עמרם קורח
הרב עמרם קורח (קֹרח) (ז' בסיוון ה'תרל"א, 27 במאי 1871 – י"ד בתשרי ה'תשי"ג, 3 באוקטובר 1952) היה הרב הראשי האחרון של יהדות תימן.
 | |
| לידה |
27 במאי 1871 צנעא, תימן  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוקטובר 1952 (בגיל 81) |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנהדריה |
| תקופת הפעילות |
? – 3 באוקטובר 1952 |
| תפקידים נוספים |
רב ראשי |
| אב |
יחיא קורח |
  | |
ביוגרפיהעריכה
נולד בצנעא לרב יחיא קורח. התייתם מאביו בגיל עשר ולמד אצל הרבנים חיים קורח ואברהם אלקארה. בגיל 19 נישא לנעמה, בת הרב יחיא שריאן. עוד קודם נישואיו שימש כסופר בבית דינו של אב בית הדין, הרב סלימאן קארה, וכעבור שנים כחבר בין הדין. שימש גובה מיסים עבור שלטונות תימן, מזכיר קופת ההקדש ורב בית הכנסת אלכסאר.
היה מקורב לרב יחיא יצחק הלוי, רבה של תימן, ועמד לצידו בזמן המחלוקת הידועה בין הדרדעים והעיקשים. הוא אף כתב בעילום שם את הקדמת הספר "אמונת ה'". עם זאת, נמנע מלהעצים את המחלוקת, ובספרו "סערת תימן" הזכיר על פי רוב את הפרטים הקשים ברמז ובקיצור.
ב-1932 נבחר הרב יחיא אביץ' לרב ראשי, והרב קורח והרב חיים משרקי שימשו עוזריו. הרב אביץ' נפטר בחודש חשוון ה'תרצ"ה (1934), והרב קורח החל לכהן בתפקיד הרב הראשי של צנעא, ובפועל כרבה של יהדות תימן. בעקבות סכסוכים בקהילה ביקש מהאימאם יחיא חמיד אלדין לשחררו מתפקידו. לאחר שנה שחררו מהתפקיד באופן חלקי, וכעבור שנתיים שוחרר מתפקידו לחלוטין.
פעל למען העלייה לישראל, עם הקמתה, ועלה לישראל במבצע "על כנפי נשרים", בערב יום הכיפורים ה'תש"י (1950). לדבריו עיכב את עלייתו ארצה מתוך תחושת אחריות לבני קהילתו שיוותרו אחריו בתימן.
את הקמת מדינת ישראל ואת עליית יהודי תימן לארץ ישראל הגדיר בספרו "סערת תימן" (שאותו סיים בהיותו בירושלים) כאתחלתא דגאולה. בשנותיו האחרונות נהג לצפות ביום העצמאות במצעד צה"ל, והתפלל לאורכו לשלום חיילי צה"ל.[1]
הרב קורח נודע בידענותו במסורותיהם ומנהגיהם של יהודי תימן. קיים קשרים עם השלטונות המוסלמים, כגון בנושאי גביית המיסים ובפניות של השלטונות אל ראשי הקהילה. התייחד בהיותו יודע קרוא וכתוב בערבית, ובשל ידענותו בהלכה האיסלאמית הוסמך בידי השלטונות להסדיר חלוקת ירושות.[2] בספרו "סערת תימן" עשה שימוש במקורות ערביים הנוגעים להיסטוריה של יהדות תימן.
נפטר בירושלים בערב חג הסוכות ה'תשי"ג ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
לרב קורח נולדו שמונה ילדים, חמש בנות ושלושה בנים. שניים מבניו נפטרו בגיל צעיר. נכדו הרב שלמה קורח כיהן כרב העיר בני ברק.
ספריועריכה
הרב קורח כתב שלושה חיבורים שנדפסו:
- נווה שלום : פירוש על תפסיר רב סעדיה גאון / מאת הרב עמרם קרח; הקדים מבוא, ההדיר והעיר נחם אילן. ירושלים: מכון בן צבי, תשפ"ב.
- עלמות שיר – ביאור לשירי הרב יוסף בן ישראל והרב שלום שבזי.
- סערת תימן, בעריכת שמעון גרידי ובתוספת ביבליוגרפיה עברית נבחרת וההערות, ירושלים: י"ע קרח, תשי"ד – חיבור היסטורי על תולדות יהודי תימן בעת החדשה, מגלות מוזע ועד העלייה לישראל.
לקריאה נוספתעריכה
- נחם אילן, 'על טיבו של הספר 'נוה שלום' לרב עמרם קורח', תימא ח (תשס"ד) (עמ' 131-148)
- ספר כתר תורה: הנקרא בלשון קדמוני יהודי תימן תאג', והוא חמשה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס, תרגום הרב סעדיה גאון הנקרא תפסיר, וההפטרות, מקרא עם תרגום יונתן בן עוזיאל, ונלוו אליהם פירוש רש"י / חלק הדקדוק על המקרא חיבור הרב יחיא בן יוסף צאלח, ספר צדה לדרך מדרש על התורה חיבור הרב יחיא אלצ'אהרי ספר מרפא לשון על תרגום אונקלוס; חיבור הרב יחיא בן שלום קרח; הערות לתפסיר חיבור הרב עמרם בן יחיא קרח, תל אביב: דפוס המו"ל משה לוי נחום ובניו, ת"ש.
- המאור הגדול - תולדות חייו (עמ' ז-קלא) וכתביו (עמ' קמג-תיא), הוצאת מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן, בני ברק
קישורים חיצונייםעריכה
- עמרם קורח, סערת תימן, באתר HebrewBooks
הערות שולייםעריכה
- ^ ראו אצל הרב יצחק דדון, אתחלתא היא, כרך א, ירושלים תשס"ו, עמ' רג-רי.
- ^ שלמה דב גויטיין, סערת תימן, פתח דבר, עמ' 12.