צבי גוטמן

הרב צבי הרש בן אריה גוטמן (ברומנית: Țvi Herș Guttman ‏ 1893 (ט"ו בכסלו תרנ"ד) –17 באוגוסט 1973 (י"ט באב תשל"ב)) היה רב רומני וישראלי, שפעל בין השנים 1920–1961 בבוקרשט ואחר כך בתל אביב. היה חבר מועצת רבני רומניה ואב בית הדין בבוקרשט, פעיל ציוני, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי ברומניה. בין הרבנים החשובים ברומניה -"רגאט" היה אולי היחיד שהתחנך רק בארץ הולדתו.

הרב צבי הרש גוטמן
Țvi Herș Guttman

לידה	1893 הוש, חבל מולדובה, ממלכת רומניה
פטירה	17 באוגוסט 1973 תל אביב, ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל, רומניה
תקופת הפעילות	? – 17 באוגוסט 1973

רקע משפחתי ושנות צעירותו

צבי גוטמן נולד בשנת 1893 בעיר הוש בחבל מולדובה, רומניה, במשפחה בעלת יחוס, מצאצאי הבעל שם טוב ובעל קרבה משפחתית לשושלת אדמור"י רוז'ין. אביו היה אריה גוטמן ואמו - חווה-ביילה לבית רבינוביץ'. בגיל 3 עבר עם משפחתו לעיירה בוהוש.

צבי גוטמן גדל באווירה חסידית ולמד בישיבת "בית ישראל" בבוהוש. כבר בגיל 14 נשלח על ידי מוריו לדרוש ולהרצות בערים אחרות. אחד מגבירי הסביבה היה מוכן להעניק לו מלגה על מנת שילמד בבית המדרש האורתודוקסי לרבנים בברלין אבל אביו התנגד והעדיף שימשיך ללמוד בישיבה בבוהוש, בחצר האדמו"ר יצחק פרידמן. הצעיר נמשך גם לרעיונות הציונות, במיוחד אחרי ששמע ביאשי הרצאה של נחום סוקולוב

בגיל 17 הוסמך כרב על ידי גדולי הרבנים ברומניה, ביניהם הרב בצלאל זאב שפרן והרב חיים מרדכי רולר, כמו כן קיבל הסמכה מידי הרב מנחם יהודה לנדאו מבוטושאן, הרב חיים יהודה לייבעל, ומידי גיסו, הרב שמשון אהרון דרברמדיגר מבוהוש.

בגיל 18 התחתן עם אתל לבית שכטר והקים משפחה. בגיל 19 כיהן כרב ביישוב הקטן קודאיישט והקים בו ישיבה.

פעילותו בבוקרשט

בשנת 1920 התיישב בבוקרשט והתקדם מהר בהיררכיה הרבנית של העיר. לימד ב"חברת ש"ס", מיסודו של הרב יעקב יצחק נימירובר, נבחר למועצת רבני רומניה ולתפקיד אב בית דין. נודע במציאת פתרונות הלכתיים לבעיות של עגונות בעקבות מקרים של נעדרים באירועי השואה ומלחמת העולם השנייה. לרב גוטמן נולדו חמישה ילדים – מהם בנו הבכור יעקב, ד"ר למשפטים ופילוסופיה ובנו השני יוסף, ד"ר לספרות ופילוסופיה.

כשהגיע לבוקרשט בשנת 1920 נמנה הרב גוטמן עם מייסדי תנועת הציונות הדתית "המזרחי" בבוקרשט והיה ליושב ראש שלה. הוא נבחר לוועד הפועל של התנועה הציונית ברומניה שמנתה 9 חברים. החל משנת 1920 הוא שרת ב"בית המדרש הישן" בקאליה מושילור ( Calea Moşilor) בבוקרשט, עד להעלאתו באש על ידי הלגיונרים הרומנים ב-21 בינואר 1941.

בפרעות בוקרשט

ב-21 בינואר 1941 באמצע לילה הוצא הרב בכוח מביתו, יחד עם שני בניו הגדולים, עו"ד יעקב (ינקו) גוטמן, בן 27, והעיתונאי יוסף גוטמן, בן 25, על ידי כנופיית לגיונרים, אנשי התנועה הלגיונרית. הם עברו עינויים והוצאו להורג ביער ז'ילאבה. הרב גוטמן ניצל בדרך נס מכדורי המרצחים, ולאחר הלילה שב אל העיר, אל תחנת המשטרה, עליה השתלטו הפורעים. בלילה שוב נלקח אל היער ושוב הועמד מול כיתת יורים ושוב לא פגעו בו הכדורים. לאחר יומיים של רעב, עינויים ומכות מצד פורעים שניסו לכפות עליו להצטלב, השתלט הצבא הרומני על האזור וחייו ניצלו. אחרי לויית בניו הוא הקים את יד הזיכרון ליהדות רומניה. בפברואר 2012 קיימה ועדת העלייה הקליטה והתפוצות ישיבה לרגל מלאת 70 שנה לטיבועה של אוניית המעפילים, סטרומה. בין מוזמני הישיבה היה בנו של צבי, הרב אפרים גוטמן, נשיא יד זיכרון ליהדות רומניה, אשר סיפר כי הנס שאירע לאביו עשה רושם בקרב כל יהודי בוקרשט, ולפיכך היו מהם שבאו לקבל ממנו ברכות. כך למשל, לקראת יציאת אוניית סטרומה לדרכה, הביא יעקב סטוליאר אביו של המעפיל דוד סטוליאר את בנו אל הרב לקבלת ברכה שיצליח בדרכו לארץ ישראל. דוד היה הניצול היחידי ששרד מכל 769 פליטי השואה שהיו על אונייה זו.

ימי השלטון הקומוניסטי

בשנות ה-1950 החל גל רדיפות אנטי ציוניות ברומניה. בשנת 1954 נעצר הרב אפרים גוטמן, בנו של הרב צבי גוטמן. אחרי התערבויות של גורמים רבים מרומניה ומחו"ל, כולל מארצות הברית, הוא שוחרר אחרי חודש.

בשנת 1961 הורשה הרב עם משפחתו לעלות לישראל.

פעילותו בישראל

הרב גוטמן התיישב בתל אביב והקים בה מרכז קהילתי של יוצאי רומניה, כולל בית כנסת מוקדש לזכרם של שני בניו שנרצחו בפרעות בוקרשט, יעקב (ינקו) ויוסף, ארגון יד זיכרון ליהדות רומניה, וארגון העסקנים הציונים מרומניה בישראל. המרכז הפך לביתם הרוחני של רבים מיוצאי רומניה בישראל. אחרי מותו של הרב צבי גוטמן, בראש פעילות המרכז עומד בנו, הרב אפרים גוטמן.

הרב צבי גוטמן התאלמן בשנת 1958. אשתו הובאה לקבורה ליד שני בניה, יעקב ויוסף, בבית העלמין פילנתרופיה בבוקרשט. הרב צבי גוטמן נפטר באוגוסט 1973 בתל אביב והובא לקבורה בבית העלמין נחלת יצחק.

פרט לשני בניו שנרצחו בפרעות בוקרשט, לרב צבי גוטמן נולדו עוד שלושה ילדים: חווה הס - רופאה ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, יצחק בן צבי, מהנדס מטוסים, שכיהן כסמנכ"ל התעשייה האווירית והיה מרצה לאווירונאוטיקה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב, והרב אפרים גוטמן בתל אביב.

בשנת 1961 חתם על מכתב ברכה ותמיכה לפעילות הפועל מזרחי.

לאחר שפירסם הרב צבי יהודה קוק גינוי לשימוש בתאריך לועזי על מטבעות פדיון הבן שהונפקו על ידי בנק ישראל, כתב לו הרב גוטמן מכתב ובו ערער על נחרצתו של הרב קוק, וטען שהרמ"א, שעל פיו נוהגים בני יהדות אשכנז, השתמש בתאריך לועזי פעמים רבות.

ספרים

• כרם צבי - ספר דרשות, יצא לאור בבוקרשט, שנת ת"ש.
• ארץ הצבי - קובץ שו"ת בהלכה, וחידושי תורה מכתבי ידו – פורסם אחרי מותו.
• שארית יעקב ויוסף - דברי הגות מעזבונם של בניו, לזכרם, בשילוב מבואות והקדמות משלו, תשכ"ח.
• מעיין שחרב - ספר מאמרים לזיכרון לרב גוטמן, יצא לאחר מותו, תל אביב, תשל"ד.

קישורים חיצוניים

• (ברוך טרקטין, לוצ'יאן זאב הרשקוביץ' – נוכחויות רבניות במרחב הרומני, הספר, בוקרשט 2008)
• מ. ארמבנד, זיכרון להולכים: יעקב ויוסף גוטמן, הצופה, 7 בינואר 1964, עמ' 3
• ישראל לבנון, הרב ר' צבי גוטמן: בהגיעו לשבעים, הצופה, 3 בפברואר 1964, עמ' 2
• ד"ר יוסף ישראלי, זיכרון להולכים: האחים יעקב ויוסף גוטמן הי"ד: 25 שנה למותם, הצופה, 26 בינואר 1966, עמ' 5
• הרב צבי גוטמן, זיכרון להולכים: הרבנית מרים דרברמדיגר ז"ל: שלושים לפטירתה, הצופה, 29 ביוני 1966, עמ' 5ב
• ישראל לבנון, זיכרון להולכים: האורות שכבו: לזכר הקדושים יעקב ויוסף גוטמן הי"ד, הצופה, 4 בינואר 1967, עמ' 55
• ישראל לבנון, שני בנים שנפלו כאחד - על הספר "שארית יעקב ויוסף", הצופה, 17 באוקטובר 1969, עמ' 4
• על מות הקדושים של האחים יעקב ויוסף גוטמן
• עדותו של הרב צבי גוטמן, באתר המרכז לחקר השואה - מכללה ירושלים, לפי הספר "שארית יעקב ויוסף"
• תמונת הרב צבי גוטמן באתר יד ושם
• דר יעקב גלר - על הנספים בשואה ברומניה - פרשת ויגש - באתר אוניברסיטת בר-אילן
• מצגת על חיי הרב צבי גוטמן,ועל בית הכנסת שהקים, סרטון באתר יוטיוב
• באתר הגנאלוגי My Heritage
• באתר הגנאלוגי OneGreatFamily
• Baruh Tercatin, Lucian Zeev Herşcovici Prezenţe rabinice in perimetrul romanesc, Hasefer, Bucuresti, 2008
• צבי בן אריה גוטמן (1893-1973), דף שער בספרייה הלאומית