פתיחת התפריט הראשי

פרנץ ליסט

מלחין ופסנתרן הונגרי
(הופנה מהדף פראנץ ליסט)

פרנץ ליסטגרמנית: Franz Liszt, בהונגרית: Liszt Ferenc; ‏22 באוקטובר 181131 ביולי 1886) היה מלחין ופסנתרן הונגרי ממוצא גרמני.

פרנץ ליסט
Franz Liszt
Liszt 1858.jpg
לידה 22 באוקטובר 1811
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית דובוריאן (אנ'), ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 ביולי 1886 (בגיל 74)
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית ביירוית, ממלכת בוואריה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Marie d'Agoult עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קוזימה וגנר, Daniel Liszt, Blandine Liszt עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סימפוניה, מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, פסנתרן, מנצח, מחנך מוזיקה, וירטואוז, כהן דת, מוזיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר, עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
  • מסדר הדרבן המוזהב
  • מסדר מקסימיליאן הבווארי למדעים ואמנויות (1884)
  • אביר במסדר ישו (פורטוגל) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
האקדמיה למוזיקה של פרנץ ליסט בבודפשט, הונגריה
פרנץ ליסט (1847)

ליסט נולד בעיירה ההונגרית דוֹבּוֹריָאן (Doborján; כיום רַיידינג שבאוסטריה) למשפחה דוברת גרמנית. את ראשית חינוכו המוזיקלי קיבל מאביו ששימש כפקיד בחצרו של הנסיך מיקלוש (ניקולאוס) השני לבית אסטרהאזי. בגיל 8 כבר הלחין את יצירותיו הראשונות ובגיל 10 עבר לווינה ללמוד שם פסנתר אצל קארל צ'רני, תלמידו של בטהובן. ליסט למד קומפוזיציה אצל סאליירי שהיה בשעתו גם מורה של שוברט. בגיל 11 ניגן לראשונה בקונצרט בווינה והקהל יצא מגדרו מרוב התלהבות. בנסיעותיו לפריז וללונדון זכה להצלחה מרובה כפסנתרן, ובגיל 38 השתקע בוויימאר כמנהל המוזיקלי של חצר הנסיך. אחרי עשר שנים בערך עבר ליסט לרומא, אך המשיך בפעילות מוזיקלית בוויימאר ובבודפשט. בכל שנות חייו היה מושפע מן הדת הקתולית, ויצירותיו המאוחרות משקפות את רוח הדת ששרתה עליו תמיד.

שנות הנדודיםעריכה

 
פרנץ ליסט
 
פסל של פרנץ ליסט בפארק לזיאנקי בוורשה

ב-1823 עזב ליסט את וינה ועבר לפריז, שבה למד הלחנה. ב-20 באפריל 1832 היה שם בקונצרט של הכנר הווירטואוז פגניני. הרושם שהותיר עליו הכנר היה בל יימחה, ובעקבותיו שאף ליסט להפוך לפסנתרן הטוב באירופה. פעמים רבות הסתגר בחדרו והתאמן במשך שעות בנגינה. עד מהרה כתב יצירה קטנה שהשתמשה בתוכן תמטי זהה לזה שהיה כלול ב-Études d'exécution transcendante d'après Paganini. יצירה נוספת שהולחנה בתקופה זו הם 12 האטיודים הגדולים.

יצירתו המוזיקליתעריכה

ליסט הוא יוצרה של הפואמה הסימפונית. סוגה זו, ללא צורה מוגדרת מראש, היא מעין שיא לתקופת הרומנטיקה, שבה מועדפים רגשותיו של היחיד על הצורה המקובלת. ליסט חיבר יצירות ארוכות ורבות דמיון. כפסנתרן הוא נחשב לאחד מהווירטואוזים הגדולים ביותר שידע העולם. ליסט כתב כ-1,300 יצירות; 400 מהן מקוריות, והשאר עיבודים מיצירותיהם של אמנים אחרים, בעיקר לפסנתר. הוא אומנם השפיע על פסנתרנים וירטואוזים ועל מלחינים שונים אך יצירותיו המקוריות לא זכו עד לתקופה האחרונה בהכרה הראויה להן.

ברליוז אל מול שופןעריכה

בכל חייו נראה שליסט לא הגיע להשלמה המוזיקלית לה ייחל. נראה שהגרנדיוזיות שביצירתו נבעה מברליוז אולם הצד המופנם שלו מתגלה בהשפעת שופן. נראה שליסט הבין שהצד החזק שלו ככל הנראה הוא הפן הגרנדיוזי והמורחב. יצירותיו ארוכות מאוד ובעלות הברקות טכניות קשות. שופן, שומאן וברהמס היו מהמתנגדים הבולטים לליסט וחבורתו (שצרפה בינתיים גם את ואגנר). שומאן אומר ש"עולמו של ליסט הוא לא עולמי". שופן רואה את ליסט כ"מלחין מכורכם המהלך על קביים". וברהמס הקיצוני ביותר נרדם כאשר ליסט ניגן את הסונאטה בבי מינור. נראה שאכן המוזיקה של ליסט מדהימה ויכולה להקסים את כל שומעיה, אולם הערך המוזיקלי שלה נחשב לנמוך, הוא "תוקע פורטיסימו ופיאניסימו בשופרות של יריחו" כמו שאמר שופן. נראה שליסט היה מקדם הטכניקה הווירטואוזית של הפסנתר אך כמלחין הוא "תחבולן מוכשר" (לדברי שופן).

מאוחר יותר, נוצרה חברות בין שופן וליסט, דבר שהשפיע רבות על כתיבתו וסגנונו המוזיקלית של ליסט. ליסט העריץ את שופן והאמין שהוא גאון שאין שני לו ואף כתב את הספר "חייו של שופן"[1].

המסע בנסיכות מולדובהעריכה

ב-1847 ערך המלחין פרנץ ליסט מסע בנסיכות מולדובה והתעניין במוזיקה המקומית. ערב אחד, בהיותו בביתו של הבויאר אלקו באלס, יחד עם בויארים נוספים, כולל וסילה אלכסנדרי, הזמין באלס את הטאראף של בארבו לאוטארו, כדי שליסט יוכל להתרשם מהמוזיקה שלהם. לאחר שלאוטארו ולהקתו ניגנו מיני מוזיקה צוענית, הודה לו ליסט והחליט להשמיע לו גם את המוזיקה שלו וניגן במקום מרש הונגרי ואימפרוביזציה שלו. לאוטארו הודה לו בתורו וביקש רשות ממנו לנגן בעצמו את מה שניגן ליסט. ליסט הסכים ולאוטארו ניגן את המוזיקה שלו תוך חזרה מדויקת, להפתעתו של ליסט. אירוע זה זכה לפרסום בכתב העת הצרפתי La vie Parisienne, במספר 48 מיום 28 בנובמבר 1874[2].

בהשפעת המוזיקה ששמע חיבר ליסט יצירה בשם "רפסודיה רומנית", שנמצאה על ידי בלה ברטוק במוזיאון על שם ליסט[3].

יצירות מפורסמותעריכה

  • קונצ'רטו מס' 1 לפסנתר ולתזמורת במי-במול מז'ור
  • קונצ'רטו מס' 2 לפסנתר ולתזמורת בלה מז'ור
  • סונטה לפסנתר בסי מינור
  • סימפוניית "פאוסט"
  • סימפוניית "דנטה"
  • 13 פואמות סימפוניות
  • פנטזיה על נושאים עממיים הונגריים, לפסנתר ולתזמורת
  • מחול-המוות (Totentanz), פרפרזה על "Dies irae", לפסנתר ולתזמורת
  • 12 אטיודים ברמת ביצוע עילאית (Études d'exécution transcendante), לפסנתר
  • שנות העלייה-לרגל (Années de Pèlerinage), לפסנתר
  • הרמוניות פואטיות ודתיות (Harmonies Poétiques et Réligieuses), לפסנתר
  • 19 רפסודיות הונגריות, לפסנתר
  • רפסודיה ספרדית
  • עיבוד לפסנתר ל-9 הסימפוניות של בטהובן
  • עיבוד לפסנתר לסימפוניה הפנטסטית של ברליוז
  • עיבוד לפסנתר ליצירתו של פגניני "La Campanella"
  • 3 נוקטורנים (Liebesträume) לפסנתר
  • 4 קטעי "ואלס מפיסטו" לפסנתר
  • 4 "ואלסים נשכחים" (Valses Oubliées), לפסנתר
  • "עננים אפורים" (Nuages Gris), לפסנתר
  • Bagatelle sans tonalité (זוטה ללא טונליות), לפסנתר

בתרבות הפופולריתעריכה

  • ג'ולט הרשני, "רפסודיה הונגרית"

לקריאה נוספתעריכה

  • Demko Miroslav: Franz Liszt compositeur Slovaque, L´Age d´Homme, Suisse, 2003.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה