פאן

פאן
Πάν
תרבות	דת יוון העתיקה
אלים מקבילים	Faunus
אב	הרמס
אם	Dryope
בן או בת זוג	אגה
צאצאים	אקיס, Iynx, Iambe, סילנוס, Creaneus, Crotus, Glaucus

ערך זה עוסק באל יווני. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פאן (פירושונים).

במיתולוגיה היוונית, פַּאן (ביוונית: Πάν) הוא אל הרועים ועדריהם ומייצג גם את המוזיקה הפסטורלית והשעשועים. ראו בו האנשה של הטבע, שמצד אחד מושך ומפתה בסגולותיו המרגיעות, אבל עשוי להתחלף בזמן קצר לסוער ומסוכן. בגלגולו המאוחר במיתולוגיה הרומית הוא נקרא בשם פּאונוס.

מקור המילה פאן על פי הגרסה שרווחה עד תחילת המאה ה-20 הוא מהמילה היוונית πᾶς שמשמעותה "הכול", כיום משערים שיש מקור משותף לשמו של האל פאן ולשמו של פושאן (בסנסקריט: पूषन), אחד מאלי השמש האדיאטים הודים.

דמותו של פאן בדרך כלל מוצגת כסוג של דמון, כ"סאטיר" – יצור בעל חצי גוף תחתון של תיש וחצי עליון של אדם עם קרניים וזקן תיש. בימי הביניים שימשה דמות זו לתיאור שדים.

קימות גרסאות רבות לסיפור לידתו של פאן, אחת מהן היא שפאן הוא בנם של האל הרמס ובת התמותה פנלופה, נולד וחי בארקאדיה. לפי מיתוס אחד, כשאמו ילדה אותו וראתה את מראהו המבעית, נחרדה וברחה מיד אחרי שנתנה בו מבט אחד. אביו לא נרתע ממנו ולקחו לאולימפוס לשעשע את האלים בצורתו והתנהגותו המבדחת, אך הוא חזר לארץ. היה חלק מפמליתו של דיוניסוס. הוא נחשב גם אל הפוריות. פאן היה נגן נפלא, המפיק מחלילו נעימות ערבות כשירת הזמיר. הוא היה חי במקומות שוממים, הרים, חורשות ויערות, אך העדיף את ארקאדיה, ארץ מולדתו.

פאן מתואר כרודף נשים גדול מאין כמוהו, שבילה את רוב זמנו ברדיפה אחרי הנימפות. הוא התאהב בנימפה סירינקס אך זו לא רצתה אותו ופנתה לאלים לעזרה. האלים, על מנת להרחיק את פאן מאותה נימפה, הפכו אותה לקנה. פאן, באבלו, חתך את הקנים לחלקים באורכים שונים ויצר מהם חליל הידוע בשם "חליל פאן" ובמספר שפות "סירינקס" או "סירינגה". נימפה אחרת שסירבה לו, היא אכו, נימפת הנחלים והיערות. הוא שיסה בה את כלביו שטרפוה ורק הד קולה נותר. לעומת זאת, את הנימפה פיתיס הרג אל הרוח הצפונית, בוריאס, שהתחרה עם פאן על אהבתה. במקום מותה צמח עץ אורן המקודש לפאן.

המילה פאניקה נובעת מהמילה פאן. יש הסוברים שמקורה מהפחד הפתאומי שחש מי שנתקל באל פאן באזור שומם, או הפחד שעולה משמיעת קולות מוזרים ומעוררי אימה שהיו בני האדם שומעים בלילות, אשר יוחסו לאל פאן. הרועים הקפידו על שקט בשעות הצהריים אחרת היו צפויים לחמת זעמו – מנוסת בהלה בקרב העדרים, אשר היו רצים אל מותם.

טיבריוס, קיסר רומי, חקר פעם שמועה על מותו של פאן. יורד ים בשם תאמוס סיפר שקראו בשמו והודיעו לו ש"פאן הגדול מת". אמנם יועצי הקיסר חוו דעתם שאכן זה קרה, אך יש הטוענים כיום שלמעשה תאמוס טעה בהבנת הדברים. הוא שמע את המקוננים על מות האל תמוז (המת בכל קיץ), שקראו "תמוז פאן הגדול, מת" (תמוז הגדול מכול [=פאן], מת) ואילו הוא הבין: "תאמוס, פאן הגדול מת".

בנחל חרמון – הבניאס, אשר בצפון ארץ ישראל הוקם מקדש רומאי לכבוד האל פאן (ומכאן שמו ההיסטורי – "פאניאס") ועיר מפוארת בעלת מבנים מרשימים. לאחר הכיבוש הערבי שובש שם הנחל ל"בניאס", וזאת משום שבשפה הערבית לא קיים ההגה "פּ".

על שמו נקרא פאן, אחד מירחי שבתאי, וכן כוכב הלכת המינורי 4450 PAN שהתגלה על ידי בני הזוג האסטרונומים יוג'ין וקרוליין שומייקר.^[1]

דמות של איגיפאן נחשבת על ידי חלק מהחוקרים כדמות נפרדת, אך בחלק אחר היא נחשבת לדמות זהה לפאן.

לקריאה נוספת

אהרן שבתאי, המיתולוגיה היוונית, הוצאת מפה
עדית המילטון, מיתולוגיה, הוצאת מסדה
דר' אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה, 2024
Sofia Souli, Greek Mythology- the creation of gods. 1995 editions Michalis Toubis עמ' 56–57

קישורים חיצוניים

איתי בלומנטל, האל פאן ומסיבות העירום שנערכו בגולן לפני 1,900 שנה, באתר ynet, 27 ביוני 2016
פאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פאן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ (4450) Pan In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_4395. ISBN 978-3-540-29925-7.

[1] (4450) Pan In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_4395. ISBN 978-3-540-29925-7.

[1]