אנדינגן
אנדינגן (בגרמנית: Endingen) היא עיירה בת כ-2,000 תושבים כיום (ינואר 2012), בקנטון ארגאו בצפון שווייץ.
 סמל אנדינגן | |
 | |
| מראה העיירה | |
| מדינה |
 שווייץ |
|---|---|
| קנטון |
 ארגאו |
| שפה רשמית |
גרמנית  |
| שטח | 11.92 קמ"ר |
| גובה | 383 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 2,530 (31 בדצמבר 2018) |
| קואורדינטות | 47°32′0″N 8°17′0″E / 47.53333°N 8.28333°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| האתר הרשמי | |
  | |
אנדינגן ולנגנאו היו שתי העיירות היחידות שבהן הותר ליהודי שווייץ להתגורר עד האמנציפציה של 1866[1].
היסטוריה עריכה
התיישבות אנושית ראשונה התקיימה באזור אנדינגן, לפחות החל מהתקופה הנאוליתית - תקופת האבן המאוחרת, בערך משנת 10,000 לפני הספירה ואילך. חפצים מלאכותיים בודדים שהתגלו כאן, מיוחסים לאותה תקופה, כמו גם חפצים מאוחרים יותר ובתי כלונסאות, מהתקופה הכלקוליתית - ראשית תקופת הברונזה, בערך משנת 3800 לפני הספירה ואילך. משנת 1500 לפני הספירה בערך ישבו באזור שבטים קלטים שונים, בעיקר ההלווטים.
במאה הראשונה לפני הספירה הובסו ההלווטים על ידי יוליוס קיסר והוכנסו תחת השפעה רומית. שפת הרומאנש, ניב מדובר של לטינית, היא אחת השפות המדוברות עד היום באזור ובשווייץ בכלל, גם אם על ידי מעטים מאוד כיום (פחות מאחוז אחד בכל שווייץ). בימי הביניים המוקדמים, המאות הראשונות לספירה, נכבש המקום על ידי שבטים גרמאניים, שהתערבבו עם ההלווטים. כ-93% מתושבי אנדינגן כיום מדברים גרמנית.
עדות ראשונה בכתובים לקיום יישוב כאן, שנקרא אנטינגס (Entingas) קיימת משנת 798 לספירה. החל מהמאה ה-13 ובמשך כמאתיים שנה שלט באזור בית הבסבורג האוסטרי, שמוצאו משווייץ דווקא. ב-1415 נכבשה אנדינגן על ידי הקונפדרציה השווייצרית הישנה, שהוקמה כמאה ועשרים שנה קודם לכן ומאז אנדינגן היא חלק בלתי נפרד משווייץ על כל גלגוליה השונים, כקונפדרציה או פדרציה, למעט תקופה קצרה ביותר של 17 שנים בראשית המאה התשע עשרה (1798 - 1815), כששלטה כאן צרפת של נפוליאון.
יהודי אנדינגן עריכה
ידוע על התיישבות יהודים בשווייץ לפחות מאז המאה ה-13, עוד לפני הקמת הקונפדרציה הישנה, אולם בעקבות מגפת "המוות השחור", שהגיעה לשיאה בשווייץ ב-1348, הופצה עלילת דם נגד היהודים, שהם שגרמו למגפה - "מרעילי הבארות", ובעקבות זאת נשרפו חיים וגורשו משווייץ כמעט כל היהודים.
כעבור כשלוש מאות שנה, ב-1678 החליט בית המחוקקים השווייצרי לרכז את מעט היהודים ששרדו בשווייץ, באזור מצומצם אחד - עמק הנהר סורב, החופף פחות או יותר לאזור קנטון ארגאו שבשווייץ של היום ואשר בתוכו כלולה גם העיר אנדינגן. אחת המשפחות היהודיות שהגיעו לעיר בעקבות זאת הייתה משפחת דרייפוס, אשר אחת מבנותיה כעבור כ-350 שנה, רות דרייפוס, הייתה האשה הראשונה והיהודיה הראשונה שכיהנה בתפקיד נשיאת (וראש ממשלת) שווייץ[2].
כמאה שנים לאחר מכן, ב-1776 הוחלט לצמצם עוד יותר את האזור המותר להתיישבות יהודים ונקבעו שתי עיירות בלבד בתוך עמק הנהר סורב, שבהן הותר ליהודים להתיישב - אנדינגן ולנגנאו. ואכן, אנדינגן הפכה לעיירה שכמחצית מאוכלוסייתה יהודית והיא אחת העיירות הבודדות בכל שווייץ, שאין בהן כנסייה. מאידך, יש בה בית כנסת, בית התפילה היחיד הקיים בה, שהוקם עוד ב-1764.
היהודים באנדינגן, ואף בשווייץ כולה, לא זכו לשוויון זכויות, אלא רק בתקופה הקצרה של השלטון הצרפתי. נאסר עליהם למשל לעסוק בחקלאות, שהייתה העיסוק של מרבית התושבים, ואף כמעט בכל שאר המקצועות, למעט רוכלות זעירה. נאסר עליהם להיות בעלי אדמות. אם הצליחו להרוויח קצת כסף, מיד הוטל על זה מס, כך שנשארו תמיד בעוניים. הם חויבו בתשלומי מעבר גבוהים בעוברם בין גבולות הקנטונים והמחוזות השונים. הם חויבו במס נישואין מיוחד, שאף היה גבוה בצורה יוצאת דופן. אסור היה להקים משפחות מעבר למספר מוגבל מסוים. אסור היה להיקבר בתוך גבולות העיירה עצמה (ולכן בית הקברות היהודי היה אכן מחוץ לעיירה). ועוד הגבלות מסוגים שונים ומשונים, ככל שרצו השלטונות הנוצריים[3]. היה זה רק כעבור כחמישים שנים נוספות לאחר גמר שלטון צרפת באזור, באמנסיפציה של 1866, שהותר ליהודים להתיישב גם בשאר חלקי שווייץ והם זכו לשוויון זכויות.
בעקבות האמנציפציה השתנתה אנדינגן כליל ובראשית המאה העשרים היא פחות או יותר התרוקנה מכל יהודיה. בין המשפחות היהודיות שעזבו את העיירה אותה עת הייתה גם משפחת ויילר, שבנה ויליאם ויילר יליד אנדינגן (1902) היה לימים לבמאי קולנוע אמריקאי ידוע ("בן חור" ועוד). כיום ניתן למצוא בה את בית הכנסת העתיק שחודש ב-1852 ואת בית הקברות היהודי העתיק (שניהם הוכרו כנכסי תרבות לאומיים של שווייץ). בעיירה מתגוררות היום שלוש משפחות יהודיות. המפתח לבית הכנסת העתיק נמצא אצל ז'ול בלוך, משפחה שמתגוררת בעיירה מזה חמישה דורות.
מפתח לבית הקברות היהודי העתיק בין אנדינגן ללנגנאו ולבית הכנסת העתיק בלנגנאו אפשר לקבל במשרד בית האבות היהודי בלנגנאו.
אנדינגן כיום עריכה
שטח העיירה אנדינגן כיום הוא כ-8.5 קמ"ר[4] וב-31 בדצמבר 2010 היו בה 2003 נפשות בדיוק, אשר כ-15% מתוכם היו בעלי אזרחות אלבנית. כ-93% מהתושבים דוברי גרמנית.
רמת החיים גבוהה: אחוז אבטלה ממוצע ב-2010 - 2.5%. נכון לשנת 2000, כ-21.5% מהאוכלוסייה היו בעלי השכלה גבוהה וכ-60% מהאוכלוסייה היו בעלי הבית בו הם גרו. כ-60% מהאוכלוסייה הגיעו למקומות עבודתם ברכב פרטי.
בבחירות 2007 לאספת הברית - המועצה הלאומית, זכתה מפלגת העם השמרנית בכשליש מהקולות, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בכרבע, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית בכ-16%.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אנדינגן
הערות שוליים עריכה
- ^ באתר תרבות יהודית בשווייץ
- ^ Fischli, Isabella, Dreifuss ist Unser Name, Zurich: 2002 (דרייפוס הוא שם משפחתנו)
- ^ רוי אופנהיים באתר אוסף פגי גוגנהיים
- ^ פרופיל סטטיסטי של העיר אנדינגן