פתיחת התפריט הראשי

עמוס ירקוני

איש צבא בדואי ישראלי

עמוס ירקוני (במקור: עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב, בערבית: عبدالمجيد خضر المزاريب, בתעתיק מדויק: עבד אלמג'יד ח'צ'ר אלמזאריב; 1 ביוני 1920 - 7 בפברואר 1991) היה קצין בדואי בצה"ל שהגיע לדרגת סגן-אלוף. בתפקידיו האחרונים כיהן כמפקד סיירת שקד ומושל מרכז סיני. קיבל את עיטור המופת ושלושה צל"שים[1].

עמוס ירקוני
עבד-אל מג'יד ח'אדר אל-מזאריב
Amos Yarkoni.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1 ביוני 1920
נאעורה, ארץ ישראל
פטירה 7 בפברואר 1991 (בגיל 70)
ישראל
מקום קבורה תל־אביב–יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות מאי 19481969
דרגה סגן-אלוף  סגן-אלוף
תפקידים צבאיים
גשש, מפקד סיירת שקד, מושל מרכז סיני
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
צל"ש אלוף  צל"ש אלוף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

נולד בשם עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב בכפר נאעורה, בתקופת המנדט, בן לשבט הבדואי אלמזאריב השוכן באזור נהלל והגלבוע. בשנת 1936 הצטרף לכנופיות שהציתו את צינור הנפט כירכוכ-חיפה. בגלל סכסוך פנימי נמלט ל"קבוצת שמרון" שהורכבה מבני נהלל, וקשר קשרים עם "ההגנה" דרך משה דיין.

בשנת 1947 עבד כפועל פשוט בבתי הזיקוק. כאשר נודע לו על הטבח שערכו פורעים ערבים בפועלים יהודים, רץ לביתן החשמלאים, הזהיר אותם וייעץ להם להימלט לפני בוא ההמון הפורע. בכך הציל 6 חשמלאים מצוות בתי הזיקוק[2].

 
אלוף פיקוד הדרום צבי זמיר (מימין) משבח את סגן מלמד עם מפקד סיירת שקד סגן אלוף עמוס ירקוני לאחר פעולה מוצלחת עליה פיקד סגן יהודה מלמד ב-1963, שהסתיימה בחיסול חולית מודיעין מצרית שניסתה לחדור לישראל[3].

במאי 1948 התגייס לצה"ל, והחליף את שמו לעמוס ירקוני. לדבריו, היו מספר סיבות להחלפת השם: השם היה קל יותר להיגוי בפי חבריו לנשק, שרובם היו יהודים, וסיבות ביטחוניות. השם "ירקוני" נגזר משם המשפחה המקורי שלו בערבית: ח'דר שפרושו בעברית, ירוק.

בצה"ל שירת ב"חיל המיעוטים" ונודע כגשש וכסייר מעולה. הוא נפצע פעמיים במהלך שירותו בהתקלויות, איבד את ידו השמאלית ונפגע ברגלו. בשנת 1953 עבר קורס קצינים. ב-1955 הציע לו קצין הקשר למיעוטים בצה"ל, חיים לבקוב, להקים את יחידות הגששים בסיירות המובחרות, בהמשך השתלב בפיקוד של יחידת המיעוטים ואחר-כך בסיירת שקד, שפעלה כיחידה עצמאית קטנה מאד של פיקוד דרום לאיתור בלימת ותפיסת חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאיונים מגבולות מצרים וירדן.

לזכותו של ירקוני נזקף פיתוח ויישום השיטה, איתה הצליחה יחידה קטנה יחסית לשמור על הגבולות הארוכים של פיקוד דרום. במהלך שירותו הצבאי הוענקו לו עיטור המופת וציון לשבח[4]. בחורף 1959 במהלך מרדף אחר חוליית מחבלים שהסתתרו בתוך שיחייה עבותה בביצות חממה שמצפון לאשקלון, נפתחה עליו לפתע אש מטווח קצר וצרור שפגע בידו השמאלית גרם לקטיעתה. למרות זאת המשיך לפקד על היחידה ולהפעיל רובה כאשר הניח את הקנה על הפרוטזה שלו. אם בשנים הראשונות של היחידה נאספו אליה מיחידות שונות לא בצורה מסודרת, הרי משנת 1961 ואילך, החל ירקוני לגייס מחזורים שעברו ראשית טירונות בחטיבת הצנחנים. לאחר סיום תפקידו כמפקד סיירת שקד, מונה למושל מרכז סיני. ירקוני השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת סגן-אלוף.

בשנת תשמ"ה הוענק לו פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי.

עמוס ירקוני הלך לעולמו בשנת 1991, ונקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול. הותיר אחריו את רעייתו, ג'ורג'ט, שישה ילדים ונכדים.

בסיס משמר הנגב המשמש את גדוד התובלה "אבירי הדרום" ואת גדוד הסיור של חטיבת גבעתי קרוי על שמו. עיריית באר שבע קראה רחוב על שמו בשכונה ו' בעיר.

לקריאה נוספתעריכה

 
מצבת זיכרון לעמוס ירקוני באנדרטת הלוחם הבדואי

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ירון דרוקמן, הגיבור הערבי הראשון של המדינה היהודית, באתר ynet, 7 בפברואר 2015
  2. ^ דברים שסיפר האלוף צבי זמיר על קברו של עמוס במלאת 10 שנים לפטירתו
  3. ^ צבי זמיר, בעיניים פקוחות, ראש המוסד מתריע האם ישראל מקשיבה, כנרת זמורה ביתן דביר, 2011
  4. ^ רשימת המעוטרים, באתר הגבורה