פתיחת התפריט הראשי

ישראל מנחם וִיסלֶר (נולד ב-1 בפברואר 1930), הידוע בשם העט פּוּצ'וּ, הוא סופר, משורר, תסריטאי, מחזאי וכותב צ'יזבטים ישראלי. מהראשונים שכתבו על דור הפלמ"ח ללא פומפוזיות והאדרה. אחדים מספריו עובדו לסרטים מצליחים.

פוצ'ו
פוצ'ו ישראל ויסלר.jpg
ישראל ויסלר בכיכר רבין בתל אביב, קיץ 2012
לידה 1 בפברואר 1930 (בן 89)
עיסוק סופר, תסריטאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הגימנסיה העברית "הרצליה" עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
poochoo.co.il
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

פוצ'ו נולד וגדל בתל אביב. אביו עבד כנגר ואחר כך כקבלן, ואמו הייתה עקרת בית. למד בבית החינוך לילדי עובדים ובבית ספר הכרמל, ואת לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה הרצליה. נמנה עם הכשרת בית השיטה. התגייס ב-1948 לפלמ"ח ושובץ בגדוד הראשון של חטיבת יפתח, השתתף בקרבות בעמק הירדן ובנגב ונטל חלק במבצע לכיבוש באר שבע. במסגרת שירות המילואים שימש כנהג רכב לפינוי אשפה במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים שימש כנהגו של שמואל גונן (גורודיש), מפקד חטיבה 7. לאחר מלחמת ששת הימים היה נהגו של יצחק רבין.[1]

פוצ'ו היה ממקימי קיבוץ נתיב הל"ה, והיה חבר הקיבוץ בין השנים 1948 ל-1953. הוא למד לתואר באגרונומיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, ותיאטרון וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. עבד כמורה לטבע בבית ספר בכפר גלים, קצין תרבות באניה של צים, רכז תרבות בקיבוץ חניתה ומנהל במפעל למוצרי פלסטיק.

בשנת 1954, בהיותו סטודנט, זכה סיפור שלו שהתפרסם ב"מעריב" בתחרות של העיתון[2].

את ספרו הראשון, "חבורה שכזאת", המתאר בהומור את הווי חיי ההכשרה ולוחמי הפלמ"ח, כתב כבר בגיל 19, אך הספר יצא לאור רק שבע שנים אחר כך. הספר זכה להצלחה גדולה, ואף עובד לסרט קולנוע בכיכובם של יוסי בנאי, בומבה צור, עודד תאומי וגילה אלמגור. פוצ'ו כתב עוד כ-40 ספרים ומחזות, לילדים ומבוגרים, בהם שיתף את קוראיו מחוויותיו וחיי משפחתו. הספר "אולי תרדו שם", על חבורת ילדים תל אביבית המאמצת זקן תמהוני, הוסרט בשנת 1964.[3] במהלך השנים כתב כמאה תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "טלפלא", "שניים בראש אחד", "זהו זה", "הופה היי" ועוד. פוצ'ו היה כתב קבוע של טורים הומוריסטים בעיתוני ילדים ונוער מובילים, כגון "פילון", "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער". בשנת תשל"ה (1976)[4] זכה ספרו "חבורת מתושלח" בפרס יציב (זהו ספרו היחיד שתורגם לאנגלית).

פוצ'ו היה נשוי לדיצה מאיר (בת בנימין מאיר, ממקימי מגדל שלום) עד מותה ב-2008. לשניים נולדו שלושה ילדים: עדנה, אורי, וגיטריסט להקת הבילויים, ימי. אורי ויסלר נפטר מסרטן הריאה ביולי 2013. פוצ'ו הוא דודו של הצלם נלי שפר, אשר שימש השראה לדמותו של נלי, אחיה הצעיר של איה מספרו "איה הג'ינג'ית".

בשנת תשע"א (2010) זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול.[5] בלקסיקון אופק לספרות ילדים (1985) הוגדר פוצ'ו כ"בכיר יוצרי הילדים והנוער בישראל". השירות הבולאי הנפיק בול: "פוצ'ו – חבורה שכזו" במלאת למחבר 75 שנים. זוכה פרס אקו"ם למוזיקה קונצרטית וספרות לשנת 2015, פרס מיוחד מטעם הדירקטוריון על תרומתו הרבה ליצירה הישראלית.[6]

בנובמבר 2018 הכריז משרד התרבות והספורט על פוצ'ו כאחד הזוכים בפרס לאמנים ותיקים על שם אריק איינשטיין.[7]

ספריועריכה

פוצ'ו כתב כ־40 ספרים, בהם:

  • אפרים קומתיים
  • בחיי
  • דודלי חודלי
  • האח הקטן והמציץ
  • הבלש שלומיאלי בארץ טררם
  • המסע לארץ הבצק
  • חבורת מתושלח (תורגם לאנגלית: Methuselah’s Gang)
  • חצי חצי
  • הנמלה והחבילה
  • כשהמורה שמלקיהו היה ילד
  • מוקי צימוקי
  • נשיקה בחצר
  • הבתולה מתל ברוך
  • זאת שכוווווולם יודעים: רומן צדדי
  • אחרי במידבר
  • חרגולה והנמלה
  • תעלומת מכתב האהבה שנשלח אל המורה הדגול שמילקיהו

האלבום שכתבעריכה

  • סיני בירוק: אלבום ההתיישבות בסיני (תשכ"ז-תשמ"ב) 1967-1982

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ציוני דרך בקורות חייו - על גב סיפרו "חבורה שכזו", הוצאת "לשון", 2009; בראיון לאלי אשד הודה שכתב פרט זה בהומור: "הסעתי את הרמטכ"ל רבין חמש דקות תמימות... ממנחת המסוקים ועד למגרש המסדרים."
  2. ^ ישראל ויסמן, אמן בא ליישוב משלט, מעריב, 27 בספטמבר 1954
    ארבעה ולא שלושה זכו במאות קולות ובפרסים, מעריב, 11 באוקטובר 1954
  3. ^ פּוּצ'וּ והלמֶד-וו"ניקים
  4. ^ "פרס יציב" תשל"ה – הוענק לישראל ויסלר, דבר, 2 באפריל 1976.
  5. ^ מיה סלעבין 14 זוכי פרס ראש הממשלה: ויזלטיר, קסטל בלום, פוצ'ו וגברון, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2010
  6. ^ הוכרזו שמות הזוכים בפרס אקו"ם בתחום המוזיקה הקונצרטית והספרות לשנת 2015, אתר אקו"ם.
  7. ^ רן בוקר, הוכרזו זוכי משרד התרבות בפרס לאמנים ותיקים לשנת 2018, באתר ynet, 27 בנובמבר 2018.