עינת עובדיה

מנהלת בתחום הפוליטי-פרלמנטרי ופעילה חברתית

עינת עובדיה (נולדה ב-23 ביוני 1982) היא מנהלת בתחום הפוליטי-פרלמנטרי, ופעילה חברתית. מאז מאי 2020 היא מכהנת כמנכ"לית של מכון זולת לשוויון ולזכויות אדם.

עינת עובדיה
עינת עובדיה, 2021
עינת עובדיה, 2021
לידה 23 ביוני 1982 (בת 41)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה, תואר שני במנהל עסקים
מעסיק מכון זולת עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנכ"לית מכון זולת לשוויון וזכויות אדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

עינת עובדיה נולדה בירושלים, לחיים עובדיה, יליד מרוקו, פרופסור לנוירואימונולוגיה בבית החולים הדסה עין כרם[1]; ולחנה, ילידת מחנה פליטים בגרמניה, מורה ומחנכת. למדה בבית הספר בויאר. שירתה בצה"ל כמ״כית של טירונים, ולאחר מכן כמפקדת צוות בקורס קצינות, בקורס מ"כים, וכמפקדת פלוגה בקורסי הכנה לקצינות. השתחררה מצה"ל בדרגת סגן. לאחר מכן שירתה במילואים בעוצבת האש עד לידת בנה הבכור.

בשנת 2007 קיבלה תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, עם התמחות בשפה הסינית, וסיימה גם לימודים משלימים בסוציולוגיה, באנתרופולגיה וביחסים בינלאומיים. בשנת 2008 סיימה שנת לימודים של השפה הסינית ב-(Shaanxi Normal University) בשיאן, סין. בשנת 2010 קיבלה תואר שני במנהל עסקים מהמסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון, עם התמחות בניהול בינלאומי.

פעילות פוליטית עריכה

בין השנים 2006–2007 למדה את אופן עבודת הכנסת, ויזמה קורס על העבודה הפרלמנטרית, שיועד למתמחים במסגרת ״פרויקט מתמחים״ של עמותת רוח חדשה. בשנת 2008 החלה לשמש כעוזרת הפרלמנטרית של יו״ר סיעת מרצ בכנסת, זהבה גלאון. בבחירות לכנסת השמונה עשרה קיבלה מרצ שלושה מנדטים, וגלאון לא נבחרה לכנסת.

עובדיה החלה לעבוד בקואליציה, כרכזת סיעת הליכוד בכנסת. בין השנים 2009–2013 היא הייתה חלק מצוות ה"מצליף" של הקואליציה, והייתה אחראית על גיוס חברי הכנסת והשרים להצבעות במליאה ובוועדות הכנסת, ולתדרוך חברי הכנסת אודות פרטי החקיקה.

בשנת 2013, בסיום הקדנציה של הכנסת השמונה עשרה, עזבה את העיסוק בפוליטיקה לזמן קצר, ושימשה כמנהלת תפעול בחברת ״תדביק". לאחר שגלאון נבחרה ליו"ר מרצ[2], היא הציעה לעובדיה לחזור ולכהן כמנהלת הלשכה הפוליטית שלה, תפקיד אותו מילאה במשך שש שנים, עד לפרישתה של גלאון מהחיים הפוליטיים. בשנים אלו הפכה עובדיה לדמות פוליטית מרכזית במפלגה, והיא נבחרה להנהלת המפלגה ולוועידת מרצ. עובדיה הייתה אחראית על ניהול המערך הפוליטי הפנימי של יו״ר מרצ, ניהול הלשכה וצוות העובדים. בשנים אלו היא ניהלה את מערכי המפקד, קמפיינים של בחירות פנימיות וארציות, הפעילה חמ"לים של מוקדי הצבעות, ותדרכה את רכזי הבחירות. כמו כן עסקה בגיוס תרומות למפלגה, בניהול מסגרת תקציבית ובקשר עם עיתונאים.

בתקופה זו, שימשה עובדיה בתפקידים בכירים גם במטות הבחירות הארציות של מפלגת מרצ. בין השנים 2018–2019 ניהלה את הקמפיינים לבחירות המוניציפליות של מרצ: התנועה הירוקה בהרצליה, בו זכתה הסיעה בשלושה מנדטים, ורשימת מרצ ברמת השרון, בה זכתה הסיעה בשני מנדטים. ניהלה את קמפיין הבחירות בסבב ב׳ לראשות העיר של הח״כ לשעבר איתן גינזבורג. בשנים אלו ניהלה גם שני קמפיינים של הח״כ לשעבר מיכל רוזין, בבחירות פנימיות במרצ.

בשנת 2016 התמודדה לראשות סיעת מרצ בנעמת, אך לא נבחרה.

בשנת 2020 החלה לשמש כמנ״כלית מכון זולת לשוויון וזכויות אדם.

עם ההכרזה של ממשלת ישראל השלושים ושבע על הרפורמה המשפטית בשנת 2023, הובילה עובדיה במסגרת מכון זולת את פרויקט "צו חירום"[3], שאותו יזמה נשיאת "זולת" זהבה גלאון, ושגייס למעלה ממאה חברי כנסת ושרים לשעבר מכל המפלגות שכיהנו בכנסת לדורותיה, כדי להופיע בפני ועדות הכנסת במטרה למחות כנגד היוזמה של לוין, וכן בהופעות בתקשורת ובציבור כנגד המהלכים של הממשלה. חברי ״צו חירום״ הובילו עצומה שקראה לעצירת החקיקה, שעליה חתמו כ-450,000 איש.

פעילות ציבורית עריכה

במהלך לימודי התואר הראשון שימשה עובדיה כנציגת החוג ללימודי מזרח אסיה באגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, מטעם תא הסטודנטים ״רוח חדשה״. בשנים 2006–2007 ניהלה את "פרויקט המתמחים" מטעם עמותת "רוח חדשה" באוניברסיטה העברית.

נכון לשנת 2023, עובדיה פעילה מזה כעשרים שנה בהגנה על נשים, על אוכלוסיות מוחלשות, לקידום של תפיסה פרו-אקטיבית דמוקרטית ולקידום תפיסה מתקדמת של הגנה על זכויות אדם, חופש הביטוי, שקיפות ושוויון. פעלה לעזור לנשים מסורבות גט, להגנה על זכויות עובדים, לתיקון אפליה ופערי שוויון בין קבוצות בחברה, ופעילה במאמץ לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ויישום פתרון שתי המדינות[4][5][6]. בין היתר היא משתתפת ב"קואליציית שתי המדינות" של יוזמת ז'נבה.

במסגרת פעילותה הובילה עובדיה, בשנת 2012, מאבק של עובדי מזנון הכנסת, שהיו מועסקים במשך תקופה ארוכה כעובדי קבלן, וזכויות העובדים שלהם נפגעו. עובדיה הייתה הראשונה ליזום פניות לחברי הכנסת ולגורמים נוספים בכנסת. היא תמכה במובילת המאבק שירה כהן[7], עד להתאגדות עובדי המזנון בוועד עובדים, ועד שהושגו שיפורים בהגנה על זכויותיהם[8][9].

בשנת 2018, בעקבות מותה של הפעוטה יסמין וינטה, עובדיה הייתה אחת מארבע אימהות שהובילו את מאבק הפיקוח וההסדרה של המעונות הפעוטונים ומסגרות חינוכיות אחרות לילדים עד גיל שלוש[10]. המחאה החלה בפתח תקווה, ועד מהרה הפכה למחאה ארצית שהובילה למאסר ממושך של המטפלת של הפעוטה, והעלתה לסדר היום את תופעת ההתעללות של מטפלות בתינוקות, בפעוטות ובילדים.

עובדיה לימדה מנדרינית לתלמידי בית ספר תיכון במשך כ־15 שנים. היא הכשירה את אחת מארבע התלמידות היחידות בישראל שניגשו לבחינת בגרות בסינית, והתלמידה סיימה בהצלחה חמש יחידות לימוד[11][12].

חיים אישיים עריכה

עובדיה גרה בהרצליה, בזוגיות עם אריק בורנשטיין ולהם שלושה ילדים.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה