פתיחת התפריט הראשי

עניין של הרגל

שיר של הזמר והמלחין יזהר אשדות
מסך מתוך הווידאו קליפ "עניין של הרגל"

"עניין של הרגל" הוא שיר הנושא של האלבום "עניין של הרגל" של הזמר והמלחין יזהר אשדות, שגם הלחין את השיר. את מילות השיר כתבה בת-זוגו של אשדות, אלונה קמחי, בעקבות מפגש עם חיילי מילואים קרביים ב"שוברים שתיקה" וסיור בחברון בחברתם. האלבום "עניין של הרגל" יצא לאור בשנת 2012. לשיר הופק וידאו קליפ בעיצוב ובימוי של יזהר אשדות ויהודה דרי. בקליפ נשמע קולו של אשדות, אך הוא אינו נראה - הקליפ הוא מצגת גרפית, המציגה את מילות השיר במקביל להשמעתן, בליווי סמלים המייצגים את משמעותן.

השירעריכה

בשיר 27 בתים בני 4 שורות כל אחד. שורות השיר קצרות מאוד: רבות מהן בנות שתי מילים בלבד, ורק שתי שורות מגיעות לאורך של חמש מילים.

בשיר מתארת קמחי, לטענתה, את ההשפעה שיש לשגרת השליטה באוכלוסייה אזרחית בשטחי יהודה והשומרון על חיילי צה"ל, שגרה שמפתחת בהם בהדרגה אכזריות. האופי ההדרגתי של התהליך מתואר בבית הראשון:

ללמוד להרוג
זה עניין של תנופה
מתחיל בקטן
ואחר כך זה בא

ותוצאת התהליך, כפי שהיא מוצגת בבית השביעי:

הם לא איש, לא אשה,
הם רק חפץ, רק צל
ללמוד להרוג
זה עניין של הרגל

השיר מציג לא רק את תוצאות התהליך, אלא גם מניעים נפשיים לו:

אנחנו רק קומץ
והם כה רבים
מדינה קטנטנה
אכולת אויבים

אלונה קמחי תיארה את שירהּ: "השיר מדבר על חיילי צה"ל בשטחים, על דברים שהם מתמודדים איתם במסגרת העיסוק הבלתי אפשרי שלהם והמצב הבלתי אפשרי שהמדינה נמצאת בו".[1]

מבקר המוזיקה נעם בן-זאב ניתח את השיר:

בקול נעים ורך, ישיר ואנושי, ובמוזיקה פשוטה: מלודיה סימטרית בארבעה רבעים, בהרמוניה נינוחה ובעיבוד שלא מתקרב לצרימת מחאה רוקיסטית, שר יזהר אשדות את “עניין של הרגל”, בית אחר בית, עם אינטרלוד אחד לקראת הסוף - בדיוק כמו ששיר פופ אמור להישמע. אבל בניגוד לכל שירי הפופ, זה איננו שיר רומנטי; כי הוא לא שר על רגשות עזים, על תשוקה בלתי נשלטת, על גורל ודחפים ותשוקות ולב שבור: לא, הוא שר על הרגל - הרגל של חיילי צה”ל. על שנאה שמתפתחת בקרבם מתוך הרגל, על פחדים שניטעים בהם וגדלים כהרגל, על התעללות והרג מתוך דה־הומניזציה לפלסטינים (“בני הדודים”, בשיר) אליה הם מתרגלים, על הפיכת היומיום שלהם לגיהנום של שיגרה.
זהו שיר על חוסר מודעות נרכש, על אטימות וחירשות שנוצרים באדם כלפי עצמו - ההפך מהאידיאל הרומנטי שמהותו הוא קרבת האדם לעצמו. זהו שיר על הדחקה שמביאה לקהות חושים, לעצמי ולכן גם לזולת, שיר על אובדן השליטה של אדם צעיר על חייו.[2]

הדיון הציבורי בשירעריכה

השיר ספג ביקורת בשל האופן שבו, לפי מבקריו, הוא מאיר את חיילי צה"ל ומצייר אותם באור דֶּמוֹנִי כמכונות הרג וכלא אנושיים. דוגמה לכך היא ביקורתו של איש התקשורת חיים זיסוביץ:

שיר הקובע שכל חיילי צה"ל הם רוצחים קלי-אצבע על ההדק שהתרגלו להרוג נשים וילדים הוא לא פחות מהשמצה גסה. אין פה דיון מנומק, אין פה סיפור מקרה מסוים שבו היה ירי לא מוצדק באזרחים. אין פה טיעון נגד הוראות הפתיחה באש. כל מה שיש פה הוא גידוף זול והשמצה, בלי נימוק ובלי הוכחה[3].

בין המתנגדים לשיר היה גם השר נפתלי בנט יו"ר "הבית היהודי", שמתח ביקורת על אשדות בדף הפייסבוק שלו[4].

יזהר אשדות הגיב לטענות:

זה שיר שמדבר על הפחדים של כל אחד מאיתנו כהורה, כשכל העקרונות שאנחנו גידלנו את הילדים שלנו על פיהם עומדים במבחן לא פשוט כשהם מגיעים לצבא. יש אנשים שאולי מבינים אותו קצת אחרת, וחושבים שהוא נגד חיילים ונגד הצבא. צריך להקשיב לו. אני חושב שזה מאוד ברור שהוא בעד האנשים, בעד הילדים, החיילים, בעד האהבה, בעד שהם יהיו בני אדם. הוא סוג של מראה ותמרור אזהרה[5].

גם אחרים הגנו על תוכנו של השיר. אריאנה מלמד כתבה:

מרגע שבקע לאוויר העולם, השיר הזה מתנגן לנו בבית. בעוד חמש שנים בני הבכור יתגייס לצה"ל, ואני רוצה שהוא יבין ויידע הכל, ואין כמילותיו היפיפיות והעצובות כל כך של "עניין של הרגל" כדי ללמד אותו מהי אנושיות, ואיך אפשר לרמוס אותה ולהפוך אותה לשנאה יוקדת, עיוורת ואלימה[6].

שי גולדן ציין:

קראתי וחזרתי קרוא במילות השיר (אגב, לא המוצלח בשיריו של אשדות) ולא מצאתי שם שום בוז, משטמה או טינה לצה"ל. מצאתי שם קונפליקט, חיבוטי נפש, ייסורים, לבטים וקשיים גדולים. מצאתי גם ביקורת כלפי הקלות שבה האצבע מונחת על ההדק, כלפי ההשחתה שהיא משחיתה את נפש ההורג וכלפי העוול שהיא מעוללת לקורבנות[7].

פסילת השיר לשידור בגלי צה"לעריכה

ב-14 באוקטובר 2012 התארח יזהר אשדות באולפן גלי צה"ל, בתוכנית "מוזיקה היום עם יואב קוטנר". הוא התבקש שלא לבצע את שירו "עניין של הרגל" ונענה לבקשה. במקביל הודיע דובר גלי צה"ל שהשיר נפסל להשמעה ב"גלי צה"ל". מפקד התחנה, ירון דקל, נימק את הפסילה בכך שהשיר "בשל תוכנו של השיר, הבז לחיילי צה"ל, החליט מפקד גל"צ, כי אין מקום בגלי צה"ל לחגוג היום באופן מופגן שיר המגנה ובז לחיילי צה"ל ואת אלו שהקריבו חייהם למען ביטחון המדינה".[5] בתגובה תקף אשדות את ההחלטה ואת "נוסח ההודעה המשתלח והמסית, שאינו עומד בשום כלל של אתיקה עיתונאית, במיוחד כזו המצופה ממנהל גוף שידור מרכזי.[8] גם אלונה קמחי תקפה את ההחלטה.[1]

דובר צה"ל, תא"ל יואב מרדכי, פרסם בדף הפייסבוק שלו דברי תמיכה בדקל, על "שקיבל החלטה לא פופולרית ואמיצה לפסול לשידור שיר שבז לחיילי צה״ל".[9] גם תנועת "ישראל שלי"[10] ואיש התקשורת חיים זיסוביץ[3] תמכו בהחלטתו של דקל.

כותבים אחדים מתחו ביקורת על החלטתו של דקל, ובהם אריאנה מלמד,[6] שי גולדן,[7] ירמי עמיר,[11] יוסי דהאן[12] ואיתמר הנדלמן סמית.[13]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 אמילי גרינצווייג, שיר של יזהר אשדות נפסל לשידור חגיגי בגל"צ, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2012
  2. ^ נעם בן-זאבממה מפחד ירון דקל?, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2012
  3. ^ 3.0 3.1 חיים זיסוביץ, עניין של הרגל לגדף ולהשמיץ, באתר ynet, 1 בנובמבר 2012
  4. ^ ישי קרוב, "הפרצוף של אשדות - לא פרצופה של המדינה", באתר ערוץ 7, 15 באוקטובר 2012
  5. ^ 5.0 5.1 אור ברנע, שיר של אשדות נפסל בגל"צ: "בז לחיילי צה"ל", באתר ynet, 14 באוקטובר 2012
  6. ^ 6.0 6.1 אריאנה מלמד, ללמוד לצנזר - זה עניין של הרגל, באתר ynet, 15 באוקטובר 2012
  7. ^ 7.0 7.1 שי גולדן, החלטה אומללה, באתר nrg‏, 15 באוקטובר 2012
  8. ^ אור ברנע, "יזהר אשדות: "המום מדברי ההסתה של ירון דקל", באתר ynet, 14 באוקטובר 2012
  9. ^ שלמה פיוטרקובסקידובר צה"ל: "החלטה אמיצה", באתר ערוץ 7, 15 באוקטובר 2012
    אבי אליהו, דובר צה"ל נגד יזהר אשדות: "מברך על ההחלטה לפסול את השיר", באתר mako, ‏15 באוקטובר 2012
  10. ^ ערן סויסה, ‏אשדות: "ירון דקל מסית נגדי", באתר ישראל היום, 14 באוקטובר 2012
  11. ^ ירמי עמיר, ירון דקל, עיתונאי קטן שלי, "מגפון", 15 באוקטובר 2012
  12. ^ יוסי דהאן, על מה חלם ירון דקל?, אתר "העוקץ", 15 באוקטובר 2012
  13. ^ איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר אונליין, עניין של הרגל: האם צנזורה בגלי צה"ל באמת מפתיעה אתכם?, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2012