פיתון בורמזי

נחש, בסוג פיתון ממשפחת הפיתוניים

פיתון בורמזי (שם מדעי: Python bivittatus) הוא נחש, מסוג פיתון ממשפחת הפיתוניים. הפיתון הבורמזי הוא אחד מ-5 הנחשים הגדולים בעולם. עד שנת 2009 הוא נחשב לתת-מין של הפיתון ההודי, אך כיום הוא נמנה בתור מין משל עצמו. בית הגידול שלו מצוי באזורי יערות הגשם של דרום-מזרח אסיה, והוא נמצא לעיתים קרובות ליד ואף בתוך מים, כמו גם על עצים. פרטים בטבע מגיעים לאורך ממוצע של 3.7 מטר, אך יכולים להגיע אף לגודל של 5.74 מטרים (18.8 רגל). בעשורים האחרונים הפיתון הבורמזי הגיע באופן לא חוקי גם לפארק הלאומי אוורגליידס שבדרום פלורידה ונמצא שם במספרים גדולים.

קריאת טבלת מיוןפיתון בורמזי
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: קשקשאים
תת־סדרה: נחשים
משפחה: פיתוניים
סוג: פיתון
מין: פיתון בורמזי
שם מדעי
Python bivittatus
קאל, 1820
תחום תפוצה
אדום: פיתון הודי, ירוק: פיתון בורמזי, צהוב: אזור חופף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
האזורים בארצות הברית אליהם פלש הפיתון - באדום
פיתון בורמזי שנתפס באוורגליידס.

גודל ומבנה

עריכה

הפיתון הבורמזי הוא אחד הנחשים הגדולים ביותר בעולם, הגדל בממוצע לאורך של 5.5 מטר ולמשקל של 71 ק"ג. הנקבה גדולה במידה ניכרת מן הזכר. אורכה של הנקבה 6–7 מטרים ומשקלה נע בין 70–100 ק"ג. הזכר קטן יותר: אורכו 250–450 ס"מ ומשקלו 50–67 ק"ג. קוטר גופה של נקבת פיתון בורמזי נע בין 25–31 ס"מ, ואילו קוטרו של זכר 20–23 ס"מ.

תיאור

עריכה

צבעו של הפיתון הבורמזי בטבע הוא חום בהיר עד צהבהב מנוקד בנקודות חומות כהות יותר או בצבע ירוק-זית. הדוגמה על עורו מזכירה את זו של פיתון הסלעים האפריקני, דבר הגורם לעיתים לבלבול בין שני המינים למרות אזורי מחייתם השונים ואופיים כאשר הבורמזי ידוע כרגוע יותר מהפיתון האפריקאי. בשבי, הפיתונים גם הם מנוקדים בגוונים כהים מעט יותר מצבע גופם, וישנן מוטציות שונות, כגון פיתונים לבקנים, כתמתמים, ירוקים, ועוד.

תפוצה

עריכה

תפוצתו של הפיתון הבורמזי נרחבת: היא משתרעת על פני הודו, נפאל, בנגלדש, סין, מיאנמר, לאוס, קמבודיה, תאילנד ווייטנאם. מספר קטן של פיתונים נמצאו גם במדינות איים שונות בדרום-מזרח אסיה: במערב אינדונזיה, ובצפון מלזיה. פיתון זה הוא שחיין מעולה וזקוק למקור מים תמידי. ניתן למצוא אותו באחו, בביצות, באזורי חורש, יערות, גבעות, ערוצי נחלים, וג'ונגלים. הם מטפסים טובים על עצים.

מין זה נמצא ברשימת CITES קטגוריה II, המטילה הגבלות על הסחר שלו, דבר הנובע מהביקוש לעורו.

התנהגות

עריכה

הפיתון הבורמזי הוא טורף לילי השוכן ביערות גשם. כאשר הם קטנים הם מבלים את זמנם באופן שווה על האדמה ועל העצים, אך ככל שהם גדלים הם נוטים להיות יותר ויותר על האדמה. הם שחיינים מעולים ומסוגלים לשהות עד חצי שעה מתחת למים. הפיתון הבורמזי נוטה להיות רוב זמנו חבוי בסבך. באזורים הצפוניים יותר של שטח מחייתו הוא לעיתים נכנס למעין תרדמת חורף בחודשים הקרים של השנה, בתוך גזעים חלולים, בורות לאורך נחלים או מתחת לסלעים.

תזונה

עריכה

כמו כל הנחשים, הפיתון הבורמזי הוא אוכל בשר. תזונתו היא בעיקר עופות ויונקים המתאימים לגודלו. הנחש משתמש בשיניו החדות כדי לתפוס את טרפו ואחר כך הוא כורך את גופו סביב הטרף והורג אותו על ידי חנק. לעיתים הם נמצאים ליד אזורים מאוכלסים עקב הימצאותן של חולדות, ומכרסמים נוספים המהווים את טרפם. פיתונים בוגרים עשויים לטרוף יונקים גדולים יותר כמו עיזים וחזירים ובמקרים נדירים אף נמרים. מין זה מוגדר כמין פולש באזורי פלורידה ובעקבות התפשטותו באזור ידועים מקרים רבים בהם הם טרפו אליגטורים. ידועים גם מקרים בהם פיתון הרג ובלע אדם בוגר.

במחקר שפורסם ב-2022 בכתב העת Integrative Organismal Biology דווח על ידי ביולוגים מאוניברסיטת סינסינטי שלפיתון הבורמזי יש עור אלסטי במיוחד בין הלסתות התחתונות שלו, המאפשר לו להכניס לפיו טרף הגדול פי שישה מנחש בגודל דומה[2].

רבייה

עריכה

עונת הרבייה של הפיתון הבורמזי מתרחשת בדרך כלל בתחילת האביב. הנקבה מטילה בין 12–36 ביצים בממוצע בחודשי מרץ-אפריל. פיתונים בורמזיים מגיעים לבגרות מינית בגיל 18 חודשים עד 4 שנים. כאשר הצעירים בוקעים, אורכם 40–60 ס"מ, ואויביהם העיקריים הם עופות דורסים ממינים שונים. הנקבה נוטשת את צאצאיה עם בקיעתם מהביצים.

כמין פולש

עריכה
  ערך מורחב – פיתונים בורמזיים בפלורידה

הפיתון הבורמזי הוא מין פולש בפלורידה, ובמיוחד בדרום המדינה, שם הוא נמצא במספרים גדולים, כולל בפארק הלאומי אוורגליידס. הפיתונים הגיעו לפארק בשתי דרכים. בשנת 1992 הוריקן אנדרו (אנ') הרס מתקן לגידול פיתונים, ושחרר מספר עצום של פיתונים לביצות הסמוכות. בנוסף, לאורך השנים, ככל הנראה גם שוחררו בפארק פיתונים שגודלו כחיות מחמד ובעליהם לא יכלו לטפל בהם יותר. כיום, יותר מ-99 אחוז מהדביבונים והאופוסומים נעלמו מהפארק, וכן רוב אוכלוסיית חתולי הבר. בעלי חיים אחרים, כדוגמת שפנים, ארנבונים ושועלים, כבר אינם נמצאים בשמורת הטבע כלל.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פיתון בורמזי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פיתון בורמזי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ יוגב ישראלי, פה גדול: סודות הבליעה של הפיתון הבורמזי, באתר ynet, 22 בספטמבר 2022
  3. ^ רונה סרור, ‏נחשי ענק מציפים את פלורידה, באתר ‏מאקו‏, 31 בינואר 2012