פוינולוס
פוינולוס (בלטינית: Poenulus; נקרא גם הקרתחדשתי הקטן, הקרתגני הקטן או הפּוּני הקטן; בעברית מוכר גם בצורה פינולוס[2][3]), הוא מחזה קומי לטיני לתיאטרון רומי קדום מאת טיטוס מאקיוס פלאוטוס, שנכתב כנראה בין השנים 195 ל־189 לפנה"ס.[4] המחזה משך את תשומת הלב הבלשנית השמית משום שהוא מכיל טקסט בפיניקית קרתחדשתית (פונית), שנאמרת על ידי הדמות חנא (Hanno) במערכה החמישית.[2][5] המחזה מציג את הדמות הקרתחדשתית חנא באופן סימפתי מעניין, בהתחשב באבדות הקשות שספגו הרומאים מספר שנים קודם לכן במלחמה הפונית השנייה.[6]
| כתיבה | טיטוס מאקיוס פלאוטוס |
|---|---|
| דמויות |
אגורסטוקלס |
| מקום ההתרחשות | רומא, קרתחדשת |
| תקופת ההתרחשות | המאה השנייה או השלישית לפנה"ס |
| סוגה |
fabula palliata, קומדיה  |
| מספר מערכות | 5 |
| שפה | לטינית, פיניקית |
  | |
פלאוטוס כתב במבוא שמחזה יווני בשם "הקרתחדשתי" (רו') (ביוונית (משוחזר): Καρχηδόνιος), שמחברו לא ידוע (היו שהציעו את מנאנדרוס), ויש הסוברים שפלאוטוס צירף בעבודתו שני מחזות שונים.[2]
עלילה עריכה
אגורסטוקלס מאוהב באישה בשם אדלפאסיום, שהיא שפחה השייכת לסרסור ליקוס. אגורסטוקלס, אדלפסיום ואחותה אנטרסטילוס נחטפו בילדותם מקרתחדשת. אגורסטוקלס נרכש כבן מאומץ, בעוד הבנות נמכרו כשפחות כדי להפוך לזונות.
מילפיו, עבדו של אגורסטוקלס, מנסה לעזור לאדונו להשיג את אדלפאסיום. תוכניתם היא להערים על ליקוס ולהכניס אותו לצרות משפטיות. קוליביסקוס, הפקיד המשפטי של אגורסטוקלס, מתחפש לזר ועובר לגור בבית ליקוס. לאחר מכן, אגורסטוקלס וכמה עדים מאשימים את ליקוס בכך שהוא נותן מחסה לעבד שלו. בסופו של דבר, חנא מגיע מקרתחדשת, ועד מהרה מתגלה שהוא בן דודם של הוריו המתים של אגורסטוקלס, וכן אביהן של שתי הבנות. בסופו של דבר, הבנות נלקחות מליקוס, שנענש, והסיפור מסתיים במפגש משפחתי משמח. חנא נותן לאגורסטוקלס את ברכתו לשאת את בתו.[7]
הטקסט הפוּני עריכה
המערכה החמישית של המחזה נפתחת במונולוג של חנא, המובא בפיניקית מאוחרת (בשלב המכונה "פּוּני") באותיות לטיניות,[8] ובתרגום הטקסט ללטינית.[9] חוקרים זיהו בטקסט הפיניקי משפטים שלמים וכן מילים כגון:[10][3]
| המקור הפיניקי (באותיות לטיניות) | התרגום הלטיני | משמעות התרגום הלטיני | תעתיק הפיניקית לעברית | תרגום לעברית מודרנית |
|---|---|---|---|---|
| Yth alonim ualonuth sicorathi symacom syth | deos deasque veneror, qui hanc urbem colunt | אני מפציר באלים ובאלות המוקירים את העיר הזאת | את אלנים ואלנות סכרתי שמקום זאת | אני מזכיר את האלים והאלות של מקום זה |
| ys sidobrim chi fel yth chyl is chon chen liful | eum fecisse aiunt, sibi quod faciundum fuit. | הם אומרים שהוא עשה מה שהיה לו הכרחי לעשות | יש שדוברים כי פעל את כל אש כָּן כֵּן לפעול | יש שאומרים שהוא עשה את כל אשר היה כן לפעול |
| byn ui | mei fratris filium | בן אחי | בן חוי | בן־אחי |
| iusim | qui hinc egrediuntur foras | אלה שיוצאים מכאן | יוצאים | יוצאים |
גם בחלקים אחרים במחזה מפוזרים מילים וביטויים פיניקיים. לאחר שחנא מופיע לראשונה, מילפיו מציע לאגורסטוקלס לפנות אליו ב"פונית". חנא אומר Avo, כלומר "חֲווֹ"[א], ומילפיו עונה לו Salutat. חנא אומר Donni, כלומר "אדוני", ומילפיו לא מבין וחושב שחנא אומר Doni (מתנה בלטינית) ואומר לאגורסטוקלס "הוא רוצה לתת לך מתנה, אינני יודע מה." משחק המילים הקומי מראה שבעת כתיבת המחזה, בתחילת המאה ה־2 לפנה"ס, היו בקהל הרומי מספיק מביני פיניקית כדי להפוך את הבדיחה לאפקטיבית.[10]
לקריאה נוספת עריכה
- גד בן-עמי צרפתי, ביקורת – הקטעים הפוניים שב"פינולוס", לשוננו לג, 1968, עמ' 48–59
- יחזקאל קוטשר, כנענית – עברית – פניקית – ארמית – לשון חז"ל – פונית, לשוננו לג, 1969, עמ' 83–110
- Ferri, R. (2014). "The Reception of Plautus in Antiquity," pp. 767–81 in: Fontaine and Scafuro (2014), The Oxford Handbook of Roman Comedy. Oxford.
קישורים חיצוניים עריכה
- Poenulus (טקסט מלא בלטינית) באתר "הספרייה הלטינית"
- Poenulus (טקסט מלא בלטינית) בפרויקט פרסאוס
- Poenulus (תרגום לאנגלית) בפרויקט פרסאוס
הערות שוליים עריכה
- ^ בלטינית Giddenis או Giddeneme, ראו: נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפיניקיות, דביר, 1942, עמ' 272
- ^ 1 2 3 גד בן-עמי צרפתי, ביקורת – הקטעים הפוניים שב"פינולוס", לשוננו לג, 1968, עמ' 48
- ^ 1 2 שלמה יזרעאל, את = אל בעברית המקראית, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום ג, 1978, עמ' 207
- ^ Gregor Maurach, Der Poenulus des Plautus (Carl Winter, 1988; ISBN 3533038939), p. 33.
- ^ Sznycer, Maurice (1967). Les passages puniques en transcription latine dans le Poenulus de Plaute. Paris: Librairie C. Klincksieck.
- ^ George Fredric Franko, The Characterization of Hanno in Plautus' Poenulus, The American Journal of Philology 117, 1996, עמ' 425–452
- ^ Cf., H. J. Rose, A Handbook of Latin Literature (London: Methuen 1936; 3d ed. 1954, reprint Dutton 1960) at 51-52.
- ^ שורות 930–949: Yth alonim ualonuth sicorathi symacom syth
chy mlachthi in ythmum ysthyalm ych-ibarcu mysehi
li pho caneth yth bynuthi uad edin byn ui
bymarob syllohom alonim ubymysyrthohom
byth limmoth ynnocho thuulech-antidamas chon
ys sidobrim chi fel yth chyl is chon chen liful
yth binim ys dybur ch-innocho-tnu agorastocles
yth emanethi hy chirs aelichot sithi nasot
bynu yid ch-illuch ily gubulim lasibithim
bodi aly thera ynnynu yslym min cho-th iusim
Ythalonimualoniuthsicorathiisthymhimihymacomsyth
combaepumamitalmetlotiambeat
iulecantheconaalonimbalumbar dechor
bats... hunesobinesubicsillimbalim
esseantidamossonalemuedubertefet
donobun.huneccilthumucommucroluful
altanimauosduberithemhuarcharistolem
sittesedanecnasotersahelicot
alemusdubertimurmucopsuistiti
aoccaaneclictorbodesiussilimlimmimcolus - ^ שורות 950–960: deos deasque veneror, qui hanc urbem colunt,
ut quod de mea re huc veni rite venerim,
measque hic ut gnatas et mei fratris filium
reperire me siritis, di vostram fidem.
[quae mihi surruptae sunt et fratris filium.]
sed hic mihi antehac hospes Antidamas fuit;
eum fecisse aiunt, sibi quod faciundum fuit.
eius filium esse hic praedicant Agorastoclem:
ad eum hospitalem hanc tesseram mecum fero;
is in hisce habitare monstratust regionibus.
hos percontabor qui hinc egrediuntur foras. - ^ 1 2 Cyrus H. Gordon, Northwest Semitic Texts in Latin and Greek Letters, Journal of the American Oriental Society 88, 1968, עמ' 285–289 doi: 10.2307/597203