים חיצוניים

• הבלוג של מנחם בן באתר nrg
• מנחם בן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• נרי ליבנה, אני אוהב את המיץ המר הזב מן האמת, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
• אלקנה שור, אני שבור צער: מנחם בן מבכה את אבדן בתו הצעירה, באתר nrg מעריב, 15 במרץ 2013
• העברת טורו של בן לעמודים הפנימיים של מעריב, בעקבות אמירות שנויות במחלוקת.
• הילה קובו, מנחם, תעשה לי בן, באתר nrg‏, 28 במרץ 2009
• על הרצאותיו בסל תרבות שטראוס
• מאמרי מנחם בן באתר נתן אלתרמן
• ינון מגל‏, מנחם בן: "אני בתוך צער אינסופי וגעגוע אינסופי", באתר וואלה, 25 במרץ 2013
• מנחם בן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל
• המשורר ומבקר הספרות מנחם בן הלך לעולמו בגיל 71, באתר מעריב אונליין, 13 במרץ 2020
• איתמר זהר, המשורר והפובליציסט מנחם בן מת בגיל 71, באתר הארץ, 13 במרץ 2020
• איתמר רייזנר, זיכרונות של חברות עם מנחם בן, במלאות שנתיים למותו, באתר הארץ, 22 במרץ 2022
• מנחם בן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מנחם בן, דף שער בספרייה הלאומית
• מנחם בן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

על יצירותיו וכתביו

• אורי הולנדר, לאיזה מחנה משתייך מנחם בן - מחנה אנשי השיר או המחנה ההולך ומתעצם של מלכות ומלכי האמבטיה?, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2006, על ספרו של מנחם בן "משלמה המלך עד שלמה ארצי".
• רויאל נץ, איך והאם בכלל צריך לחקור את הנס של השירה, באתר הארץ, 28 בינואר 2007, על ספרו של מנחם בן "משלמה המלך עד שלמה ארצי".
• פרופ' יוסף נוימן, תשובה למנחם בן, מאמר בשבח תורת האבולוציה.
• יוסי לוי, על אהבה, טיולים בשדות, ומריחואנה, באתר "נסיכת המדעים" - ביקורת על מאמרו של בן על הסכיזופרניה.
• תקציר ספרו "מי צייר את הרקפת?" סיכום מישנתו הדתית, ותפיסתו את אלוהים.
• דפנה שחורי, לא צריך דוקטורט בשביל זה, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2006

ממאמריו ויצירותיו

• בחזרה לשיר הכי מפורסם במאה ה- 20, באתר nrg‏, 5 ביולי 2001
• ביג בן: השביעייה של מנחם בן, באתר nrg‏, 11 ביולי 2008 - דוגמה לאחד הטורים השבועיים של מנחם בן
• מנחם בן מוכיח לכם שיש אלוהים, באתר ynet, 30 באפריל 2008
• רחוב יהל"ם 100 ברמת גן. סימני מין מוקדמים, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
• פואמה: עבריה, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2017
• תָּבִינוּ: זֶה הַכֹּל רוּחַ, הַחֹמֶר הֲכִי חָזָק בָּעוֹלָם, באתר הארץ, 15 במאי 2018
• ב-18 ביולי 1969, לפני חמישים שנה, לקחתי חצי כדור כחול־שחור של אל.אס.די, באתר הארץ, 27 במאי 2019
• מאמרים מעזבונו: נחלי עין גדי; בתוך גן מוזנח, מצוי העץ, באתר הארץ, 23 בפברואר 2021