פתיחת התפריט הראשי
תמונה של שער הספר לכו נרננה העוסק בנושא אתחלתא דגאולה בזמננו.

אתחלתא דגאולהארמית: התחלת הגאולה) הוא מושג רעיוני השאוב מן הגמרא. המדובר הוא בתקופה שבה חל שלב חדש של התעוררות בתהליך הגאולה וביאת המשיח. מדובר בנקודה משמעותית, כיוון שזהו השלב הראשון בתהליך הגאולה המהווה תקופה השונה במובנים רבים מכל מה שקדם לה. מושג זה הוא בין הנושאים הנידונים ביותר במשנתה של הציונות הדתית ובמשנת תלמידי הגר"א.

תוכן עניינים

מאפיינים של שלבי הגאולהעריכה

במקורות היהודיים, החל מן הגמרא, מופיעים מאפיינים רבים של שלבים שונים בגאולה. מן התיאורים השונים בגמרא עולים מאפיינים שונים של ראשית הגאולה. הבולטים בהם:

במקומות שונים בגמרא ובמקורות מאוחרים יותר מצוינים מאפיינים נוספים[3], בהם התמעטות ידיעת התורה והתנהגות וולגרית. בספרים מאוחרים יותר, רואים רמזים לגאולה המתקרבת בתודעת העם, כך למשל בהתעוררות לעסוק בתכלת בציצית[4] והתעוררות לעסוק ביישוב הארץ[5].

סדר האתחלתאעריכה

חז"ל (תנחומא דברים סימן א) אומרים: יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן-לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-ה' הֲדַר אֱלֹהֵינוּ.

מפני מה כתיב כך?

ללמדך, שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת.

אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא.

בתחילה משיש את המדבר, שנאמר: ישושום מדבר וציה.

ואחרי כן: [ו]תגל ערבה ותפרח כחבצלת.

ואחרי כן: פרוח תפרח.

ואחרי כן: כבוד הלבנון נתן לה.

ואחרי כן: המה יראו כבוד ה' הדר אלהינו.

חז"ל מלמדים אותנו את סדר האתחלתא:

א. בתחילה משיש את המדבר – דהיינו הופך את מקום השממה המוחלטת, למקום פורח (ואף מקומות מדבר ממש באר שבע, מעלה אדומים וכדומה נעשים למקומות יישוב פורחים).

ב. אחר כך הופך את אותו המקום הראוי ליישוב, למקום שהחיים בו שוקקים והומים ומרובים כצאן אדם.

ג. ואחר כך מעמיד את כבוד הלבנון, דהיינו כבודו של מקום המקדש, ועיר האלקים המושפלת עד שאול תחתיה מתחילה אף היא להתכונן מבחינה גשמית להתאים לשמש כעיר לקודש ולמקדש. וכלולה בזה גם הכנת המקום מבחינה גשמית להכיל ריבוי עולי רגלים בסביבות ירושלים, כגון על ידי הכנת בתי הארחה גדולים בריבוי גדול סביב אותו מקום וכבישת הדרכים ומבואות העיר להיכנס לתוכה המון עם בריבוי גדול.

ד. כל הדברים הללו הינם בבחינת 'רגלי מבשר' לעת בוא כבוד ה' הדר אלוקינו, בעת בה תמלא הארץ דעה את ה'.

ממתי התחילה הגאולהעריכה

מצאנו כמה דעות מתי תחילת תהליך הגאולה:

  • תלמידי הגר"א בירושלים כתבו כבר בשנת ה'תקצ"ז, כאשר הצליחו להתחיל לבנות קצת את ירושלים (כ-5,000 נפש) שהם נמצאים באתחלתא דגאולה.
  • בספר קול התור כותב בשם רבו שהחל משנת ת"ר מתחיל האתחלתא דגאולה, כך גם כתב הרב אלקלעי, ונתן סימן לדבר 'בראשית' אותיות ת"ר אשיב, בשנת ת"ר אשיב את שבות יעקב.
  • הרב יהושע מקוטנא כתב (שו"ת ישועות מלכו יורה דעה, סו): "ואין ספק שהיא (מצות ישוב ארץ ישראל) מצווה גדולה כי הקיבוץ (חזרת עם ישראל לא"י) הוא אתחלתא דגאולה".
  • הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק ראו בפריחת המושבות בארץ, אתחלתא דגאולה.
  • מלבי"ם סבר כאשר יתנו אומות העולם רשות לעם ישראל לעלות לארץ ויהיה ישוב יהודי גדול בארץ מתחיל האתחלתא דגאולה [נראה שהכוונה מהצהרת בלפור].
  • יש שראו בקום המדינה בשנת תש"ח ראשית צמיחת גאולתנו.
  • דעת הרבי מסאטמר[6] לפני ביאת המשיח אין אתחלתא בכלל.

מקורות ראה בהמשך הערך.

אתחלתא דגאולה – קמעא קמעאעריכה

כתב בספר קול התור (א,טו) בשם הגר"א: לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה קמעא קמעא, מעט מעט, על פי חז"ל[7] כך היא גאולתם של ישראל: קמעא קמעא באה, כאיילת השחר. לכן כל פעולה של אתחלתא יש להתחיל אפילו במעט.

המדרש (לעיל) מבאר את הטעם: אנחנו נמצאים בעידן של חשכה, בעידן של גלות. העיניים שלנו, עדיין אינן מסוגלות לקלוט את האור. כשם שאם הייתה השמש עולה מתוך חשכה גמורה, ופתאום שמש – היא הייתה מסנוורת, לא היינו מסוגלים לראות. הקב"ה ברא כך את עולמו שהשמש תעלה קמעא קמעא? כדי שניתן יהיה להסתגל בתחילה לאור מועט ומצומצם יותר. כך כנסת ישראל צריכה להסתגל לגאולה ואז הגאולה באמת תהיה ניתנת לעיכול על ידינו.

מדוע גאולת מצרים לא הייתה באתחלתא של קמעא קמעא?

המהר"ל (גבורות ה', לה) מבאר: גאולת מצרים הייתה ניסית, לכן היא בחיפזון. גאולה אחרונה מתנהלת בדרך הטבע לכן היא לאט לאט. במקום אחר (נצח ישראל, מז) הוא מבאר: גאולת מצרים הייתה לשעה, וכל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות כי החיפזון מורה על דבר שהוא לשעה וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר הזמן. אבל הגאולה האחרונה היא נצחית, לכך היא נבנית היטיב ולא בחיפזון.

הבני יששכר[8] מבאר: גאולת מצרים הייתה באתערותא דלעילא, ללא שום מעשה מצדנו, כי לא יכלו להתמהמה, שכבר נשתקעו במ"ט שערי טומאה. גאולה אחרונה היא באתערותא דלתתא - בידי אדם לזכות אותנו שיהיה לנו חלק בגאולה, לכן היא לאט לאט.

תפיסתו של רש"יעריכה

על פי דברי רש"י במסכת מגילה דף יז ע"ב, ד"ה אתחלתא דגאולה היא:

ואף על גב דהאי גאולה לאו גאולה דגלות היא, אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות עלינו תמיד, דהא ברכת קיבוץ ובנין ירושלים וצמח דוד יש לכל אחת ואחת ברכה לעצמה לבד מגאולה זו, אפילו הכי, כיון דשם גאולה עלה – קבעוה בשביעית.

[9] יש שטעו בהבנת הדברים, כאילו המילים המודגשות מתייחסות לתקופת אתחלתא דגאולה עצמה, והבינו מכאן כי יכולה להיות אתחלתא דגאולה בגלות והמלחמות אינן ראייה לסיום הגלות. אלא שרש"י (במילים "דהאי גאולה") כלל לא התייחס לתקופת אתחלתא דגאולה, אלא לברכת הגאולה, עליה נסב הדיון בתלמוד - ואותה גאולה שבברכה השביעית אכן איננה עוסקת בגאולת ישראל מהגלות, אלא בגאולה מצרות יומיומיות.
גם במקורות התלמוד האחרים העוסקים בגאולה דבריו של רש"י מועטים ביותר ולא ניתן להסיק מהם לגבי עמדתו בעניין זה.

בגאולות קודמותעריכה

רמח"ל (במאמר הגאולה) והגר"א[10] כותבים כי לכל גאולה יש שני זמנים: פקידה (אתחלתא), זכירה (סיום הגאולה). בגאולת מצרים ובגאולת בבל, ובעתידה להגלות במהרה בימינו.

בגאולת מצרים: אתחלתא: משה רבנו מבשר על הגאולה, והעבודה פוסקת מר"ה. סיום הגאולה: קריעת ים סוף.

בגאולת בית שני: אתחלתא - כורש נותן רשות לעלות ולבנות, עולים ארבעים אלף יהודים, וכורש חוזר בו והם נשארים בארץ. סיום הגאולה - דריוש השני נותן רשות לעלות לא"י ולבנות את בית המקדש.

אתחלתא דגאולה בידי אדםעריכה

בשנות ה'ת"ר – הת"ש התחוללה מחלוקת גדולה בעם ישראל, כיצד תתחיל הגאולה? היו מגדולי ישראל שחשבו, כי גם תחילת הגאולה תגיע משמים, ואסור לנו לעשות מעשים גשמיים לעורר את הגאולה[11]. לעומת זאת הגר"א, הרב יהודה אלקלעי ועוד רבים רבים מגדולי ישראל סברו, שתחילת הגאולה תהיה על ידי השתדלות מצידנו[12].

בעקבות זאת הגר"א ציווה לתלמידיו לעלות לארץ במסירות נפש, היא עליית תלמידי הגר"א.

הרב יהודה אלקלעי סבר שאם ח"ו ינסך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ לארץ ישראל עד שנת הת"ש, אזי יגיע הזמן שביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה יקבץ נדחנו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לא־להי ישראל לשוב להסתופף בצלו בארץ ישראל [כמו שבסוף אירעה השואה].

אתחלתא דגאולה – לעניין הלכהעריכה

לאתחלתא דגאולה יש כמה השלכות הלכתיות:

א. הגמרא במסכת כתובות (קיא, א) אומרת: בין שלוש השבועות שהשביע הקב"ה את עם ישראל היה שלא יעלו בחומה (רש"י: יחד, ביד חזקה) לארץ ישראל. רבים מהפוסקים סוברים, שאיסור זה פוקע בעת הגיע 'אתחלתא דגאולה'. כנאמר בגמ' שהאיסור הוא "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים ב, ז). כאשר יש סימנים משמים של תחילת הגאולה, הרי זה סימן שה' חפץ שנחזור[13].

ב. לבני חוץ לארץ אין חובה לעלות לארץ ישראל (ראה אגרות משה אבה"ע א, קב), אמנם מעת שהתחילה הפקידה/אתחלתא דגאולה, יש חובה לעלות לארץ ישראל. לכן בבית שני שלא עלו בני הגולה, מעת שהתחילה הפקידה (בהכרזת כורש) אמרו עליהם במדרש ובגמ' שהם אשמים בחורבן המקדש, ובמה שלא נתקיימו כל הנבואות[14].

לפני הציונותעריכה

הגמרא כותבת בנחרצות: "תיפח עצמן של מחשבי קצין" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד ב'), אך רבים פירשו זאת כאזהרה כנגד קביעת תאריך מדויק לביאת המשיח, ולכן היו כאלו, והבולט שבהם היה הגר"א, שסברו כי מותר ואף רצוי לקבוע את העת שממנה מתחילה להתעורר הגאולה. כך, תלמידי הגר"א הצביעו על שנת ה'ת"ר כתחילת הגאולה. תלמידי הגר"א יצרו את המושג "אתחלתא דגאולה" ככינוי לתקופה הכוללת חלק מהמאפיינים בנ"ל, וסברו כי תקופתם אכן כזו. מנהיגים חסידיים רבים שקדמו לעליית תלמידי הגר"א, עלו אף הם לארץ מתוך אמונה בייחודה של התקופה מבחינה משיחית, אף שלא השתמשו במושג "אתחלתא דגאולה".

אישים בציבור החרדי הרואים בימינו אתחלתא דגאולהעריכה

רבים מרבני הציבור החרדי ראוי בבנין ובפריחת הארץ אתחלתא דגאולה, שצריך לשמוח ולהודות לה' על כך.

הגר"א אמר לתלמידיו[15], שעיקר האתחלתא תתחיל משנת ת"ר, על פי האמור בספר הזוהר שבשש מאות שנים לאלף השישי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעינות של החכמה למטה ויתוקן העולם וכו' להקים את כנסת ישראל מהעפר.

מלבי"ם כתב הגאולה תצמח לאט לאט (אתחלתא דגאולה), ואחד מהשלבים הראשונים יהיה ישוב בא"י ברישיון המלכות, קודם ביאת המשיח[16].

בנו של החפץ חיים הביא משמו: בשנת תר"ן כשהחלו לגרש את בני ישראל ממוסקבה, נתעוררה אז תנועה גדולה לארצנו הקדושה. באותו פרק קיבלתי מכתב מאבי ז"ל ובו הוא מעירני על ההתעוררות הגדולה בכל פינות עמנו לעלות לארצנו, ומשער כי הימים ימי עקבתא דמשיחא, וכי פקד ה' את עמו, ואפשר שהוא אתחלתא דקיבוץ גלויות, שהוא קודם ביאת המשיח (מכתבי החפץ חיים עמ' 44)[17].

הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד חתום על מכתב הפותח בזה"ל: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון היישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם בכל ערכיו בשנותיו האחרונות. שלומי אמוני ישראל וודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה"[18].

גם רבים רבים מתלמידי הגר"א כתבו כך בזמנם בשנת תקצ"ז, במכתב שכתבו לאחר שבנו את בית הכנסת מנחם ציון. (צילום כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ החורבה)[19]. כך גם כתב האדמו''ר ממודז'יץ[20], הגאון ר' יהושע מקוטנא.

הרב יהודה אלקלעי האריך הרבה בספריו שמשנת ה'תר"ף מתחילה האתחלתא דגאולה, כמו שאמרו בגמרא[21] "ימות המשיח... ארבע מאות שנה", לפני האלף השביעי.

המשך חכמה ועוד רבים מגדולי ישראל ראו בהצהרת בלפור אתחלתא דגאולה/פקידה, כשם שבזמן בית שני הייתה הכרזת כורש נחשבת פקידה[22].

ישנו הבדל גדול בין הנושא של ראשית צמיחת גאולתנו, אליו חלק מהציבור החרדי מתנגד, עיין מה שכתב על כך הרב עובדיה יוסף בספרו 'יביע אומר' (ח"ו או"ח סי' מא אות ה'), לבין הנושא של לראות את המצב בארץ ישראל אתחלתא דגאולה, שהוא מוסכם להרבה דעות.

אישים בציונות הדתית הרואים בימינו אתחלתא דגאולהעריכה

במספר מקומות קורא הרב אברהם יצחק הכהן קוק לתקופתנו "אתחלתא דגאולה". במכתב משנת תרע"ח (1918) הוא כותב:

כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה (סנהדרין צח ע"א) להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו.

אגרות הראי"ה חלק ג' עמוד קנה

הרב צבי יהודה הכהן קוק, בעקבות המהר"ל מפראג[23], רואה בספרו לנתיבות ישראל חיזוק לטענת "אתחלתא דגאולה" את ההצלחה החקלאית, ככתוב בגמרא:

אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל ל"ו, ח) "ואתם הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו, לעמי ישראל, כי קרבו לבוא.

בספרו לנתיבות ישראל, הקדיש לנושא מאמר בשם "המדינה כהתקימות חזון הגאולה", ובו מקורות החל מפרשיות התורה, דרך הנביאים וחז"ל, וכלה בראשונים ואחרונים, שבהם מתוארת התרקמות הגאולה בתהליך מדורג. בחתימת המאמר הוא מתייחס לאפשרות של סיבוכים ונסיגות בתהליך זה.

בספר שיחות הרב צבי יהודה (א"י 238) כתב: מדברים על אתחלתא דגאולה, אך אנו כבר באמצע הגאולה. אנו בטרקלין ולא בפרוזדור.

הספר הבולט ביותר בנושא זה הוא הספר אורות של הראי"ה קוק. כן עוסקים בכך הספרים התקופה הגדולה של הרב מנחם כשר, אתחלתא היא של הרב יצחק דדון והמדינה היהודית – האם מדינת ישראל יכולה להיות אתחלתא דגאולה של הרב יעקב משה ברגמן. הנושא נידון בעיקר בספרי רבנים מהציבור החרדי לאומי.

התנגדות להחלת המושג על המציאות בימינועריכה

הרב אלחנן וסרמן התנגד בזמנו להשקפה זו וכתב להבחין בין שני המושגים:

  1. אתחלתא דגאולה.
  2. עקבתא דמשיחא.

הרב אלחנן וסרמן, תלמידו המובהק של החפץ חיים, כתב בספרו "קובץ מאמרים" מאמר בשם "עקבתא דמשיחא", בו הוא דן במושג זה ובהשלכותיו. בין היתר, תוקף הרב וסרמן בספרו זה את שיטת המזרחי בהסברת מושג זה וההשלכות לגביו, וכותב כי עקבתא דמשיחא מורה על זמן שפלות רוחנית גדולה. המושג עקבתא דמשיחא מבוסס על הנאמר בסוף מסכת סוטה.

דבריו של ר' אלחנן וסרמן נאמרו בתקופה לפני השואה בהם התקיים כדבריו בתחילת המאמר, הקללה הנוראה של "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים כח), וכן הקללה של "וֶהֱפִיצְךָ יְיָ בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ" (שם). בימינו שהתקיימה ברכת הגאולה "וְשָׁב יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה" (דברים ל, ג). בוודאי גם הוא יודה שאנחנו לפחות באתחלתא דגאולה אם לא בעיצומה.

הרב מנחם מנדל שניאורסון (הרבי מליובאוויטש) התנגד לכל הנושא של 'אתחלתא דגאולה'. טענתו הייתה היות שברמב"ם לא מוזכר בהלכות משיח נושא זה של אתחלתא, רק כתוב (הלכות מלכים יא, א) "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל". אין לנו להתייחס לכל המדרשים והירושלמי, אלא לפסוק כרמב"ם היות שהלכה נפסקת מהרמב"ם ולא מהמדרשים[24].

הדעות החולקות ענו על הקושיה הנ"ל, שהרמב"ם בעצמו כתב בסוף הלכות משיח (מלכים יב, ב) "ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת". הרי מפורש בדבריו שבהלכות אלו אין לסמוך על דבריו כהלכה פסוקה[25].

הרב אלעזר מנחם שך כתב כי "עם ישראל עדיין בגולה עד ביאת הגואל אף בזמן שהוא בא"י, ואין זו גאולה ולא אתחלתא דגאולה"[26].

ישעיהו ליבוביץ מתח ביקורת, בשנת 1967, על גישת "אתחלתא דגאולה":

"מדינת ישראל קמה ב-1948 במאבקם המשותף של יהודים מאמינים ושומרי-תורה ויהודים כופרים-בעיקר ומחללי-שבת, שכולם כאחד ביצעו משימה לאומית. המימסד הדתי של המדינה החילונית, שהכריז על מאורע זה כעל "אתחלתא דגאולה", חטא בשתיים : 1. רבנים אלה סבורים, כנראה, שיש להם קומוניקציה עם מה שמאחורי הפרגוד, ושיודעים הם כבשי דרחמנא ;2. הם מציגים את דת ישראל כנספח של מציאות אנושית ועושים אותה עי"כ למיותרת – לשם השגת מטרה לאומית-ממלכתית גרידא של עם ישראל אין צורך בתורה, אדרבא – היא מפריעה השגת מטרה זו."[27]

ביקורת דומה אך חריפה פחות נשמעת גם מפי חלק מהיונקים ממשנת הרב יוסף דב סולובייצ'יק, כגון הרב חיים נבון מישיבת הר עציון:

"הציונות אינה צריכה נימוקים תאולוגיים מסובכים. צריך רק להסתכל מסביב. מה יותר טוב ליהודים וליהדות - מדינה יהודית בארץ ישראל, או כל אופציה אחרת... אני מצפה לבשורת גאולה, גם אם מפי מצורע היא תבוא; וגם אם איננה ממש גאולה, אלא רק טובה גדולה"[28].

אנשי תנועת ציונות דתית ריאלית מביעים עמדה דומה:

"אנו מכריעים להיות ציונים כלומר להיות שותפים מלאים במפעל הציוני ולהמשיך ולתרום לו מתוך ההכרה בנחיצותו הריאלית, ולא המטאפיזית, במקביל לקיום חיי תורה ומצוות"[29].

הרב אהרון ליכטנשטיין, חתנו של הרב סולובייצ'יק וראש ישיבת הר עציון נימק מדוע אינו תומך בקביעה שמדובר באתחלתא דגאולה:

"הקב"ה יכול ליצור יש מאין מתי שהוא רוצה, אבל אני מדבר במונחים של הרמב"ם על תהליכים היסטוריים חברתיים והתפתחותיים ועד כמה שאני יכול לראות אנחנו די רחוקים מזה". [דרוש מקור]

בגישה דומה החזיק מאז סוף שנות השבעים גם הרב יהודה עמיטל, ששימש גם הוא כראש ישיבת הר עציון. הוא טען שלאור כל ההתרחשויות במאה העשרים, ובייחוד השואה, לא ניתן לקבוע חד משמעית מה משמעותו של התהליך שעובר על עם ישראל.

וריאציה חדשה של גישה זו מבטא הרב מיכאל אברהם במאמר בכתב העת צהר. לדבריו, רבני הציונות הדתית ניסו לכונן מדינה יהודית, אך נכשלו בכך, שלא באשמתם. כיום, לשיטתו, נובעות הבעיות ביחס למדינה מהציפייה שזו תקדם את ערכי היהדות אף על פי שאינה עושה זאת. היא איננה מבטאת את "כלל ישראל" אלא מכשיר חברתי בלבד, הדרוש לקיומנו. עדיין ייתכן יחס של פטריוטיות למדינה ואפילו "ציונות" במובנה החילוני.

לדעת נדב שנרב מדינת הלאום היא גוף ביורוקרטי-טכני שנולד במאה השמונה עשרה, ואינו יכול להיות בעל מהות דתית. בניגוד לאחרים הוא טוען שלמדינה אין משמעות דתית גם כאשר היא מתנהלת לפי חוקי הדת. דעתו דומה לזו שהביע ישעיהו ליבוביץ, ומנוגדת לחלוטין לטענתם המרכזית של הרב קוק ובית מדרשו - שהתורה והמצוות אינן יכולות להתממש במלואן אלא במסגרת לאומית.

ישנם בציונות הדתית (או בקו התפר בינה ובין הציבור החרדי) גם אישים הרואים בעיה מהותית בעצם קיומה של מדינת ישראל. פרופ' הלל וייס כתב: "זו, המדינה בפועל, היא מהות פגומה מיסודה שקמה כגולם על יוצרה... המדינה, מדינת ישראל הנוכחית ולא רק השלטון, חשפה את מהות קיומה. שנאת ישראל הנובעת אמנם גם מפחד ההשמדה, אך בעיקר מתאווה להיות ככל הגויים"[30]. הרב שמואל טל, ראש ישיבת תורת החיים, כתב: "לא היה בכל תולדות ישראל אף צורר שהצליח לגרום למאות אלפי יהודים לעזוב את דתם כמו שהצליחו ראש הממשלה הראשון וחבר מרעיו. לא היו אף פעם אימפריות של כפירה וטומאה בישראל כדמותן של האוניברסיטאות והתקשורת הממלכתית בישראל שמפיצות כל כך הרבה כפירה וטומאה בחסות ומכוח המדינה... המלכות החילונית הנוכחית שונה במהותה ממלכות ה' ובתחומים רבים היא אף אויבת לה, ולכן היא אינה יכולה לשמש בשותפות עם מלכות ה'. אי אפשר לראות בה ביטוי להשבת מלכות ה' על עמו ישראל, ולכן אין לחגוג על הקמתה"[31].

ספרים על אודות אתחלתא דגאולהעריכה

ספרים הדוגלים בגישה זועריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על פי דברי הגר"א המובאים בספר בחר ה' בציון עמ' ק"ל.
  2. ^ מאפיין זה יותר שייך למושג עקבתא דמשיחא, ולא לאתחלתא דגאולה. ראה נחלת ה'נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf, Google Docs, עמ' 99.
  3. ^ ראו למשל תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף מ"ט.
  4. ^ ראו שו"ת ישועות מלכו ושו"ת דברי יואל.
  5. ^ ראו שו"ת ישועות מלכו יו"ד סימן סו. דברים דומים כתבו גם הרב קלישר והרב קוק.
  6. ^ ויואל משה, מאמר שלוש שבועות, אות סט.
  7. ^ ראה מדרש תנחומא לעיל, ירושלמי ברכות א, א, מדרש תהילים יח, לו. זוהר וישלח קע, א. קובץ קמעא. ובאריכות גדולה בספר 'קמעא קמעא', הרב חיים דרוקמן.
  8. ^ בני יששכר מאמרי חודש ניסן מאמר ח - מצות תאכל.
  9. ^ לכו נרננה.pdf (עמ' 42), Google Docs
  10. ^ לכו נרננה.pdf (עמ' 98), Google Docs, ראה עוד בספר אחרית כראשית, הרב אריה שפירא
  11. ^ הרבי מסאטמר, דברי יואל, פרשת בהעלותך ד"ה אמנם הדבר מובן. כבר סבו ר' משה טייטלבוים בעל הישמח משה, סבר כך שפירסם מכתב בשנת תקצ"ז (תקופת תלמידי הגר"א) שרעידת האדמה בצפת הוא משום שיצאו מהגלות לפני הזמן. אבל כל גדולי הדור כבר בזמנו חלקו על דבריו, ראה בספר בחר ה' בציון עמוד 114.
  12. ^ לכו נרננה.pdf (עמ' 4,34), Google Docs
  13. ^ קדושת ציון גליון 23.pdf (עמ' 28), Google Docs
  14. ^ הגדרת מצוות ישוב ארץ ישראל.pdf, Google Docs
  15. ^ נחלת ה', בחר ה' בציון.pdf (עמ' קכ"ז), Google Docs, ראה גם קול התור
  16. ^ מתוך מכתב שכתב המלבי"ם לר' צבי קלישר, מובא בספר בחר ה' בציון בחר ה' בציון.pdf, Google Docs עמ' 99. כך גם מספר הרב מימון בספרו (פרקי זכרונות) שבשנת תרל"ה הספיד המלבי"ם את הרב קלישר והרחיב בענין שאתחלתא דגאולה מגיעה בידי אדם.
  17. ^ בחר ה' בציון.pdf (עמ' 65), Google Docs
  18. ^ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 275), Google Docs
  19. ^ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 175), Google Docs
  20. ^ נחלת ה' - אוסף עלונים.pdf (עמ' 290), Google Docs
  21. ^ בפרק חלק (סנהדרין צט, א)
  22. ^ לכו נרננה.pdf (עמ' 15,68), Google Docs
  23. ^ ספר נצח ישראל – תחילת פרק לט.
  24. ^ שערי גאולה עמ' ל"ג.
  25. ^ קדושת ציון גליון ל''ד עמ' כד.
  26. ^ אלעזר מנחם מן שך, מכתבים ומאמרים, עמוד ט'
  27. ^ ישעיהו ליבוביץ, משמעותם של "גאולה" ושל "אתחלתא דגאולה" בימינו, "בת-קול", עתון הסטודנטים של אוניברסיטת בר-אילן, סתיו 1967
  28. ^ מקור ראשון מוסף "שבת", ה' באלול תשס"ה, עמ' 9.
  29. ^ עלון "במחשבה תחילה", ג' אדר א' תשס"ה, גיליון 1. ראה כאן.
  30. ^ מקור ראשון מוסף "שבת", כ"ו באלול תשס"ה, עמ' 5.
  31. ^ אתחלתא או מה?, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/321457, ערוץ 7.