פיטאיה

שם כולל לשני סוגי צמחים ממשפחת הקקטוסים אשר מוצאם בדרום אמריקה
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: הסיבות לכך מפורטות בדיונים שנערכו בשלוש השנים האחרונות בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

פִּיטָאיָה הוא שם כולל ל־2 סוגים של צמחים ממשפחת הצבריים (קקטוסים), שמקורם בדרום אמריקה. המין המוכר ביותר ביניהם הוא Hylocereus undatus המכונה גם "פרי הדרקון".

קריאת טבלת מיוןפיטאיה
Hylocereus undatus237541223.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: צבריים
סוגים
  • Hylocereus
  • Stenocereus
חתך רוחב של פיטאיה

פרי נוסף הקרוי בשם זה הוא הקובו.

תיאור הצמחעריכה

הפיטאיה (נקרא גם פרי הדרקון), על זניה השונים, היא קקטוס חסר קוצים, הצומח בשרביטים ארוכים, שגובהם עד ששה מטרים. מגדלים אותה בשיטת ההדליה, בכמה דרכים.

ענפי הצמח בשרניים, וכל צמח נושא פרחים רבים, צהובים או לבנים, הפורחים בלילה, כאשר זמן פריחתו של כל אחד מהם הוא לילה אחד בלבד. אופן האבקתם במקומות גידולם בארץ הוא מלאכותי בדרך כלל.

קליפת הפרי אדומה, ורודה-סגולה או צהובה, וממנה מסתעפים עלעלים המזכירים ארטישוק. תוכן הפרי עסיסי, בצבע לבן או סגלגל, והוא משופע בזרעים קטנים ושחורים. בדרך כלל אי אפשר להבדיל על פי קליפת הפרי אם תוכנו הוא לבן או סגלגל, לפעמים לתוכן הסגלגל ישנה קליפה כהה יותר, אך לא בהכרח.

הפרי בשל בתקופה שבין יוני לינואר, והוא משתמר כ-10 ימים בטמפרטורת החדר, או כשלושה שבועות בתנאי קירור. הפרי מכיל ויטמין C, סיבים תזונתיים ונוגדי-חימצון רבים.

גידול פיטאיה בישראלעריכה

הפיטאיה מתאימה לגידול טבעי באקלים יבש, טרופי או סוב טרופי. בישראל מגדלים 3 זני פיטאיה בתנאי בית רשת, במישור החוף, בנגב ובערבה. אחד הזנים נקרא "ביצי דרקון", על שום צורת הפרי, בעל הגלדים הבולטים, כשל שריון של דרקון. הפרי מתוק, מעט חמצמץ, בעל צבע סמוק כשל סלק, ומכיל מיץ רב.

הוונוס והגולדן הם שני זנים של פיטאיה אשר פותחו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על ידי פרופסור יוסף מזרחי[1].

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרלן-אביבה גרינפטר, הטרופיטאיה והאגס המשופר – פרי פיתוח ישראלי, באתר אפוק טיימס, 22 באוקטובר 2010.