צ'לארבו

כפר בוויבודינה, סרביה

צֶ'לָארֶבוֹסרבית קירילית: Челарево, בסרבית בכתב לטיני: Čelarevo) הוא כפר בסרביה השוכן בשטח הרשות המקומית באצ'קה פאלאנקה, במחוז באצ'קה הדרומי אשר בפרובינציית וויבודינה. בסמוך לכפר התגלה נקרופוליס קדום ובו סמלי יודאיקה כגון מנורת שבעת הקנים, לולב ואתרוג. הפרשנות לממצאים הארכאולוגיים נתונה במחלוקת בין היסטוריונים.

צֶ'לָארֶבוֹ (כפר)
Челарево
Čelarevo
בית בצ'לארבו (2006)
בית בצ'לארבו (2006)
מדינה סרביהסרביה סרביה
פרובינציה Flag of Vojvodina.svg וויבודינה
מחוז באצ'קה הדרומי
שטח 33.7 קמ"ר
גובה 76 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בכפר 4,831 (2011)
 ‑ צפיפות 161 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות 45°16′06″N 19°31′19″E / 45.26833°N 19.52194°E / 45.26833; 19.52194
אזור זמן UTC +1
http://www.opstinatitel.rs

היסטוריהעריכה

היישוב מאוזכר לראשונה בכתובים במסמכים מ-1437 עת נשלט על ידי ממלכת הונגריה. במהלך המאה ה-16 נכבש המקום על ידי צבאותיו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. לאחר מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) עבר היישוב לחזקת ממלכת הבסבורג שתחת האימפריה הרומית הקדושה.

במהלך המאה ה-19 נשלט האזור על ידי האימפריה האוסטרית אשר הפכה בהמשך לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הועבר האזור לחזקת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אשר הפכה בהמשך לממלכת יוגוסלביה.

באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה אותה תוך ימים אחדים. יוגוסלביה חולקה למספר אזורי כיבוש, ואזור צ'לארבו נמסר לחזקת הונגריה. באוקטובר 1944 שוחרר האזור על ידי צבא השחרור העממי של יוגוסלביה, ולאחר המלחמה נכלל בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. עד מלחמת העולם השנייה נקרא הכפר צ'יב (בסרבית: Čib), ולאחריה הוסב לשמו הנוכחי לזכרו של הפרטיזן זדראבקו צ'לאר (בסרבית: Zdravko Čelar), שנהרג במלחמה. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה, נכלל צ'לארבו בשטחי סרביה.

האתר הארכאולוגי בצ'לארבועריכה

בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, במהלך עבודות פיתוח של מפעל לייצור לבנים, נתגלו מצבות מאתר קבורה קדום. במקום החלו חפירות ארכאולוגיות. עד אמצע שנות ה-80 נחפר נקרופוליס, ובו כ-650 קברים שונים ולצידם כתובות וחפצים שונים. נתגלו כ-130 חרסים ועליהם חרוטים סמלי מנורת שבעת הקנים, שופרות, אתרוגים ולולבים. החוקרים הצליחו לאתר טקסטים בעברית.[1] הממצאים נודעו בשם "מנורות צ'לארבו".

הפרשנות לממצאים נתונה במחלוקת בקרב היסטוריונים. חלקם טוענים שהנקרופוליס הכיל שלושה אתרי קבורה: אתר קבורה מהמאה ה-3, תקופת האימפריה הרומית; אתר קבורה מהמאה ה-6, התקופה האווארית; ואתר קבורה מן המאה ה-8 של שבט כוזרי שהתגייר. חוקרים אחרים מציינים כי מדובר בשני אתרי קבורה. האחד, אתר רומי עתיק ובו נקברו יהודים רומניוטים; ואתר קבורה אווארי, שבו נעשה שימוש משני בחרסים ובמצבות של נקברים יהודים מהתקופה הרומית. המקום הוכרז אתר מורשת סרבית. המוצגים הועברו למוזיאון הארכאולוגי בנובי סאד. ב-1984 נערכה תערוכה של חלק מהמוצגים בבית התפוצות בשם "תעלומת המנורות מצ'לארבו".[2][3][4][5][6]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא צ'לארבו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Sándor Scheiber‏, Jewish Inscriptions in Hungary: From the 3rd Century to 1686, הוצאת Akadémiai Kiadó, בודפשט, עמודים 55–56 (באנגלית).
  2. ^ צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 1, 36, 178, 327-326.
  3. ^ Nekropola" za UNESKO, באתר novosti.rs (בסרבית).
  4. ^ Хазарска некрополa чека Унеско, באתר politika.rs (בסרבית).
  5. ^ תעלומת המנורות מצ'לארבו, באתר בית התפוצות.
  6. ^ Medieval artifacts from Chelarevo: Jewish, shamanistic, pagan, באתר khazaria.com (באנגלית).