אורי זוהר

הרב אורי זוהר (שם לידה: אורי דז'אדק; נולד ב-4 בנובמבר 1935, ח' בחשוון ה'תרצ"ו) בעברו היה שחקן, קומיקאי, סטנדאפיסט, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי בולט, עד חזרתו בתשובה בסוף שנות השבעים שזכתה לתהודה רבה. כשנה לפני שהחל בתהליך חזרה בתשובה זכה בפרס ישראל, אך סירב לקבלו.

אורי זוהר

לידה	4 בנובמבר 1935 (בן 86) ח' בחשוון ה'תרצ"ו תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
תחומי עיסוק	החזרה בתשובה, קומיקאי, במאי, שחקן
רבותיו	יצחק שלמה זילברמן
חיבוריו	החיים תפקיד לא נתנו צ'אנס
www.shemayisrael.com/uri/

אורי זוהר

מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1954–1977 (כ־23 שנים)
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
יצירות בולטות	חור בלבנה מציצים עיניים גדולות לול הצילו את המציל
בת זוג	אילנה רובינא אליה שוסטר
מספר צאצאים	7
http://www.shemayisrael.com/uri/
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

עם דליה לביא בסצנה מן הסרט "חולות לוהטים"

אורי זוהר נולד בתל אביב להורים שעלו לישראל מפולין שנתיים טרם לידתו. בעת שירותו בצה"ל באמצע שנות ה-50, תקף קצין ונשפט למחבוש. בעת ישיבתו בכלא הצבאי, הכיר אותו ארי הרצברג, מפקד להקת הנח"ל, וצירפו ללהקה. זוהר שירת בלהקה יחד עם חיים טופול ואברהם הפנר, שותפיו לעתיד בעשייה בתחום הקולנוע. נמנה עם יוצאי הלהקה שהקימו את להקת "בצל ירוק" שזכתה להצלחה כבר מתוכניתה הראשונה, "כביסת הרש" (1958). בשנת 1960, לאחר חמש תוכניות, התפרקה הלהקה. לאחר מכן שיתף פעולה עם שייקה אופיר במספר מערכונים, כמו "יוסק'ה ברגר התעשר" ו"תקרית גבול". בסוף שנות ה-50 הקים עם אברהם דשא (פשנל) את משרד ההפקות "התיאטרון העממי". בשנים 1961–1962 השתתף במופעים המוזיקליים "משלי ערב" ו"תל אביב הקטנה", שהועלו במועדון החמאם ביפו. הוא החל לשדר תוכניות הגיגים ברדיו, העלה תוכניות יחיד (הוא נהג לאלתר על הבמה ונחשב מראשוני הסטנדאפיסטים בישראל), ועם הקמת הטלוויזיה הישראלית החל להנחות וליצור תוכניות טלוויזיה, כמו תוכניות המערכונים "לול" אותה ביים, ולאחר מכן התוכנית "זה הסוד שלי". בנוסף הנחה אירועים שונים, בהם טקסי "מלכת היופי" ואירוע הניצחון של מכבי תל אביב ב-1977. היה פעיל באת"ר – אזרחים תומכי רבין.

באותה תקופה ביצע שירים שהפכו לקלאסיקה של הזמר העברי, בהם "שיר הפטנטים" ו"החופש בבית הבראה", אותו ביצע יחד עם אשתו דאז, אילנה רובינא. שאלה שאפיינה את זוהר בהופעותיו הייתה: ”אני יפה?“.

בשנת 1976 שיחק בתיאטרון חיפה בהצגה "הנבחרים" מאת יעקב שבתאי בבימויו של עודד קוטלר.

עד שנת 1977, השנה בה החל בתהליך חזרה בתשובה, היה זוהר שחקן ובדרן מבוקש.

קריירת בימוי ומשחק

זוהר הרבה לביים סרטים עלילתיים, סרטוני פרסומת וכן סרטים באורך מלא שבהם גם השתתף. בסרט "עץ או פלסטיין" (1962) שיתף פעולה עם איש הקולנוע נתן אקסלרוד והבמאי יואל זילברג. הסרט, בקריינותו של חיים טופול, התבסס על "יומן כרמל" של אקסלרוד, ותיאר את חיי היישוב בארץ ישראל מתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 עד קום המדינה. סרטו העלילתי הראשון היה "חור בלבנה" משנת 1964.

בשנת 1966 ניסה להעלות ערב כוכבים בראשותו. התוכנית נכשלה באופן חרוץ, הקהל החל לצעוק בוז ודן בן אמוץ עלה להרגיע את הרוחות. לאחר התוכנית הכריז זוהר במסיבת עיתונאים שהוא פורש מהבמה ומתרכז בקולנוע. לאחר מכן באו הסרטים "מוישה ונטילטור" (1966) ובשנת 1968 נבחר לביים את ההפקה הבינלאומית הגדולה "בלומפילד", אך פוטר לאחר כמה ימים עקב מחלוקות עזות עם כוכב הסרט ריצ'רד האריס. סרטו "שלושה ימים וילד" על-פי הנובלה של אברהם ב. יהושע הביא לו ביקורות מעולות וזיכה את עודד קוטלר בפרס השחקן בפסטיבל קאן. בשנים שאחרי, ביים את "השכונה שלנו", "כל ממזר מלך", "התרוממות" ו"התרנגול" משנת 1971. זוהר גם שיחק ב"קוראים לי שמיל" (1973, בבמויו של ג'ורג' עובדיה) ויצר את סדרת הטלוויזיה "לול".

בסוף שנות ה-60 אספו סביבם זוהר וחברו אריק איינשטיין מספר אמנים ואנשי בוהמה, לחבורה שנקראה "חבורת לול". הוא ביים את הטרילוגיה "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל" על הווי החוף הנהנתני של תל אביב שאפיין את חבורת "לול" (את האחרון ביים כשהוא כבר חבוש כיפה). את הסרט "עיניים גדולות", שנכתב לפי תסריטו של הסופר יעקב שבתאי, יצר זוהר כביקורת עצמית על חייו, שם שיחק לצד אשתו השנייה אליה שוסטר. מערכוני התוכניות עם "חבורת לול", אותם כתב זוהר יחד עם אנשי החבורה, הפכו עם הזמן לקלאסיקות של הבידור הישראלי, כגון "חידון התנ"ך", ממנו נבעו מטבעות לשון כגון: "גפן במובן גאפן", "זמנך עבר!", "צ'מעתי אותך!", "מה הוא קופץ?" ו"הנבחן הבא!". קטע קלאסי אחר הוא "לה מרמור, מאת פרלש", בו במקום משחק כדורגל משודרת בטלוויזיה האופרה "לה מרמור". כתגובה, זוהר שובר את המקלט וזועק: "למה, למה, הרי שילמנו את האגרה!". במערכון מפורסם אחר, מגלמים זוהר ואיינשטיין דמויות טיפוסיות של עולים חדשים המגיעים ארצה וסופגים עלבונות מצד העולים שקדמו להם.

מלבד היצירה, נודעה החבורה בראשותו של זוהר באורח חיים הולל, שכלל שימוש בסמים. בראשית שנות השבעים התפרע זוהר עם אחרים בבית המשפט המחוזי אשר החליט להאריך את מעצרו בחשד של שימוש בסמים. בעקבות זאת הורשע בהתנהגות פרועה בבית המשפט, בהעלבת שופט ובתקיפת שוטר ונידון בערעור בבית המשפט המחוזי לשלושה חודשי מאסר. את העונש ריצה בעבודות חוץ החל מ-1 באפריל 1974.

בשנת 1976 הוחלט להעניק לזוהר את פרס ישראל בתחום הקולנוע, אך הוא סירב לקבלו בהפגנת אי-סולידריות עם הממסד.

בשנת 1999 הנחה תוכנית בידור בערוץ הראשון.

בשנת 2012 נערכה בסינמטק הצרפתי בפריז רטרוספקטיבה מקיפה לסרטי אורי זוהר שאצר חוקר הקולנוע אריאל שוייצר. הרטרוספקטיבה עוררה הדים בישראל גם בשל החלטת אנשי "הגשש החיוור" לאסור את הקרנת סרטו של זוהר "התרוממות", שבו השתתפה שלישיית "הגשש החיוור", מכיוון שהם רואים בו "סרט מביש". בשנת 2013 ערך שוייצר רטרוספקטיבה מקיפה לקולנוע של זוהר שכללה עשרים ושלושה סרטים (כולל פרויקטים שבהם היה מעורב וסרטיו כשחקן), בסינמטקים של תל אביב, ירושלים וחיפה ובמסגרת פסטיבל קולנוע דרום.

חזרתו בתשובה

זוהר החל בתהליך של חזרה בתשובה בעקבות פגישה עם הרב יצחק שלמה זילברמן (בשמחה בירושלים של אריה יצחק שחזר בתשובה כמה שנים קודם לכן). בשינוי שעבר זוהר ניתן היה להבחין בתוכנית הרדיו "ציפורי לילה" בגלי צה"ל, שם ניהל שיחות עם מאזינים בנושאי דת. בסוף התהליך הופיע זוהר בתוכנית הטלוויזיה שהגיש, "זה הסוד שלי", כשהוא חובש כיפה ומחולצתו גלויות ציציות. בשנת 1977 פרש זוהר סופית מעולם הבידור. הוא עבר לישיבת אור שמח, ולאחר מכן למד גם בישיבת אדרת אליהו של הרב זילברמן ואף העביר בה שיעורים. ניסיונו הקולנועי בא לידי ביטוי בבימוי תשדירי הבחירות של מפלגת ש"ס. משלהי שנות ה-90 הגיש זוהר תוכנית בידור ואירוח בערוץ 1 של רשות השידור.

חזרתו בתשובה של זוהר זכתה לתהודה בקרב הציבור בישראל, בשל פרסומו הרב קודם לכן. סדרת הטלוויזיה "לוויתן בחוף שרתון", בכיכובו של אסי דיין, עוסקת בבוהמיין חוזר בתשובה, בהשראת זוהר. הסופר הרב בנציון פירר גולל את סיפור חזרתו בתשובה בספר "אורי חוזר בתשובה". גם שירו של אריק איינשטיין משנת 1984, "הוא חזר בתשובה", נתפש בציבור כביטוי אבל על אובדן חברו, אורי זוהר. באוקטובר 2018, עלה לאקרנים הסרט הדוקומנטרי "אורי זוהר חוזר" ששודר בערוץ 8 ב-HOT.

היה ממייסדי היישוב מעלה עמוס וניהל במשך מספר שנים את הקהילה ביישוב.

הרב זוהר מנחה חוזרים בתשובה. הוא מרצה ומקליט תשדירים בנושאי חזרה בתשובה, המושמעים בטלפון. בדרשותיו הוא מדבר בחריפות כנגד התרבות החילונית. את תהליך חזרתו בתשובה תיאר בספרון "ובחרת בחיים" (יצא אחר כך גם בשם "לא נתנו צ'אנס"). הוא מנחה תוכנית רדיו שבועית ברדיו ירושלים ורדיו דרום, ומגיש תוכניות טלוויזיה בערוץ "הידברות".

הרב זוהר עומד בראש המערכת של ארגון "לב לאחים" החותר לרישום ילדים מבתים מסורתיים לבתי ספר חרדיים. עד לכניסתו של אריה דרעי לכלא, קיימו הוא וזוהר שידורים משותפים למטרה זו.

חיים אישיים

בתחילת שנות ה-60 היה נשוי לזמרת אילנה רובינא במשך כשנתיים.

מאוחר יותר נשא את אליה שוסטר, שחקנית, ששיחקה בסרט "עיניים גדולות", אותו ביים.

לזוג, המתגורר בירושלים, שבעה ילדים. שני בניו הבוגרים, אפרים פישל ושלום, התחתנו עם בנותיהם של אלונה ואריק איינשטיין, שירי ויסמין, ואף הן חזרו בתשובה עם אמן. חתונתם של אפרים פישל ושירי תועדה ב-1985 בסרטו הקצר של רנן שור, "חתונה בירושלים". איתמר, בן נוסף של זוהר, שיצא בשאלה, יזם בשנת 2004 את הסדרה "מציצים פנימה" שבה הם ניהלו ויכוחים בענייני אמונה, ערכים ופיוס בין חרדים וחילונים, לאחר מספר שנים חזר איתמר בתשובה. הסדרה צולמה בביתם בירושלים וכן באתרים שבהם התגורר ויצר זוהר בתל אביב. בן נוסף, בצלאל, ניהל את מוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן. הבן הקטן, דוד, הוא חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מפלגת דגל התורה. על בתו היחידה של זוהר, אחינועם, נכתב השיר "אחינועם לא יודעת", שנכלל באלבומו של אריק איינשטיין "פוזי".

פילמוגרפיה

• עמוד האש (1959) – שחקן
• תיקון קטן (1959) – קריין
• חולות לוהטים (1960) – שחקן
• תרגיל בסמלים פשוטים (1961) – במאי
• עץ או פלסטיין (1962) – במאי
• השוק (1963) – שחקן
• הקרב על היעד (1963) – במאי (דוקומנטרי)
• חור בלבנה (1965) – במאי, שחקן
• סבינה והגברים (1966) – שחקן
• מוישה ונטילטור (1966) – מפיק, במאי
• המניע לרצח (1966) – שחקן
• עליזה מזרחי (1967) – שחקן
• שלושה ימים וילד (1967) – תסריטאי, במאי
• כל ממזר מלך (1968) – תסריטאי, במאי
• השכונה שלנו (1968) – במאי
• הצד השני (1968) – במאי
• כמה זה נפלא (1969) – שחקן
• לול (תוכנית טלוויזיה; 1969-1972) – תסריטאי, במאי, שחקן
• תעלת בלאומילך (1969) – שחקן (בתפקיד מנצח תזמורת מכבי האש)
• התרוממות (1970) – במאי, שחקן
• שבלול (1970) – שחקן
• התרנגול (1971) – במאי, שחקן
• מציצים (1972) – מפיק, תסריטאי, במאי, שחקן (בתפקיד גוטה)
• קוראים לי שמיל (1973) – שחקן
• הבלש האמיץ שוורץ (1973) – שחקן
• עיניים גדולות (1974) – תסריטאי, במאי, שחקן
• צב"ר (צעיר בריא ורענן) (1976) – במאי ושחקן
• הצילו את המציל (1977) – תסריטאי, במאי, שחקן
• לול (סרט קולנוע שליקט את פרקי תוכנית הטלוויזיה) (1988) – שחקן

קישורים חיצוניים

• אורי זוהר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• רז שכניק, היום אני יודע: אני יפה, באתר ynet, 29 באוקטובר 2004
• ארי גלהר, אורי זוהר: עוסק בתורה וחי במחסן של 30 מטר, באתר nrg‏, 8 בדצמבר 2013
• גיבור תרבות תוכנית רדיו המוקדשת לזוהר, בהגשת ד"ר דן ערב, ד"ר דוד גורביץ' ויונתן גת
• נירית אנדרמן, אורי זהר ניגש למצלמה, והישיר מבט: "זה נראה כאילו אני שמח, אבל מבפנים – חלל", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2018
• נירית אנדרמן, לא רק הטרדות מיניות: אשה שעבדה עם אורי זהר מספרת כיצד הוא כפה את עצמו עליה, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2018
• סיון רהב-מאיר, ‏הגעגוע לאריק: הרב אורי זוהר מדבר, באתר ‏מאקו‏‏, ‏2 בפברואר 2019‏
• אורי זוהר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אורי זוהר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אורי זוהר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• אורי זוהר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• אורי זוהר, באתר AllMovie (באנגלית)
• אורי זוהר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
• "אורי זוהר", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
• אורי זוהר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אורי זוהר, באתר Discogs (באנגלית)
• אורי זוהר, באתר בית לזמר העברי

על פעילות כבדרן וכאיש קולנוע:

• רפאל בשן, מונולוג של אורי זוהר - בהחלט, יש לי אימת ציבור!, מעריב, 20 בנובמבר 1964
• משה בן-שאול, געגועיו של "מוקיון", מעריב, 29 באפריל 1966
• אפרים חרמון, האם אתה יפה - מר זוהר?, דבר, 13 בינואר 1967
• ענר פרמינגר, אורי זוהר – הממזר והמלך של הקולנוע הישראלי באתר "בית הסרט העברי – קולנוע ישראלי", 12 ביוני 2007
• רנן שור: החוויה הקולנועית – הבבואה הצברית בסרטי אורי זוהר
• שמוליק דובדבני, בין אישי לעממי – סרטי הכלאיים של אורי זוהר, מתוך אופקים חדשים
• אלון גור אריה, תגידו, אני מצחיק?, באתר ynet, 15 באוקטובר 2010, מועדון הסרט המופרע מצדיע לאורי זוהר
• ליאור פרידמן, אם אין גן עדן, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2008
• נדב הולנדר, די-וי-די, ממזרים חסרי כבוד: "כל ממזר מלך" נותר מדויק גם היום, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
• מרט פרחומובסקי‏, מהו הסרט הטוב ביותר של אורי זוהר?, באתר וואלה!‏, 5 ביוני 2013
• נירית אנדרמן: האם אורי זוהר היה דווקא במאי פמיניסט? – ריאיון עם אריאל שוייצר, הארץ, 4 ביוני 2013
• אורי קליין, יום הולדת 80 לאורי זוהר. הזדמנות לבחון באמצעותו את החלום הישראלי, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2015
• אבישי מתיה, ‏בוקר טוב אדון גוטה: אורי זוהר חוגג 80, באתר מעריב אונליין, 4 בנובמבר 2015
• מיכל פיק חמו, ‏התפרצויות של טראומה תרבותית ורמזים לשינוי בנרטיב-העל המשותף בסרטיו המוקדמים של אורי זוהר, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, קיץ 2016

על חזרתו בתשובה:

• שביב אור מתוך עולם הבידור השפל והקלוקל, מתוך הירחון בית יעקב, אב תשל"ז, 1977
• ריאיון עם אורי זוהר בתוכנית "הבית היהודי" בערוץ 1
• ריאיון עם אורי זוהר (אורכב 07.03.2016 בארכיון Wayback Machine) על חזרתו בתשובה על ידי הרב זילברמן
• ישראל עושה תשובה סקירה על חזרה בתשובה בקרב ידוענים באתר בשבע