עיסוי ארוטי

עיסוי ארוטי הוא סגנון עיסוי המבוסס על עיסוי קלאסי המשלב מגע בעל נופך מיני בגוף, על פי סגנון המתואם בין המטופל למטפל.

"Le massage"‏ (1883), מאת הצייר הצרפתי אדואר דבא-פונסאן (אנ').

שימוש בטכניקות העיסוי על האזורים הארוגניים יכול להביא לסיפוק מיני כאשר העיסוי הארוטי מהווה חלק ממשחק מקדים או אקט מיני בפני עצמו.

את העיסוי יבצעו פרטנרים מיניים אחד לשני או מעסים בתשלום כאשר קיימת תעשייה נרחבת שחוקיותה מוטלת בספק, לרוב במקומות המכנים עצמם "ספא" ו"סאונה".

אופן הטיפול עריכה

עיסוי ארוטי אינו טיפול בתחום הרפואה המשלימה ולמעשה הוא מתן שירותי מין לכל דבר המשתמש בשם ב"לשון נקייה". הוא יכול להתבצע במספר אופנים, למשל כחלק מעיסוי קלאסי (כמו עיסוי שוודי או עיסוי משולב), כחלק מעיסוי טנטרי, כעיסוי בפני עצמו ללא הקדמות, או בשילוב של עיסוי מסוג אחר.

אצל נשים, אזורי העיסוי העיקריים הם השדיים וכף הערווה (החדרת אצבעות), ובגברים, הפין והאשכים (הנדג'וב).

העיסוי מתבצע בדרך כלל על גבי מיטת טיפולים סטנדרטית. לרוב, המטופל או המטופלת שוכבים בתחילת הטיפול על בטנם, וראשם מונח בתוך שקע הבנוי במיטה, כאשר פניהם כלפי מטה; בהמשך הטיפול נשכבים המטופלים על גבם, או על צדם. על פי רוב הם לבושים בתחילת הטיפול בתחתונים בלבד, ומכוסים במגבת או כיסוי קליל אחר לשם יצירת תחושת הגנה אישית כך שאינם חשופים מדי בפני המטפל הזר; רק בשלב מתקדם של הטיפול, ובהסכמת המטופל, ניתן להישאר בעירום מלא. ניתן להתחיל את הטיפול בשיחה קצרה בין המטפל למטופל, כדי ליצור קרבה ולהעניק תחושת ביטחון למטופל.

המטופלים חייבים לדעת ולקבל הסבר מדויק לגבי הטיפול שהם עומדים לחוות, באילו חלקים מגופם המטפל מתכוון לגעת ובאילו אמצעים (ידיים, לשון, כפפות, ויברטורים וכו'), ומתקיים תיאום ציפיות באשר לכך. מטפלים מוסמכים מצופים לדעת את הכללים בטיפולי גוף, ההבדלים בין עיסוי רפואי לבין הטרדה ותקיפה מינית (שהן עבירות פליליות), ושמירת הגבולות המותרים בטיפולים רפואיים.

במרבית העיסויים, נעשה שימוש בחומר סיכה כגון סבון או שמן עיסוי, למשל על בסיס קמומיל או לבנדר.[1]

כטיפול מיני עריכה

עיסוי ארוטי נועד להקנות למטופלים הרגשה של מגע גוף עדין, גס או משולב, בהתאם לציפיות המטופלים ולפנטזיה שלהם. לעיתים יפנו לטיפול זה מטופלים שיש להם חוסר במגע וחום אנושי, או המחפשים מגע ופורקן מיני. עיסוי ארוטי עשוי לשמש כטיפול מיני, להגברת החשק המיני או להגברת יכולת אדם להגיב לגירוי חושני. עיסוי ארוטי עשוי להיות משחק מקדים, אף ללא הגעה לסיפוק מיני, או כסיוע לטיפול בבעיית שפיכה מוקדמת של גברים.

מרבית העיסויים הארוטיים כיום נעשים תחת הכותרת של עיסוי טנטרי או טיפולי טנטרה, וזאת מכיוון שעל פי החוק בישראל ובמדינות נוספות בעולם המערבי, אסור לפרסם עיסוי ארוטי הכולל מגע מיני.

ברפואה עריכה

  ערכים מורחבים – היסטריה נשית, ויברטור

על פי רייצ'ל פ. מיינס (אנ'), בתקופה הוויקטוריאנית, עיסוי האגן, גירוי חיצוני של איברי המין הנשיים בידי רופא או מיילדת עד להגעה לאורגזמה, היה טיפול נפוץ באבחנה הרפואית השגויה "היסטריה נשית". אבחנה זו שנחשבה נפוצה וכרונית, הייתה רווחית לרופאי הנשים משום שלא הייתה קטלנית אך דרשה טיפול שוטף וממושך. העיסוי הוגינאלי, שנקרא עיסוי האגן, דרש זמן ומאמץ רבים ולעיתים נדרשו שעות רבות עד להגעה לסיפוק מיני. הפנית האישה למיילדת היוותה אובדן פרנסה לרופא ועל כן נקראו בני הזוג לסייע.[2] אבחנה זו נסתרה בהמשך על ידי מספר חוקרים: הלן קינג[3], והלי ליברמן ואריק שוורברג.[4][5]

בשל המאמץ הרב, בסוף המאה, הומצאו אביזרים לטיפול הידרותרפי בבאת'. ב-1870, הומצא ויברטור שהופעל בידי מנגנון שעון וב-1873, פותח הויברטור האלקטרוני-מכני הראשון בצרפת. במהלך המאה ה-20, התגברה תפוצת הויברטור לשימוש ביתי בשל הפרטיות שסיפק.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ קרן בית און, לחיזוק הגוף: מה שמן העיסוי שמתאים לכם, באתר ynet, 29 בדצמבר 2013
  2. ^ Maines, Rachel P. (1998). The Technology of Orgasm: "Hysteria", the Vibrator, and Women's Sexual Satisfaction. Baltimore: The Johns Hopkins University Press. ISBN 978-0-8018-6646-3.
  3. ^ King, Helen (2011). "Galen and the widow: Towards a history of therapeutic masturbation in ancient gynaecology". Journal on Gender Studies in Antiquity (1): 205–235. ISSN 2156-2253.
  4. ^ Lieberman, Hallie & Schatzberg, Eric (באוגוסט 2018). "A Failure of Academic Quality Control: The Technology of Orgasm" (PDF). Journal of Positive Sexuality. 4 (2). {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  5. ^ Meyer, Robinson & Fetters, Ashley. "Victorian Era Orgasms and the Crisis of Peer Review". The Atlantic.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)