פתיחת התפריט הראשי

פרחים שבורים

סרט

פרחים שבוריםאנגלית: Broken Flowers) הוא סרט קולנוע דרמה-קומי אמריקאי-צרפתי משנת 2005, שכתב וביים ג'ים ג'ארמוש. הסרט מתמקד בדון, מעין "דון חואן" מודרני לשעבר, היוצא למסע חוצה מדינות בארצות הברית, לאחר שקיבל מכתב אנונימי בו נכתב שיש לו בן, כדי לאתר ארבע ממאהבותיו לשעבר. בסרט משחקים: ביל מארי, ג'פרי רייט, שרון סטון, פרנסס קונרוי, ג'סיקה לאנג, טילדה סווינטון, ז'ולי דלפי, מארק ובר, קלואי סביני, כריסטופר מקדונלד ואלכסיס דז'ינה.

פרחים שבורים
Broken Flowers
כרזת הסרט באנגלית
כרזת הסרט באנגלית
בימוי ג'ים ג'ארמוש
תסריט ג'ים ג'ארמוש
(רעיון של שרה דרייבר וביל רדן)
עריכה ג'יי רבינוביץ'
שחקנים ראשיים ביל מארי
ג'פרי רייט
שרון סטון
פרנסס קונרוי
ג'סיקה לאנג
טילדה סווינטון
ז'ולי דלפי
מארק ובר
קלואי סביני
כריסטופר מקדונלד
אלכסיס דז'ינה
מוזיקה מולטו אסטטקה
צילום פרדריק אלמס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
צרפתצרפת  צרפת
הקרנת בכורה 2005
משך הקרנה 106 דק'
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט קומדיה, סרט דרמה, סרט מסע
תקציב $10,000,000[1]
הכנסות $46,720,491[2]
הכנסות באתר מוג'ו brokenflowers
פרסים Grand Prix (אנ')
brokenflowersmovie.com
דף הסרט ב-IMDb

עלילהעריכה

דון ג'ונסטון (ביל מארי), מעין דון חואן מזדקן שעשה הון קטן בהיי-טק, הוא פנסיור שחי חיים שלווים בפרברים. הוא נוהג לצפות בסרטים ישנים ולהאזין למוזיקה קלאסית ולמוזיקה קלה. חברתו הנוכחית, שרי (ג'ולי דלפי) מסיימת את מערכת היחסים ביניהם ועוזבת את הבית כאשר היא מוצאת מכתב במעטפה ורודה עך סף דלתם.

לאחר שהיא יוצאת, דון קורא את המכתב, בו נטען כי המוענת היא בת זוג לשעבר שלו הכותבת באילום שם, ובו היא מידעת אותו שיש לו בן (בן כמעט 19) שאולי מחפש אותו. בהתחלה, דון לא מתכוון לעשות דבר בעניין, אך שכנו הנלהב ווינסטון (ג'פרי רייט) שהוא חובב ספרי מתח, מעודד את דון לפתור את התעלומה. ווינסטון חוקר את המיקומים הנוכחיים של חמש הנשים שסביר להניח שכתבו את המכתב ומספק לדון את המידע יחד עם מפות והזמנת טיסות, ומשכנע אותו לבקר אותן.

בסופו של דבר דון נפגש עם ארבע נשים (החמישית מתה לפני אירועי הסרט), כל מפגש גרוע מהאחרון וכל אישה נפגעה בדרך כלשהי:

  • לורה (שרון סטון) עובדת כמארגנת ארונות ומגירות. היא אלמנתו של נהג מכונית מרוץ. היא עורכת לדון קבלת פנים חמה, אך יש לה בת מתבגרת מפותחת לגילה בשם לוליטה (אלכסיס דז'ינה) שמסתובבת בבית בעירום מול דון לפני שאמה מגיעה. באותו לילה לורה ישנה עם דון.
  • דורה (פרנסס קונרוי) היא מתווכת, "ילדת פרחים" לשעבר, שהשתנתה מקצה לקצה, וכיום והיא חיה חיים שמרנים ובורגנים בפרברים. היא נשואה לגבר בשם רון (כריסטופר מקדונלד). אף על פי שעל פני השטח המפגש הוא ידידותי, מתחת לפני השטח נראה שרון מהווה איום עבור דורה, והיא כאובה ועצבנית.
  • כרמן מרקובסקי (ג'סיקה לאנג) עובדת כ"מתקשרת בעלי חיים". דון נזכר איך היא הייתה כל כך נלהבת מלהפוך לעורכת דין. קר לדון ונראה שהיא מקיימת מערכת יחסים קרובה עם המזכירה שלה (קלואי סוויני), המגינה עליה מאוד ולא מתרשמת מהביקור הפתאומי של דון.
  • פני (טילדה סווינטון) מתגוררת באזור כפרי בקרב אופנוענים. נראה שהיא עדיין טומנת בחובה תרעומת רבה כלפי דון, וכשהוא שואל אם יש לה בן, היא מתעצבנת. שניים מהגברים מופיעים אחרי המהומה ומכות את דון. למחרת בבוקר, דון מוצא את עצמו במכוניתו, באמצע שדה, עם חתך מגעיל ליד עינו השמאלית.

מאוחר יותר דון עוצר ליד חנות פרחים לקנות פרחים מאישה צעירה בשם סון גרין (פל ג'יימס). דון משאיר את הפרחים בקבר האישה החמישית, מישל פפה.

לבסוף, דון חוזר הביתה שם הוא מוצא מכתב ורוד משרי, בו היא מתוודה שהיא עדיין אוהבת אותו. הוא משוחח על המסע ועל המכתב השני עם ווינסטון, שמאמין כי שרי אולי כתב את המכתב המקורי כמתיחה. לאחר מכן הוא חוזר הביתה להשוות בין שני המכתבים.

מאוחר יותר, דון פוגש בחור צעיר ברחוב (מארק וובר) שהוא חושד כי הוא בנו. הוא קונה לו ארוחה, אך כשהוא מעיר כי הצעיר מאמין שדון הוא אביו, הצעיר נסער ונמלט. דון מנסה לרדוף אחרי האיש אך מוותר, עומד באמצע צומת דרכים. דון מבחין בחיפושית פולקסווגן חולפת, בה יושב נוסע צעיר (הומר מארי, בנו של ביל מארי בחיים האמיתיים). הנוסע יוצר קשר עין עם דון, ואותה מוזיקה שדון האזין לה במהלך נסיעתו מנגנת מהרכב החולף.

שחקניםעריכה

הפקהעריכה

הסיפור נותר במכוון ללא פתרון.[3] ג'רמוש ביקש מכל אחת מארבע השחקניות המובילות לכתוב מכתב בנייר ורוד משלהן "באופי הדמות" כדי לשתול במוחן את האפשרות שהיא אם בנו של דון. (המכתב ששימש בסרט היה מורכב מארבעתם). בנוגע לסוף הסרט, ג'רמוש אמר שהסרט עוסק ב"כמיהה למשהו שאתה חסר ולא בהכרח יכול להגדיר מהו".

הסרט מוקדש לבמאי הצרפתי ז'אן אוסטאשה (Jean Eustache). בראיון אמר ג'רמוש שהוא חש קרוב לאוסטאשה בגלל מחויבותו להפיק סרטים בצורה ייחודית ועצמאית.[3]

תביעה משפטיתעריכה

ריד מרטין תבע את ג'רמוש במארס 2006 וטען כי הבמאי גנב את הרעיון של הסרט מתסריט דומה מאוד שהופץ בין כמה אנשים שבסופו של דבר היו מעורבים בהפקה. [4] ג'רמוש הכחיש את ההאשמות וקבע בתגובה כי לטענתו של מרטין "אין כל זכות". ב־28 בספטמבר 2007, שופט בית משפט מחוזי פדרלי ביטל את התביעה של מרטין לפיה ג'רמוש ופוקוס פיצ'רים גנבו ממנו את התסריט.[5]

שחרורעריכה

הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה בפסטיבל קאן ב-16 במאי 2005.[6] ב-5 באוגוסט 2005 הסרט יצא בארצות הברית בהפצה מוגבלת.[7] ויצא לווידאו ב-3 בינואר 2006.[8]

קופותעריכה

הסרט הוקרן באולמות הקולנוע בארצות הברית במשך 15 שבועות, וגרף 13,744,960 דולר. הסרט הצליח יותר מחוץ לארצות הברית, שם גרף 32,975,531 דולר נוספים, בסך הכל הרוויח 46,720,491 דולר.

קבלה וביקורתעריכה

בפסטיבל קאן ב-2005, הסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב וזכה בפרס הגדול של צוות השופטים (Grand Prix).[9] על פי מאגר הביקורת באתר Rotten Tomatoes 87% מבין 194 מבקרים העניקו לסרט ביקורת חיובית, עם דירוג ממוצע של 7.49/10. הקונצנזוס הביקורתי באתר נכתב: "הסגנון העדין והמאופק של ביל מוריי משלים היסטוריטלינג המינימנליסטי של הבמאי ג'ים ג'רמוש, בקומדיה המושנה וחסרת ההבעה הזו." [10]

פיטר ברדשאו (Peter Bradshaw) כינה זאת "יצירתו המהנה והנגישה ביותר של ג'רמוש מזה זמן, אולי סרטו הנדיב ביותר מבחינה רגשית - כמו קרוננברג, הוא לקח מיזם נועז אל תוך הזרם המרכזי, עם סרט שיוצר ענן עדין של אושר. הסרט, יש לומר, הרבה יותר סלחני לגברים מזדקנים מאשר סרטי הדרכים של אלכסנדר פיין אודות שמידט או דרכים צדדיות, אבל זה עדיין קטע אטרקטיבי מאוד של עשיית סרטים, מגובה בהופעות נהדרות של צוות שחקני-על, בראשם ביל מוריי הרגיש בלי קץ, הרגיש באופן מפתה."[11]

פסקולעריכה

פסקול הסרט הוא תערובת אקלקטית של סגנונות מוזיקליים. רובו מכיל בעיקר קטעים אינסטרומנטליים שהולחנו על ידי אמן הג'אז האתיופי מולטו אסטטקה, ועל ידי קליף אידלמן. בנוסף, נכללים בפסקול קטעים של מוזקאים אחרים, מז'אנרים מגוונים: גראז' רוק, סטונר רוק, מוזיקת נשמה, רוקסטדי, רגאיי ומוזיקה קלאסית.

רשימת השירים באלבום פסקול הסרטעריכה

  1. "There Is an End" - ‏ Holly Golightly with The Greenhornes
  2. "Yegelle Tezeta" - מולטו אסטטקה
  3. "Ride Yu Donkey" - ‏ The Tennors
  4. "I Want You" - מרווין גיי
  5. "Yekermo Sew" - מולטו אסטטקה
  6. "Not If You Were the Last Dandy on Earth" - ‏ The Brian Jonestown Massacre
  7. "Tell Me Now So I Know" " - ‏ Holly Golightly
  8. "Gubèlyé" - מולטו אסטטקה
  9. "Dopesmoker" - ‏Sleep
  10. "הרקוויאם של פורה ברה מינור, אופ' 48" (Pie Jesu) ‏ - Oxford Camerata
  11. "Ethanopium" - ‏ Dengue Fever
  12. Unnatural Habitat" - ‏ The Greenhornes

שירים אחרים בסרטעריכה

כמה שירים בסרט אינם נכללים באלבום הפסקול:

  • "Dream" - להקת האחים אולמן
  • "El Bang Bang" - ג'קי מיטו
  • "Playboy Cha-Cha" - מולטו אסטטקה
  • "Mascaram Setaba" - מולאטו אסטקה
  • "Aire" (פאבן A 5 בדו מינור) שהלחין ויליאם לוס, בביצוע Fretwork
  • "Fantasy" (A 6 בפה מז'ור) שהלחין ויליאם לוס, בביצוע Fretwork
  • "Alone in the Crowd" - מולאטו אסטטקה

קישורים חיצונייםעריכה

ביקורות

הערות שולייםעריכה

  1. ^ https://www.dailypress.com/news/dp-xpm-20050825-2005-08-25-0508250163-story.html
  2. ^ https://www.boxofficemojo.com/movies/?id=brokenflowers.htm
  3. ^ 3.0 3.1 "Broken Flowers: The Writer/Director: Q & A with Jim Jarmusch". Cinema.com. Cinema.com. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  4. ^ "Million-dollar ideas often stolen in Hollywood". Today. Associated Press. 9 בנובמבר 2006. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2014. 
  5. ^ Kahn, Joseph P. (28 ביוני 2006). "Stolen 'Flowers'?". Boston Globe. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2014. Editor's note: After a jury verdict in favor of Jim Jarmusch, US District Court Judge Ronald S. W. Lew dismissed Reed Martin's lawsuit on Oct. 10, 2007 
  6. ^ Dawtrey, Adam (16 במאי 2005). "Jarmusch in bloom". Variety. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2014. 
  7. ^ Snyder, Gabriel (4 באוגוסט 2005). "Warners putting up its 'Dukes'". Variety. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2014. 
  8. ^ Garrett, Diane (15 בינואר 2006). "Review: 'Broken Flowers, The Constant Gardener, Hustle & Flow, Junebug'". Variety. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2014. 
  9. ^ "Festival de Cannes: Broken Flowers". Festival de Cannes. 2005. בדיקה אחרונה ב-5 בדצמבר 2009. 
  10. ^ "Broken Flowers (2005)". Rotten Tomatoes. בדיקה אחרונה ב-15 במאי 2010. 
  11. ^ Bradshaw, Peter (15 באוגוסט 2005). "Ex Marks the Spot". New York. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2015.