פתיחת התפריט הראשי

עונת 1959 היא העונה העשירית של אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). ג'ק ברבהאם זכה באליפות בפעם הראשונה. קופר-קליימקס, קבוצתו של ברבהאם, זכתה לראשונה באליפות היצרנים.

פורמולה 1 עונת 1959
1959 Formula One season
ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות
ג'ק ברבהאם, הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 10 במאי 1959
תאריך סיום 12 בדצמבר 1959
מספר עונה 10
מספר מרוצים בעונה 9
זוכה באליפות הנהגים ג'ק ברבהאם
נקודות הנהג הזוכה 31 (34)
זוכה באליפות היצרנים קופר-קליימקס
נקודות היצרן הזוכה 40 (53)

תוכן עניינים

המרוצים בעונהעריכה

12 מרוצים תוכננו להתקיים במהלך העונה, אך בפועל התקיימו רק תשעה. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו וחוסה פלוריאן הותירה את האליפות ללא נהגים ארגנטינאים. הדבר הוביל לביטול גרנד פרי ארגנטינה, שתוכנן לחודש ינואר. גרנד פרי בלגיה, שתוכנן להתקיים ביוני בוטל עקב מחלוקת כספית עם המארגנים. גרנד פרי מרקש, שתוכנן לחודש אוקטובר, בוטל מסיבות כלכליות[1].

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 מונקו  גרנד פרי מונקו מונקו 10 במאי בריטניה  סטירלינג מוס אוסטרליה  ג'ק ברבהאם אוסטרליה  ג'ק ברבהאם בריטניה  קופר-קליימקס
2 ארצות הברית (48 כוכבים)  אינדינפוליס 500 אינדינפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'וני טומסון ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'וני טומסון ארצות הברית (48 כוכבים)  רודג'ר ווארד ארצות הברית (48 כוכבים)  וטסון-אופנהאוזר
3 הולנד  גרנד פרי הולנד זנדוורט 31 במאי שוודיה  יואקים בונייה בריטניה  סטירלינג מוס שוודיה  יואקים בונייה בריטניה  BRM
4 צרפת  גרנד פרי צרפת ריימס 5 ביולי בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  טוני ברוקס איטליה  פרארי
5 בריטניה  גרנד פרי בריטניה איינטרי 18 ביולי אוסטרליה  ג'ק ברבהאם בריטניה  סטירלינג מוס
ניו זילנד  ברוס מקלארן
אוסטרליה  ג'ק ברבהאם בריטניה  קופר-קליימקס
6 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה אבוס 2 באוגוסט בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  טוני ברוקס בריטניה  טוני ברוקס איטליה  פרארי
7 פורטוגל  גרנד פרי פורטוגל מונסנטו 23 באוגוסט בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  קופר-קליימקס
8 איטליה  גרנד פרי איטליה מונצה 13 בספטמבר בריטניה  סטירלינג מוס ארצות הברית (48 כוכבים)  פיל היל בריטניה  סטירלינג מוס בריטניה  קופר-קליימקס
9 ארצות הברית (48 כוכבים)  גרנד פרי ארצות הברית סברינג 12 בדצמבר בריטניה  סטירלינג מוס צרפת  מוריס טריטגננט ניו זילנד  ברוס מקלארן בריטניה  קופר-קליימקס

תקציר העונהעריכה

קבוצת ונוול, שזכתה באליפות היצרנים בעונה קודמת פרשה מהאליפות. פרישתם של חואן מנואל פנג'יו ומייק הות'ורן הובילה לכך שלראשונה לא השתתף אלוף בתחרויות. רכבי קופר, מצודיים במנועים אחוריים בנפח 2.5 ליטר, ניצחו חמישה מרוצים בעונה. יואקים ברונייה השיג את ניצחון הבכורה עבור קבוצת BRM.

גרנד פרי גרמניה התקיים במסלול אבוס המהיר. ז'אן ברה, נהגה של קבוצת פרארי נהרג בתאונה שאירעה במסלול במהלך מרוץ מקדים שהתקיים יום אחד לפני האירוע המרכזי. ברה נהג במכונית פורשה RSK במרוץ שהתקיים בתנאים גשומים. הוא הועף מהמכונית הנוסעת, נפגע בראשו ומת.

שלושה נהגים הגיעו למרוץ האחרון בעונה עם פוטנציאל לזכייה בתואר: ג'ק ברבהאם ,סטירלינג מוס וטוני ברוקס. מוס פרש במהלך המרוץ וברבהאם לקח את ההובלה במרוץ. במהלך ההקפה האחרונה נגמר הדלק במכוניתו של ברבהאם, אך הוא דחף את מכוניתו עד לקו הסיום אותו חצה במקום הרביעי. ברוקס סיים רק במקום השלישי וברבהאם זכה בתואר האליפות בפעם הראשונה.

דירוג האליפותעריכה

שיטת הניקודעריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 5 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגיםעריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  הולנד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  ארצות הברית (48 כוכבים)  נקודות
1 אוסטרליה  ג'ק ברבהאם 1 2 3 1 פרש פרש 3 (4) 31 (34)
2 בריטניה  טוני ברוקס 2 פרש 1 פרש 1 9 פרש 3 27
3 בריטניה  סטירלינג מוס פרש פרש נפסל 2 פרש 1 1 פרש 25.5
4 ארצות הברית (48 כוכבים)  פיל היל 4 6 2 3 פרש 2 פרש 20
5 צרפת  מוריס טריטגננט 3 8 11 5 4 4 9 2 19
6 ניו זילנד  ברוס מקלארן 5 5 3 פרש פרש פרש 1 16.5
7 ארצות הברית (48 כוכבים)  דן גרוני פרש 2 3 4 13
8 שוודיה  יואקים בונייה פרש 1 פרש פרש 5 פרש 8 10
9 ארצות הברית (48 כוכבים)  מסטן גריגורי פרש 3 פרש 7 פרש 2 10
10 ארצות הברית (48 כוכבים)  רודג'ר ווארד 1 פרש 8
11 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ים רת'מן 2 6
12 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'וני טומסון 3 5
13 ארצות הברית (48 כוכבים)  הארי של פרש פרש 7 4 7 5 7 פרש 5
14 בריטניה  אינס אירלנד 4 פרש פרש פרש פרש 5 5
15 בלגיה  אוליבר גנדביין 4 6 3
16 ארצות הברית (48 כוכבים)  טוני בטנהאוזן 4 3
17 בריטניה  קליף אליסון פרש 9 פרש 5 פרש 2
18 צרפת  ז'אן ברה פרש 5 פרש DNS 2
19 ארצות הברית (48 כוכבים)  פול גולדסמית' 5 2
מיקום נהג מונקו  ארצות הברית (48 כוכבים)  הולנד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  ארצות הברית (48 כוכבים)  נקודות

דירוג היצרניםעריכה

עונה זאת הייתה העונה השנייה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנקודות ליצרנים.

מיקום נהג מונקו  הולנד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  ארצות הברית (48 כוכבים)  נקודות
1 בריטניה  קופר-קליימקס 1 (2) (3) 1 (4) 1 1 1 40 (53)
2 איטליה  פרארי 2 (5) 1 1 3 2 (3) 32 (38)
3 בריטניה  BRM פרש 1 6 2 5 5 7 18
4 בריטניה  לוטוס-קליימקס פרש 4 פרש 8 פרש פרש פרש 5 5
בריטניה  קופר-מזארטי 6 פרש פרש 6 10 11 פרש 0
בריטניה  אסטון מרטין פרש 6 6 10 0
גרמניה המערבית  פורשה פרש 10 DNS 7 0
איטליה  מזארטי DNQ 8 פרש WD WD 15 DNS 0
בריטניה  קופר-בורגוורד 10 0
בריטניה  JBW-מזארטי פרש 0
בריטניה  ונוול פרש 0
ארצות הברית (48 כוכבים)  קורטיס קראפט-אופנהאוזר פרש 0
בריטניה  קופר-OSCA פרש 0
איטליה  טק-מק-מזארטי פרש 0
בריטניה  קונאאוט-אלטה WD פרש 0
בריטניה  פריי-קליימקס DNQ 0
מיקום נהג מונקו  הולנד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  פורטוגל  איטליה  ארצות הברית (48 כוכבים)  נקודות

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1959 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה



הקודם:
מייק הות'ורן
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1959
ג'ק ברבהאם
הבא:
ג'ק ברבהאם
הקודם:
ונוול
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1959
קופר-קליימקס
הבא:
קופר-קליימקס