פרומתאוס הכבול
פרומתאוס הכבול או פרומתאוס האסיר (ביוונית: Προμηθεύς Δεσμώτης) היא טרגדיה יוונית המיוחסת לאייסכילוס. על-אף שלא ידועה לנו שנת כתיבתה המדויקת, חוקרים מעריכים כי חוברה סביב שנת 466/7 לפני הספירה הנוצרית.[1]
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת |
אייסכילוס ![]() |
שפת המקור |
יוונית עתיקה ![]() |
סוגה |
מחזה ![]() |
נושא |
punishment of Prometheus ![]() |
![]() ![]() |

הטרגדיה עוסקת במיתוס של פרומתאוס, ידיד בני האדם, שנענש על ידי זאוס על שום שנתן להם את האש.
הטרגדיה מיוחסת לאייסכילוס, אולם יש חוקרים מודרניים שבדקו את סגנונה האמנותי והלשוני והגיעו למסקנה שזיהוי זה הוא מוטעה, ולא אייסכילוס היה כותבה אלא מחבר אלמוני כלשהו.
עלילה
עריכההעלילה נפתחת כאשר פרומתאוס נכבל לסלע על ידי הפייסטוס בעוד משרתיו של זאוס, כח ועזוז, משגיחים על המעשה. עונשו של פרומתאוס בא עליו בשל עזרתו לבני האדם, במיוחד נתינת האש. מכאן המחזה מורכב משיחות של פרומתאוס עם דמויות שונות הבאות לבקרו במאסרו.
הסצנה הבאה מורכבת משיחותיו עם האוקיינידות (שמשמשות כמקהלה) ואביהם אוקיינוס. בדיאלוג מדגיש פרומתאוס את עזרתו התמידית לבני האדם, שבלעדיה לא היו יכולים לבנות את תרבותם.
בסצנה הבאה מופיעה איו, שעליה נגזרו נדודים כתוצאה מתשוקתו של זאוס אליה. פרומתאוס מספר לה את עתידה, וכי היא עתידה ללדת בן, הרקלס, שיהיה זה שישחררו ממאסרו. כמו כן הוא מנבא את נפילתו של זאוס משלטונו באולימפוס.
בסצנת הסיום מגיע הרמס, שליח האלים, בשליחות מטעם זאוס לברר מי הוא זה שעתיד להפיל את זאוס מכיסאו. פרומתאוס מסרב לגלות את סודו למרות האיומים שהרמס משמיע נגדו. המחזה מסתיים כשזאוס מכלה את זעמו בפרומתאוס ומשליך עליו את ברקיו.
תרגומים לעברית
עריכה- איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, טרגדיות נבחרות, מתורגמות מיונית עם מבואות וביאורים מאת אהרן קמינקא, תל אביב, דביר, 1952
- איסכילוס, פרומתבס הכבול, מהמקור היווני בצירוף מבוא והערות בנציון בנשלום, תל אביב, גזית, תש"ב
- אייסכילוס, פרומתאוס הכבול, מיוונית: אהרן שבתאי, תל אביב, שוקן, 1994
קישורים חיצוניים
עריכהיעל רנן, פרומתאוס הכבול, מתוך: ספרות המערב - קובץ מסות.
- פרומתאוס הכבול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרומתאוס הכבול, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- אייסכילוס, פרומתאוס האסיר, שורות 1-130, דבר, 4 באוקטובר 1938, בתרגום אהרן קמינקא; המשך, שורות 130-245, המשך, שורות 245-510
הערות שוליים
עריכה- ^ שפיגל, נתן, תולדות הטראגדיה היוונית, מאגנס: האוניברסיטה העברית, תשנ"ב, עמ' 72