פרנץ ליסט
פרנץ ליסט (בגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; 22 באוקטובר 1811 – 31 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1811 ריידינג, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
31 ביולי 1886 (בגיל 74) ביירוית, הקיסרות הגרמנית |
| בן/בת זוג |
Marie d'Agoult |
| צאצאים |
קוזימה וגנר, Daniel Liszt, Blandine Liszt |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית |
| סוגה |
סימפוניה, מוזיקה קלאסית |
| עיסוק |
מלחין, פסנתרן, מנצח, מחנך מוזיקה, וירטואוז, כהן דת, מוזיקאי |
| כלי נגינה |
פסנתר, עוגב |
| פרסים והוקרה |
מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות מסדר הדרבן המוזהב מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1884) אביר במסדר ישו (פורטוגל) |
| חתימה |
 |
  | |
ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן. ליסט למד קומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובגיל 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו היה מושפע מן הדת הקתולית, ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדת ששרתה עליו תמיד.
שנות הנדודיםעריכה
ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה שם בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Études d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.
יצירתו המוזיקליתעריכה
ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.
ברליוז אל מול שופןעריכה
בכל חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם הצד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. נראה שליסט הבין שהצד החזק שלו ככל הנראה הוא הפן הגרנדיוזי והמורחב. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט וחבורתו (שצרפה בינתיים גם את ואגנר). שומאן אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי". שופן רואה את ליסט כ"מלחין מכורכם המהלך על קביים". וברהמס הקיצוני ביותר נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בבי מינור. נראה שאכן המוזיקה של ליסט מדהימה ויכולה להקסים את כל שומעיה, אולם הערך המוזיקלי שלה נחשב לנמוך, הוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו" כמו שאמר שופן. נראה שליסט היה מקדם הטכניקה הווירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר" (לדברי שופן).
מאוחר יותר, נוצרה חברות בין שופן וליסט, דבר שהשפיע רבות על כתיבתו וסגנונו המוזיקלית של ליסט. ליסט העריץ את שופן והאמין שהוא גאון שאין שני לו ואף כתב את הספר "חייו של שופן" (Life of Chopin).
המסע בנסיכות מולדובהעריכה
ב-1847 ערך המלחין פרנץ ליסט מסע בנסיכות מולדובה והתעניין במוזיקה המקומית. ערב אחד, בהיותו בביתו של הבויאר אלקו באלס, יחד עם בויארים נוספים, כולל וסילה אלכסנדרי, הזמין באלס את הטאראף של בארבו לאוטארו, כדי שליסט יוכל להתרשם מהמוזיקה שלהם. לאחר שלאוטארו ולהקתו ניגנו מיני מוזיקה צוענית, הודה לו ליסט והחליט להשמיע לו גם את המוזיקה שלו וניגן במקום מרש הונגרי ואימפרוביזציה שלו. לאוטארו הודה לו בתורו וביקש רשות ממנו לנגן בעצמו את מה שניגן ליסט. ליסט הסכים ולאוטארו ניגן את המוזיקה שלו תוך חזרה מדויקת, להפתעתו של ליסט. אירוע זה זכה לפרסום בכתב העת הצרפתי La vie Parisienne, במספר 48 מיום 28 בנובמבר 1874[1].
בהשפעת המוזיקה ששמע חיבר ליסט יצירה בשם "רפסודיה רומנית", שנמצאה על ידי בלה ברטוק במוזיאון על שם ליסט[2].
יצירות מפורסמותעריכה
- קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
- קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
- סונטה לפסנתר בסי מינור
- סימפוניית "פאוסט"
- סימפוניית "דנטה"
- 13 פואמות סימפוניות
- פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
- מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
- 12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante), לפסנתר
- שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
- הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
- 19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
- רפסודיה ספרדית
- עיבוד לפסנתר ל-9 הסימפוניות של בטהובן
- עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
- עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
- 3 נוקטורנים (Liebesträume) לפסנתר
- 4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
- 4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
- "עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
- Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונליות), לפסנתר
בתרבות הפופולריתעריכה
- ג'ולט הרשני, "רפסודיה הונגרית"
לקריאה נוספתעריכה
- Demko Miroslav: Franz Liszt compositeur Slovaque, L´Age d´Homme, Suisse, 2003.
קישורים חיצונייםעריכה
פרנץ ליסט, באתר iTunes (באנגלית)
פרנץ ליסט, באתר Spotify
פרנץ ליסט, באתר Allmusic (באנגלית)
פרנץ ליסט, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פרנץ ליסט, באתר פרויקט מוטופיה
- פרנץ ליסט, באתר Discogs (באנגלית)
פרנץ ליסט, באתר Songkick (באנגלית)
פרנץ ליסט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אוסף יצירות של ליסט
- רפסודיות הונגריות בביצוע המופת של ג'ורג' ציפרא: https://www.youtube.com/watch?v=85Si7s-VZWo
אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante),בנגינת ציפרא, סרטון באתר יוטיוב- נעם בן זאב, פרנץ ליסט הוא וירטואוז במובן הטוב ביותר של המלה, באתר הארץ, 4 באפריל 2011
