צ'ארלס קורנווליס

קצין בצבא הבריטי ומנהל קולוניאלי

צ'ארלס קורנווליסאנגלית: Charles Cornwallis, 1st Marquess Cornwallis;‏ 31 בדצמבר 1738‏ – 5 באוקטובר 1805) היה קצין בצבא הבריטי ומנהל קולוניאלי.

צ'ארלס קורנווליס
Charles Cornwallis, 1st Marquess Cornwallis
לידה 31 בדצמבר 1738
כיכר גרוונר, לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוקטובר 1805 (בגיל 66)
הודו הבריטית הודו הבריטיתהודו הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Jemima Cornwallis, Countess Cornwallis (14 ביולי 1768–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Charles Cornwallis, 2nd Marquess Cornwallis, Lady Mary Cornwallis עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה מייג'ור גנרל, גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
אביר הבירית (1786) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בארצות הברית ובבריטניה הוא זכור בעיקר כאחד הגנרלים הבריטיים המובילים במלחמת העצמאות האמריקנית. כניעתו בשנת 1781 לכוח אמריקני-צרפתי משולב, בפיקודם של הגנרל האמריקני ג'ורג' וושינגטון, המרקיז דה לה פאייט והרוזן הצרפתי ז'אן-בטיסט רושאמבו, במצור על יורקטאון, הובילה לסיומה של מלחמת העצמאות האמריקנית.

קורנווליס שימש גם כמושל אזרחי וצבאי באירלנד ובהודו הבריטית; בשני המקומות הוא הביא לשינויים משמעותיים, כולל את חוק האיחוד של 1800 באירלנד וקוד קורנווליס (אנ') והסדר הקבע (אנ') בהודו.

ביוגרפיה

עריכה

נעורים

עריכה

צ'ארלס קורנווליס נולד ב-1738 בכיכר גרוונר שבלונדון למשפחה רמת מעלה. בן בכור לצ'ארלס קורנווליס, ברון קורנווליס הראשון (אנ') ואליזבת טאונסנד בתו של צ'ארלס טאונסנד, הוויקונט השני טאונסנד ואחייניתו של ראש ממשלת בריטניה הראשון רוברט וולפול. אחיו ואחיותיו הצעירים היו ויליאם (אנ'), ג'יימס (אנ'), שרלוט, הנרי, אליזבת' ומארי. הנחלה המשפחתית הייתה במחוז סאפוק החל מהמאה ה-14 ונציגי המשפחה ייצגו את המחוז ב"בית הנבחרים של בריטניה" (אנ') במשך 300 שנה.

בנעוריו למד באיטון קולג' ובהמשך בקלייר קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג'.

קריירה צבאית

עריכה

השנים הראשונות

עריכה

בדצמבר 1757 התגייס קורנווליס לצבא בריטניה והוצב ברגימנט הרגלים "משמר הגרנדירים". לאחר הגיוס אושר לו ללמוד מחוץ לבריטניה והוא החל ללמוד באקדמיה הצבאית של טורינו, איטליה.

מלחמת שבע השנים

עריכה

ב-1758 סיים את לימודיו ונסע לז'נבה, שווייץ שם נודע לו שהרגימנט שלו בדרכו לארצות הברית להצטרף למלחמת שבע השנים. קורנווליס ניסה להשיג את היחידה אך היא כבר עזבה את אירופה וקורנווליס הצליח להתמנות לקצין מטה במפקדה של מפקד המערכה הבריטי ג'ון מנרז, לורד גרנבי (אנ').

במהלך המלחמה השתתף קורנווליס במספר קרבות במרכז אירופה:

  • באוגוסט 1759 השתתף ב"קרב מינדן" (אנ') שהתחולל במרכז גרמניה והסתיים בניצחון בריטי ובעצירת התקדמות הצבא הצרפתי להנובר. לאחר הקרב הועלה לדרגת קפטן והוצב ל"רגימנט הרגלים ה-85 של פוט" (אנ').
  • ב-1761 הועלה קורנווליס לדרגת לוטננט קולונל של כבוד ומונה למפקד ב"רגימנט הרגלים של סאפוק" (אנ'). ביולי אותה שנה הוביל את הרגימנט שלו ל"קרב וילינגהאוזן" (אנ') שהתחולל ממזרח לדורטמונד והסתיים גם הוא בניצחון בריטי ונסיגת הצבא הצרפתי וקורנווליס צוין לשבח על גבורתו.
  • ביוני 1762 השתתף קורנווליס והרגימנט שלו בקרב וילהלמשטאל (אנ') בצפון מחוז הסן שהסתיים בניצחון בריטי.
  • ביולי אותה שנה השתתף קורנווליס והרגימנט שלו בקרב לוטרברג (אנ') במהלכו הביסו הבריטים את היחידות הסקסוניות.
  • באוקטובר אותה שנה הוביל קורנווליס את הרגימנט שלו למצור על העיר קאסל שהוחזקה על ידי הצרפתים. הכוחות הבריטים כבשו את העיר והביאו בכך לסיום מלחמת שבע השנים ולחתימה על חוזה פריז בתחילת 1763.

לאחר מלחמת שבע השנים

עריכה

לאחר המלחמה חזר קורנווליס לבריטניה וב-1766 הועלה לדרגת קולונל ומונה למפקד "רגימנט הרגלים של הדוכס ולינגטון" (אנ')[1][2]. בספטמבר 1775 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל.

הזירה הצפונית

עריכה

ב-1776 הועלה קורנווליס לדרגת לוטננט גנרל, נשלח לצפון אמריקה והוצב תחת פיקודו של גנרל הנרי קלינטון. לאחר הכישלון הבריטי ב"מצור הראשון על צ'ארלסטון" (אנ') עבר קורנווליס עם קלינטון למערכה על ניו יורק וניו ג'רזי שם הועמד בראש דיוויזיה של כ-4,000 חיילים בריטים. במסגרת המערכה כבש את ניו ג'רזי ורדף אחרי ג'ורג' וושינגטון והצבא הקונטיננטלי. בסיום המערכה שיבח מפקדה גנרל ויליאם האו את קורנווליס על תרומתו לניצחון.

בשלהי 1776 אישר האו חופשה לקורנווליס אך בעקבות הניצחון של וושינגטון על הבריטים בקרב טרנטון הורה האו לקורנווליס לאסוף כוחות בריטים ולצאת מול וושינגטון. ההתקדמות של הכוח הבריטי הואטה בגלל התכתשויות עם כוחות אמריקאים קטנים דבר שאיפשר לוושינגטון לחזק את עמדותיו ובתחילת ינואר 1777 לנצח מול קורנווליס ב"קרב נחל אסונפינק" (אנ'). קורנווליס תכנן לתקוף את האמריקאים למחרת הקרב אך אלו יצרו הסחה, עקפו את כוחותיו של קורנווליס, תקפו בפרינסטון, ניו ג'רזי וניצחו ב"קרב פרינסטון" (אנ').

באביב 1777, עדיין תחת פיקודו של ויליאם האו, הצטרף קורנווליס ל"מערכה לשחרור פילדלפיה" (אנ') שנמשכה על 1778 והסתיימה בכיבוש פילדלפיה על ידי הבריטים. במהלך מערכה זו נלחם קורנווליס בקרב ברנדיויין (אנ'), קרב גרמנטאון (אנ') ו"קרב פורט מרסר" (אנ'). לקראת סיום 1777 חזר קורנווליס למשפחתו בבריטניה ובתחילת 1778 חזר לאמריקה ומונה לסגנו של גנרל הנרי קלינטון שהחליף את ויליאם האו בתור מנהל המערכה.

בעקבות הצטרפותה של צרפת למלחמה ותמיכתה בצבא הקונטיננטלי האמריקאי שינו הבריטים אסטרטגיה, נטשו את פילדלפיה ונסוגו לכוון ניו יורק. ביוני 1778 הוביל קורנווליס כוחות בריטים ב"קרב מונמות'" (אנ') שהתחולל בניו ג'רזי והסתיים ללא הכרעה ברורה. מפקד המערכה הבריטי, גנרל הנרי קלינטון, האשים במרומז את קורנווליס באי הכרעת המערכה. בשלהי אותה שנה נאלץ קורנווליס לחזור לבריטניה ולסעוד את אשתו במחלתה עד פטירתה בפברואר 1779.

הזירה הדרומית

עריכה

ביולי 1779 חזר קורנווליס לצפון אמריקה ומונה לפקד על המערכה של בריטניה בגזרה הדרומית. בהמשך השנה עסק קורנווליס, יחד עם הנרי קלינטון באיסוף כוחות בריטים והעברתם דרומה. באביב 1780 הוביל את "המצור על צ'ארלסטון" (אנ') שהסתיים בניצחון בריטי, שבי של כ-5,500 לוחמים אמריקאים ולכידת צי של 13 ספינות מלחמה. קורנווליס ניצל את התבוסה האמריקאית בצ'ארלסטון ושלח יחידה בפיקודו למחוז לנקסטר (אנ') שבקרוליינה הדרומית שם ניצחו הבריטית יחידה מקומית ב"קרב ווקסהאוז" (אנ') שהסתיים בטבח של שליש מהלוחמים האמריקאים.

לאחר המערכה בצ'ארלסטון חזר הנרי קלינטון לאזור ניו יורק וקורנווליס נשאר לפקד על המערכה הדרומית עם הוראה לשמור על הישגי הבריטים בקרוליינה הדרומית וקרוליינה הצפונית. למילוי משימה זו הוקצה לקורנווליס כח של כ-3,000 חיילים שחלקם היה מקומי מנאמני בריטניה. קורנווליס נאלץ להתמודד אם חוסר כרוני במזון וציוד צבאי. בעיית המזון נפתרה, בדרך כלל, על ידי החרמת מזון מאיכרים מקומיים אולם אספקת תחמושת, נשק וציוד צבאי מהכוח המרכזי בצפון נתקלה בבעיות בגלל כוחות אמריקאים שפגעו בשיירות הסיוע (כולל באוניות סיוע).

באוגוסט 1780 הוביל קורנווליס את הכוח הבריטי לניצחון מוחץ בקרב קמדן מול כוח של הצבא הקונטיננטלי. ניצחון זה איפשר לצבא הבריטי לשמור על הישגיו בקרוליינה הדרומית והפך את קורנווליס לגיבור במולדתו.

בתחושה שדרכו סלולה לניצחון על המורדים האמריקאים החלו קורנווליס וצבאו להתקדם צפונה לקרוליינה הצפונית תוך ניסיון לגייס כוחות מקומיים אוהדי בריטניה. תחושת הביטחון החלה להתפוגג כשיחידה של חיילים מקומיים תחת פיקודו של קורנווליס הובסה בתחילת אוקטובר 1780 ב"קרב קינגז מאונטיין" (אנ') ובינואר 1781 הובסו כוחותיו של קורנווליס בקרב קאופנס. קורנווליס הצליח אומנם לנצח בקרב הבא, "קרב גילפורד קורט האוז" (אנ') אולם ספג ביקורת על שהורה לירות על כוחות מתגוששים בריטים-אמריקאים וגרם לפגיעות בחיילים בריטים.

בזמן שקורנווליס התקדם לעיר הנמל וילמינגטון בצפון קרוליינה כדי להצטייד ניצל המפקד האמריקאי בזירה, נתנאל גרין, את נטישת דרום קרוליינה, עקף את קורנווליס וכבש מחדש את רוב השטחים אותם החזיקו הבריטים.

המערכה בווירג'יניה

עריכה
 
ציור המתאר את כניעתו של קורנווליס לאחר המצור על יורקטאון

בזמן ששהה בוילמינגטון תוגבר צבאו של קורנווליס על ידי יחידות בפיקודם של ויליאם פיליפס (אנ')[3] ובנדיקט ארנולד. בעזרת כוחות אלו שמנו כ-9,000 חיילים הצליח קורנווליס להתקדם במדינת וירג'יניה. ג'ורג' וושינגטון מינה את המרקיז דה לה פאייט מצבא צרפת בעל הברית להגן על וירג'יניה. מאחר שלרשות לה פאייט עמדו רק 3,200 חיילים הוא נקט בטקטיקה של הטרדת הבריטים ונמנע מהתנגדות חזיתית.

הנרי קלינטון, שהיה עדיין מפקדו של קורנווליס, הורה לו להתבצר בחצי האי וירג'יניה לחוף האוקיינוס האטלנטי ולהגן גם על הצי הבריטי בזירה. בדיעבד הפכה עמדה זו למלכודת לאחר שביבשה חסם צבא משולב אמריקאי-צרפתי, בפיקודו של וושינגטון, את חצי האי בעוד שצי צרפתי בפיקודו של "פרנסואה ג'וזף פול דה גראס" (אנ') הביס את הצי הבריטי בקרב צ'ספיק.

ב-19 באוקטובר 1781, לאחר 3 שבועות של מצור שכונה המצור על יורקטאון, נכנע קורנווליס לוושינגטון. סך הכל נכנעו כ-8,000 חיילים בריטים שהיוו כרבע מהכוח הבריטי שהשתתף במערכה. קורנווליס שוחרר על תנאי מהכלא האמריקאי, חזר לבריטניה, ולא השתתף יותר במלחמת העצמאות[4].

החזרה לבריטניה

עריכה

ב-17 בינואר 1782 חזר קורנווליס לבריטניה ולא השתתף עוד במערכה בצפון אמריקה. פעילותו שם ובמיוחד התנהלותו בזירה הדרומית עוררה ביקורת נגדו בקרב מתנגדיו הפוליטיים כמו גם מצד גנרל הנרי קלינטון שהאשים אותו בכישלון מערכה זו.

השירות בהודו

עריכה

ב-1786 מונה קורנווליס למושל הכללי של הודו ומפקד צבא הודו. בתקופת השירות בהודו קידם רפורמות רבות במבנה השלטון הבריטי במדינה וכן הסדיר את פעילותה של חברת הודו המזרחית הבריטית שבסיסה היה בהודו, בין השאר על ידי צמצום הנפוטיזם ומינוי אנשים מוכשרים לתפקידים מרכזיים.

קורנווליס שם דגש מיוחד בפעילותו על נוהלי הממשל ומערכת המשפט. הוא השתלט על מערכת המשפט בהודו ומינה שופטים מטעם חברת הודו המזרחית הבריטית בכל דרגי השיפוט. ב-1793 פרסם קורנווליס את קוד קורנווליס (אנ') שהגדיר את נוהלי השפיטה בתת-היבשת. ספר זה הציב את הבריטים בראש הפירמידה תוך התנשאות על התושבים המקומיים וצמצום אפשרויות הקידום שלהם. יחד עם זאת פעל קורנווליס לשיפור תנאי החיים של ילידי הודו וכן צמצם את תופעת העסקת ילדים קטנים.

רפורמה נוספת שנכללה בקוד קורנווליס הייתה רפורמת קרקעות. קורנווליס ויועציו קבעו שחוכרי אדמה ישלמו לפי ערך הקרקע ולא לפי ערך התוצרת כשכוונת מחוללי הרפורמה הייתה להיטיב עם החקלאים חוכרי הקרקעות אולם בסופו של דבר המשיכו בעלי הקרקעות לרדות באיכרים.

משימה נוספת שהוטלה על קורנווליס הייתה לשפר את הייחסים את שכנותיה של הודו ולצמצם את האיום בקונפליקטים. במסגרת מאמצים אלו:

מלחמת אנגלו-מייסור השלישית

עריכה
 
העברת שני ילדיו של טיפו סולטאן כבני ערובה לידיו של קורנווליס בסיומה של מלחמת אנגלו-מייסור השלישית

על אף מאמציו של קורנווליס לשמור על יחסים טובים עם המדינות השכנות ועל אף החתימה על אמנת מנגלור עם ממלכת מייסור מדרום החליט סולטאן מייסור, טיפו סולטאן, לתקוף את הטריטוריה של חברת הודו המזרחית הבריטית. הפלישה של טיפו סולטאן לממלכת טרוונקור השכנה, בשלהי 1790, סימנה את תחילה של מלחמת אנגלו-מייסור השלישית. מאחר שטרוונקור הייתה בעלת ברית של חברת הודו המזרחית הבריטית[5] שלח קורנווליס שלח למערכה בדרום הודו כוח צבאי בפיקודו של גנרל "ויליאם מדוז" (אנ'). לאור חוסר הצלחתו של מדוז להדוף את הכוח המייסורי נאלץ קורנווליס לקחת את הפיקוד על המערכה בעצמו ב-1791.

קורנווליס כרת ברית צבאית עם השלטונות של היידראבאד וצירף את צבאם למערכה. הצבא הבריטי התקדם דרומה, כבש את פורט בנגלור והתקדם לבירת מייסור סרירנגפאטנה (אנ') אולם מחסור באספקה הניעו את קורנווליס לסגת בחזרה לבנגלור. בינואר 1792, לאחר שהצטייד והתארגן, חזר קורנווליס דרומה וב-5 בפברואר הטיל מצור על סרירנגפאטנה עד כניעתו של טיפו סולטאן וחתימתו על "אמנת סרירנגפאטנה" (אנ'). במסגרת הסכם זה סיפחו הבריטים שטחים גדולים ממלכת מייסור ושניים מבניו של טיפו סולטאן נמסרו לקורנווליס כבני ערובה. על הצלחתו במלחמה הוענק לקורנווליס התואר "מרקיז קורנווליס" והוא הועלה לדרגת גנרל.

קורנווליס חזר לבריטניה ב-1794 והוחלף על ידי ג'ון שור (אנ').

ב-1794, עם חזרתו לבריטניה, התבקש קורנווליס לתווך במלחמות המהפכה הצרפתית. לאחר כישלון התיווך מונה לקצין הלוגיסטיקה של צבא בריטניה (אנ') עם אחריות על ארטילריה, מהנדסים, ביצורים, אספקה צבאית, תחבורה, בתי חולים שדה ועוד. במסגרת תפקידו טיפל קורנווליס בתשתיות הצבא, פיקח על מחסני האחסון ותשתיות האספקה, פיקד על כוחות הארטילריה וההנדסה, שיפר את הגנת החוף של בריטניה והרחיב את תוכנית ההכשרה של קציני ארטילריה מוסמכים.

הממונה על אירלנד

עריכה

ביוני 1798 מונה קורנווליס לתפקיד "לורד לוטננט של אירלנד" (אנ') ולמפקד העליון צבא אירלנד (אנ'). מינוי זה בא בתגובה לפרוץ המרד האירי במאי אותה שנה. קורנווליס פיקד על דיכוי המרד של הרפובליקנים האירים ובאוגוסט 1798 כשנחתו כוחות צרפתים, בפיקודו של ז'אן ז'וזף אמאבל אימבר, בקונכט כדי לסייע למורדים הביס גם אותם. מבחינת קורנווליס המערכה באירלנד החלה אומנם בתבוסה ב"קרב קסטלבר" (אנ') שהתחולל בשלהי אוגוסט 1798 אך בהמשך תוגברו הכוחות הבריטים והגיעו לכ-60,000 חיילים. בהמשך ניהל קורנווליס את "קרב באלינמצ'וק" (אנ') שהסתיים בניצחון הבריטים ועד סיום השנה השלים את דיכוי המרד תוך הוצאה להורג של מספר מורדים אירים.

ב-1800 היה קורנווליס בין התומכים בחוק האיחוד שנועד לאחד את ממלכת אירלנד עם ממלכת בריטניה הגדולה תחת הכותרת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. כדי לממש את האיחוד פעל קורנווליס לגייס לו תומכים בקרב הפרלמנטים. בגלל השוני הדתי בין אירלנד ובריטניה ניסו קורנווליס וראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן לשכנע את המלך ג'ורג' השלישי להסכים לאמנציפציה קתולית (אנ') אולם ללא הצלחה ובעקבות זה שניהם התפטרו וקורנווליס חזר לבריטניה.

ב-1801, לאחר שובו לבריטניה, מונה קורנווליס לראש הפיקוד המזרחי (אנ') של האי ועיקר תפקידו היה להגן על הממלכה מפלישה צרפתית. בהמשך מינה אותו ראש הממשלה, הנרי אדינגטון, לציר דיפלומטי בצרפת לצורך שיחות שלום עם נפוליאון בונפרטה. השיחות הניבו את הסכם אמיין עליו חתם קורנווליס ב-25 במרץ 1802 בשם בריטניה. הסכם זה הביא לפירוקה של הקואליציה האנטי-צרפתית השנייה אולם פעולות התקפיות של נפוליאון הביאו, לאחר כשנה, להקמת הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית. יש שהאשימו את קורנווליס בפשרנות יתר בהסכם אמיין שהביא להמשך התוקפנות של נפוליאון.

החזרה להודו ומותו

עריכה
 
המאוזוליאום בו נקבר קורנווליס

ב-1805 מינה ראש ממשלת בריטניה ויליאם פיט הבן (בכהונתו השנייה) שוב את קורנווליס למושל הכללי של הודו. קורנווליס הגיע ביולי 1805 להודו וב-5 באוקטובר, בזמן ששהה בעיר גאזיפור (אנ') שבממלכת ואראנסי (כיום מדינת אוטר פרדש), נפטר מחום. הוא נקבר על גדות נהר הגנגס בעיר גאזיפור שם נפטר ועל קברו נבנה מאוזוליאום.

קריירה פוליטית

עריכה

הפרלמנט הבריטי

עריכה

ב-1760 הפך קורנווליס לחבר פרלמנט (אנ') בבית הנבחרים הבריטי של בריטניה מטעם הכפר איי (אנ'), מחוז סאפוק בו חי. ב-1762 ירש את תואר האצולה מאביו והפך לרוזן השני של קורנווליס דבר שהכניס אותו לבית הלורדים. בתוארו זה הפך לבן טיפוחיו של מנהיג המפלגה הוויגית וראש הממשלה העתידי של בריטניה צ'ארלס ווטסון-ונטוורת', המרקיז השני מרוקינגהם.

במסגרת תפקידו הפרלמנטרי תמך במושבות באמריקה במאבקן לעצמאות ובין השאר הצביע ב-1765 כנגד חוק הבולים שהטיל מס בולים על המושבות באמריקה מבלי שזכו בייצוג בפרלמנט[6].

השליחות לפרוסיה

עריכה

באוגוסט 1785, לאחר שחזר ממלחמת העצמאות של ארצות הברית, נשלח כשגריר לחצרו של פרידריך השני, מלך פרוסיה בניסיון להשיג ברית בין בריטניה לפרוסיה.

משפחתו

עריכה

קורנווליס נישא ב-14 ביולי 1768 לימימה טולקין לבית ג'ונס והם עברו לגור בעיירה קאלפורד (אנ'), סאפוק. לזוג נולדו 3 ילדים: צ'ארלס, סטנלי ומארי. צ'ארלס ירש את תואר מאביו והפך למרקיז הראשון של קורנווליס. ימימה נפטרה ב-14 באפריל 1779. קורנווליס נפטר ב-5 באוקטובר 1805 כששהה בהודו והובא למנוחות בעיר בה נפטר. תואר המרקיזות עבר לבנו צ'ארלס (אנ').

הנצחה ומורשת

עריכה

אתרים

עריכה
  • פסל של קורנווליס הוצב בקתדרלת סנט פול שבלונדון.
  • קורנווליס הונצח בארבעה אתרים בהודו:
    • פסל, מעשי ידיו של ג'ון בייקון (אנ'), המוצב באנדרטת ויקטוריה שבקולקטה. למרגלות דמותו של קורנווליס מוצגות 2 דמויות המסמלות חוזק ואמת.
    • פסל, מעשה ידיו של תומאס בנקס (אנ'), מוצג ב"פורט סנט ג'ורג'" (אנ') במאדרס. הפסל מציג את כניעתו של סולטאן טיפו ומסירת ילדיו כבני ערובה.
    • פסל המוצב במוזיאון "באהי דז'י לד" (אנ') שבמומבאי
    • המאוזוליאום בו נקבר קורנווליס בעיר גאזיפור על גדות הגנגס. בנייתו הושלמה ב-1824[7].
  • מבצר קורנווליס בפננג שבמלזיה נקרא על שמו.
  • הדרך החוצה את הרי וויקלו (אנ') באירלנד (R115) קרויה של שמו של קורנווליס.
  • העיירה קורנווליס (אנ') בניו זילנד קרויה על שמו[8]
  • בניין נקרא על שם קורנווליס באוניברסיטת קנט (אנ') שבבריטניה.
  • בניין נקרא על שמו של קורנווליס בבית הספר הרפואי המלכותי בסאפוק (אנ') שבבריטניה.
  • מבנה ציבור בשם "המרקיז מקורנווליס" (The Marquis of Cornwallis) בכפר לייהאם (אנ') במחוז סאפוק נקרא על שמו[9].
  • רחובות נקראו על שמו של קורנווליס בליברפול, באוקספורד[10] וברובע איזלינגטון שבלונדון[11].

באומנות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס קורנווליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רשימת מפקדי רגימנט הרגלים של הדוכס ולינגטון, באתר dwr.org.uk (אורכב)
  2. ^ קורנווליס המשיך לפקד על הרגימנט עד פטירתו ב-1805
  3. ^ פיליפס נפטר זמן קצר אחרי הגיעו לוירג'יניה וקורנווליס קיבל את הפיקוד על כוחותיו
  4. ^ הבריטים ניסו לבטל את השחרור על תנאי שלו על ידי שחרור אסיר אמריקאי בכיר שישב בכלא בבריטניה אולם האמריקאים סירבו לעיסקה
  5. ^ הברית נוצרה כחלק מאמנת מנגלור ועקב הסכמת ממלכת טרוונקור לקלוט פליטים ממלחמות אנגלו-מייסור הקודמות
  6. ^ חוק הבולים היה בין הטריגרים לפרוץ מלחמת העצמאות של ארצות הברית
  7. ^ המאוזוליאום של קורנווליס, באתר "הארכיאולוגיה של הודו
  8. ^ השם ניתן על ידי אחיינו של קורנווליס ויליאם קורנווליס סימונד (אנ') שהיה מראשוני המתיישבים האירופאים בניו זילנד
  9. ^ בית קורנווליס בכפר לייהאם, באתר pubshistory.com
  10. ^ רחובות אוקספורד, באתר oxfordhistory.org.uk
  11. ^ רחובות איזלינגטון, באתר islingtonhistory.org.uk