פתיחת התפריט הראשי

מושבת הכף ההולנדית

מושבת הכףהולנדית: Kaapkolonie) הייתה מושבה הולנדית בדרומה של יבשת אפריקה. לאורך רוב שנות קיומה הייתה המושבה תחת חסותה הישירה של חברת הודו המזרחית ההולנדית. בראשיתה הייתה המושבה תחנת אספקה לספינות בקייפטאון שבסמוך לכף התקווה הטובה, אך במהלך השנים הוקמו בה מאות משקים חקלאיים לצד יישובים חדשים. במקביל, התיישבו בה מהגרים אירופאים רבים. הם התפזרו ברחבי הארץ ועקב כך גדלה המושבה לכדי שליש משטח דרום אפריקה המודרנית. צביונה של החברה הלבנה שהתגבש בשטחי המושבה היה של חברת איכרים נוצרית ושמרנית. בדרך כלל הגיעו תושביה מהשכבות הנמוכות בחברה האירופאית, וגם אם החיים במושבה שיפרו לעיתים את רמת חייהם, לרוב הם חיו בדלות.

מושבת הכף ההולנדית
Nederlandse Kaapkolonie
Flag of the Dutch East India Company.svg VOC.svg
דגל סמל
מושבת הכף ההולנדית בשיא התפשטותהמושבת הכף ההולנדית בשיא התפשטותה, בשלהי המאה ה-18
יבשת אפריקה
שפה נפוצה הולנדית, אפריקאנס
עיר בירה קייפטאון
33°55′S 18°25′E / 33.917°S 18.417°E / -33.917; 18.417
משטר קולוניה הולנדית בחסות חברת הודו המזרחית ההולנדית
הקמה
תאריך
ייסוד קייפטאון
6 באפריל 1652
פירוק
תאריך

תאריך
מלחמות המהפכה הצרפתית
7 באוגוסט 1795
המלחמות הנפוליאוניות
8 בינואר 1806
ישות יורשת מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
אוכלוסייה בעבר 1797 – 61,947[1] נפש
דת הכנסייה הרפורמית ההולנדית
מטבע רייקסדאלדר הולנדי ‏

התרחבות המושבה במרחבים שיהפכו לימים לדרום אפריקה, הביאה להתנגשויות רבות בין המתיישבים האירופאים לבין האוכלוסייה השחורה המקומית. ההתנגשויות הסתיימו תמיד בניצחון המתיישבים, ולרוב אף בניצחון מכריע. בתקופת קיומה של מושבת הכף ההולנדית התגבשו גם כמה מהתהליכים החברתיים והתרבותיים החשובים ביותר בתולדות דרום אפריקה, לרבות התהוות החברה האפריקאנרית, הצבעונית והאסייתית במקום. לבסוף, לקראת סופה של המאה ה-18, עקב קשייה המדיניים של הולנד במלחמות המהפכה הצרפתית ובמלחמות הנפוליאוניות, עברה המושבה לידיה של האימפריה הבריטית, אשר הקימה בה מושבה בעלת שם זהה.

שמה של המושבה נגזר משם כף התקווה הטובה, המצוק הסלעי שנמצא בקצה הדרום-מערבי של יבשת אפריקה, שממנו החלה ההתיישבות האירופית. העיר קייפטאון הסמוכה לכף התקווה הטובה שימשה כבירת המושבה.

תוכן עניינים

רקעעריכה

 
הגעתו של יאן ואן ריבק לדרום אפריקה באפריל 1652

מגלי הארצות הראשונים שהגיעו לדרום יבשת אפריקה היו הפורטוגזים, שחשקו להגיע לדרום בתקווה למצוא נתיב שיט ימי להודו ולאסיה, שיהווה חלופה לנתיבי המסחר היבשתיים היקרים העוברים דרך אסיה המרכזית. ב-1487 מגלה הארצות הפורטוגזי בארתולומיאו דיאש מלווה בקבוצה קטנה חלף על פני כף סלעי וסוער. הוא קרא למקום "כף הסערות" (Cabo das Tormentas), אך מלך פורטוגל ז'ואאו השני שינה את שמו ל"כף התקווה הטובה" (Cabo da Boa Esperança), לציון כי ראה בו אות מבשר טובות לפתיחת נתיבי הסחר למזרח. לאחר שתים עשרה שנים, ב-1498, הגיע לאותו המקום ואסקו דה גאמה, מגלה ארצות פורטוגזי אף הוא. לאחר הגעתו המשיך דה גאמה הרחק יותר לכיוון צפון מזרח, במעלה האוקיינוס ההודי. בדרכו להודו, הוא נחת בחוף וחקר חלקים לא ידועים של מזרח אפריקה באזור שהוא היום מוזמביק.[2][3]

אף שהפורטוגזים התגאו בהצלחתם ב"כיבוש" הכף, לא היה להם עניין בהתיישבות בו. האקלים הקשה וקו החוף הסלעי היו מסוכנים לספינותיהם, ורבים מהניסיונות שלהם לסחור עם הבושמנים המקומיים הסתיימו בעימותים. חוף מוזמביק היה אטרקטיבי יותר, עם מפרצים נוחים שיכלו לשמש כתחנות מעגן לספינות וכתחנות סחר לצורך ייצוא מאגרי הזהב המצויים בפנים הארץ.

לא היו לפורטוגזים מתחרים רבים באזור עד לסוף המאה ה-16, אז החלו האנגלים וההולנדים להתחרות על נתיבי הסחר למזרח. תנועת הספינות סביב הכף גדלה, והוא נעשה למקום עצירה קבוע לצוותים חולים ועייפים. ב-1647 נטרפה ספינה הולנדית בשם "הארלם החדשה" (Nieuwe Haarlem) בחופי כף התקווה טובה. ניצולי הצוות, האירופאים הראשונים שניסו להתיישב באזור, בנו מבצר קטן בשם "מבצר החול של כף התקווה הטובה" (Sand Fort van die Kaap die Goeie Hoop) והתגוררו בו במשך שנה עד שחולצו. זמן קצר לאחר מכן החליטה חברת הודו המזרחית ההולנדית לייסד שם התיישבות קבועה. לחברה, אחת מהחברות הגדולות באירופה שסחרו עם הודו והמזרח באותה התקופה, לא הייתה כל כוונה ליישב את האזור. בחזונה ראתה החברה בכף התקווה הטובה מקום אידיאלי להקמת בסיס בטוח, בו יוכלו הספינות החולפות למצוא מעגן ולקבל אספקה טרייה של מזון. למטרה זו יצאה משלחת מהחברה תחת פיקודו של יאן ואן ריבק, שהגיעה ל"מפרץ השולחן" ב-6 באפריל 1652.[2]

היסטוריהעריכה

התיישבות מוקדמת והתבססות כלכליתעריכה

 
ספינות נושאות דגל הולנד במימי מפרץ השולחן ברקע הר השולחן, מצודת התקווה הטובה והעיר קייפטאון. איור בצבעי שמן משנת 1683 של האומן ההולנדי ארנאוט סמית (Aernout Smit).

משלחתו של יאן ואן ריבק כללה חמש ספינות שעל סיפונן היה ציוד רב כמו גם 90 הולנדים קלווניסטים, רובם ככולם גברים. מתיישבים אלו נועדו להוות את הגרעין המייסד של המושבה. עם ירידתם ליבשה הם החלו לשקם את שרידי המבצר אותו בנו נוסעי הספינה "הארלם החדשה" כשלוש שנים קודם לכן. בסמוך הם הקימו שורה של בתים עשויי עץ וחימר. יאן ואן ריבק כיהן כמפקד המושבה בכל העשור הראשון לקיומה, עד לשנת 1662.

בתחילה, חברת הודו המזרחית ההולנדית, אשר היוותה את הכוח ההגמוני במושבה, נהגה להגביל את תחומי ההתיישבות האירופית בדרום אפריקה. הגבלה זו יצרה חיכוכים מתמשכים בין שלטונות החברה למתיישבים, אשר רבים מהם רצו לקנות לעצמם קרקעות משלהם, מחוץ לקייפטאון. איסור זה היה בתוקף עד לשנת 1679, אז סימון ואן דר סטל מונה למפקד המושבה. דר סטל, אשר עתיד להפוך לאחד ממפקדי המושבה החשובים בתולדותיה, היה למעשה מפקד המושבה הראשון אשר דגל בנקיטת פעולות אקטיביות למען הרחבתה. עם כניסתו לתפקיד ביטל את האיסור על הקמת כפרים חדשים מחוץ לקייפטאון, וכבר באותה השנה הניחו המתיישבים האירופים את אבן הפינה של סטלנבוש. כפר זה היה נקודת ההתיישבות האירופית החשובה הראשונה בדרום אפריקה שהוקמה מחוץ לסביבתה הקרובה של קייפטאון. עם זאת, גם סטלנבוש הייתה סמוכה יחסית והיא מוקמה כ-45 קילומטרים בלבד מזרחה מקייפטאון, כאשר בין שני היישובים משתרע מרחק של יום רכיבה אחד. בנוסף, למרות שהחל מכהונתו של דר סטל כמפקד המושבה הותר להקים כפרים חדשים, עדיין נשארו בתוקף הגבלות שונות באשר למרחבים בהם היה מותר לעשות זאת.[3]

בעוד בראשית ההתיישבות בכף, המתיישבים על פי רוב הגיעו מהמעמדות הנמוכים של החברה ההולנדית, עם הזמן החלו להגיע קבוצות נוספות למושבה, אשר גיוונו במידה מסוימת את אופייה. על רקע החורבן הרב שהשאירה מלחמת שלושים השנים על אדמת אירופה הגיעו למושבה כמה עשרות רווקים גרמנים שמשפחותיהם וקרוביהם מצאו במלחמה את מותם. אוכלוסייה חשובה נוספת שפקדה את המושבה היו ההוגנוטים הצרפתים הפרוטסטנטים, אשר נמלטו מרדיפות דתיות בצרפת הקתולית תחת לואי הארבעה עשר ומצאו מקלט במושבת הכף בשנת 1688, כעשור לאחר מינויו של סימון ואן דר סטל למפקד המושבה. בשנה זו ובזו שלאחר מכן הגיעו למושבה כ-180 הוגנוטים מצרפת וכ-18 מוולוניה. להוגנוטים הייתה תרומה מכרעת להתפתחותה של המושבה, מאחר שהגירתם אליה הייתה הפעם הראשונה בה הגיעה למושבה כמות גדולה של משפחות, לרבות נשים. הגעתן של נשים למושבה שיפרה את מצבה הדמוגרפי, ועל ידי כך לראשונה החל להירשם במושבה גידול אוכלוסין ממשי כתוצאה מילודה.[4] צעד חשוב נוסף של דר סטל, היה הנחת היסודות לתעשיית היין של המושבה, אשר התבררה כאפקטיבית במיוחד ולימים תהפוך לרכיב משמעותי בכלכלה המקומית.[5]

בשנת 1699, כעשרים שנים לאחר תחילת כהונתו כמפקד המושבה וכמושלה, פרש סימון ואן דר סטל מתפקידו. במקומו מונה לתפקיד בנו הבכור, וילם אדריאן ואן דר סטל. דר סטל הבן המשיך את אביו במלאכת הרחבת המושבה, ובשנת 1705 היו בה כבר 258 חוות חקלאיות עצמאיות. דר סטל הבן כיהן בתפקיד כשש שנים, עד לשנת 1707. בשני העשורים הבאים המשיך הגידול האיטי במספר יושבי המושבה, ובשנת 1731 היו בה כבר כ-435 חוות חקלאיות. רבים מבני המושבה חיו בעוני ובדלות, ולנוכח זאת באותה התקופה התרחבו הפערים הכלכליים בה. כך למשל 7% מאוכלוסיית המתיישבים החזיקו בכמחצית מהרכוש הפרטי בשנת 1731. ראשי המושבה הנהיגו מדיניות של הטמעה תרבותית ולשונית. לפיכך, הגעתם של אירופאים לא-הולנדים למושבה באותה התקופה לא הפרה את הצביון המקומי והמהגרים החדשים נקלטו בחברה דוברת ההולנדית שהתפתחה במקום. בפרט השפיעה בנושא זה מדיניותה של חברת הודו המזרחית ההולנדית, אשר חייבה את נתיני המושבות שלה החל משנת 1701 לקבל חינוך יסודי באופן בלעדי בשפה ההולנדית.[5][2]

בכל ימי המושבה, היא הסתמכה על שני עמודי תווך כלכליים: חקלאות ושירותי ספנות. בשנים הראשונות להקמת מושבת הכף, המושבה הייתה הלכה למעשה העיירה קייפטאון בלבד. באותו הזמן התשתית הכלכלית שלה התבססה בעיקר על מיקומה הגאוגרפי. עד לחניכת תעלת סואץ בשנת 1869, נתיב השיט הרציף היחיד שקישר בין אירופה לדרום אסיה ומזרחה כלל הקפה כמעט מלאה של יבשת אפריקה. לפיכך, הקצה הדרומי של אפריקה הפך למקום אידיאלי למנוחה בעבור ספינות ששטו למזרח וממנו. אי לכך, ספינות ביקשו לעגון בקייפטאון על מנת להשלים ציוד חסר ולהעמיס אספקה ומזון להמשך הדרך, וכן על מנת לקבל בעיירה אפשרות נוחה ללינה ומנוחה על היבשה כמו גם קבלת טיפול רפואי למלחים החולים. לקיום המושבה תרמה העלייה בהיקף הסחר בין אירופה לאסיה במהלך המאה ה-17, אשר הזרימה כסף רב למושבה וסייעה לקייפטאון לגדול ולקלוט מהגרים נוספים מאירופה. עד לשלהי המאה ה-18 התגאתה מושבת הכף בהיותה הקולוניה האירופאית המפותחת ביותר מחוץ ליבשת אמריקה.[6] לצורך תחזוק הצבא ההולנדי בקייפטאון וכן על מנת לספק מזון לספינות שעגנו בעיירה, במהלך השנים הבאות הוקמו בסביבתה של קייפטאון עוד ועוד משקים חקלאיים. כשתנאי האקלים הים-תיכוני השוררים במקום תומכים בכך, משקים אלו ייצרו שלל מוצרי מזון, ובפרט פירות, ירקות, חיטה ויינות.[2]

מרכזה הכלכלי של המושבה לכל אורך קיומה נשאר בקייפטאון, והקמה של נקודות יישוב חדשות בשלהי המאה ה-17 ובמהלך המאה ה-18 לא שינתה עובדה זו. באותן השנים התגוררו בקייפטאון כמה אלפי תושבים, אשר הגיעו לקראת סוף המאה ה-17 לכעשרת אלפים. את החיים הכלכליים של המושבה ניהלה ביד רמה חברת הודו המזרחית ההולנדית מבסיסה שבאמסטרדם. החברה החזיקה במונופול על הנעשה במושבה, אותו החליטה מדי פעם להגביל בתחומים שונים. לכל אורך ימי המושבה החברה החזיקה במונופול על ייצוא הסחורות ממנה, ונאסר על המתיישבים לייצא סחורות באופן עצמאי. ההשלכה העיקרית של מדיניות זו הייתה הצורך של המתיישבים לשלם מסים ועמלות גבוהים לחברה, אם היה ברצונם לייצא את מרכולתם. בנוסף לעניין הייצוא, תושבי המושבה נאלצו לשלם מסים גבוהים נוספים, אשר נועדו לכסות את הוצאות התפעול הגבוהות של המושבה. בניגוד לתחום הייצוא אשר נשלט באופן מוחלט על ידי חברת הודו המזרחית, תחום הייצור נהנה דווקא מחופש יחסי. בניגוד לרוב מקביליהם באירופה באותה התקופה, בדרך כלל החזיקו המתיישבים בבעלות עצמאית על האדמה אותה עיבדו.[3]

לרוב, המתיישבים האירופאים נמנעו מעיסוק ישיר בעבודת הכפיים החקלאית ולצורך קיום משקיהם נעזרו בעבדים. לפיכך, העבדות הייתה אחד מהעוגנים הכלכליים החשובים ביותר של המושבה. משלוח ראשון של כמאתיים עבדים ראשונים הגיע למושבה בשנת 1658, כשש שנים לאחר היווסדה. עבדים אלו יובאו על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית בעיקר ממרכז אפריקה ודרום מזרח אסיה. בכמאה וחמישים שנות קיומה של המושבה יובאו אליה למעלה מ-65,000 עבדים.[7][2]

למרות ניסיונות שונים לעשות זאת, המתיישבים ההולנדים התקשו לפתח קשרי מסחר עם האוכלוסייה הילידית של המרחבים הסובבים את קייפטאון – הבושמנים. ברם, קשרי הסחר של המושבה היו בעיקר עם הולנד – מדינת האם של המושבה, עם מדינות אחרות באירופה, וכן עם המושבות הפורטוגזיות לאורך חופי אפריקה שהיו למעשה נקודות הנוכחות האירופית הקרובות ביותר למושבת כף.

מתחים פנימיים והתגבשות האפריקאנרים והצבעונייםעריכה

 
בית הולנדי טיפוסי בודד כשמונה קילומטרים מדרום לקייפטאון, ברקע הר השולחן. איור משנת 1801 של האומן האנגלי ויליאם ווסטאל (William Westall).
  ערכים מורחבים – אפריקאנרים, טרקבורים, צבעוניים

לאורך המאה ה-18, ככל שהמושבה התפתחה והתרחבה, רובה של אוכלוסיית המתיישבים הורכב כבר מילידי המקום ולא ממהגרים ילידי אירופה. אנשים אלו סיגלו לעצמם באותן השנים אורחות חיים ייחודיים ותרבות משותפת, אשר בעיניהם הייתה שונה באופן מהותי מזו של אבות אבותיהם באירופה הרחוקה. מנקודת מבטם, הם היו איכרים חופשיים המקיימים חברה מתוקנת ואדוקה, שלא בדומה למתרחש בחברה המסואבת והמושחתת של היבשת ממנה הגיעו. עקב כך, לאורך שלהי המאה ה-18 החלו להתפתח מגמות בדלניות מסוימות בקרב האוכלוסייה. רבים מבני המתיישבים כבר לא ראו עצמם כחלוצים הולנדים ההולכים לפני המחנה למען מולדתם באירופה, אלא כבני קבוצה לאומית נפרדת שמוצאה באפריקה – מקום לידתם. על כן, הם כינו עצמם אפריקאנרים.[8] תהליך דומה אירע באותה התקופה במושבות הבריטיות באמריקה, כאשר המתיישבים הבריטיים החלו להתגבש כאמריקנים תוך הזדהות עם היבשת החדשה על פני מדינת המקור.

עם התפשטות החוואים האירופאים לאזורים הרחוקים יותר בצפון ובמזרח, החלו רבים מהם לאמץ לעצמם אורח חיים נוודי למחצה, במידה מסוימת דומה לזה של הבושמנים אותם החליפו. כאשר נדדו במרחבים האינסופיים, בנוסף לעדרים ולמשפחה היו עמם בדרך כלל גם עגלה, אוהל, תנ"ך וכמה רובים. לאחר שהתיישבו בנו צריף מלבני בוץ, שלעיתים היה ממוקם במרחק כמה ימי נסיעה מהאירופאי הקרוב ביותר. אלה היו ה"טרקבורים" (trekboer – איכרים נוודים) הראשונים – מבודדים, עצמאיים לחלוטין משלטון רשמי, ובעלי שאיפה לספק את צורכיהם בכוחות עצמם. הם התגאו בהיותם בעלי אורח חיים אמיץ וקשוח, רוח של אינדיבידואליזם ויכולת הכרה של הטבע באופן נרחב. בעיני רוחם לפחות הם ביססו את חייהם על מקור ההדרכה העיקרי שלהם – התנ"ך, כיאה לחברות פרוטסטנטיות רבות. הטרקבור היווה את התגשמות האידיאל האפריקאנרי הלאומי באותן השנים, הגם שרוב בני מושבת הכף אשר זיהו את עצמם כאפריקאנרים לא ניהלו אורח חיים שכזה.[9]

להתפתחות הבדלנות האפריקאנרית סייע במידה רבה הניכור שחשו רבים מבני המושבה כלפי השלטון ההולנדי, ובפרט כלפי חברת הודו המזרחית. שלטונות המושבה הרבו בהגבלות על תושביה, שכללו כאמור מיסוי כבד ותחזוק מונופול על תחומים כלכליים רבים. בנוסף, כפי שהוזכר לעיל, חברת הודו המזרחית הקפידה להגביל כל העת את גבולות ההתיישבות, במטרה לצמצם למינימום את ההתנגשויות בין המתיישבים לבין האוכלוסייה הילידית. מעבר לכל זה, אט אט החלו המתיישבים לערער על סמכותם של נציבים, פקידי ממשל ואנשי צבא שנולדו באירופה, להחליט החלטות שונות בעבור המתיישבים שנולדו באפריקה. רבים מנתיני המושבה סברו שמעמדם של שלטונות המושבה איננו לגיטימי, זאת גם בהתחשב בכך שבדרך כלל בהחלטות על המדיניות במקום לא ניתן מעמד של ממש לדעתם שלהם. על רקע זה, וכחלק ממחאתם על הדיכוי של שלטונות המושבה, בראשית שנת 1795 הקימו מתיישבים אפריקאנרים שתי רפובליקות זעירות עצמאיות לכאורה, בשתיים מעיירות המושבה – סוולנדאם וגראף-ריינט המרוחקות יחסית מבירת המושבה, קייפטאון. דגלן של הרפובליקות היה דגל הולנד. היו אלו שנותיה האחרונות של המושבה, ועקב כך הרפובליקות הקטנות לא האריכו ימים. בשנה הבאה, עם הכיבוש הבריטי הראשון של המושבה, חדלו הרפובליקות מקיומן העצמאי ואלו הפכו ככל שטחי המושבה ההולנדית לחלק משטחי המושבה הבריטית החדשה.[3][8]

עד מהרה החלו האפריקאנרים לסגל לעצמם ניב הולנדי מקומי, אשר למרות קרבתו הרבה להולנדית התעקשו מתיישבים רבים לראות בו שפה עצמאית, שפתו של העם האפריקאנרי, היא שפת האפריקאנס. האפריקאנס הייתה למעשה הולנדית, עם שינויים קלים בחוקי התחביר ועירוב ביטויים רבים משפות העבדים שהחזיקו האפריקאנרים בחוותיהם. הייתה זו למעשה השפה בה הם תקשרו עם עבדיהם, שפה אותה הם עם השנים החלו לטפח כאשר לא ראו עוד ערך בשימור השפה ההולנדית התקינה. במהלך המאה ה-19 תהפוך שפת האפריקאנס ללשונה הלאומית של הלאומיות האפריקאנרית, אף על פי שעוד שנים רבות קדימה תשמור ההולנדית על בכורתה כשפת האליטה התרבותית.[2]

האדם הלבן ברקע הפרא הדרום אפריקאי המתבטא בבעלי החיים, האוכלוסייה הילידית והטבע המקומי
איור משנת 1781 מכריכת ספר מסע לדרום אפריקה של החוקר הצרפתי פרנסואה לבאילאנט (François Levaillant).
איור משנת 1795 ממפת המושבה באטלס מאוסף של המוזיאון המלוכתי של גריניץ' (Royal Museums Greenwich).

שפת האפריקאנס תהפוך לימים גם לאחת השפות הבלעדיות של אוכלוסייה חשובה אחרת בדרום אפריקה שהתעצבה בשנות השלטון ההולנדי – הצבעוניים. האוכלוסייה הצבעונית בראשיתה התפתחה בעיקר על רקע המחסור בנשים בשנותיה הראשונות של המושבה. על רקע זה, מתיישבים לבנים לקחו לא פעם לאישה נשים שחורות מהאוכלוסייה הבושמנית. בנוסף, הייתה גם בנמצא שכיחות מסוימת של מקרי אונס של צעירות שחורות על ידי מתיישבים אירופאים. שתי תופעות אלו התעצמו עם התבססות המושבה, וריבוי העבדים אצל לבנים רבים. הצאצאים פרי תופעות אלו היו למעשה בני תערובת קריאולים, אשר כונו לימים "צבעוניים", בשל עורם אשר היה בדרך כלל לא שחור דיו אך גם לא מספיק לבן. לימים, החלו אנשים אלו לטפח במקומות רבים קהילות נפרדת, בעיקר עקב הדחייה שספגו הן מהאוכלוסייה הלבנה והן מזו השחורה.[10][11]

גל ההגירה הראשון של אוכלוסייה אסייתית למושבת הכף החל בשנת 1654, עוד בראשית ימי המושבה, אז גירשה חברת הודו המזרחית ההולנדית כמה מנתיניה בג'קרטה למושבה. אסייתים אלו, תרמו ליצירתה של הקהילה האסייתית בדרום אפריקה, שבדומה לאפריקאנרים ולצבעוניים, התהוותה באותן השנים. בעוד חלק מהאסייתים הקימו קהילות נפרדות, אחרים מצאו את עצמם לאורך השנים משתלבים בקהילה הצבעונית.

התרחבות ועימותים עם האוכלוסייה הילידיתעריכה

אף על פי שאזור מושבת הכף היה יחסית בלתי מאוכלס עם ראשית ההתיישבות ההולנדית, הייתה בו נוכחות בולטת יחסית של בושמנים בני חוי חוי וסאן. מעריכים שבאותן השנים חיו בכל אפריקה הדרומית כמאה אלף כאלו, ובאזורי מושבת הכף בין 13,000 ל-15,000. כל עוד הייתה המושבה מוגבלת לסביבתה הקרובה של קייפטאון, בדרך כלל נעדרו מהנוף התנגשויות בין המתיישבים האירופאים לבין האוכלוסייה הבושמנית הילידית.

לקראת סוף המאה ה-17, כאשר התרחבות המושבה הפכה ניכרת, התנגשויות הפכו לתופעה בלתי נמנעת. העימות עם האוכלוסייה הילידית בתחומי המושבה היה בדרך כלל מינימלי יחסית, בעיקר בשל כך שההתנגדות הבושמנית נשברה לרוב במהירות על ידי המתיישבים האירופאים המצוידים בנשק חם. בנוסף, הפיצול הפוליטי בקרב הבושמנים סייע גם הוא לקריסת חברותיהם בפני האדם הלבן, אשר דחק את רובם בקלות יחסית צפונה ומזרחה. עיקר העימותים בין האוכלוסיות פרצו על רקע סכסוכים באשר לבעלות על אדמה ומקנה. עימותים אלה גרמו להתקפות אלימות ולהתקפות-נגד של שני הצדדים, הידועים כמלחמות ההולנדים והחויחוי (Khoikhoi-Dutch Wars). המלחמה הראשונה אירעה ב-1659, השנייה ב-1673 והשלישית בשנים 1674 עד 1677.[12]

עם זאת היחס לאוכלוסייה הבשומנית לא היה זהה בכל מקום: בעוד בדרך כלל בני "החוי חוי" הרועים והחקלאים למחצה חיו ביחסי שכנות עם המתיישבים והמשיכו לרעות את עדריהם בחופשיות בשטחי החוות של הלבנים, עם בני הסאן הציידים-לקטים נרשמו בדרך כלל תגרות אלימות רבות.[13][2][14] לקריסתן של החברות הבושמניות סייעו גם שתי התפרצויות של מגפות אבעבועות שחורות בשנים 1713 ו-1755, אשר הביאו לתמותה המונית בקרב שבטים אלו.[3]

בעוד שלאורך המאה ה-18 היה נראה שההתנגדות הבושמנית כבר דוכאה, עם השנים החלו להתרבות ההתנגשויות עם אוכלוסייה שחורה אחרת ומשמעותית יותר – בני הבנטו. בניגוד לבושמנים, הבנטו אכלסו בעיקר אזורים מרוחקים יותר מבסיס המושבה, בדרך כלל לפחות כמה מאות קילומטרים מזרחה מקייפטאון. שבט הבנטו הסמוך ביותר למושבה היה הקוסה, אשר התגורר בשטחי פרובינציית הכף המזרחי המודרנית. לפיכך, עם התפשטות המושבה באותן השנים מזרחה, עימותים עם בני הקוסה הפכו נפוצים. מלחמות הקוסה (Xhosa Wars), היו סדרה של מלחמות בין חלקים מבני הקוסה לבין מתיישבים אירופאים ובעלי בריתם מקרב הקוסה, החל משנת 1779. בדומה לגורלם המר של הבושמנים, המלחמות הסתיימו בתבוסת בני הקוסה, אשר איבדו את רוב אדמותיהם ושועבדו לשלטון האירופאי.[15][16]

היריבות ההולנדית-בריטית וסופה של המושבהעריכה

 
איור של קרב בלאוברג, הכיבוש הבריטי של מושבת הכף ההולנדית, ינואר 1806
  ערך מורחב – מושבת הכף הבריטית

עם השקיעה האטית של ספרד ופורטוגל כשליטות האוקיינוסים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-17, הפכו הולנד ובריטניה למעצמות המובילות את הקולוניאליזם האירופאי מעבר לים. עד מהרה התגלעה יריבות מרה בין ההולנדים לאנגלים, שהתבטאה במתיחות מתמשכת בין הולנד לבריטניה, מתיחות אשר עמדה ברקע כל ימי המושבה. במהלך 1664, הסלימה המתיחות בין בריטניה לבין הולנד עקב שמועות על מלחמה קרבה ובאה. באותה שנה החלה בניית מבצר בצורת מחומש על חופה של קייפטאון וב-1679 נבנו חמישה ביצורים בצורת קדקודים מסביב למחומש כך שהוא הפך למצד כוכב. המצודה נבנתה בין השנים 1666 ל-1679 על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית, וכיום היא הבניין העתיק ביותר בדרום אפריקה.[17]

בחורף 1794 כבש צבא הרפובליקה הצרפתית המהפכנית את הרפובליקה ההולנדית. על חורבותיה של הרפובליקה הוקמה מדינת חסות צרפתית בשם הרפובליקה הבטאווית.[18] עקב מה שראו בבריטניה כקיצה של האימפריה ההולנדית, מקבלי ההחלטות בלונדון סברו כי עומדת בפניהם שעת כושר טובה להשתלטות על מושבת הכף האסטרטגית, אשר עשויה להבטיח עבור האימפריה הבריטית נתיב שיט בטוח למושבה החדשה בהודו.[19]

עבור הבריטים, להשתלטות על מושבת הכף ההולנדית הייתה חשיבות מזווית נוספת. השתלטות מהירה על המקום תמנע התבססות צרפתית במושבה, התבססות אשר עשויות להיות לה השלכות מרות על שליטתה של בריטניה בימים. עקב כך, במרץ 1795 נשלח כוח ימי בריטי למושבה. הכוח תחת פיקודו של האדמירל ג'ורג אלפינסטון, כלל שבע ספינות של הצי המלכותי הבריטי, לצד 350 אנשי חיל הנחתים המלכותי ו-450 חיילי רגלים. מולם עמד במושבה צבא משולב שהורכב מ-1,000 חיילים הולנדים, וכן מיליציה אפריקאנרית מקומית וכוח בושמני קטן ששיתף פעולה עם ההולנדים.[20]

הכוח הגיע לחופי סיימונס טאון ב-10 ביוני אותה השנה, אז הוא החל לנהל משא ומתן לכניעה עם השלטונות המקומיים. ארבעה ימים לאחר מכן, מיד אחרי שהמשא ומתן עלה על שרטון, ירדו הכוחות הבריטים אל החוף וכבשו את סיימונס טאון במהירות. הכוחות המשיכו לכיוון קייפטאון, שם פרץ קרב מויזנברג, הקרב העיקרי במלחמה במושבה. הקרב הסתיים בניצחון בריטי מכריע. אף על פי שההולנדים ניסו לכבוש את המושבה מחדש, תגבורות שהגיעו מבריטניה גרמו להם לסגת. עם הגעתן של תגבורות נוספות המשיכו הבריטים להתקדם אל תוככי המושבה וזו נכבשה כולה עד לסוף שנת 1795.[21][22][23][3]

במסגרת הסכם אמיין אשר סיים את מלחמות המהפכה הצרפתית בשנת 1802, חזרה המושבה לשלטון הולנדי.[18] עם זאת, היה זה שלטון קצר מועד. כשלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1805, לאחר פרוץ מלחמות נפוליאון באירופה ואחרי שצבאות צרפת כבשו שוב את הולנד, עלה בבריטניה מחדש החשש שמושבת הכף תשמש את הצי הצרפתי לפגיעה במעמדה של בריטניה. לכן, באופן דומה למה שאירע 13 שנה קודם לכן, שוב שלחה בריטניה כוח צבאי לקצה הדרומי של אפריקה. הכוח הבריטי הגיע לחופי המושבה בינואר 1806, ועם הגעתו פרץ קרב בלאוברג, אשר התנהל כעשרה ימים, בין ה-8 ל-18 באותו החודש. הקרב התנהל מעט צפונה מקייפטאון, ואל מול כוח גדול ואיכותי של כ-5,000 לוחמים בריטים, עמד כוח הולנדי של כאלפיים לוחמים. לאחר שבימי הקרב נספרו בקרב הצדדים הניצים למעלה מחמש מאות הרוגים, הצבא ההולנדי נכנע. הניצחון הבריטי בקרב בלאוברג הביא באופן סופי לקיצה של מושבת הכף ההולנדית, אשר על חורבותיה הקימו הבריטים מושבה בעלת שם זהה.[3]

אוכלוסייהעריכה

 
דגם של אזור קייפטאון, בירת המושבה ומרכזה הכלכלי, בשנת 1800, בשלהי תקופת השלטון ההולנדי. בתמונה אפשר לראות את הר השולחן, מצודת התקווה הטובה, בתי העיר קייפטאון והחוות החקלאיות שמחוצה לה.

התפלגות גזעיתעריכה

קבוצות גזעיות באוכלוסיית מושבת הכף ההולנדית
1690[2]
לבנים 788 67.4%
עבדים 381 32.6%
סה"כ 1,169 100%
1733[24]
לבנים 2,598 53.9%
עבדים 2,218 46.1%
סה"כ 4,816 100%
1790[2]
לבנים 20,000 43.5%
עבדים 26,000 56.5%
סה"כ 46,000 100%
1807[1]
לבנים 25,614 34.8%
שחורים 18,565 25.3%
עבדים 29,303 39.9%
סה"כ 73,482 100%
נתוני 1690, 1733 ו-1790 אינם מתייחסים למספר לא ידוע של שחורים חופשיים שהתגוררו בתחומי המושבה באותן השנים. נתוני 1807 מתייחסים למפקד הבריטי שנערך כשנה לאחר סוף השלטון ההולנדי במושבה.

התפלגות אתניתעריכה

קבוצות אתניות בקרב האוכלוסייה הלבנה של מושבת הכף ההולנדית
1691[25]
הולנדים 67%
צרפתים 17%
גרמנים 14%
אחרים 2%
1806[26]
הולנדים 50%
צרפתים 17%
גרמנים 27%
אחרים 6%

ערים, עיירות וכפריםעריכה

מפת נקודות התיישבות במושבת הכף ההולנדית
עיירות וכפרים במושבת הכף ההולנדית
שם בשפת המקור שנת הקמה מחוז
קאפסטאט (קייפטאון)
Kaapstad
1652[27] הכף
סטלנבוש
Stellenbosch
1679[27] סטלנבוש-דרקנסטיין
סימונסטאט
Simonstad
1680[27] הכף
קונסטאנטיה
Constantia
1685[28] הכף
פרל
Paarl
1687[29] סטלנבוש-דרקנסטיין
פרנסכהוק
Franschhoek
1688[30] סטלנבוש-דרקנסטיין
מאקאסר
Macassar
1694[31] סטלנבוש-דרקנסטיין
קלאמפוטס
Klapmuts
1699[32] הכף
סטראנט
Strand
1714[33] סטלנבוש-דרקנסטיין
חנאדנדאל
Genadendal
1738[34] סטלנבוש-דרקנסטיין
מאלמסברי
Malmesbury
1745[27] סטלנבוש-דרקנסטיין
סוולנדאם
Swellendam
1746[27] סוולנדאם
ואנרינסדורפ
Vanrhynsdorp
1751[35] סטלנבוש-דרקנסטיין
פלטנברכבאיי
Plettenbergbaai
1776[36] סוולנדאם
גראף-ריינט
Graaff-Reinet
1786[27] גראף-ריינט
טולבאך
Tulbagh
1795[27] סטלנבוש-דרקנסטיין
אוייטנהאכה
Uitenhage
1804[27] גראף-ריינט

מבנה פוליטיעריכה

חלוקה מנהליתעריכה

לאחר שורה של שינויים טריטוריאליים בשטחי המושבה לאורך תולדותיה ובמקביל אליהם, במהלך המאה ה-18 חולק שטח מושבת הכף לארבעה מחוזות מנהליים. נתוני האוכלוסייה נכונים לשנת 1797 והם כוללים הן את אוכלוסיית המתיישבים האירופים והן את אוכלוסיית העבדים.

מחוזות מושבת הכף ההולנדית
שם בשפת המקור אוכלוסייה[37] בירה
 1 
הכף
De Kaap
18,152 קייפטאון
 2 
סטלנבוש-דרקנסטיין
Stellenbosch-Drakenstein
22,959 סטלנבוש
 3 
סוולנדאם
Swellendam
6,663 סוולנדאם
 4 
גראף-ריינט
Graaff-Reinet
14,173 גראף ריינט
מפה
 

ראשי המושבהעריכה

 
יאן ואן ריבק, מפקד המושבה בשנים 1652–1662
 
סימון ואן דר סטל, מושל המושבה ומפקדה בשנים 1679–1699
 
יאן וילם ינסן, מושל המושבה בשנים 1804–1807

יאן ואן ריבק, מקים מושבת הכף, מונה למפקדה הראשון, תפקיד בו החזיק כעשור משנת 1652 עד 1662. השלטון הצבאי במושבה נמשך כשלושים שנה לעד שנותיו של סימון ואן דר סטל (1679–1699), אז המושבה קודמה לרמת נפה באימפריה, והחל מאז באופן קבוע השליטים שלה היו מושלים.

שם כהונה תואר
1
יאן ואן ריבק
Jan van Riebeeck
1652–1662 מפקד
2
זכריאס ווגנר
Zacharias Wagenaer
1662–1666 מפקד
3
קורנליס ואן קאולברך
Cornelis van Quaelberg
1666–1668 מפקד
4
יאקוב ברוכורסט
Jacob Borghorst
1668–1670 מפקד
5
פיטר האקנס
Pieter Hackius
1670–1671 מפקד ומושל
בשנת 1672 הנהיגה את המושבה מועצה ממלאת מקום
6
אלברט ואן ברויגל
Albert van Breugel
1671–1672 מפקד ממלא מקום
7
ישבראנד חושקה
Isbrand Goske
1672–1676 מושל
8
יוהאן באקס ואן הרנטאלס
Johan Bax van Herenthals
1676–1678 מושל
9
הנדריק כרודופ
Hendrik Crudop
1678–1679 מפקד ממלא מקום
10
סימון ואן דר סטל
Simon van der Stel
1679–1699 מפקד ומושל
11
וילם אדריאן ואן דר סטל
Willem Adriaan van der Stel
1699–1707 מושל
12
יוהנס קורנליס דאבלניג
Johannes Cornelis d’Ableing
1707–1708 מושל ממלא מקום
13
לואיס ואן אנבורך
Louis van Assenburg
1708–1711 מושל
14
וילם הלוט
Willem Helot
1711–1714 מושל ממלא מקום
15
מאוריץ פאסקואס דה צ'אפונס
Maurits Pasques de Chavonnes
1714–1724 מושל
16
יאן דה לה פונטיין
Jan de la Fontaine
1724–1727 מושל ממלא מקום
17
פיטר חיסברט נודט
Pieter Gijsbert Noodt
1727–1729 מושל
(16)
יאן דה לה פונטיין (כהונה שנייה)
Jan de la Fontaine
1729–1737 מושל ממלא מקום
18
אדריאן ואן קרבל
Adriaan van Kervel
1737 מושל
19
דניאל ואן דן הנכל
Daniël van den Henghel
1737–1739 מושל ממלא מקום
20
הנדריק שוולנכרבל
Hendrik Swellengrebel
1739– 1751 מושל
21
ריק טולבאך
Ryk Tulbagh
1751–1771 מושל
22
ברון יואכים ואן פלטנברך
Baron Joachim van Plettenberg
1771–1774 מושל ממלא מקום
23
ברון פיטר ואן אוודטסהורן
Baron Pieter van Oudtshoorn
1772–1773 מושל
(22)
ברון יואכים ואן פלטנברך (כהונה שנייה)
Baron Joachim van Plettenberg
1774–1785 מושל
26
קורנליס יאקוב ואן דה גראף
Cornelis Jacob van de Graaff
1785–1791 מושל
27
יוהנס אייזק ריינס
Johannes Izaac Rhenius
1791–1792 מושל ממלא מקום
בשנים 1792 ו-1793 עקב המצב הצבאי מונה שלטון צבאי למושבה. בין השנים 1795 ו-1803, המושבה הייתה נתונה לכיבוש בריטי
28
יאקוב אברהם אוייטנהאכה דה מיסט
Jacob Abraham Uitenhage de Mist
1803–1804 מושל
29
יאן וילם ינסן
Jan Willem Janssens
1804–1807 מושל

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 Robert Montgomery Martin (1836). The British Colonial Library: In 12 volumes. Mortimer. p. 112.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 "Cape Colony". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 5. Cambridge University Press. p. 237-238.
  4. ^ Crais, Clifton C. (1992). "White Supremacy and Black Resistance in Pre-Industrial South Africa". The Making of the Colonial Order in the Eastern Cape, 1770-865,. Cambridge University Press. Retrieved 3 April 2013.
  5. ^ 5.0 5.1 Smith, Adam (1776), Wealth of Nations, Penn State Electronic Classics edition, republished 2005, p.516
  6. ^ Smith, Adam (1776), Wealth of Nations, Penn State Electronic Classics edition, republished 2005, p. 516
  7. ^ Penn, Nigel (1989). The Angry Divide-Labour, land and livestock in the Western Cape during the 18th century: The Khoisan and the colonists. Cape Town: David Philip. p. 2. ISBN 0-86486-116-8.
  8. ^ 8.0 8.1 L'Ange, Gerald (2005). The White Africans: From Colonisation to Liberation. Cape Town: Jonathan Ball Publishers. p. 524. ISBN 1-86842-219-4.9-4.
  9. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Trekboers.
  10. ^ Schlebusch, CM; Naidoo, T; Soodyall, H (2009). "SNaPshot minisequencing to resolve mitochondrial macro-haplogroups found in Africa. Electrophoresis 30: 3657-64".
  11. ^ Quintana-Murci, L; Harmant, C; H, Quach; Balanovsky, O; Zaporozhchenko, V; Bormans, C; van Helden, PD,; et al. (2010). "Strong maternal Khoisan contribution to the South African coloured population: a case of gender-biased admixture. American Journal of Human Genetics 86: 611-20.".
  12. ^ Chronology of the 1600s at the Cape". sahistory.org.za.
  13. ^ Newmark, S. Daniel. The South African Frontier: Economic Influences 1652-1836. Stanford University Press. pp. 10–11. ISBN 978-0-8047-1617-8.
  14. ^ "Chronology of the 1600s at the Cape". sahistory.org.za. November 21, 2006.
  15. ^ "Summary of the Boer-Xhosa Wars". Lecture on Southern Africa 1800-1875
  16. ^ "Conquest of the Eastern Cape", South African History Online
  17. ^ "Castle of Good Hope". castleofgoodhope.co.za.
  18. ^ 18.0 18.1 Chandler, David (1999) [1993]. Dictionary of the Napoleonic Wars. Ware, Hertfordshire: Wordsworth Military Library. ISBN 1-84022-203-4.
  19. ^ Parkinson, C. Northcote (1954). War in the Eastern Seas, 1793 - 1815. London: George Allen & Unwin Ltd.
  20. ^ Potgieter, Thean & Grundlingh, Arthur (2007). "Admiral Elphinstone and the Conquest and Defence of the Cape of Good Hope, 1795-96". Scientia Militaria, South African Journal of Military Studies 35 (2): 39–67. doi:10.5787/35-2-37.
  21. ^ "Colonial Expeditions - East Indies, p. 300". Naval History of Great Britain, Vol. I.
  22. ^ "Colonial Expeditions - East Indies, p. 300". Naval History of Great Britain, Vol. I.
  23. ^ "Colonial Expeditions - East Indies, p. 302". Naval History of Great Britain, Vol. I.
  24. ^ "The Dutch in South Africa, 1652-1795 18002-1806", Colonial Voyage
  25. ^ Entry: Cape Colony. Encyclopedia Britannica Volume 4 Part 2: Brain to Casting. Encyclopædia Britannica, Inc. 1933. James Louis Garvin, editor.
  26. ^ Colenbrander, Herman. De Afkomst Der Boeren (1902). Kessinger Publishing 2010. ISBN 978-1167481994.
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 27.4 27.5 27.6 27.7 "Chronological Order of Town Establishment in South Africa", SCRIBD
  28. ^ "Our History", Groot Constantia
  29. ^ "History of Paarl", ShowMe™ South Africa
  30. ^ "The first large group of French Huguenots arrive at the Cape", South African History Online
  31. ^ "Sheikh Yusuf, regarded as the founder of the Islamic faith in the Cape, dies at Zandvliet (Macassar) ", South African History Online
  32. ^ Klapmuts bruial grounds HIA and permit motivation
  33. ^ "Strand - More than Beaches", Southern Africa Places
  34. ^ "GENADENDAL HISTORIC VILLAGE AND MUSEUM", Greyton
  35. ^ "VANRHYNSDORP DISCOVERED", SA-VENUES.COM BLOG
  36. ^ "A History of Plettenberg Bay", ShowMe™ South Africa
  37. ^ Sir John Barrow (1806). Travels Into the Interior of Southern Africa. T. Cadell and W. Davies. p. 25.