פתחי שקאקי

טרוריסט ערבי, מייסד תנועת הג'יאהד האסלאמי

פתחי אבראהים עבד אל-עזיז א-שקאקיערבית: فتحي إبراهيم عبد العزيز الشقاقي; 1951 - 26 באוקטובר 1995) היה ממייסדי תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה עד לחיסולו בידי ישראל.

פתחי שקאקי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 4 בינואר 1951
ממשלת כל פלסטיןממשלת כל פלסטין רפיח, ממשלת כל פלסטין עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 26 באוקטובר 1995 (בגיל 44)
מלטהמלטה סלימה, מלטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
השכלה
מפלגה הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיהעריכה

שקאקי נולד בעיר רפיח אשר ברצועת עזה, למשפחה שמקורה בזרנוגה. אחיו הוא ח'ליל שקאקי. לאחר שסיים את לימודיו, למד פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ביר זית. לימד מתמטיקה בבית ספר במזרח ירושלים.

בשנת 1974 יצא שקאקי ללימודים באוניברסיטת זקאזיק בקהיר, שם למד רפואה והתמחה ברפואת ילדים. בתקופת לימודיו במצרים נחשף לראשונה לתנועת האחים המוסלמים. בשנת 1981 סיים את לימודיו ועבד כמתמחה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה בירושלים.

שקאקי החל להיות פעיל בשורות הג'יהאד האסלאמי באמצע שנות השמונים והיה ראש אחד הפלגים שלו. בשנת 1986 נעצר על ידי ישראל, וגורש בשנת 1988, במהלך האינתיפאדה הראשונה, ללבנון. לאחר גירושו התמקם במחנה הפליטים הפלסטיני ירמוך שבקרבת דמשק והצליח לארגן מחדש את הג'יהאד האסלאמי ולהפוך למנהיגו הכמעט-בלעדי. שימש כדמות מפתח ביצירת קואליציה, שכללה 8 ארגונים, ביניהם חמאס והג'יהאד האיסלמי, כנגד הסכם אוסלו בתחילת 1994[1].

בינואר 1995 התפאר בריאיון למגזין טיים על הצלחת ארגונו להוציא לפועל את הפיגוע בצומת בית ליד.

חיסולועריכה

ב-26 באוקטובר 1995 הגיע שקאקי לאי מלטה במעבורת מלוב, כשהוא משתמש בכיסוי של אזרח לובי בשם איברהים שאוויש. לאחר שנרשם במלון "דיפלומט" בעיירה סלימה, הוא יצא לסיבוב בעיר. בדרכו חזרה למלון, בעודו הולך ברחוב, נצמד אליו אופנוע עליו היו רכובים שני גברים שלפי פרסומים זרים היו אנשי המוסד (לפי אותם פרסומים, חוליה זו הייתה אחראית גם לניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל כשנתיים לאחר מכן). החיסול בוצע בצהרים לאור יום - על אף הסיכון בתפיסת החוליה - תוך כדי רכיבה, כאשר הרוכב האחורי יורה שלושה כדורי אקדח - 2 בחזית ראשו ואחד בעורפו. שקאקי נהרג במקום[2]. לימים נודע כי שייטת 13, בפיקוד יואב גלנט[3], סייעה ללוחמים להיחלץ מן האי בסיום המבצע[4]. בעקבות חיסולו החליף אותו בהנהגת התנועה ד"ר רמדאן עבדאללה שלח, ששימש אז כמרצה באוניברסיטה במיאמי.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Fathi Shiqaqi
  2. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 420-424.
  3. ^ עמוס הראל, מתנת הפרידה לגבי אשכנזי, הארץ, ‏ 14.02.2011.
  4. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140-142.