פראואנקירכה (דרזדן)

פראואנקירכה
Frauenkirche
מידע כללי
סוג	כנסייה
על שם	הערצתה של מרים בכנסייה הקתולית
כתובת	אינרה אלטשטאדט
מיקום	דרזדן
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1726
תאריך פתיחה רשמי	1726
תאריך פירוק	15 בפברואר 1945
חומרי בנייה	אבן חול פוסטה
אדריכל	גאורג בהר
סגנון אדריכלי	אדריכלות הבארוק
מידות
גובה	91.24 מ'
קואורדינטות	51°03′07″N 13°44′30″E / 51.051944444444°N 13.741666666667°E
	www.frauenkirche-dresden.de
	(למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני פראואנקירכה

פְרַאוּאֶנְקִירכֶה (בגרמנית: Frauenkirche; מילולית: כנסיית גבירתנו) היא כנסייה לותרנית בעיר דרזדן שבגרמניה. הכנסייה נבנתה במהלך המאה ה-18, נחרבה בהפצצת דרזדן ב-1945, והוקמה מחדש בין 1994 ל-2005.

היסטוריה

במקום שבו שוכנת כיום הכנסייה, הוקמה כנסייה קודמת כבר במאה ה-11. כנסייה זו, שנבנתה בסגנון רומנסקי, שכנה מחוץ לחומות העיר, בסמוך לבית הקברות. בתחילה הייתה הכנסייה קתולית, ולאחר הרפורמציה במאה ה-16 אומצה בה הנצרות הפרוטסטנטית. בראשית המאה ה-18 הפכה הכנסייה קטנה מדי לקהל המתפללים, וב-1726 היא נהרסה לשם הקמת כנסייה חדשה במקומה.

הכנסייה החדשה, בסגנון הבארוק, תוכננה בידי האדריכל המקומי גאורג בהר, ונבנתה במשך 17 שנים, עד 1743. ב-25 בנובמבר 1736 הוצב בה עוגב מעשה ידיו של גוטפריד זילברמן, וב-1 בדצמבר הוא נחנך ברסיטל של יוהאן סבסטיאן באך. גולת הכותרת של הכנסייה הייתה כיפתה העשויה אבן חול, שהתנשאה לגובה של 96 מטרים, ושקלה 12 אלף טונות.

ב-1760, במהלך מלחמת שבע השנים, ירו לעבר הכנסייה כוחותיו של פרידריך השני, מלך פרוסיה כמאה פגזי תותחים, אך בשל חוזקו ועוצמתו של המבנה הוא לא ניזוק. במאי 1849, כחלק מאירועי אביב העמים, התבצרו בכנסייה מורדים בממלכת סקסוניה, והיא הוקפה בבריקדות. רק לאחר מספר ימי לחימה נכנעו המורדים.

בשלהי מלחמת העולם השנייה, ב-13 בפברואר 1945, הפציצו מטוסי בעלות הברית את העיר, וזרעו בה הרס רב. הכנסייה לא ניזוקה באופן ישיר מההפצצה, אך כתוצאה מההפצצה נוצרה סופת אש רבת עוצמה, שהטמפרטורה שלה הגיעה לכ-1,000°C. העמודים שתמכו בכיפת הכנסייה לא עמדו בעומס החום, וב-15 בפברואר היא קרסה. רק חלקים מעטים מהכנסייה שרדו, בהם המזבח. כן שרד פסל של מרטין לותר שניצב בחזית הכנסייה מאז 1885.

השלטון הקומוניסטי ששלט בגרמניה המזרחית לאחר המלחמה הותיר את עיי החורבות כפי שהם, וב-1966 הם הוכרזו רשמית כ"אנדרטה נגד המלחמה", בדומה לשרידי קתדרלת קובנטרי בבריטניה. תוכניות לפנותם ולהפוך את המקום למגרש חניה נגנזו. ביום השנה להפצצה ב-1982 הגיעו למקום כ-400 מתושבי העיר להפגנה שקטה בה אחזו בפרחים ובנרות, כחלק מתנועת המחאה שהחלה להתפתח נגד שלטונות גרמניה המזרחית.

שיקום הכנסייה

עבודות השיקום (2003)

החלטה ראשונה בדבר שיקום הכנסייה התקבלה ב-1985, עוד בתקופת גרמניה המזרחית. השלטונות החליטו להתחיל בשיקום לאחר השלמת העבודות במצודת דרזדן. לאחר איחוד גרמניה, החלה התארגנות מקומית של תושבים באיסוף כספים למען שיקום הכנסייה. למאמץ נרתם גם חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה גינתר בלובל, שכנער היה עד להפצצה, ותרם כמעט את כל כספי הפרס למען שיקום הכנסייה ולשם הקמת בית כנסת. במקביל, החלו אדריכלים, מהנדסים והיסטוריונים בסימון האבנים, כדי שניתן יהיה להשתמש בהן באופן מדויק ככל הניתן.

ב-1994 הוחל בסופו של דבר בבנייתה מחדש של הכנסייה, בתכנונו של האדריכל אברהארד בורגר. כוונת היוזמים הייתה לסיים את השיפוצים עד יום השנה ה-800 לייסודה של דרזדן, ב-2006. מבין מיליוני האבנים שמהן הייתה בנויה הכנסייה, שרדו בשלמותן רק כ-8,500, ובכ-3,800 מהן השתמשו בבנייה המחודשת. ככל הניתן, הן הוצבו במקום המשוער בו היו בבניין המקורי. לשם כך, נעזרו המתכננים בצילומים ישנים, בזיכרונותיהם של באי הכנסייה, ובתוכנת מחשב להדמיה. באופן דומה שוחזרו גם דלתות הכנסייה העשויות עץ אלון. הצלב המוזהב בראש הכיפה נוצק בידי צורפים בלונדון, שהשתמשו בשיטה דומה ככל הניתן לטכנולוגיה בה השתמשו במאה ה-18.

ב-1996 הושלמה בניית הקריפטה, ב-2000 הסתיימה בניית הכיפה הפנימית, בפנטקוסט של 2003 צלצלו לראשונה פעמוני הכנסייה, ב-2004 הושלם שחזור החלק החיצוני של הכנסייה, עם הצבתו של הצלב המוזהב בראש הכיפה וב-2005 הוצב עוגב חדש, מעשה ידיו של דניאל קם, ושופץ גם פסלו של לותר. ב-30 באוקטובר אותה שנה, יום לפני יום הרפורמציה, היא נפתחה מחדש, שנה לפני המתוכנן.

מאז שיקומה, הפכה הכנסייה למוקד משיכה לתיירים, ובשלוש השנים הראשונות לאחר פתיחתה מחדש ביקרו בה כ-7 מיליון בני אדם.