פתיחת התפריט הראשי

יואב גלנט

איש צבא ופוליטיקאי ישראלי

יואב גלנט (נולד ב-8 בנובמבר 1958 כ"ה בחשוון ה'תשי"ט) הוא חבר הכנסת, שר העלייה והקליטה וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני מטעם מפלגת הליכוד. בעבר כיהן כשר הבינוי והשיכון וחבר הכנסת מטעם מפלגת כולנו. גלנט הוא אלוף במילואים בצה"ל, בתפקידו האחרון בצבא שימש מפקד פיקוד הדרום.

יואב גלנט
Yoav galant.jpg
לידה 8 בנובמבר 1958 (בן 61)
כ"ה בחשוון ה'תשי"ט
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה
עיסוק קצין, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה כולנו, הליכוד
שר הבינוי והשיכון ה־23
בממשלה ה־34
14 במאי 20152 בינואר 2019
(3 שנים ו-33 שבועות)
משה כחלון (מ״מ) ←
שר העלייה והקליטה ה־22
בממשלה ה־34
9 בינואר 2019 – מכהן
(48 שבועות ויום)
יריב לוין (מ״מ)
חבר הכנסת
31 במרץ 20152 בינואר 2019
(3 שנים ו-39 שבועות)
30 באפריל 2019 – מכהן
(32 שבועות ויומיים)
כנסות ה־20, 2122
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, במקומו של רב-אלוף גבי אשכנזי, ומינויו אושר על ידי ממשלת ישראל ה-32, אך בוטל בעקבות עתירה לבג"ץ וממצאים בדו"ח של מבקר המדינה.

ביוגרפיהעריכה

גלנט נולד, גדל והתחנך בשכונת גבעת עלייה שביפו. אמו פרומה היא ניצולת השואה ילידת פולין, שעלתה לישראל באוניית המעפילים "אקסודוס", גורשה עימה להמבורג ועלתה לארץ שוב בעליה הליגלית הראשונה ב-1948. הייתה אחות במקצועה. אביו, מיכאל, ממנו התייתם בגיל 17, גם כן יליד פולין, היה פרטיזן ביערות אוקראינה ובלארוס במלחמת העולם השנייה ועלה לארץ ב-1948 אף הוא, שירת בשועלי שמשון והיה מהצלפים המצטיינים בצה"ל[1]. גלנט קרוי על שם "מבצע יואב" שבו השתתף אביו, שהיה הלוחם הראשון שפרץ למשטרת עיראק סווידאן[2]. משפחתו עברה לרמת גן ומשם לגבעתיים, שם למד בתיכון דוד קלעי[3].

הוא בעל תואר ראשון בהצטיינות בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת חיפה.

שירות צבאיעריכה

יואב גלנט
 
ראש השנה בפיקוד הדרום, 7 בספטמבר 2010
השכלה אוניברסיטת חיפה  
השתייכות    צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19761982, 19842012
דרגה    אלוף
תפקידים בשירות
מלחמות וקרבות
האינתיפאדה הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה השנייה
   מלחמת לבנון השנייה
מבצע חורף חם
מבצע עופרת יצוקה
   

בשנת 1976 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13 (יחידת הקומנדו הימי) בה שירת כלוחם וכמפקד[4]. לדבריו הוא בחר להתגייס ליחידה זו כיוון שביום גיוסו שאל את קצין המיון מהי היחידה לה ההכשרה הקשה ביותר, וזו התשובה שקיבל[5]. גלנט המשיך למסלול הכשרה בפלגת הפושטים של הקומנדו הימי. ביוני 1978, בהיותו בקורס המתקדם של השייטת, השתתף ב"מבצע שלכת", פשיטה על בסיס מחבלים בדהר-אל-בורג' שבלבנון, כמפעיל סירת גומי. כאשר החליט מפקד השייטת, עמי איילון, שהיוצאים לקצונה יעברו קורס חובלים מקוצר או קורס קציני חי"ר (במקום קורס קציני אג"ם שהיה נהוג עד אז), היה גלנט היחיד שנאות לצאת לקורס קציני חי"ר. את הקורס סיים כחניך מצטיין, הוא שב לשייטת ומיד שולב כמפקד חוליית חוד ב"מבצע מתח גבוה" באפריל 1980, בו השמידו כוחות השייטת בסיס, שממנו עמדו לצאת מחבלים לפיגוע מיקוח בישראל, והרגו כעשרים מהם[6]. במהלך המבצע נפצע מפקד הכוח וגלנט לקח את הפיקוד על הכוח כולו. לימים סיפר כי היה אז:

סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ.

ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360", ‏ 02.02.2011(הקישור אינו פעיל, 6.2.2019)

גלנט השתחרר מצה"ל בשנת 1982 ונסע לאלסקה שבארצות הברית, שם עבד כחוטב עצים[7], ובה שהה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.

גלנט שב לישראל ולשירות בצה"ל בשנת 1984, עבר קורס חובלים ובסופו הוסמך לקצין משמרת בסטי"ל, שירת כקצין גנ"ק וסגן מפקד הסטי"ל מדגם סער 4.5 "אח"י קשת"[8] והשתתף במבצע דרך נץ באפריל 1985. בהמשך שירותו פיקד על "אח"י סער"[9]. בשנת 1986 מונה למפל"ג לוחמים של שייטת 13 והועלה לדרגת סגן-אלוף, בין פעולותיו הייתה הטבעת "ספינת השיבה" של אש"ף קודם הפלגתה במעגנה בקפריסין[10] ומבצע חצב עדין, מארב לרכבי מחבלים בצידון[11]. כמו כן פיקד גלנט על כוח השייטת במבצע הצגת תכלית[12]. בתפקידו הבא היה מפקד יחידת ההכשרות של הקומנדו הימי. ב-1993 ביקש גלנט ממפקד חיל הים, האלוף עמי איילון שלא לצאת ללימודים באוניברסיטת הרווארד אלא לקבל תפקיד פיקודי מבצעי על כוחות בזרוע היבשה של צה"ל. בקשתו אושרה וגלנט קודם לדרגת אלוף-משנה השתלם בקורס מפקדי חטיבות, עבר לזרוע היבשה של צה"ל, ומונה למפקד חטיבת מנשה באוגדת איו"ש[13]. כמפקד החטיבה הוביל גלנט את הלחימה בג'נין כנגד ארגוני הטרור הפלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, ובין היתר פיקד על המבצע ללכידת מפקד חולית "הפנתר השחור"[14]. משנכנס לתפקידו היו בעיר יותר ממאה מחבלים המבוקשים על- ידי צה"ל והשב"כ, וכשסיים אותו כולם נתפסו או נהרגו בידי כוחות הביטחון[2].

בשנת 1994 שב לשייטת 13, הפעם כמפקדה. באותה שנה מונה על ידי הרמטכ"ל, אהוד ברק, לבצע את התחקיר הצבאי של אירוע טבח מערת המכפלה. בשנת 1995 לקחה השייטת, תחת פיקודו[15] חלק במבצע ההתנקשות בפתחי שקאקי, מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון שלה, וסייעה ללוחמי "המוסד" להיחלץ מהאי מלטה בסיום המבצע[16]. בינואר 1995 נהרג בתאונת אימונים לוחם השייטת רן קימחי. תחת פיקוד גלנט לקחה השייטת חלק בלחימה בדרום לבנון, בין היתר במבצע ענבי זעם[17]. בדצמבר 1996 נהרגו בתאונת אימונים שניים מלוחמי השייטת, יאיר אנגל ומתן פוליבודה, במהלך אימון צלילה. בפעולותיו של גלנט כמפקד השייטת בעת האירוע לא נמצא דופי. הוא סיים את תפקידו בשנת 1997[18].

לאחר תום כהונתו בשייטת הועלה לדרגת תת-אלוף, שב לזרוע היבשה ופיקד על אוגדת עזה[19] עד 1999. לאחר מכן, עד שנת 2001, שימש כמפקד עוצבת עידן (אוגדת שריון בפיקוד המרכז) לאחר שעבר הסבה לשריון. בין השנים 2001–2002 שימש ראש מטה במפקדת זרוע היבשה.

בשנת 2002 מונה למזכיר הצבאי של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון והועלה לדרגת אלוף[20]. בתקופה כהונתו התרחשו האינתיפאדה השנייה וההכנות והביצוע של תוכנית ההתנתקות.

מפקד פיקוד הדרוםעריכה

בסוף שנת 2005 מונה למפקד פיקוד הדרום. במסגרת תפקיד זה הוטל על גלנט להשלים את היערכות צה"ל סביב רצועת עזה ולהגביר את המאבק בהברחות דרך גבול ישראל-מצרים לאחר סיומה של תוכנית ההתנתקות. גלנט הגביר את שיתוף הפעולה בין פיקוד הדרום לחיל האוויר במאבק נגד ירי הקסאם על יישובי עוטף עזה וערים כמו שדרות ואשקלון. במהלך שירותו כמפקד הפיקוד נחטף בגזרת עוטף עזה החייל גלעד שליט. בעקבות כך יצאו כוחות צה"ל, בפיקוד גלנט, למבצע גשמי קיץ. גלנט טען באותה עת כי יש להגיב באופן התקפי כנגד ירי הקסאמים. זאת בניגוד לעמדת שר הביטחון, עמיר פרץ[21].

לאחר מלחמת לבנון השנייה פורסם כי שר הביטחון עמיר פרץ ביקש למנות את גלנט למפקד פיקוד הצפון במקום האלוף אודי אדם שהתפטר, אולם לבסוף מונה גדי איזנקוט, מועמדו של הרמטכ"ל דן חלוץ[22]. בתחילת שנת 2008 פיקד גלנט על כוחות פיקוד הדרום במבצע חורף חם. בהמשך אותה שנה דחף גלנט לביצוע מבצע מיוחד לחטיפת אחמד ג'עברי, אשר נחשב למפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס, על ידי כוח מיחידה מובחרת[23]. הרמטכ"ל, אשכנזי, אישר את הפשיטה, וכמוהו גם השר ברק וראש הממשלה, אהוד אולמרט. גלנט פיקד עליה מתוך חדר המבצעים של השב"כ בתל אביב. הכוח הפושט התמקם בעמדות המתנה בעזה וארב לרכב בו נסע ג'עברי, אולם הלה פנה במפתיע ולא נסע בנתיב המתוכנן. הכוח שב לישראל מבלי להתגלות[24].

בהמשך הוביל יחד עם תא"ל משה (צ'יקו) תמיר, מפקד אוגדת עזה, ומחליפו תא"ל איל איזנברג את ההכנות למבצע רחב יותר ברצועת עזה[25]. המהלך תוכנן כמהלך רב שלבי, שאינו מחייב את הממשלה לצאת למבצע על בסיס ההנחה שמוכרחים למצות את התוכנית כולה ולבצעה עד תום[26]. על פי התכנונים פיקוד הדרום קיבל אחריות לניהול זירת המערכה ברצועת עזה הן באוויר והן ביבשה ובים, בעוד שהמטה הכללי היה אמון על העיסוק בתקשורת, העבודה אל מול הדרג המדיני, המוכנות להתלקחות זירה נוספת ופיקוד על מבצעים מיוחדים בהקשר לזירה הרחבה של המבצע[26]. בסוף 2008 ובתחילת 2009 פיקד גלנט על מבצע עופרת יצוקה, שנערך בעקבות ירי רקטות על יישובי עוטף עזה[27].

כמפקד הפיקוד דחף גלנט להקמת יחידת רימון, שהוקמה באוגוסט 2010, משום שגרס כי לפיקוד הדרום נדרשת יחידה מיוחדת ללחימה ברצועת עזה מחד ובחדירות המחבלים מחצי האי סיני בעומק הנגב מאידך[28]. במהלך 2009 התמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל, ולאחר מינויו של בני גנץ לתפקיד, בחר להישאר כמפקד פיקוד הדרום ולא לכהן בתפקיד אחר במטכ"ל[29].

פרשת הרפזעריכה

במהלך אוגוסט 2010 החלו ההכנות למינוי מחליפו של גבי אשכנזי בתפקיד הרמטכ"ל. גלנט היה לאחד המועמדים הבולטים, אך על הליך המינוי העיבה פרשת "מסמך הרפז", אשר תיאר קמפיין שיווקי, כביכול, שנועד לקדם את גלנט לתפקיד תוך הכפשת מועמדים אחרים. לאחר שחקירת משטרה העלתה ראיות לכך שהמסמך מזויף[30] התחדש הליך המינוי.

בחירתו לרמטכ"ל וביטול המינויעריכה

ב-5 בספטמבר 2010 אישרה ממשלת ישראל את המלצת שר הביטחון, אהוד ברק, למנות את גלנט לרמטכ"ל.

למינוי התנגד השר מיכאל איתן[31], עקב חשדות לעברות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם, שעלו בתחקיר של העיתונאי קלמן ליבסקינד, אך הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (ועדת טירקל) לא מצאה בחשדות אלו די כדי לפסול את מינויו של גלנט לרמטכ"ל. התנועה הירוקה עתרה לבג"ץ[32] בדרישה שוועדת טירקל תדון מחדש בהתאמתו של גלנט לתפקיד, עקב החשדות בפרשת הקרקעות. בג"ץ דרש מהיועץ המשפטי "הסברים על הטעות שהוסיפה לנחלת גלנט במושב עמיקם שטחים על חשבון השטח הציבורי"[33]. ב-18 בינואר 2011 החליט מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, לזמן אליו את גלנט לבירור במשרדו בעקבות ממצאים חדשים בפרשה. למחרת דחה בג"ץ בקשה לצו ביניים שיעכב את כניסתו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל עד להכרעה בעתירה נגד מינויו.

 
ביתו של גלנט והשטח מסביב לבית במושב עמיקם.

ב-27 בינואר 2011 פרסם מבקר המדינה את תמצית ממצאי בדיקתו[34], לפיהם פלש גלנט לשטח ציבורי, אף על פי שהובהר לו שעליו לפנות את השטח הוא לא פינה את השטח במשך ארבע שנים. המבקר קבע שגלנט "עשה שימוש חורג בשטח הציבורי הפתוח הסמוך לביתו המיועד לכלל לצורך מעבר רק לכלי רכבו... השימוש החורג נמשך שנים ארוכות". בנוסף, קבע המבקר שגלנט חתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד החלקה שפלש אליה ולשביל שסלל בשטח הציבורי.

ב-1 בפברואר 2011 הגיש היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין חוות דעת לפיה עולה תמונה כללית של "אדם העושה במקרים לא מעטים דין לעצמו תוך קביעת עובדות בשטח, עובדות לגביהן בחלק מהמקרים מתקבל אישור בדיעבד תוך הסתייעות בגורמים בכירים שונים לצורך כך"[35]. בתשובה לבג"ץ כתב וינשטיין כי "הנתונים הקיימים באשר להתנהלותו של האלוף יואב גלנט, מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנותו לרמטכ"ל" וכי "ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי". בעקבות כך הודיעו ברק ונתניהו על ביטול המינוי[36].

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מנשה-אלונה אישרה בדצמבר 2012 תשריט מתוקן של נחלת גלנט בעמיקם, שבו נגרע מהנחלה שטח של 350 מ"ר ששימש ככביש גישה לנחלה[37].

לאחר פרישתו מצה"לעריכה

לאחר שחרורו מונה לתפקיד המנכ"ל בחברת נמקס אויל אנד גז (Nammax), חברת חיפושי נפט וגז טבעי בשליטת בני שטיינמץ. באפריל 2013 הודיע על כישלון קידוח "אפרודיטה 2" בשדה 'ישי' שהיה ב-42.5% בעלות של נמקס[38]. גלנט פרש מתפקידו ביוני 2014[39]. בנובמבר 2013 מונה ליו"ר אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל[40].

קריירה פוליטיתעריכה

בינואר 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הצטרף גלנט למפלגת כולנו בראשות משה כחלון, הוצב במקום השני ברשימה ונבחר לכנסת העשרים[41]. בממשלת ישראל ה-34 מונה לשר הבינוי והשיכון ולמשקיף בקבינט המדיני-ביטחוני. עם התפטרותו של משה יעלון מהממשלה מונה גלנט לחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

ב-2 בינואר 2019 התפטר מהכנסת. ב־9 בינואר החל לכהן כשר העלייה והקליטה והודיע על הצטרפותו לליכוד[42]. בפריימריז בליכוד הגיע במקום השישי, כך ששובץ במקום השביעי לרשימת הכנסת בבחירות לכנסת העשרים ואחת. הוא נבחר לכנסת העשרים ואחת ולכנסת העשרים ושתיים.

השכלה וחיים פרטייםעריכה

גלנט הוא תושב מושב עמיקם, נשוי לקלודין (לבית אלנקווה, ילידת מרוקו), שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי בחיל הים. קלודין גלנט השתחררה מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. יואב גלנט הוא אב לשלושה, שתי בנות ובן[43]. אחותו הצעירה היא הסופרת יעל איכילוב.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מאמרים פרי עטו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמוד 551. בספר זה גלנט, אז מח"ט מנשה, מתואר בשם בדוי (מיכאל אביר).
  2. ^ 2.0 2.1 עמיר רפפורט, מבצע יואב, מעריב מוסף שבת, ‏ 21.04.2006, כפי שהועלה באתר פרש.
  3. ^ אמיר אורןמינוי יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 ההימור של אהוד ברק, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010
  4. ^ אנשיל פפרלוחם קר רוח שלא שייך לקליקה מוגדרת, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2010.
  5. ^ אלדר, עמ' 551
  6. ^ מייק אלדר, "שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי", ספריית מעריב, 1993, עמודים 572–578.
  7. ^ אלדר, עמוד 648
  8. ^ אריאל שמידברג, ‏אודיסיאה באלג'יריה, באתר ישראל היום, 28 באפריל 2009
  9. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 186
  10. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 139–140.
  11. ^ חן קוטס-בר, חיבוק של מח"ט, באתר nrg‏, 19 באוגוסט 2005.
  12. ^ אילנה דיין, גלעד טוקטלי ואמיר תיבון, ‏לילה בחוף תוניס: מבצע חיסולו של אבו ג'יהאד, באתר ‏mako‏‏, ‏27 במאי 2013‏.
  13. ^ אמיר אורןאהוד ברק, עד לאן תיקח אותו האחריות?, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
  14. ^ אבי יששכרוף, קבטיה‏, הפנתר השחור שאיים על השב"כ חוזר הביתה, באתר וואלה! NEWS‏, 9 בינואר 2014.
  15. ^ עמוס הראלמתנת הפרידה לגבי אשכנזי, באתר הארץ, 14 בפברואר 2011
  16. ^ דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011, המהדורה המוקדמת, עמודים 140–142.
  17. ^ יועז הנדל, "לוחמים על הכוונת", ידיעות אחרונות, ‏ 06 בינואר 2015, עמוד 37.
  18. ^ עמוס הראל | מספר שאלות על גלנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010.
  19. ^ לילך שובל, ‏האיש השקט שאחרי הסערה, באתר ישראל היום, 27 באוגוסט 2010.
  20. ^ בן כספית, "תשיג לי את גלנט. דחוף", באתר nrg‏, 7 בינואר 2005.
  21. ^ עמוס הראל ואלוף בן, פרץ מסתייג מהצעת צה"ל להרחיב את הפעולה בעזה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2006
  22. ^ עמוס הראלמחלוקת בין פרץ לחלוץ מונעת מינוי אלוף לצפון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2006
  23. ^ אבי יששכרוף‏, חשיפה: כך ניסתה יחידת העילית לחטוף את רמטכ"ל חמאס, באתר וואלה! NEWS‏, 25 ביולי 2013.
  24. ^ אבי יששכרוף‏, המחסלים נגד המהססים: המלחמה הסודית לשחרור גלעד שליט, באתר וואלה! NEWS‏, 26 ביולי 2013.
  25. ^ עמוס הראלהילוך חוזר ל"עופרת יצוקה", באתר הארץ, 30 בדצמבר 2011.
  26. ^ 26.0 26.1 עזרי עמרם, ‏גלנט: "בן לאדן הוא התגלמות הרוע", באתר ‏mako‏‏, ‏3 במאי 2011‏
  27. ^ אמיר בוחבוט, אלוף פיקוד דרום יואב גלנט חוזר לים העזתי, באתר nrg‏, 9 בינואר 2009
  28. ^ אנשיל פפרערב ראש השנה, צה"ל פותח את סיירת רימון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2011
  29. ^ יהושע בריינר‏, למרות האכזבה: יואב גלנט נשאר בצה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביולי 2009
  30. ^ גלעד גרוסמן ואיילה חננאל‏, המשטרה: יש ראיות לכך שמסמך גלנט זויף, באתר וואלה! NEWS‏, 19 באוגוסט 2010
  31. ^ קלמן ליבסקינד, איתן: "גלנט רמס את החוק ברגל גסה", באתר nrg‏, 5 בנובמבר 2010
  32. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: לבטל את מינוי גלנט לרמטכ"ל, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2010
  33. ^ תומר זרחין, בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה וינשטיין: הסבר את הטעות בפרשת הקרקעות של גלנט, "הארץ", 10 בינואר 2011
  34. ^ דברי דובר משרד מבקר המדינה.
  35. ^ אביעד גליקמן, חוות הדעת המלאה על גלנט: "עושה דין לעצמו", באתר ynet, 3 בפברואר 2011
  36. ^ עמוס הראלנתניהו וברק נאלצו לבטל את מינוי האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, באתר הארץ, 1 בפברואר 2011
  37. ^ ‏רז סמולסקי, לאחר מאבק של שנתיים: כביש הגישה שסיפח גלנט נגרע מנחלתו, באתר TheMarker‏, 19 בדצמבר 2012
  38. ^ Moshe Golan, No gas in Aphrodite 2
  39. ^ יובל אזולאי, ‏יואב גלנט פורש מניהול חברת הגז-הנפט של שטיינמץ, באתר גלובס, 19 ביוני 2014.
  40. ^ (הקישור אינו פעיל, 15 במאי 2018)גלנט: "איראן נכנסת למחסה. כשירצו להשית סנקציות, יהיה מאוחר מדי", סופהשבוע, ‏ 20 בנובמבר 2013.
  41. ^ מורן אזולאי, האלוף במיל' יואב גלנט מצטרף למשה כחלון, באתר ynet, 8 בינואר 2015
  42. ^ חדשות סרוגים, ‏יואב גלנט מודיע רשמית: "גאה להצטרף לליכוד", באתר "סרוגים", 9 בינואר 2019
  43. ^ אמיר בוחבוט, מהשייטת לרמטכ"ל: דמותו של יואב גלנט, באתר nrg‏, 22 באוגוסט 2010