סוסיתא (אתר ארכאולוגי)

אתר ארכיאולוגי, ישראל

סוסיתא הוא אתר ארכאולוגי הנמצא על גבעה במורדות רמת הגולן, כשני קילומטרים מזרחית לכנרת. במקום שכנה העיר סוסיתא, אשר הוקמה על כל שטח רמת ההר, ונוסדה כעיר מדינה (פוליס) במחצית הראשונה של המאה ה-2 לפנה"ס בידי הממלכה הסלאוקית. ההר מוקף מצוקים מכל עבריו ומחובר באוכף במזרחו למורדות המערביים של רמת הגולן. רומו המרבי 144 מטר מעל פני הים. לעיר היו שני מעגנים בכנרת. הקדום והראשי מבין המעגנים נבנה בין קיבוץ עין גב וכפר הנופש עין־גב של ימינו. שרידי שוברי הגלים של המעגן נחשפים מעת לעת כאשר מפלס הכנרת נמוך במיוחד. העיר השתייכה לדקאפוליס (עשר הערים) שהיו קשורות יותר בתרבותן ליוון ולרומי מאשר לאוכלוסייה השמית בסביבתן.

סוסיתא (יישוב לשעבר)
Ἵππος
תצלום אוויר של סוסיתא, 28 באפריל 2017
תצלום אוויר של סוסיתא, 28 באפריל 2017
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך ייסוד המאה ה־2 לפנה"ס
על שם סוס הבית עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבת נטישה חורבן העיר ברעידת אדמה
תאריך נטישה 749
קואורדינטות 32°46′44″N 35°39′34″E / 32.77888889°N 35.65944444°E / 32.77888889; 35.65944444 
אזור זמן UTC +2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים האתר על שלט במקום
משמאל הקתדרלה ומימין לה מבנה הטבלה גדול
תוכנית של האתר הארכאולוגי סוסיתא כפי ששורטטה על ידי גוטליב שומאכר ב־1885
תצלום אוויר ממזרח של ההר המשקיף על קיבוץ עין גב והכנרת, מאי 2017
אנדרטה לזכר מפקד מוצב סוסיתא, סגן רמי זית, שנפל במקום ביום העצמאות 1967
עמודים בבזיליקה
עטלפים מגיחים ממעבר תת־קרקעי באתר
שרידים בסוסיתא
תצפית מסוסיתא לעבר קרן עין גב וצפון הכנרת
הדקומנוס מקסימוס, רחובה הראשי של העיר
מסיכת האל פאן נמצאה בסוסיתא. המסכה בתום הניקוי המכני. שלב ראשון של תהליך השימור שנעשה בידי ד"ר אלכסנדר ירמולין, מנהל מעבדת השימור במכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, באוניברסיטת חיפה[1].
פנים על ההר לכיוון צפון, התגלה על ידי אייל אסף בזמן צילום אווירי

מקור השם סוסיתא בארמית (סוסה) הוא תרגום שמה היווני של העיר – היפוס (יוונית: Ἵππος). סברה אחת היא, כי מקור שמה של העיר שאוב מצורת ההר שיש ומשווים לו חלקי צוואר וראש של סוס. שמה הערבי של העיר הוא קלעת אל־חצן (قلعة الحصن) – מצודת הסוס. סברה נוספת לגבי מקור השם היא שקבוצת חיילים ממעמד הפרשים היו מייסדיה של העיר ומכאן שמה.

היסטוריה עריכה

התקופה הכלקוליתית עריכה

במהלך החפירות נתגלו שרידים בכל שטח רמת ההר כמעט השייכים לתקופה הכלקוליתית התיכונה ואולי אף מעט קודם לכן. השרידים כולם נתגלו בשכבה האדמה המכסה ישירות את סלע הבזלת של ההר.

התקופה ההלניסטית עריכה

העיר נוסדה ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה ה־2 לפני הספירה בידי הממלכה הסלאוקית. לא מן הנמנע כי במקום היה מוצב צבאי מצרי־תלמי עד שנת 200 לפנה"ס, ולאחר קרב פניון, כאשר כל המרחב הארץ־ישראלי עבר לשליטת הממלכה הסלאוקית שבסיסה בסוריה, הוחזק על ההר מוצב סלאוקי עד הפיכתו לעיר כ-50 שנה לאחר מכן. זאת ניתן ללמוד משמה היווני הרשמי של העיר – אנטיוכיה של היפוס (ביוונית: Ἀντιόχεια τοῦ Ἵππου). השם "אנטיוכיה" מופיע על המטבעות המאוחרים של העיר, והיא ככל הנראה קיבלה אותו בימיו של אנטיוכוס אפיפנס[2].

כעיר מדינה (פוליס), שלטה סוסיתא לא רק על העיר בין החומות אלא גם על שטחים נרחבים במזרח הכנרת ובעיקר ברמת הגולן. כבכל פוליס היו בעיר מקדשים, שווקים פתוחים וסגורים, תיאטרון, רחוב עמודים, בתי מרחץ, ביצורים ומבנים ציבוריים נוספים. גודל אוכלוסיית העיר הוגבל באספקת המים אליה, שהתבססה על איסוף מי גשמים בבורות מים במהלך החורף ואמות מים קטנות מחרס מעין פיק ועין חרוב.

בתקופת החשמונאים, בשנים 80–83 לפנה"ס, ויש הטוענים כי כבר בשנת 101 לפנה"ס[דרוש מקור], נכבשה העיר בידי אלכסנדר ינאי, ועל פי ההיסטוריון יוספוס פלביוס אולצו אנשי העיר להתגייר ועברו ברית מילה.

התקופה הרומית עריכה

בשנת 63 לפנה"ס כבש המצביא הרומי פומפיוס את אזור סוריה ויהודה ובכך סיים את שלטון בית חשמונאי. סוסיתא נודעה בתקופה זו כאחת מהדקאפוליס (עשר הערים), עשר ערים יווניות באזור סוריה, ישראל ובעיקר ירדן של היום, שהתאפיינו בתרבותן ההלניסטית־רומית. בתקופה זו נהנתה סוסיתא מאוטונומיה יחסית, ואף הטביעה מטבעות מקומיים עם הטבעה של סוס לכבוד שם העיר.

סוסיתא הועברה על ידי הרומאים להורדוס בשנת 37 לפנה"ס, ולאחר מותו בשנת 4 לפנה"ס הועברה לפרובינקיה של סוריה. על פי יוספוס פלביוס הייתה סוסיתא עיר פגנית ונחשבה ליריבתה המושבעת של העיר היהודית טבריה שהוקמה בערך באותה תקופה (שנות ה־20 של המאה ה-1 לספירה). בעיר התגורר מיעוט יהודי ויוספוס פלביוס מספר שבתקופת המרד הגדול, רצחו תושבי העיר את תושביה היהודים וכן ידוע שיהודים מהעיר השתתפו בתקיפת העיר מגדל.

לאחר הכנעת היהודים במרד בר כוכבא בשנת 135 והפיכת יהודה לפרובינקיה פלשתינה, המשיכה פריחתה של העיר. סוסיתא תוכננה כעיר רומית אופיינית; רחובה הראשי, הדקומנוס מקסימוס, חוצה אותה מלוא אורכה ממזרח למערב ועמו מצטלבים רחובות קטנים בזווית ישרה - קרדינס. הרחוב הראשי היה רחוב עמודים, בדומה למרבית ערי המזרח הרומי. עמודי בזלת הכתירו משני צדיו, כאשר הכיכר העירונית (הפורום) במרכז העיר, עוטרה בעמודי גרניט שיובאו ממצרים. העיר הוקפה בחומות ובדרומה נבנה בסטיון (מערך הגנה מעובה עבור מכונות השיגור של המגינים), אך הביצורים חדלו לתפקד כבר במאה ה-2 לספירה כחלק מ"השלום הרומאי" ולאחר דיכוי המרד בגליל. מפעל הבנייה המרכזי במאה ה-1 לספירה היה בניית שתי אמות מים מקבילות שהובילו מים לעיר באורך כולל של כ-24 ק"מ, מאזור המפל השחור שבנחל אל על ברמת הגולן עד העיר.

מחוץ לחומותיה של העיר נבנה במאה ה2 לספירה מתחם פולחני בחלקו הצפוני-מערבי של האוכף. המתחם כלל שער מבוא מפואר שהתנשא לגובה של כשישה וחצי מטרים, בית מרחץ ציבורי באורך של כ-70 מטרים ותיאטרון רומי, שרק מקצתו נחשף עד כה.

התקופה הביזנטית עריכה

עם החלוקה מחדש של הקיסר דיוקלטיאנוס בתקופה הביזנטית הפכה העיר חלק מפרובינקיה פלשתינה סקונדה שכללה את הגליל ורמת הגולן. עם הפיכת הנצרות לדת הרשמית של הקיסרות הפכה הפרובינקיה למוקד בניית כנסיות ומנזרים והחלו עולי רגל להגיע לאזור.

אין עדויות על נוצרים בעיר לפני שנת 300 לספירה ומצבה פגאני שנתגלתה ליד חומות העיר (אדם בשם הרמס) מעידה על הופעה מאוחרת של הנצרות בעיר, אם כי בשנת 359 לספירה הפכה העיר למקום מושבו של הבישוף (יש עדות על בישוף בשם 'שמעון מסוסיתא' בכתבים הנוצריים) ויש עדות לפחות ל־7 כנסיות שהתקיימו בעיר בתקופה הביזנטית. ברעידת האדמה ב־363 לספירה חרבה העיר וחלפו כעשרים שנה עד שנבנתה מחדש[3].

עם שקיעתה הכללית של האימפריה הביזנטית במאה ה־6 לספירה, התחילה גם שקיעתה של סוסיתא.

אזכורים בתלמוד של סוסיתא וסביבתה עריכה

בתלמוד הירושלמי[4] נזכרת סוסיתא כעיר הפטורה מתרומות ומעשרות בשל היותה עיר נוכרית, והמשויכת לחבל ארץ המוזכר בשופטים, י"א, ג' בשם "ארץ טוב" (המחוז אליו ברח יפתח הגלעדי מפני אחיו). בנוסף, נזכרת סוסיתא כעיר של גויים ועבודה זרה: ”שנַים שיצאו מעיר אחת שרובה גוים כגון הדא סוסיתא, אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל ואחד אין אדם מכירו – חבירו מכירו, מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו?”[5]. סוסיתא גם מוזכרת בדברים "ר' אימי מל על פי נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה"[6]. הדברים הוסברו על ידיהרב שמואל אריאל בכך שבטבריה השמש כבר לא נראית זמן רב לפני השקיעה בגלל ישיבתה בצל ההר, ועל כן את הקביעה שילד נולד ביום ולא בלילה נעשתה על פי עדות של הנשים שהיו בלידה וראו את אור השמש על סוסיתא[7].

הן בתוספתא[8], הן בתלמוד הירושלמי[9] והן בפסיפס כתובת רחוב[10] נזכרות "העיירות האסורות" ב"תחום סוסיתה". הכוונה לעיירות, שבשל ריבוי תושביהן היהודים באותה עת, חויבו בקיום המצוות התלויות בארץ, למרות היותה של סוסיתה עיר נכרית.

בין עיירות אלה נמנות במקורות האמורים העיירות הבאות: נוב (שמה השתמר בשם "נאב", נוב של ימינו), חספייה (שמה השתמר בשם "ח'ספין", חיספין של ימינו), כפר יחרוב (שמו השתמר בשם "כפר חרב", כפר חרוב של ימינו), כפר צמח (ייתכן צמח של ימינו, שהשתמר בשם "סמח'"), עינוש (לפי הסברה שימור השם – "עין עוואניש" שלמרגלות מצפה אופיר[11]), וכן עיון (ככל הנראה "ח'רבת עיון" שמעל חמת גדר[11]).

התקופה האיסלמית הקדומה עריכה

בית אומיה פלשו לפלשתינה במאה ה־7, והשלימו את כיבושה בשנת 641. השליטים הערביים התירו לתושבי סוסיתא הנוצריים להמשיך ולדבוק בנצרות, אך העיר המשיכה להידרדר. בחודש ינואר של שנת 749, בעקבות רעידת אדמה שהרסה את העיר, היא ניטשה ולא יושבה מחדש.

התקופה הישראלית עריכה

במלחמת העצמאות פלש הצבא הסורי למדינת ישראל ובין היתר השתלט על פסגת הסוסיתא ממנו חלש בתצפית ואש על עין גב המנותקת, למעט קשר ימי, למרגלותיו ודרום מזרח הכנרת. בלילה שבין ה־17 וה־18 ביולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים, נכבש המקום על ידי מחלקת לוחמים, חברי קיבוץ עין גב ותושבי עמק הירדן, אשר יצאו מעין גב[12]. במקום הוקמה עמדה קדמית של צה"ל שניצלה את המבנה הטופוגרפי השולט של סוסיתא. עמדה קדמית זו שימשה את צה"ל עד מלחמת ששת הימים. במלחמה עצמה אייש את הפסגה גדוד מרגמות כבדות 120 מ"מ 336 שב-10 ביוני סייע באש ארטילרית לחטיבה 80 המוסקת בכיבוש דרום מזרח רמת הגולן. בתחילת שנות ה־50 נסללה למקום דרך ג'יפים והוקם במקום רכבל, לצורך העברת אספקה לחיילים[13]. עד היום עדיין ניתן לראות בחלקה הצפוני-מערבי של העיר את הרכבל שנבנה על ידי סא"ל דוד לסקוב. כמו כן יש על ההר גם שרידים רבים של תעלות קשר ועמדות ירי שהיו חלק מהמוצב של צה"ל במקום. ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, ה' אייר תשכ"ז, נהרג מפקד המוצב סגן רמי זית. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.

בשנת 1956 סללה מע"צ כביש גישה להר עבור תיירים[14].

חפירות ארכאולוגיות עריכה

 
פסל ראש גבר עשוי בזלת. נמצא בתוך קבר בסוסיתא. מתוארך למאות ה־3 ועד ה־5 לספירה. מוצג בתערוכה על חפירות סוסיתא במוזיאון הכט בחיפה.

המחקר הארכאולוגי בסוסיתא נערך במסגרת סקריו של החוקר־מהנדס הרכבות הגרמני גוטליב שומאכר בשנת 1885. בתקופה זו ולאחריה זוהה האתר בטעות עם גמלא העתיקה. מנדל נון, חבר קיבוץ עין־גב, היה בין הראשונים לסקור את סביבת הר סוסיתא ובעיקר חקר את המעגנים הקדומים שלשפת הכנרת. החפירות הראשונות באתר נערכו במסגרת חפירות הצלה של אגף העתיקות בין השנים 1950–1954 עת הוקם על ההר מוצב קדמי של צה"ל אל מול הגבול הסורי, שחייליו חפרו לשם ביצורים ואיסוף עתיקות[15]. החפירות נערכו בידי הארכאולוגים הישראלים: רות עמירן[16], מיכאל אבי־יונה, עמנואל דמתי וקלר אפשטין. עיקר הממצא מחפירות אלה כלל כנסייה ביזנטית, שכונתה הקתדרלה של סוסיתא, שכן הייתה ככל הנראה מקום מושבו של האפיסקופוס. כן נחשפו אזור שער העיר המזרחי וחלקים מהדקומנוס מקסימוס[17].

החפירות בסוסיתא חודשו בשנת 2000 בראשות הארכאולוגים ארתור סג"ל ומיכאל איזנברג מטעם המכון לארכאולוגיה ע"ש זינמן, אוניברסיטת חיפה והן כללו גם משלחות חפירה מחוץ לישראל. האחת, מטעם האקדמיה הפולנית למדעים, וורשה שפעלה בין השנים 2000–2009 ומשלחת נוספת מטעם אוניברסיטת קונקורדיה מסיינט פול מינסוטה, ארצות הברית. ב 2012 נפתחה העונה השלוש־עשרה והחלה סדרה חדשה של עונות חפירה בראשותו של ד"ר מיכאל איזנברג, אליו לניהול המשלחת הצטרפה ד"ר ארלטה קובלבסקה בשנת 2016.

במהלך תריסר העונות הראשונות נחפר בעיקר המרכז העירוני של סוסיתא ונחשפו בין היתר מכלולי הבנייה הבאים: הפורום של העיר, חלקו המערבי של הדקומנוס מקסימוס החוצה העיר, המקדש לקיסרי רומי (קליבה), הטמנוס (מתחם הלניסטי מקודש), שער העיר המזרחי מהתקופה הרומית, בסטיון על המצוק הדרומי, אודיאון (תיאטרון קטן) רומי, בסיליקה מן התקופה הרומית, מערך ביצורים מן התקופה הרומית, שלוש כנסיות ביזנטיות ובית המרחץ הדרומי. במקביל לסקרים הנערכים באזור סוסיתא נערכת חפירה מצומצמת במצודת טל, הממוקמת כ־350 מטרים דרום־מערבית לאוכף סוסיתא.

בשנים האחרונות מתמקדת משלחת חפירות סוסיתא בחשיפת רחובות העיר, 'הכנסייה השרופה' במערב העיר, במתחם הפולחני באוכף הכולל שער מבוא מפואר, בית מרחץ ציבורי ותיאטרון רומי, ובבית קברות האוכף. בזה האחרון נחשפו שני מבני קבר מפוארים: מאוזוליאום האריה ומאוזוליאום הפרחים וכן סרקופגים וסדרת מסדי קבורה ייחודית לעולם הרומי.

בינואר 2017 פורסם כי באתר התגלה תיאטרון רומי מהמאה השנייה לספירה. חפירת שרידי התיאטרון היא בתחילתה[18].

לקריאה נוספת עריכה

  • M. Eisenberg, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume II, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2018
  • A. Segal, M. Eisenberg, J. Młynarczyk, M. Burdajewicz, M. Schuler, Hippos (Sussita) of the Decapolis: The First Twelve Seasons of Excavations (2000-2011), Volume I, The Zinman Institute of Archaeology, University of Haifa, Haifa 2014
  • גוטליב שומכר, הגולן: סקר, תיאור ומיפוי, ירושלים: הוצאת אריאל, 1998, עמ' 135
  • ארתור סג"ל, ואחרים, סוסיתא – עונת החפירות החמישית (ספטמבר-אוקטובר 2004) וסיכום חמש עונות החפירה (2004-2000), חיפה 2004
  • ארתור סג"ל ואחרים, סוסיתא – דוחות עונות חפירה: עונת החפירות השישית (יולי 2005), חיפה 2005, השביעית (יולי 2006), חיפה 2006, השמינית, (יולי 2007), חיפה 2007, התשיעית, (יולי 2008), חיפה 2008
  • מיכאל איזנברג, ארכיטקטורה צבאית במרחב הדקפוליס ובצפון ארץ־ישראל בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, עבודת דוקטור, אוניברסיטת חיפה, חיפה 2008
  • מנחם מרקוס, מדריך ישראל החדש, כרך 2: החרמון והגולן, ירושלים: הוצאת כתר, עמ' 183
  • מ' גפן וג' גל (עורכים), ספר הכנרת, 1992, עמ' 200–207
  • חיים בן דוד, מפעל המים של סוסיתא, אמות מים קדומות בארץ ישראל – קובץ מאמרים, בעריכת דוד עמית, יזהר הירשפלד ויוסף פטריך, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 1989, עמ' 133–140

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סוסיתא בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מסכת אל יווני בת 2,000 שנה נמצאה בצפון
  2. ^ מנחם שטרן, ההיסטוריה של ארץ ישראל, כרך 3, חלק א: ארץ ישראל בתקופה ההלניסטית, עמ' 88
  3. ^ אוניברסיטת חיפה, ‏שלד אישה שנלכדה ברעידת אדמה ועליו תליון זהב בצורת יונה, באתר "הידען", ‏30 בספטמבר 2014
  4. ^ מסכת שביעית, פרק ו', הלכה א'
  5. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ב', הלכה ד'
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב', הלכה א'
  7. ^ דוגמה יפה על חשיבות הכרת הריאליה לשם הבנת המקורות – הרב שמואל אריאל, אתר מטמוני ארץ, 15 בפברואר 2015
  8. ^ תוספתא במסכת שביעית, פ"ד, י'
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת דמאי, פרק ב', הלכה א'
  10. ^ כתובת רחוב, שורות 9-10.
  11. ^ 1 2 Hartal -History from Land of Ituraen מאמר בעמ' 345.
  12. ^ עוד הבוקר נמשכו הקרבות, מעריב, 19 ביולי 1948
  13. ^ יהודה נחשוני, ליד הגבול הסורי, שערים, 14 במאי 1952
  14. ^ כביש לסוסיתא, שערים, 26 באפריל 1956
  15. ^ בעין גב וסוסיתא שמעבר לכנרת, הארץ, 8 באוקטובר 1948
  16. ^ מפעולות מחלקת העתיקות, סוסיתא, הצופה, 18 באוקטובר 1951
  17. ^ שרידי העיר סוסיתא מתקופת הבית השני, הצופה, 16 בנובמבר 1952
  18. ^ איתי בלומנטל, התגלה תיאטרון רומי בסוסיתא שברמת הגולן, באתר ynet, 10 בינואר 2017