פול קרוגר
סטפנוס יוהנס פאולוס קרוגר (בהולנדית ובאפריקאנס: Stephanus Johannes Paulus Kruger; 10 באוקטובר 1825 – 14 ביולי 1904) היה מדינאי בורי, אשר כיהן כנשיא הרפובליקה הדרום אפריקאית קרוב לעשרים שנה, בין השנים 1881 ו-1900. קרוגר, המכונה "הדוד פאול" (Oom Paul), היה כנראה הדמות האפריקאנרית המוכרת ביותר במאה ה-19, ועל כן בעיני רבים הוא נחשב אז להאנשה הלאומית של העם האפריקאנרי. לפרסום בינלאומי הוא זכה בעיקר הודות לעמידתו העיקשת מול האימפריה הבריטית במהלך מלחמות הבורים. עד היום הוא נשאר דמות שנויה במחלוקת; בעוד הוא זוכה להערצה רבה מצד אלו הרואים בו גיבור לאומי טרגי, אחרים מבקרים אותו בשל היותו, לתפיסתם, נקי מפרגמטיות ונכונות להתפשר, באופן שדרדר לבסוף את דרום אפריקה למלחמה קשה ועקובה מדם.
 | |||||||
| פול קרוגר | |||||||
| לידה |
10 באוקטובר 1825 בילהוק, מושבת הכף | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 ביולי 1904 (בגיל 78) וו, שווייץ | ||||||
| שם מלא | סטפנוס יוהאנס פאולוס קרוגר | ||||||
| מדינה |
 הרפובליקה הדרום אפריקאית | ||||||
| מקום קבורה | שדה הגיבורים, פרטוריה | ||||||
| בן או בת זוג |
Gezina Suzanna Frederika du Plessis  | ||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
קרוגר נולד בכפר קטן בשוליה המזרחיים של מושבת הכף הבריטית, למשפחת חקלאים אפריקאנרים. בילדותו נדד יחד עם משפחתו מזרחה במסגרת הטרק הגדול. כבר בגיל צעיר בלט בכישרונותיו, וזכה להיות בן טיפוחיו של אנדריאס פרטוריוס, אחד ממנהיגי הטרק הגדול. בשנותיה הראשונות של הרפובליקה הדרום אפריקאית, המדינה העיקרית שהקימו האפריקאנרים, היה קרוגר איש צבא ובמסגרת זאת שימש כמפקד כוחות קומנדו של צבא הרפובליקה. בשנת 1863 התמנה למפקד הצבא, תפקיד בו כיהן כעשר שנים. בשנת 1877 הצטרף לראשונה להנהגה הפוליטית של הרפובליקה הדרום אפריקאית, עת החל לשמש כסגנו של הנשיא תומאס בורחס. היה זה חודשים ספורים בלבד לפני הכיבוש הבריטי הראשון של הרפובליקה, אשר החל באותה השנה. בשלוש השנים הבאות הוביל משלחות דיפלומטיות ללונדון, על מנת לשאת ולתת עם בריטניה על חידוש עצמאות מדינתו. לבסוף, חזר לדרום אפריקה והשתתף בהנהגת מלחמת הבורים הראשונה (1880–1881), בה ניצחו האפריקאנרים את בריטניה וזכו בריבונותם מחדש.
לאחר המלחמה שלט כשלוש שנים במדינה במשותף עם מרטינוס פרטוריוס ופיט ג'וברט כטריומווירט. לאחר מכן, במערכת הבחירות של שנת 1883, הראשונה מאז תום המלחמה, הביס את פיט ג'וברט ברוב גדול והחל לכהן כנשיא באופן בלעדי. כנשיא היה קרוגר נערץ בדרך כלל על ידי עמו והוביל מדיניות אשר נחשבה לאנטי-בריטית. לבסוף, באוקטובר 1899, היחסים בין הרפובליקה לבריטניה הידרדרו לידי מלחמה כוללת, עם פריצתה של מלחמת הבורים השנייה. במהלך המלחמה, אז היה כבר בשנות השבעים לחייו, ניהל את המערכה ממושבו בפרטוריה. לאחר שהכוחות הבריטיים כבשו את רוב שטחי הרפובליקה, נמלט קרוגר בשנת 1900 למפוטו הפורטוגזית, שם עלה על אוניית מלחמה הולנדית אשר לקחה אותו לאירופה, בה קיווה כי יוכל לגייס תמיכה בינלאומית למאמציו נגד הבריטים. ניסיונות אלו כשלו, ובמאי 1902 נכנעה הרפובליקה הדרום אפריקאית וסופחה לבריטניה באופן סופי. את שארית ימיו העביר קרוגר בגלות, בכפר קטן לחופי אגם ז'נבה שבשווייץ.
ב-14 ביולי 1904 נפטר קרוגר, בן 78. ארונו הועבר ברשות הבריטים לפרטוריה, שם נקבר בהלוויה ממלכתית רבת-משתתפים. לזכרו נקרא הפארק הלאומי קרוגר, הפארק הלאומי הגדול בדרום אפריקה, ותת-מין של אריה המצוי באזור זה – אריה קרוגר. גם הקרוגרראנד, מטבע זהב דרום אפריקני, הנפוץ ביותר בעולם, קרוי על שמו.
ראשית חייו
עריכהמשפחתו וילדותו המוקדמת
עריכה.jpg)
פול קרוגר נולד ב-10 באוקטובר 1825 בבילהוק (Bulhoek)[1] שבפרובינציית הכף המזרחי בדרום אפריקה המודרנית. באותה התקופה היה בילהוק כפר חקלאי קטן אשר שכן בשוליה המזרחיים של מושבת הכף – מושבה שהקימה האימפריה הבריטית בדרום אפריקה כשני עשורים קודם לכן. משפחתו של קרוגר נמנתה על קבוצת האפריקאנרים, האוכלוסייה הוותיקה של מושבת הכף, אשר הגיעה למושבה מאירופה בימי השלטון ההולנדי. שורשי משפחתו של אביו של פול קרוגר, קספר יאן הנדריק קרוגר, נטועים ככל הנראה בגרמניה. בדרום אפריקה מתגוררים אבות משפחתו של אביו של קרוגר לפחות משנת 1713, אז יאקוב קרוגר, ברלינאי צעיר אשר שירת כחייל של חברת הודו המזרחית ההולנדית, הוצב בארץ הכף עליה חלשה החברה. בדומה למשפחתו של אביו של פול קרוגר, גם קורותיה של משפחת אמו, אליסה קרוגר לבית סטיין, נטועים עמוק בדרום אפריקה. אבות אבותיה התגוררו במושבת הכף לפחות משנת 1668, לשם הם הגיעו מהולנד.[2][3] משפחת אמו של פול קרוגר נחשבה למיוחסת ואמידה בחברה האפריקאנרית במושבת הכף. כך לדוגמה דוד מדרגה שלישית של פול קרוגר, איש משפחת אמו, שימש כנשיא הרפובליקה של סוולנדאם (Republiek van Swellendam) – ניסיון למרד אפריקאנרי כנגד השלטונות ההולנדים אשר פרץ בשנת 1795. הדמות המוכרת ביותר ממשפחת סטיין יהיה לימים מרטינוס סטיין, נשיא מדינת אורנג' החופשית בשנים 1896–1902.[4]
סבו של קרוגר, אביה של אמו, התיישב בבילהוק בשנת 1809, שם הקים חווה חקלאית משפחתית. במקום העבירה אמו של קרוגר את רוב ימי ילדותה, ובקרבת מקום היא גם נישאה בשנת 1820 לאביו של פול קרוגר, קספר יאן הנדריק קרוגר. בעוד בחתונתה הייתה אמו של פול קרוגר בת 14 בלבד, לבעלה קספר כבר מלאו 18 שנים.[א] כחמש שנים לאחר מכן, נולד פול קרוגר, אשר היה כאמור ילדם השלישי.[2] לאחר כשנה קרוגר הוטבל לנצרות וזמן קצר לאחר מכן עזבו הוריו את בילהוק ורכשו חווה משפחתית משלהם בקולסברג שלגדת נהר האורנג', אשר שכנה במרחק מספר ימי הליכה מצפון לבילהוק.[3] בשנת 1833 כאשר קרוגר היה בן 8, אמו נפטרה, ועקב כך אביו נשא לאישה את רעייתו השנייה. בבית ילדותו בקולסברג רכש קרוגר את חינוכו היסודי. בני משפחתו לימדו אותו קריאה וכתיבה בשפת האפריקאנס, ומורה פרטי העניק לו חינוך דתי קלוויניסטי אדוק. בין לבין הרבה קרוגר לקרוא בכתבי הקודש.[2]
המסע צפונה והדרך חזרה
עריכה
ערך מורחב – הטרק הגדול
הוריו של קרוגר, כמו גם הוא עצמו, היו עד לשלהי שנות ה-30 של המאה ה-19 נתינים בריטים של מושבת הכף. במצב זה עמדה רוב אוכלוסיית המושבה, אשר היו אפריקאנרים ממוצא הולנדי המצויים תחת שלטון בריטי אשר נתפס בעיניהם כזר. עם זאת, אף על פי שרוב האוכלוסייה כמו גם משפחת קרוגר לא רחשו כבוד רב לשלטונות, הם השלימו בדרך כלל עם המרות הבריטית על הארץ. על מנת לבסס את אחיזתם, הבריטים בתורם ניסו כל העת לרכוש את אמונם של האפריקאנרים. עם זאת, תוך מספר שנים היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. תהליך זה היה בעיקר תולדה של צעדים בריטיים אשר נתפסו בעיני האפראקנרים כהתערבות בוטה בענייניהם הפרטיים, וכזאת הייתה ההחלטה הבריטית לבטל את העבדות ברחבי המושבה בשנת 1833. עד מהרה האפריקאנרים תפסו את השלטון הבריטי כרודני, וחשו געגוע לימי השלטון ההולנדי.[5] במקביל החלו קולות של מרד להישמע בקרב האוכלוסייה. עם זאת, לנוכח כוחה הרב של האימפריה הבריטית, הבינו האפריקאנרים שכל ניסיון לעימות ישיר עמה נידון לכישלון. ברם, התגבשה בקרבם יוזמה מרחיקת לכת על פיה מוטב שהאפריקאנרים ינטשו את מקום מגוריהם, יעזבו את גבולות מושבת הכף ויתחילו לנוע מזרחה אל תוך פנים היבשת, שם הם יקימו רפובליקות ריבוניות, וינהלו את חייהם באורח עצמאי וללא התערבות זרה. כאשר הם שואבים השראה דתית ממסעות בני ישראל במדבר היוצאים מחיי עבדות במצרים בחפשם אחר ארץ ריקה וטובה להתיישב בה, וכן השראה מהמהפכה האמריקנית האנטי-בריטית אשר אירעה כשבעים שנה קודם לכן, החלו בשנת 1835 לצאת משלחות ראשונות של חלוצים אפריקאנרים לתור את הארץ. מסעם שלהם ושל ממשיכיהם, יכונה לימים הטרק הגדול.[6][7]
משפחתו של קרוגר החליטה להצטרף לטרק הגדול, על רקע ההתלהבות הרבה אשר אחזה בציבור האפריקאנרי באותם הימים. כאשר מאות רבות נוקטים בדרך דומה, עזבה המשפחה את ביתה בקולסברג, ויצאה למסע מזרחה. באותו הזמן היה פול קרוגר בן 10 בלבד. כעבור ימים לא רבים, חצתה המשפחה את נהר האורנג', יצאה מתחומי המושבה והקימה חווה באזור סמוך, בעמק נהר הקאלדון. בחודשים הבאים משפחת קרוגר השתקעה במקום.[2]
בראשית שנת 1836, במסגרת הטרק הגדול, יצאה ממושבת הכף משלחת מהגרים בראשות המנהיג האפריקאנרי הנדריק פוטכיטר. המשלחת הייתה הגדולה ביותר מאלו אשר יצאו ממושבת הכף עד אז, ולצד מאות חברים היא כללה גם שפע של סוסים וחיות מרעה אשר יוכלו להוות בסיס כלכלי ראשוני ליישוב החדש. יעדו של פוטכיטר היה להגיע אל חבל זאוטפאנסברג שלגדתו הדרומית של לנהר הלימפופו, שם התכוון להתאחד עם מלשחת חלוצים אפריקאנרית אחרת, אשר הגיעה לאזור מספר חודשים קודם לכן. פוטכיטר עצר עם חברי המשלחת שלו למנוחה בקרבת החווה של משפחת קרוגר בעמק נהר הקאלדון. המשפחה, אשר התרשמה מכוונותיו של פוטכיטר להקים רפובליקה עצמאית בזאוטפאנסברג, החליטה להצטרף אל המשלחת. את החודשים הבאים העבירה משפחת קרוגר בנדודים ממושכים צפונה. תוך כדי המסע, אב המשפחה הקפיד להמשיך להעניק חינוך לילדיו בכלל ולפול קרוגר בפרט. כך למשל דרש מהם להצליח לכתוב מדי יום פסוקים מקראיים מתוך זכרונם. בנוסף, מדי פעם כאשר המשלחת עצרה למנוחה, ילדי המשלחת התאספו ללמידה סביב אחד מחבריה המבוגרים.[2]
מסעם של משפחת קרוגר כחלק מהמשלחת של פוטכיטר, היה מועד להתקפות חוזרות ונשנות מצד האוכלוסייה הילידית, אשר חשקה בבזיזת רכוש המשלחת. עד ליוני 1836, מספר חודשים לאחר יציאתם מעמק הקאלדון, הגיעו משפחת קרוגר והמשלחת אל זאוטפאנסברג, שם התאחדו עם משלחות אפריקאנריות אחרות אשר הגיעו למקום מספר שבועות קודם לכן. המהגרים הקימו מחנה והחלו בחיי שגרה ומגורים במקום. עם זאת, השהייה בזאוטפנסברג הולידה בעיות שונות. עד מהרה רבים מאנשי המשלחת הוכו במלריה ובמחלות שהביא איתו זבוב הצה צה השורץ באזור. הם נתקלו במחסור קשה במזון, והתקשו לתחזק את הכמויות הגדולות של חיות המרעה שהיו ברשותם. לאחר המתנה ארוכה של מספר חודשים, החליט מנהיג המשלחת פוטכיטר לעזוב את המקום ולשוב דרומה.[8][9]
עד לשלהי שנת 1836, חצתה כבר משלחתו של פוטכיטר ועמה משפחת קרוגר את נהר הואל, ובכך הם למעשה שבו אל האזורים שהם היום המדינה החופשית, בהם שהו רק כמה חודשים קודם לכן. עם הגיעם למקום, פגשו חברי המשלחת קבוצות קטנות של אפריקאנרים אשר דיווחו על ההתקפות שספגו מצד שבט מקומי בשם הנדבלה – חוויות דומות אשר חוותה המשלחת בעצמה מספר חודשים קודם לכן בעת מעברם צפונה במקום. עקב כך החליט פוטכיטר לארגן צבא מקומי ולהוציא לפועל מספר קרבות שישברו את התנגדות הנדבלה. הקרב הראשון היה קרב וגופ (Vegkop), אשר אירע באוקטובר 1836, בסמוך לגדות נהר הואל. בתחילה התקשו כוחותיו המשלחת להשיג הכרעה מול הכוחות הגדולים שעמדו בפניהם, אך תוך זמן קצר הגיעו לעזרתם קבוצות ממשלחות טרק אחרות שבדיוק עזבו את מושבת הכף - משלחות בהנהגת חירט מאריץ ופיט רטיף. הקרב הסתיים לבסוף בניצחון אפריקאנרי.[9][8][10] במהלך סערת הקרב, בעוד אחיו הגדולים של קרוגר ואביו לקחו חלק פעיל בלחימה, קרוגר עצמו ואחיו הקטנים סייע במשימות לוגיסטיות שונות כמו העברת תחמושת. בערוב ימיו יכתוב קרוגר על ההשפעה הגדולה של הקרב על חייו אשר במהלכו הוא היה בן 11 בלבד.[2][10]
ההתיישבות בחבל נטאל
עריכהלאחר שוך קרב וגופ, במהלך שנת 1837 עזבה משפחת קרוגר את המשלחת של פוטכיטר והחלה לנוע מזרחה אל עבר חבל נטאל. הסברה הייתה שהאזור הוא האידיאלי ביותר להקמת רפובליקה אפריקאנרית עצמאית (כפי שלימים אכן יהיה, עם הקמת רפובליקת נטאליה כעבור שלוש שנים). משפחת קרוגר הגיע לנטאל בעקבות משלחת אפריקאנרית בראשות פיט רטיף, אשר התיישבה במקום באותה התקופה.[2] ההתיישבות האפריקאנרית בחבל נטאל הייתה תולדה של משא ומתן בין המהגרים לבין מלך הזולו דינגאנה (אחיו למחצה של שאקה אשר מת זה מכבר), אשר הסכים להתיישבות אפריקאנרית בשטחי ממלכתו בהתאם למגבלות מסוימות.[11] משפחתו של קרוגר השתקעה בנטאל ובאותן השנים היה פול קרוגר כבר בן 12. בנטאל פגש קרוגר במיסיונר אמריקני בשם דניאל לינדלי, אשר העניק לקרוגר השכלה דתית נוספת על זו שהייתה לו, ומה שהוא יגדיר לימים בתור "התרגשות רוחנית".[2]
בחודשים ינואר ופברואר 1838 המתיחות בין הזולו לאפריקאנרים גברה, והסתיימה לבסוף בשורה של אירועים עקובים מדם. במה שיכונה לימים טבח משלחת רטיף, טבחו אנשי הזולו בכמאה חברי קבוצה אפריקאנרית בראשות מנהיגם רטיף אשר באה אל ארמונו של דינגאנה מלך הזולו במטרה להיוועד עמו. בין ההרוגים היה גם פיט רטיף עצמו. מייד לאחר הטבח, הורה דינגאנה להוציא להורג גם את כל האפריקאנרים שהתיישבו בעצת רטיף בתחומי ממלכתו, וכן להחרים את רכושם. 534 אנשים נהרגו, לרבות 185 ילדים ו-56 נשים.[6][12]
כשלצידם כמה מאות בודדות של אפריקאנרים בלבד, שרדה משפחת קרוגר את הטבח. פול קרוגר תיאר לימים את מראות הטבח כאשר כתב כי בתום הטבח היה אפשר להבחין "בילדים המשופדים על שדי אמותיהם באמצעות חניתות, וילדים שמוחם היה מנופץ על גלגלים של קרון".[13] לאחר הטבח נקמו האפריקאנרים בזולו, ובסופו של קרב נהר הדם (Bloedrivier) אשר פרץ בין הצדדים הניצים בדצמבר 1838, מאות בודדות של לוחמים אפריקאנרים נחושים ומצוידים בנשק חם הביסו בצורה מכרעת כוח זולו עצום בגודלו של כעשרים אלף לוחמים מצוידים בחניתות ומסודרים במערכי אימפי. באופן לא מפתיע, ראו האפריקאנרים את ניצחונם בקרב כאות מבשר מהאל אל נכונות צעדיהם. הניצחון על הזולו, אשר הידיעות אודותיו התפשטו ברוב שטחי דרום אפריקה של ימינו, הביא לביסוס תדמיתם של האפריקאנרים כעם נחוש ובלתי מנוצח, אשר מהווה את הכוח הדומיננטי היחיד בטריטוריות שמחוץ לתחומי המושבה הבריטית.[14][6][15] קרוגר תיאר את האירועים בהתלהבות רבה, וקבע כי למרות הטבח המזעזע שנערך באפריקאנרים בחבל נטאל, "אלוהים שמע את תפילתנו... אצנו בעקבותיהם וירינו בהם במנוסתם, עד שהסבנו להם יותר הרוגים מאשר מספר ההרוגים מקרבנו שספגנו בהתקפה שלהם".[13]
ההתבססות בטרנסוואל
עריכה
עוד קודם קרב נהר הדם, עזב קרוגר את חבל נטאל ונע יחד עם משפחתו מערבה אל שטחי המדינה החופשית של ימינו. לאחר שמשפחת קרוגר הייתה עדה לקרבות של אפריקאנרים באזורים אלו כנגד שבטים ילידיים שונים, התיישבה המשפחה בקרבת רסטנבורג של ימינו, כחמישים קילומטרים מצפון לנהר הוואל. הגעת המשפחה לאזור סימנה את חזרתה לשגרת חיים מסודרת לראשונה מזה שנים. בני המשפחה בנו את ביתם והחלו לעבד את הקרקע באזור. בשנת 1841, בהגיעו של פול קרוגר לגיל 16, עזב קרוגר את משפחתו כארבעים קילומטר מזרחה ושם הקים את ביתו בכפר חדש בשם וואטקלוף, אשר קם באזור שהוא היום צפון העיר פרטוריה.[7] בוואטקלוף פגש קרוגר הצעיר את מריה פלרסיס, בתו של מנהיג אפריקארני מקומי, ומייד החליט להתחתן עמה. בנישואיהם היה קרוגר בן 17 ומריה הייתה בת 14 בלבד. טקס החתונה נערך בשנת 1842 בפוצ'פסטרום, אשר היה היישוב האפריקאנרי הגדול ביותר באזור באותן השנים.[2]
בשנים הבאות, קרוגר הצעיר ידע חיל ושמו הלך לפניו למרחקים. הוא התגורר יחד עם רעייתו בוואטקלוף, ועל אף גילו הצעיר מונה לתפקד בתור "פֶלְדְקוׂרְנֶט" (veldkornet) – משרה אשר באותה התקופה של טרם הקמתה של מדינה אפריקאנרית פורמלית תיארה קצין צבא זוטר אשר תפקד גם כשופט מקומי וכמו כן עסק בנושאים מנהליים שונים. הוא נהג לסייר רכוב על סוס ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה במשך שבועות וחודשים. הוא עסק בציד וטען גם כי ירה פעם למוות באריה. מפעם לפעם נקלע קרוגר לא אחת לסכנה, בה כמעט מצא את מותו. קרוגר התגאה באותן השנים כי בנוסף להולנדית והאפריקאנס השגורים על לשונו, הוא ידע להפגין ידע ובקיאות באנגלית ובשפות אפריקניות מקומיות. קרוגר עבר מכפר לכפר, התרועע אם אנשים שונים וכך צבר מעמד ויוקרה בקרב החברה האפריקאנרית.[2][7][3]
קומאנדמנאט בצבא (1853–1863)
עריכהאף על פי שקרוגר מונה לדרגת פֶלְדְקוׂרְנֶט כבר בשנת 1842, היה זה מינוי זמני בלבד והפך לחייל בדרגה פעילה מלאה רק בשנת 1852. בתפקיד זה היה מעורב במשלחת בראשות אנדריאס פרטוריוס לעבר נהר סאנד (אנ'), איפה שפרטוריוס היה מעורב בוועידה עם נציגים מטעם מושבת הכף הבריטית.[16] הממונה למושל מושבת הכף הבריטית משנת 1847, סר הארי סמית', פעל בתחילה בניסיון להחזיר את הסמכות הבריטית על האפריקנרים שנעו צפונה ומזרחה במהלך הטרק הגדול. ההבנה הבריטית שמדיניות כזו עשויה להוביל לסכסוכים ממושכים עם האפריקנרים אילצה את סמית' לשקול מחדש את דרכי פעילותו ומטרותיו ולאשר את ועידת נהר סאנד שבמהלכה בריטניה הכירה בעצמאותם של הבורים המתגוררים מצפון לנהר ואל.[17] בשנת 1849 מונה הנדריק פוטכיטר למושל הכללי בטרנסוואל, אך בהמשך, כדי למנוע מאבקים פנימיים, סמכויות ההנהגה חולקו בין פוטכיטר ועוד שני אנשים, בהם פרטוריוס שהפך למושל על אזור וואטקלוף שבו התגורר קרוגר.
בהמשך שנת 1852 היה קרוגר מעורב במערכה צבאית נגד שבטי ילידים. הצ'יף סצ'ילי של בני טְסְוָאנָה החביא בשורותיו צ'יף נוסף בשם מוסלאלה, שהיה מעורב במספר התנקשויות בתושבים אפריקנרים. המאבק נגד הטְסְוָאנָה פרץ כאשר סצ'ילי סירב להסגיר את מוסלאלה לסמכויות האפריקאנרים. כוח קומנדו שבמסגרתו היה קרוגר מעורב הגיע למושב השבט של סצ'ילי איפה שמוסלאלה טען כי אין הם יכולים להילחם מכיוון שהיה זה יום ראשון (יום המנוחה לפי הנצרות). ביום שני החל הקרב ולפי עדותו האישית קרוגר היה מעורב בהפלת מספר אנשי שבט.[18] במהלך הקרב נורה כדור לראשו של קרוגר והוא איבד הכרה. חייל אפריקנרי נוסף רץ לתמוך בו וקשר בגד מסביב לראשו כדי לעצור את הדימום. קרוגר התעורר תוך מספר דקות, בעוד הקרב ממשיך. כוחות הטְסְוָאנָה נסוגו בסופו של הקרב אך לא לפני שקרוגר נפצע פעם נוספת כאשר כדור נורה לעבר החזה שלו ופילח את הג'קט שלו מצד לצד. לאחר הקרב נשלח קרוגר לביתו של מיסיונר אנגלי שטיפל בפצעיו. במהלך כל חייו שמר קרוגר על טינה כלפי הילידים השחורים וטען כי לדרום אפריקה יש מקום רק לתרבות אחת, וכי זאת התרבות של האדם הלבן.
קרוגר המשיך בפעילותו הצבאית נגד הילידים השחורים. כאשר הייתה מתקפה של שבט על יישוב אפריקנרי, קרוגר צלח בפיקוד על הברחת האזרחים (לערך 180 נשים וילדים) והחבאתם במערה. בהמשך השנה מונה קרוגר לפיקוד על קומנדו. מספר פעמים התחקה קרוגר אחר שבטים ונע בתוך שטח אויב, בעיקר בלילות, כדי לברוח מגילויו. בדצמבר 1853, לאחר מארב, הצליח קרוגר, ביחד עם 40 איש תחתיו, לחתוף עדר פרות מידי שבט ילידים. עם עדר הפרות היו מספר ילדים שחורים אשר השגיחו עליהם, תחילה חתפו כוחות הקומנדו תחת פיקודו גם את הילדים, אך ביום למחרת, במשא ומתן עם השבט, החליט קרוגר להשיב את הילדים למשפחותיהם.
בורר ומתווך
עריכהפעילות דתית
עריכההמפקד הכללי (1863–1873)
עריכה
מלחמת האזרחים
עריכההדרך לנשיאות (1873–1880)
עריכה
סגן הנשיא בורחס
עריכההסיפוח הבריטי והמשלחות ללונדון
עריכהחידוש עצמאות הרפובליקה
עריכהחבר הטריומווירט (1880–1883)
עריכהמלחמת הבורים הראשונה
עריכה.png)
- ערך מורחב – מלחמת הבורים הראשונה
אמנת פרטוריה
עריכהנשיא הרפובליקה (1883–1900)
עריכה.jpg)
המשלחת השלישית ללונדון
עריכההבהלה לזהב והמאבק נגד הזרים
עריכהשנות ה-90 המוקדמות
עריכה
מתיחות, פשיטות ורפורמיסטים
עריכהתחייה
עריכההדרך למלחמה
עריכה
מלחמת הבורים השנייה
עריכה
- ערך מורחב – מלחמת הבורים השנייה
שנותיו בגלות (1900–1904)
עריכה
מורשת והנצחה
עריכה
-
-
פסל פול קרוגר, הפארק הלאומי קרוגר
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- Fisher, John (1974). Paul Kruger: His Life and Times. London: Secker & Warburg. ISBN 978-0436157035. (באנגלית)
- Krüger, D W (1961). Paul Kruger, Volume 1: 1825–83. Johannesburg: Dagbreek-Boekhandel. OCLC 8384883. (באפריקאנס)
- Krüger, D W (1963). Paul Kruger, Volume 2: 1883–1904. Johannesburg: Dagbreek-Boekhandel. OCLC 8384883. (באפריקאנס)
- Nathan, Manfred (1941). Paul Kruger, His Life and Times. Durban: Knox. OCLC 222482253. (באנגלית)
- Scobie, John; Abercrombie, H R (1900). The Rise and Fall of Krugerism. London: Heinemann. OCLC 9145335. (באנגלית)
- Smit, F P (1951). Die Staatsopvattinge van Paul Kruger. Pretoria: J L van Schaik. OCLC 35091695. (באפריקאנס)
- Statham, Francis Reginald (1898). Paul Kruger and His Times. London: Fisher Unwin. OCLC 2538117. (באנגלית)
- Van Oordt, Johan Frederik (1898). Paul Kruger en de Opkomst van de Zuid-Afrikaansche Republiek. Amsterdam: Dusseau. OCLC 10634821. (בהולנדית)
קישורים חיצוניים
עריכה
- פול קרוגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פול קרוגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ היום מכונה העיירה בשם וויטלסי (Whittlesea; 32°10′S 26°49′E / 32.167°S 26.817°E)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Meintjes, Johannes (1974). President Paul Kruger: A Biography (First ed.). London: Cassell. ISBN 978-0-304-29423-7.
- ^ 1 2 3 Kruger, Paul (1902). The Memoirs of Paul Kruger, Four Times President of the South African Republic. Trans. Alexander Teixeira de Mattos. Toronto: George N Morang & Co. OCLC 14911933.
- ^ Meintjes, Johannes (1969). President Steyn: A Biography (First ed.). Cape Town: Nasionale Boekhandel. OCLC 64838.
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Afrikaner Debate
- ^ 1 2 3 יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
- ^ 1 2 3 Meredith, Martin (2007). Diamonds, Gold, and War: The British, the Boers, and the Making of South Africa (First ed.). New York: PublicAffairs. ISBN 978-1586484736.
- ^ 1 2 O. Ransford (1968), The Great Trek. The Voorste Mense.
- ^ 1 2 O. Ransford (1968), The Great Trek. Potgieter.
- ^ 1 2 O. Ransford (1968), The Great Trek. Vegkop.
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Serpent In Eden.
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Great Murder.
- ^ 1 2 Davenport, T R H (2004). "Kruger, Stephanus Johannes Paulus [Paul] (1825–1904)". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford: Oxford University Press. doi:10.1093/ref:odnb/41290.
- ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Blood River.
- ^ Mackenzie, S.P (1997). Revolutionary Armies in the Modern Era: A Revisionist Approach. Routledge. pp. 74–75. ISBN 978-0-415-09690-4.
- ^ Sand River Convention 1852 - Government of the United Kingdom and representatives of the Boers living north of the Vaal River, Wikisource
- ^ OVERVIEW - Sand River convention, Oxford Reference (Oxford University)
- ^ Paul Kruger, THE MEMOIRS OF PAUL KRUGER FOUR TIMES PRESIDENT OF THE SOUTH AFRICAN REPUBLIC TOLD BY HIMSELF, 1902, עמ' Chapter II - Page I