התעשייה האווירית לישראל

חברה ממשלתית ישראלית
(הופנה מהדף התעשייה האווירית)
Disambig RTL.svg המונח "תע"א" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'תע"א (1710–1711), ראו ה'תע"א.

התעשייה האווירית לישראל בע"מ, או בקיצור: התעשייה האווירית, בראשי תיבות: תע"אאנגלית: Israel Aerospace Industries; בראשי תיבות: IAI) היא חברה ממשלתית ישראלית אשר מפתחת ומייצרת מוצרים תעופתיים, יבשה וים, מערכות חלל, מערכות ביטחוניות וצבאיות, סייבר ומוצרי אלקטרוניקה. התעשייה האווירית היא החברה הגדולה בישראל בתחום תעשיית המטוסים והחלל. משרדיה ומתקניה העיקריים של התעשייה האווירית נמצאים בחלקו המזרחי של נמל התעופה בן-גוריון על פני שטח של כ-2,000 דונם. בנוסף, קיימים מפעלים ביהוד, באשדוד, בבאר יעקב, בבאר שבע, בשדה התעופה עטרות וברמת הגולן. נכון לשנת 2016 מועסקים בחברה כ-15,000 עובדים, רובם מהנדסים, הנדסאים וטכנאים, בנוסף מועסקים עוד כמה אלפי עובדים מקומיים בחברות קשורות וחברות בת ברחבי העולם.

התעשייה האווירית לישראל בע"מ
Israel Air Industry.svg
סוג חברה ממשלתית
מייסדים אל שווימר
תאריך הקמה 1953
חברות בנות אלתא מערכות
מיקום המטה
32°0′16.44″N 34°54′9.34″E / 32.0045667°N 34.9025944°E / 32.0045667; 34.9025944מיקום המטה
משרד ראשי נמל התעופה בן-גוריון
ענפי תעשייה תעשייה אווירית, תעשיית הנשק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים תעופה, חלל, יבשה, ים וסייבר
הכנסות 14.1 מיליארד ש"ח (2019)[1]
רווח תפעולי 418 מיליון ש"ח (2019)[1]
רווח 311 מיליון ש"ח (2019)[1]
הון עצמי 3.18 מיליארד ש"ח (2019)[1]
סך המאזן 20.0 מיליארד ש"ח (2019)[1]
אנשי מפתח

הראל לוקר (יו"ר),

בועז לוי (ממלא מקום מנכ"ל)
עובדים כ-15,000 (בסוף 2016)
 
www.iai.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הלוויין אופק 7 משוגר על גבי משגר "השביט"

בסוף 2019 דווחה החברה על התקשרויות בהיקף שיא בעסקאות עם לקוחות, בסך של כ-4.1 מיליארד דולר מתחילת שנת 2019, וגידול בצבר ההזמנות לסך של 13.4 מיליארד דולר[2]. אגרות החוב של החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

תולדות החברהעריכה

 
מודעה בעיתונות 1965:
המכון לבדק מטוסים הפך לחברת בדק תעופה בע"מ

החברה נוסדה בשנת 1953 על ידי אל שווימר, בסיועם ובעידודם של בן-גוריון ושמעון פרס, פעלה בהאנגר בלוד שנקרא "המכון הממשלתי לבדק מטוסים", ונודעה בשם "חברת בדק מטוסים". שווימר שימש המנכ"ל הראשון של התעשייה האווירית והתמיד בתפקידו זה במשך 24 שנים[3]. עיקר עיסוקה של החברה בשנותיה הראשונות היה עבודות תיקון ושירות למטוסי הבוכנה ומטוסי הסילון הראשונים של חיל האוויר הישראלי. בשנת 1957 נחתם הסכם עם היצרן הצרפתי על הרכבה ברישיון של מטוס הפוגה מגיסטר ב"בדק מטוסים"[4]. בשנת 1965 הפכה החברה מיחידת סמך לחברה בֶּדֶק תְּעוּפָה בע"מ ובאותה שנה מונה מיכאל פירון ליו"ר החברה[5]. בעקבות מלחמת יום הכיפורים התרחב הייצור של התעשייה האווירית ומספר עובדיו עלה מ-13,500 ל-15,000[6].

במשך השנים, גדלה התעשייה האווירית ממפעל קטן בשם "בדק מטוסים" והפכה לאחת מתעשיות התעופה הגדולות והידועות בעולם. החברה מחזיקה נציגויות באוסטרליה, ארצות הברית, בלגיה, הודו, צ'ילה, צרפת, קולומביה, קוריאה הדרומית, רוסיה ותאילנד.

 
סופר דבורה סימן 2 של חיל הים הסלובני שיוצרה על ידי מפעל רמתא
 
שיגור חץ 2, טיל נגד טילים שפותח ומיוצר על ידי התעשייה האווירית
 
דחפור די-9 בשירות צה"ל עם שריון ומיגון כלוב שפותחו ויוצרו על ידי מפעל רמתא של התע"א ומש"א של צה"ל.

לאורך שנות קיומה עסקה התעשייה האווירית בייצור ובשיפור מטוסי קרב, בבנייה ופיתוח מטוסי מנהלים בדגמי וסטווינד, ייצור מטוסי מנהלים של חברת גאלפסטרים (Gulfstream) וכן ביצעה עבודות אחזקה למטוסים צבאיים ואזרחיים. לחברה אף חטיבת מערכות טילים וחלל העוסקת בבניית מערכות טילים והנחיה. אף שעיקר פעילותה של התעשייה האווירית הוא בתחום תעשיית המטוסים ואמצעים אלקטרוניים מוטסים, החברה גם מייצרת מערכות צבאיות לכוחות יבשתיים וימיים. רבות מן המערכות הללו מעוצבות לצרכיו של צה"ל, חלקן מיוצאות לצבאות זרים.

ב-6 בנובמבר 2006 שונה שם התעשייה האווירית לישראל והלוגו באנגלית מ-"Israel Aircraft Industries" ל-"Israel Aerospace Industries". על פי החברה השם החדש מייצג נכון יותר את תחומי העסקים של החברה, לא רק תעשיית מטוסים אלא גם תעשיית מערכות בתחומי החלל, הים והיבשה.

מנכ"ל בולט נוסף היה משה קרת (ששימש בתפקיד מעל 20 שנה). בסוף שנת 2005, לאחר שנמנע מקרת למלא את תפקידו עקב חקירה בחשד שוחד, מונה המשנה למנכ"ל, עובדיה הררי, למ"מ מנכ"ל בפועל של התעשייה האווירית. הררי, שהיה ראש פרויקט הלביא בתעשייה האווירית בשנים 1980 -1987, לא מונה כמנכ"ל קבע. בפברואר 2006 מונה יצחק ניסן, על ידי היו"ר יאיר שמיר לתפקיד המנכ"ל. ביולי 2012 מונה למנכ"ל יוסי וייס.

בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-2008 ירדה הרווחיות של הפעילות האזרחית של החברה, בין היתר בשל ירידת ביקושים למטוסי מנהלים[7]. נוכח תוצאותיה העסקיות הסכימו ועד העובדים והנהלת החברה ב-2016 על הסכם הבראה ותוכנית התייעלות שבמסגרתה יפרשו 830 מעובדי החברה, מהם 100 עובדים זמניים, במטרה לחסוך לחברה כ-2 מיליארד ש"ח בשנים הקרובות[8][7].

בתחילת 2019 בוצע שינוי ארגוני רחב היקף בחברה כאשר מרכז הנדסה, חטיבת בדק, חטיבת כלי טיס אזרחיים ומפעל להב מוזגו לחטיבת תעופה החדשה[9].

בסוף 2020, ועדת השרים לענייני הפרטה אישרה כי החברה תצא להנפקה חלקית, מה שאומר כי בקרוב - עד 49% ממניות החברה יונפקו בבורסה. כך, רוב המניות עדיין יישארו בידי המדינה[10].

מנהלי החברהעריכה

מנכ"ליםעריכה

יושבי ראש מועצת המנהליםעריכה

פעילות עסקית וקווי מוצרים עיקרייםעריכה

תכנון וייצור לווייניםעריכה

 
לווין אופק 3
 
לווין התקשורת עמוס 5
  • סדרת לוויני אופקאופק היא סדרה של לווייני ריגול ישראליים שנועדו לצילום לצורך איסוף מודיעין צבאי. רוב לווייני אופק שוגרו מבסיס פלמחים על גבי משגר ה"שביט" הישראלי. הלוויינים חגים מסביב לכדור הארץ בגובה נמוך ומשלימים סיבוב כל 90 דקות לערך. סדרת לוויינים זו ובעיקר שיגורו של הלוויין אופק 1 מבסיס פלמחים ב־19 בספטמבר 1988 הפכו את ישראל למדינה השמינית שמצליחה לשגר בכוחות עצמה לוויין מתוצרתה. הלוויינים והמשגרים פותחו ונבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל.
  • סדרת לוויני התקשורת עמוסעמוס (מאנגלית: Affordable Modular Optimized Satellite AMOS) הוא שמה של סדרת לווייני תקשורת אזרחיים, אשר ממוקמים במסלול גיאוסטציונרי בגובה 35.7 ק"מ. מרבית הלוויינים בסדרה נבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל, ואורך חייהם הצפוי הוא מעל 12 שנים.עם הזמן, השם "עמוס" ניתן גם ללוויינים בייצור זר כעמוס 5, ועמוס 7, שמתופעלים על ידי חלל תקשורת.
  • סדרת לוויני התצפית ארוס - ארוס הוא שמה של סדרת לווייני צילום מסחריים אשר תוכננו על ידי התעשייה האווירית בעבור החברה "אימאג'סאט אינטרנשיונל", פירוש השם EROS הוא Earth Resources Observation Satellite. הלוויין ארוס A1 נע במסלול הקפי נמוך (LEO) בגובה של 480 ק"מ. מסלול ההקפה שלו הוא מסלול מסונכרן לשמש (מסלול פולרי) הנע בין הקטבים, וזאת כדי שהצילום יתבצע תמיד באור יום. ארוס A1 נבנה על בסיס הלוויין אופק 3 ומידותיו הן: גובה-2.3 מ'. קוטר-1.2 מ' גוף, 0.7 מ' ראש. מסה בשיגור-250 ק"ג .
  • סדרת לוויני תצפית מכ"מיים sar טכסאר - הלוויין טכסאר עושה שימוש בטכנולוגיית מכ"ם מפתח סינתטי (SAR). המכ"ם מספק תמונה ברזולוציה גבוהה של פני השטח, ללא תלות במזג האוויר.הלוויין פותח על ידי התעשייה האווירית לישראל באמצעות מפעל מבת, ומפעל אלתא.
  • לוויני חישה מרחוק ונוס - ראשי תיבות של Vegetation and Environment on a New Micro Satellite) הוא מיזם לפיתוח והפעלת לוויין לחישה מרחוק בשיתוף פעולה ישראלי-צרפתי. ללוויין שתי משימות ראשיות: משימת צילום עם מטע"ד מצלמה מולטי-ספקטראלית, ומשימה טכנולוגית לחקר ביצועי מנוע יוני מסוג HALL המפותח בישראל,
  • לוונים זעירים - לוויין זעיר הוא לוויין שמשקלו קטן מ-50 קילוגרם.הלוויינים משמשים כמעבדות מעופפות להוכחת טכנולוגיות ובדיקת רכיבים חדשים עבור לוויינים. השילוב של קרינה חזקה, הפרשי טמפרטורה קיצוניים וריק כמעט מוחלט, מקשה על רכיבים אלקטרוניים לעבוד היטב בחלל. כך מתאפשרת הרכבת חלק מהרכיבים החדשים על לוויין זעיר ולבצע ניסוי בפועל בחלל.
  • בראשית (גשושית) בראשית הייתה גשושית מסוג נחתת שפותחה על ידי עמותת SpaceIL במטרה להיות הגשושית הישראלית הראשונה על הירח. במהלך נחיתת החללית ב-11 באפריל 2019 בסביבות השעה 22:24 (שעון ישראל), נראה שעקב כשל באחד ממדי התאוצה של החללית, נגרמה שרשרת אירועים שהובילה לכיבוי המנוע ולאי הצלחת הנחיתה. למרות שלא הושגה נחיתה רכה, ישראל היא המדינה השביעית מבין מדינות העולם וסוכנויות החלל, אשר הצליחה להקיף את הירח, ולהביא אובייקט אל פני השטח של הירח.
  • לוויין התקשורת העתידי של ישראל "דרור-1" - מתוכנן לספק מענה לצורכי התקשורת הלוויינית של ישראל ל-15 שנה.

תכנון וייצור טיליםעריכה

 
משגר טילי חץ 2

סדרת חץ (מערכת נגד טילים)

 
חימוש משוטט הארופ בטיסה
  • סדרת טילי ים ים גבריאל – בשנות ה-60 של המאה ה-20 ספינות חיל הים היו מטרות פגיעות לטילי ים-ים מצריים, והוחלט בתעשייה האווירית להיכנס לפיתוח שאפתני של טיל הים-ים הראשון בישראל. גבריאל הוא טיל ים-ים מתוצרת התעשייה האווירית. הטיל פותח בשנות השישים על בסיס טיל קרקע-קרקע בשם לוז. במלחמת יום הכיפורים נעשה בגבריאל שימוש קרבי לראשונה ובהצלחה רבה בקרב לטקיה, בקרב טרטוס ובקרב דמיאט. כ-50 טילי גבריאל נורו במלחמה זו, קרוב למחציתם פגעו במטרה.
  • חימוש מונחה לייזר גריפין- פצצת לייזר גריפין (Griffin LGB) היא מערכת פצצה מונחית לייזר תוצרת חטיבת הטילים MBT של התעשייה האווירית. עם אפשרות להנחיית GPS הפיתוח הראשוני הסתיים בשנת 1990. המערכת כוללת קטע קדמי וזנב חדשים המאפשרים את ניהוג הפצצה לאחר הטלתה. זוהי ערכת תוספת המשמשת לחידוש פצצות Mark 82, Mark 83 ו- Mark 84 ופצצות לא מונחות אחרות, מה שהופך אותן לפצצות חכמות מונחות לייזר .
  • טיל מונחה לייזר נמרוד ,נמרוד הוא טיל נ"ט ארוך טווח תוצרת התעשייה האווירית לישראל. למרות שהטיל במקור פותח נגד טנקים, ניתן להשתמש בו כנגד מגוון רחב של מטרות כמו: נגמ"שים, ספינות, בונקרים וריכוזי חיילים. הטיל מונחה-לייזר חצי אקטיבי, ובעל יכולת פעולה לטווח הנע בין 26 ל-50 ק"מ ביום ובלילה. מסלול המעוף שלו יכול להיות מתחת לגובה העננים, בעוד קבוצה של חיילים משתמשים בציין לייזר על מנת להנחות אותו למטרה ממרחק רב מאחוריו. ייחודו של טיל זה הוא טווח הפעולה שלו, (תלוי בדגם).
  • טיל להט ,להטאנגלית: LAHAT – Laser Homing Attack or Laser Homing Anti-Tank) הוא טיל נ"ט דור שלישי קל משקל, בעל הנחיית לייזר חצי-אקטיבי, שפותח משנת 1992 ומיוצר על ידי התעשייה האווירית. הטיל תוכנן בעיקרו להיות מופעל באמצעות טנקי מרכבה בעלי תותח 105 ו-120 מ"מ, למרות שהוא מתאים לכל סוגי התותחים בקטרים הללו. הלהט מותאם אף לשימוש מספינות סיור, מל"טים ו-HMMWV. בניגוד לפגזים, הלהט לא חייב תותח של טנק לצורך הפעלתו.
  • חימוש משוטט הארפי, הארפי (באנגלית: IAI Harpy) הוא חימוש משוטט למשימות דיכוי הגנה אווירית, מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. ההארפי משוגר מחוץ לשדה הקרב, מאתר אנטנה קורנת של מערכת מכ"ם, ומתפוצץ מעליה. ההארפי נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי (מכונה "שיאון") ובשירות המדינות טורקיה, הודו, קוריאה הדרומית וסין. ההארפי הוא בעל כנפי דלתא המחוברות לגוף גלילי שבראשו ראש הביות וראש הקרב. הוא מונע על ידי מנוע רוטרי יחיד מדגם AR731, תוצרת UEL, בעל הספק של 28 קילו-וואט (37 כוח-סוס) עם מדחף דוחף.
  • חימוש משוטט הארופ ,הארופאנגלית: IAI Harop) הוא חימוש משוטט לתקיפת מטרות שונות, תוצרת התעשייה האווירית לישראל. ההארופ משוגר מחוץ לשדה הקרב, יכול לשהות זמן רב מעל אזור עוין, לאתר מטרות ולהתרסק עליהן. בניגוד לקודמו, הארפי, מסוגל ההארופ לשוב ולנחות אם לא אותרה מטרה. במסגרת הקונפליקט הצבאי בין ארמניה לאזרבייג'ן בנגורנו קרבאך, בתחילת חודש אפריל 2016, תועד לראשונה הארופ שהופעל על ידי הצבא האזרי בפעילות מבצעית, מטרתו הייתה אוטובוס עם חיילים ארמנים, הכטב"ם השמיד אותו בהצלחה.
  • חימוש משוטט ברקן ירוק- ברקן ירוק הוא חימוש משוטט מתוצרת התעשייה האווירית לישראל, המיועד לספק עצמאות ליחידות ברמת גדוד עד אוגדה וכן ליחידות מיוחדות, ניחן ביכולת איסוף לקבלת תמונת מצב עדכנית ובעל יכולת לסגירת מעגל תקיפה. הוא בעל מנוע חשמלי שקט במיוחד. ניתן לתפעלו מעמדה בקרון או מטאבלט. הוא ניתן לשיגור ממגוון פלטפורמות, קרקעיות או ימיות.
  • טיל קרקע- קרקע לורה ,לורה או LORA (ראשי תיבות באנגלית של LOng Range Artillery), הוא טיל קרקע-קרקע מתוצרת מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל. זהו טיל לטווח של עד 400 ק"מ, בעל מנוע דלק מוצק ודיוק מרבי (CEP) של כ-10 מטרים. לורה מונחה באמצעות INS-GPS ומסוגל לשאת ראש קרב (רש"ק) של 400 או 600 ק"ג, לפי מטרות השימוש.
  • סדרת טילי חץ היא מערכת הגנה שנועדה להשמיד טילי קרקע-קרקע, במסלולם. זוהי המערכת הראשונה במערב אשר נכנסה לשרות מבצעי ונחשבת מן המתקדמות בעולם. חץ-3, הגרסה האחרונה של מערכת זו, נוסתה בהצלחה ביולי 2019, באלסקה ארצות הברית.
  • משגר לוויינים רב שלבי שביט, פיתוח משגר שיוכל להכניס לווין במשקל 250 ק"ג למסלול אליפטי. במסגרת התכנית פותחו במפעל מל"מ מספר דורות של משגרים אשר הציבו בחלל את מרבית לוויני אופק

תכנון וייצור מערכות הגנהעריכה

    • המערכת הראשונה בסדרה הייתה ברק 1 ,המערכת האחרונה היא ברק 8 להגנה מערכתית. המערכת נועדה להגן על ספינות מפני טילי ים ים או מטוסים מנמיכי טוס, המערכת פותחה במפעל מבת. עיקרון הפעולה הוא שלאחר קליטת המטרה על ידי מכ"ם ראש הטיל, הטיל מתביית אל המטרה באופן עצמאי עד להשמדתה.

תכנון וייצור מערכות אימון ותיחקורעריכה

  • מערכת האימון והתחקור האוטונומית ״אהוד״ (AACMI) של התעשייה האווירית, המערכת מהווה כלי משמעותי לתחקור, תדרוך, למידה, ופיתוח מיומנויות לחימה אוויריות על ידי שחזור תרגילים שנערכו ממספר זוויות. המערכת מתעדת ומשדרת באופן רציף נתונים שהיא מייצרת ואוספת מכלי הטיס. הנתונים מעובדים בזמן אמת לבניית תמונת מצב דינמית, שמציגה את התמרונים והטקטיקות של המשתתפים ומדרגת אותם. נתוני הטיסה מסונכרנים עם מקליטי הווידאו והשמע של המטוס.

מערכת ה״אהוד״, שהוצגה לראשונה בשנות ה-90׳, מורכבת מפוד/קופסה אווירית המותקנת על כלי הטיס. הפודים תואמים את הממשקים החשמליים והפיזיקליים של כלי נשק סטנדרטים של מטוסים, כגון טילי AIM 9-L וטילי R73 רוסים. המערכת אינה תלויה בטווחי תקשורת ואימונים יבשתיים או מוגבלת על ידם, היא מאפשרת לכוחות המשימה לבצע אימונים במסגרת משימות נרחבות בים. ה״אהוד״ צפויה להיות מערכת ה-AACMI הראשונה הנפרסת על נושאת מטוסים שתספק תמונת אוויר בזמן אמת. הדור האחרון של ה״אהוד״ מתמקד בשיפור כמעט כל היבטי המערכת. הוא כולל התרעות על התנגשויות אוויריות אפשריות, מערכת למניעת התנגשויות על הקרקע וכן פונקציות ״כלב שמירה״, שמוודאות כי הטייסים עומדים במגבלות המרחב האווירי. עוד נוספה הדמיית מערכות נשק אוויר-אוויר ואוויר-קרקע. ה״אהוד״ נחשב לסטנדרט דה-פקטו עבור כל מכשורי האימון הקרבי האווירי של נאט״ו.  שנמצאות בשימוש בעיקר בקרב כוחות יבשתיים, ייכנסו בקרוב לשימוש של כוח ימי גדול, כך על פי פרסום של החברה. במסגרת התכנית החדשה, יותקנו מערכות הדור הבא של ה״אהוד״  על מטוסי קרב ופלטפורמות ימיות, כולל נושאות מטוסים.

מערכות תמ"מעריכה

  • מערכת ניווט אינרציאלית (מנ"א) מערכת ניווט אינרציאלית או INS (ראשי תיבות של: ‏Inertial Navigation System) היא עזר ניווט העושה שימוש במחשב וברכיבי IMU, אשר פועלים כחיישני תנועה אינרציאליים לניווט לפי חישוב עיוור. כלומר חישוב רציף של מיקום, כיוון ומהירות ללא כל צורך במידע חיצוני. מערכות ניווט אינרציאליות (להלן מנ"א) משמשות בספינות ובצוללות, בכלי טיס ובטילים מונחים ובחלליות.
  • מטע"דים- בממדים שונים כמו MOSP3000, POP300 ,MINIPOP זו מערכת המיועדת לתצפית ולשימוש בתחנות קרקע, במטוסים, מל"טים, רחפנים, חימוש משוטט ורכבים רובוטיים. המטע"ד כולל מצלמות יום ולילה. ומאופיין ביכולות ייצוב תמונה גבוהות מאוד המאפשרות ביצועי תצפית ארוכי טווח וצילום פנורמי בקצב מהיר מאוד.

ייצור כלי טיסעריכה

 
הלביא
 
כלי טיס בלתי מאויש מדגם RQ-2 פיוניר

במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים אחדים של ייצור והרכבה של מטוסים עבור חיל האוויר הישראלי, חלקם לחילות אוויר נוספים ומרביתם לגורמים אזרחיים (בעיקר מטוסי מנהלים[11]). במיזמים אלה:

  • פוגה מגיסטר: מטוס סילון דו-מנועי ודו-מושבי, מתוצרת חברת אירוספסיאל הצרפתית. המטוס נכנס לשירות כמטוס הדרכה בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הישראלי בשנת 1960. מרבית מטוסי הפוגה של חיל האוויר הישראלי יוצרו בתעשייה האווירית.
  • ערבה: מטוס תובלה קל שתוכנן ויוצר בתעשייה האווירית. טס לראשונה בנובמבר 1969. בתצורה האזרחית הוא נושא 20 נוסעים, ובתצורה הצבאית הוא נושא 24 חיילים, או מטען במשקל 2.5 טון. המטוס שירת בחיל האוויר הישראלי משנות השבעים ועד לאמצע שנת 2004. הוא נמכר גם למדינות זרות, בעיקר בדרום אמריקה ובאפריקה. יתרונו הבולט – יכולת המראה ונחיתה קצרה (יכולת להמריא ולנחות ממסלולים קצרים ומשובשים). סך הכל, יוצרו מעל מאה מטוסים.
  • נשר: מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר על-פי התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, כסא מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר-אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים.
  • כפיר: מטוס קרב רב-משימתי, המשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 100 מטוסי כפיר. המטוס יוצר בשני דגמים עיקריים – למשימות יירוט ולתקיפת מטרות קרקע. בנוסף פותח דגם ייחודי לצילום אווירי.
  • לביא: פרויקט לייצור מטוס קרב חד-מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. לאחר שהגיע לשלב של ייצור אבות טיפוס שטסו בטיסות ניסוי החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט.
  • וסטווינד: מטוס מנהלים דו-מנועי, שיכול לשאת בין שבעה לעשרה נוסעים. תכנונו התבסס על תכנון של חברת Aero Commander למטוס סילוני בשם Jet Commander, שזכויות הייצור שלו נמכרו לתעשייה האווירית בשנת 1967[12]. יוצרו 150 מטוסים מהדגם המקורי, ו-244 מטוסים מדגם מתקדם, שנקרא Westwind II. המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 1987.
  • אסטרה: מטוס מנהלים דו-מנועי, שיכול לשאת בין שישה לעשרה נוסעים. אב טיפוס של המטוס טס לראשונה ב-19 במרץ 1984. ב-24 בספטמבר 1984 שבר מטוס האסטרה את שיא המהירות בטיסה מחוף לחוף בארצות הברית למטוס מנהלים, כאשר טס מיו יורק ללוס אנג'לס ב-4 שעות ו-24 דקות[13]. המטוס הראשון מייצור סדרתי טס לראשונה ב-20 במרץ 1985 וקיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית ב-29 באוגוסט 1985. יוצרו 245 מטוסים מדגם זה.
  • גלקסי: מטוס מנהלים בינוני דו-מנועי, טיסת הבכורה שלו נערכה ב-25 בדצמבר 1997 והוא קיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית שנה אחר כך[14].
  • גאלפסטרים G150: דגם משופר של ה"אסטרה". יוצרו 120 מטוסים מדגם זה. המטוס האחרון ירד מפס הייצור בשנת 2017.
  • גאלפסטרים G280: דגם משופר של ה"גלקסי" שהושק בשנת 2012.
  • מפעל מלט של התעשייה האווירית הוא יצרן מוביל בעולם מבחינת כלי הטיס הבלתי מאוישים שיוצרו, נמכרו והופעלו בעולם. "מלט" הוקם על בסיס מיזוג של מפעלי מזל"טים מתחרים שפעלו בשנות השמונים בתעשייה האווירית ובחברת תדיראן. במפעל מפותח התעתוע, מסוק ללא טייס (מסל"ט) טקטי המיועד לדרגי הפלוגה.

פיתוח, ייצור, הפעלה ותחזוקה של כלי טיס בלתי מאוישיםעריכה

 
ה"זהבן "בצבע חום ולידו ה"הרון"

בעקבות לקחי מלחמת יום הכיפורים החל בשנת 1974 פיתוח מזל"ט ה"זהבן" למטרות סיור ותצפית מעל שדה הקרב.המזלט"ים הראשונים הופעלו באופן מבצעי בשנת 1981.

  • זהבן:לדגם הראשון הורכבה מצלמת וידאו מיוצבת, ובהמשך צורפו גם מצלמות FLIR אינפרא אדום ומטע"דים.
  • סידרת מזלטי סרצ'ר:הסרצ'ר נכנס לשירות טייסת 200 ("טייסת המל"טים") של חיל האוויר הישראלי ב-1992. ביוני 1998 קלטה הטייסת את הדגם המשופר, סרצ'ר 2. במקביל לטייסת 200 הופעל הסרצ'ר גם על ידי יחידת המל"טים של חיל המודיעין . הסרצ'ר שימש במשימות סיור ומודיעין בשמי לבנון, בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני, ובלחימה כנגד ארגון חזבאללה במלחמת לבנון השנייה, ביצועי הדגם סרצ'ר 3 היו: שהות באוויר: 18 שעות, טווח: 350 ק"מ, סייג רום: 23,000 רגל.
  • משפחת ה-הרון (Heron) - כטמ"מ המותאם לטיסה בגובה בינוני לטווחים רחוקים במשימות טקטיות ואסטרטגיות. יכולת התפעול של הכטמ"מ מכל מקום בעולם יוצרת שינוי אצל לקוחות ברחבי העולם בגישה לתכנון משימות טקטיות ואסטרטגיות. ההרון מסוגל לשהות באוויר עד 45 שעות ולבצע משימות עד גובה של 35,000 רגל. ההרון משרת כרגע אצל מעל 20 לקוחות בעולם במגוון רחב של משימות לאורך מאות אלפי שעות טיסה מוכחות בפעילות מבצעית.
     
    כטב"ם האנטר במוזיאון חיל האויר
     
    כטב"ם איתן
    איתן: איתן (ידוע גם כ"הרון TP", "הרון 2", ו"מחץ 2") הוא כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) מתוצרת התעשייה האווירית לישראל. הוא מוגדר ככטמ״ם מסוג HALE - High Altitude Long Endurance (רום גבוה, שהייה ממושכת). מבנה ה"איתן" דומה לזה של ההרון 1, אך הוא גדול ממנו פי ארבעה. ביצועי המטוס :מוטת כנפיים: 26 מטר ,אורך: 15 מטר ,מהירות: מעל 370 קמ"ש ,שהות מרבית באוויר: 36 שעות ,סייג רום: 45,000 רגל.
  • נושאים חדשים בפיתוח: מזל"טים זעירים.מזל"טים בהנעה חשמלית, מסל"ט -(מסוק ללא טייס),

השבחת מטוסיםעריכה

במהלך שנותיה עסקה התעשייה האווירית במיזמים רבים של השבחת מטוסים, לחיל האוויר הישראלי, לחילות אוויר נוספים ולחברות תעופה אזרחיות. במיזמים אלה:

  • סטרטוקרוזר: יצירת גרסת כלאיים למטוס בואינג 377 סטרטוקרוזר, שבה הותקנה והותאמה מערכת זנב ודלתות אחוריות של הסי-97 הצבאי במטוסי סטרטוקרוזר נוסעים אזרחיים.
  • "סער": השבחת מטוס סופר מיסטר באמצעות החלפת מנועו במנוע J-52 של מטוס "A-4 סקייהוק". המנוע היה חסכוני בדלק, הגדיל את הטווח בכמעט 500 ק"מ ואפשר לשאת מגוון רחב של חימוש כולל טילי אוויר-אוויר מדגם שפריר 2.
  • "צוקית": השבחת מטוסי פוגה מגיסטר של חיל האוויר הישראלי.
  • "קורנס 2000": ביולי 1987 החלו טיסות ניסוי של אב טיפוס ראשון של "קורנס 2000" – שדרוג להארכת חיי הפנטום, שעיקרו מהפכה אמיתית במערכות האוויוניקה, החימוש, והמכ"ם. ב-9 באפריל 1989 נמסר קורנס 2000 סדרתי ראשון (מס' 668) על ידי התעשייה האווירית לחיל האוויר, ונקלט בטייסת 201.
  • "יסעור 2000": השבחת מסוקי CH-53 סי סטאליון של חיל האוויר הישראלי.

הסבת מטוסי נוסעים למטוסי מטעןעריכה

חטיבת בדק מטוסים בשילוב חטיבת הנדסה, עוסקים בהסבת מטוסי נוסעים של בואינג למטוסים בתצורת מטען. הפעילות כוללת תהליך רישיון לתכנון החדש של המטוס, ותהליך הסבה הכולל בין השאר פתיחת דלת מטען חדשה ושינויים מהותיים במבנה המטוס ובמערכות האלקטרוניקה

  • הסבת מטוסי 747 למטען - מסדרה 100, 200 ו-400
  • הסבת מטוסי 767 למטען - מסדרה 200 ו-300
  • הסבת מטוסי 737 למטען - מסדרה 300, 400, 700 ו-800
  • הסבת מטוסי 757 למטען - מסדרה MD-11
  • הסבת מטוסי 777 למטען - מסדרת 300 ER

החכרה ותחזוקת מטוסים עבור חיל האווירעריכה

תכנון וייצור ספינותעריכה

 
סופר דבורה סימן 3

הדבורה היא סדרת ספינות סיור קלות של חיל הים הישראלי, ספינות אלה תוכננו ויוצרו בסוף שנות ה-70 עקב הצורך לסיור ולחימה נגד טרור ימי. הספינות משמשות בפלגות הבט"ש לפעילות ביטחון שוטף (בט"ש) ולסיכול פעולות טרור ימיות. כיום משרתות בחיל הים דבורות מארבעה דגמים: דבורת שערים, דבורה סימן 1, סופר דבורה סימן 2 וסופר דבורה סימן 3.

בדגמים האחרונים בספינות הסופר דבורה סימן 3 נכללו שיפורים במערכת ההנעה המאפשרת תמרונים מהירים וחלקים יותר, וכן אמצעי לחימה, טילים, אמצעי ראייה מתקדמים, ומערכות מכ"ם ואלקטרוניקה מתקדמות. ספינות רבות משרתות בחיל הים וספינות רבות סופקו גם למדינות זרות.

מבנה ארגוניעריכה

התעשייה האווירית כוללת, בעקבות השינוי הארגוני ב-2019, את החטיבות:

חטיבת מערכות טילים וחללעריכה

 
ראש הקרב של הטיל המתקדם חץ 3, המסוגל ליירט טילים בליסטיים בין יבשתיים בעודם בחלל
תוצרת מפעל מלמ

חטיבת מערכות טילים וחלל (מט"ח) עוסקת במערכות בתחומי השליטה והבקרה, טילים, כלים משוטטים וחימוש מונחה מדויק, לווינות ומשגרי לוויינים, אלקטרו-אופטיקה, וניווט וכן עזרים לאימון ולסימולציה. החטיבה מעסיקה כ-3,500 עובדים. בחטיבה שישה מפעלים:

  • מפעל מבת טילים – עוסק בפיתוח מערכות טילים נגד טנקים, חימוש מונחה מדויק, מערכות ביות, מערכות נשק ימיות וכלים משוטטים. המפעל ממוקם ביהוד. מקור שם מבת: מפעל בי"ת.
  • מפעל מערכות הגנה אוויריות – התפצל ב-2010 ממפעל הטילים, עוסק בפיתוח מערכות הגנה אווירית נגד מטוסים ונגד טילים.
  • מפעל חלל – עוסק בפיתוח, ייצור ושיגור לווייני תצפית ותקשורת (כגון לווייני אופק, עמוס ודרור 1), ובייצור ופיתוח תחנות קרקע.
  • מפעל תממ – עוסק בפיתוח וייצור מטע"דים אלקטרו-אופטיים, מערכות ניווט אינרציאלי, ורכיבי ייחוס ובקרה ללוויינים. המפעל ממוקם ביהוד. מקור שם תממ: תעשיות מכשירים מדוייקים.
  • מפעל טכנולוגיות – ייצור אלקטרוני ומכני, ייצור מערכות קרקעיות, אספקת שירותים למפעלים האחרים של התעשייה האווירית ביהוד.
  • מפעל מלמ – עוסק בפיתוח וייצור טיל החץ, מערכות חימוש טקטיות מדויקות כגון LORA ו-SkySniper וייצור משגרי לוויינים ומכלולי חלל מסוג שביט, מערכות אימון ותחקור (בהם מערכת "אהוד" לניטור ואימון טייסים), רשתות נתונים, מערכות תקשורת שליטה ובקרה. המפעל ממוקם בבאר יעקב. מקור שם מלמ: מערכות לחימה משולבות (בעבר מפעל לייצור מערכות).

חטיבת כלי טיס צבאייםעריכה

החטיבה מתמקדת בשלושה ענפי פעילות: פיתוח, ייצור ותפעול כלי טיס בלתי מאוישים (כולל כלי הטיס עצמם, מטע"דים, תחנות קרקעיות ותקשורת מוטסת וקרקעית), פיתוח וייצור מכלולים של כלי טיס צבאיים, השבחה ותחזוקה של כלי טיס צבאיים. בנוסף ישנה פעילות בחטיבה בתחום פיתוח וייצור מושבים סופגי אנרגיה למטוסים ומסוקים, פיתוח מערכי אימון ופיתוח מערכות שליטה ובקרה.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל מלט – עוסק בפיתוח, ייצור, הפעלה ותחזוקה של כלי טיס בלתי מאוישים.
  • אתר תעשיות גולן – יחידה העוסקת בפיתוח, רישוי וייצור מושבים סופגי אנרגיה המיועדים להפחית מעוצמת האנרגיה בעת התרסקות או נחיתת אונס של מטוסים ומסוקים.

חטיבת תעופהעריכה

תחת קורת גג אחת מספקת חטיבת התעופה מערך שלם של טכנולוגיות ויכולות. החל בתכנון ופיתוח, רישוי, ייצור ותמיכה במטוסי מנהלים סילוניים, מכלולים תעופתיים ורכיבי מטוסים, וכלה בשירותי אחזקה מקיפים למטוסים, מנועים ורכיבים – כולל אחזקה כבדה, השבחות, הסבות ותוכניות פיתוח. לחטיבה גם יכולת הנחשבת תשתית לאומית - מרכז מנהרת הרוח.

מפעלי החטיבה:

  • שירותי בדק MRO - מענה כולל בנקודה אחת (One Stop Shop) עבור תחזוקה, תיקונים ואוברול (MRO) של כלי טיס, מנועים ורכיבים, ומספקת תמיכה במטוסים רחבי גוף וצרי גוף.
  • מפעל מטוסים – עוסק בייצור והרכבת מטוסי מנהלים מאפס ועד מוכנות לטיסה.
  • הסבות ושדרוגים - עוסק בהסבת מטוסי נוסעים למטוסי תובלה חסכוניים, עבור שלל חברות ברחבי העולם, בהן לאחרונה גם עבור Amazon. כמו כן הסבות ושדרוגים צבאיים של מסוקים, מטוסי תובלה ומטוסי קרב/קרב-הפצצה מאפשרים להאריך את טווח החיים המבצעי של פלטפורמות ותיקות ולהשביח את יכולותיהן.
  • מפעל מבנים תעופתיים – עוסק בייצור מכלולים תעופתיים, בהם מכלולי כנפיים, גופי וזנבות מטוסים בעיקר למטוסי נוסעים גדולים, משמש קבלן ראשי של חברת בת של בואינג לייצור בואינג 787 וקבלן משנה ליצרני מכלולים גדולים. כמו כן ייצור מכלולים וחלקים עבור מסוקים ושלל כלי טיס מגוונים.

מפעל רמתאעריכה

  ערך מורחב – רמתא

מפעל רמתא ממוקם בבאר שבע והוקם ב-1967 ביוזמת ממשלת ישראל לפיתוח ומתן תעסוקה לתושבי הנגב. מקור שם רמתא: רכיבים ומערכות תעשיה אוירית. המפעל עוסק בתכנון, ייצור והרכבה של מערכות שונות, בהן:

אלתא מערכותעריכה

  ערך מורחב – אלתא מערכות

אלתא מערכות היא חברה בת בבעלות מלאה של התעשייה האווירית, החברה עוסקת בפיתוח, ייצור ואספקה של מערכות לחימה אלקטרוניות ותקשורת ביטחונית. לחברה שלושה ענפי פעילות עיקריים: ענף מערכות מודיעין חזותי ומכ"ם, ענף מערכות התרעה מוטסות, וענף מערכות מודיעין אותות, לוחמה אווירית ותקשורת. ב-2009 הוקמה חטיבה חדשה בחברה בתחום ביטחון הפנים. בתחילת 2011 הוקמו שני תחומים חדשים תחום מערכות מכ"ם שטח והגנה מרחבית ותחום מערכות מכ"ם רב משימתיות מוטסות. כמו כן נמכרו אחזקות החברה באלישרא. החברה פועלת במעל ל-50 מדינות ברחבי העולם ומעסיקה כ-3,600 עובדים. ב-2011 הסתכמו הכנסותיה בכ-866 מיליון דולר. מקור שם אלתא: אלקטרוניקה תעשיה אווירית.

מפעלי החטיבה:

  • מפעל משגב – עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית, מודיעין, הגנה ומיגון בתחום הימי והיבשתי.
  • מפעל מרום – עוסק בפיתוח וייצור מערכות תצפית מודיעין והגנה בתחום אווירי (כולל מטוסי משימה).
  • מפעל מערכות מודיעין ול"א – עוסק בפיתוח וייצור מערכות לוחמה האלקטרונית, מודיעין אותות ותקשורת.
  • מפעל הנדסה ומערכות – מתמחה בפיתוח וייצור טכנולוגיות ליבה, מוצרי בסיס ומכלולים בתחומים. משדרים, אנטנות, מעבדי אותות ומחשבים ועוד, ומערכות בדיקה.
  • מפעל תוכנה – עוסק במתן פתרונות תוכנה לשאר מפעלי החטיבה.
  • מפעל יבשה – עוסק בלוחמה יבשתית אוטונומית ויתבסס על היכולות הקיימות כיום בתעשייה אווירית בנושאי יבשה, רובוטיקה קרקעית ויכולות להגנת המולדת. המפעל הוקם על תשתית מפעל רמת"א
  • מפעל סייבר – עוסק בפתרונות להגנה, מודיעין והגנת אמצעי לחימה.
 
מטוס בואינג 767-300ER אשר הוסב לתדלוק אווירי בתעשייה האווירית, בעת טיסת ניסוי.

ארגוני מטהעריכה

  • ITC (לשעבר ממ"ן - מרכז מערכות נתונים) – אחראי על שרותי מיחשוב מנהליים לכלל המפעלים. מתמקד בישום תוכנת SAP ERP והתאמתה לצורכי החברה, לדוגמה הרחבה שבוצעה בתוכנה זו לניהול שיפוץ מנועי מטוסים. נוסד בשנות השישים.
  • מהו"ת (הדרכה ותעוד) – מפעיל מערך קורסים והשתלמויות בנושאים רלוונטיים ועוסק בהפקת תיעוד טכני.
  • מערך תנופ"ה (לשעבר שירותים תעשייתיים) – אחראי על נושאי בינוי ותחזוקת מבנים מוסכים.

מפעלים שנמכרו או נסגרועריכה

מגל מערכות בטחוןעריכה

  ערך מורחב – מגל מערכות בטחון

חברת מגל מערכות בטחון הוקמה בשנת 1969 כחטיבה בתוך מפעל מבת ביהוד, במטרה למצוא פתרון שיחסום את חדירות המחבלים לאורך נהר הירדן, בתקופת מלחמת ההתשה בבקעת הירדן. החטיבה הפכה לחברה בשנת 1984, כאשר נמכרו 75% ממניות החברה, תמורת 1.5 מיליון דולר (כלומר לפי שווי שוק של 2 מיליון דולר) לחברת מירה-מאג, שבבעלות אנשי העסקים נתן קירש ויעקב אבן עזרא[18]. התעשייה האווירית המשיכה להחזיק ב-25% מהחברה עד שנת 2003, כאשר מכרה את יתרה המניות שהחזיקה תמורת 6.4 מיליון דולר[19].

מפעל מת"אעריכה

בשנת 1975 החלה הקמתו של "מפעל התחזוקה האווירית" (מת"א) באזור התעשייה עטרות בצפון ירושלים, ביוזמת ראש עיריית ירושלים טדי קולק ושר הביטחון שמעון פרס, במטרה לפתח מקורות תעסוקה יצרניים בירושלים[20]. בשנת 1977 החלה החברה הכלכלית לירושלים בהקמתם של מבנים ייעודיים למפעל בשדה התעופה עטרות, במפעל עבדו באותה עת כבר 120 עובדים והוא עסק בייצור חלפים ותחזוקת מערכות של כלי טיס[21]. המפעל שהוקם בשדה התעופה עטרות התמחה בשיפוץ מסוקים. בין השאר הוסמך כמרכז תחזוקה של חברת סיקורסקי האמריקנית[22], ועסק בשיפוץ מסוקי התובלה מדגם יסעור של חיל האוויר ושל צבא תאילנד[23]. בשיאו העסיק המפעל כ-600 עובדים. אחד הלקוחות הגדולים של המפעל במהלך השנים היה חיל האוויר האמריקאי, לאחר שהחברה זכתה במכרז לשיפוץ מסוקיו המוצבים באירופה[24] בתחילת המאה ה-21 החלו לקוחות בינלאומיים להחרים את המפעל עקב מיקמו מעבר לקו הירוק[25], כולל חיל האוויר האמריקאי[26]. רוב פעילות המפעל הופסקה בשנת 2006[27]. במפעל פועל מתקן להרצת להבי מסוקים[28].

חשדות לפליליםעריכה

בשנת 1981 הורשע מזכיר ועד עובדי התעשייה האווירית, שמואל קישלס, בקבלת שוחד במסגרת פעילותו מטעם הוועד[29].

במרץ 2017 נעצרו 13 בכירים בתעשייה אווירית ובמערכת הביטחון בחשד לעבירות שחיתות, מרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון, גנבה בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים. ע"פ הדיווחים, בכירים בחברות שירותים שילמו שוחד לבכירי התעשייה האווירית כדי לזכות במכרזים[30]. הסתעפות של חקירת המשטרה העלתה חשדות לקיום של מנגנון פוליטי בחברה, במסגרתו סחטו בכירים בוועד העובדים את העובדים האחרים על מנת לפקוד אותם למפלגת הליכוד[31]. שר הרווחה והמזכיר לשעבר של ארגון עובדי התעשייה האווירית חיים כץ, נחקר בפרשה זו באזהרה ובנו, יאיר כץ, הוא אחד החשודים בפרשה[32].

באפריל 2020, הודיעה המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה לארבעה חשודים בפרשת השוחד כי נשקלת העמדתם לדין, בכפוף לשימוע. במרכז הפרשה עומד חבר הוועד, החשוד כי קיבל שוחד מספק מזון של החברה, הציג מצג כוזב ולחץ על עובד שסעד את אשתו החולה להגיע לבחור את יו"ר הוועד[33].

פרשות השוחד בהודועריכה

בתחילת שנות ה-2000 החלה התעשייה האווירית למכור נשק בהיקפים גדולים להודו. באוקטובר 2006 האשימה לשכת החקירות המרכזית של הודו, בכירים לשעבר בקבלת שוחד בסך כ-435 אלף דולר עבור רכישת מערכות טילי ברק מהתעשייה האווירית, בעסקה שנחתמה בשנת 2000. בתום חקירה נטען כי שר ההגנה לשעבר של הודו, ג'ורג' פרננדס, וראש מפלגת סמאטה, ג'איה ג'אילטליי, חשודים כי קיבלו 435 אלף דולר כדי לקדם את העסקה. גם מפקד הצי ההודי לשעבר, אדמירל סושיל קומאר, חשוד במעורבות באי סדרים סביב העסקה, שהיקפה נאמד ב-200-150 מיליון דולר[34]. במרץ 2009, דווח כי עסקה בשווי נוספת, בשוי מוערך של כ-1.5 מיליארד דולר, לאספקת כ-2,000 טילים מדגם ברק-8 לצבא היבשה של הודו, נופחה על מנת לאפשר תשלומים של עמלות, שאינן חוקיות במדינה. העיתון DNA, היוצא לאור בניו דלהי, טען כי בידיו מידע ש-6% מהסכום, שהם כמאה מיליון דולר, מוגדרים "הוצאות עסקיות", שהם בעצם כיסוי לתשלום עמלות או אף שוחד לפקידים בכירים בממשלת הודו, שהיו בסוד העסקה ואישרו אותה[35]. באפריל 2009 הודיעה ממשלת הודו כי לא תבצע עסקאות עם התעשייה האווירית במשך חמש שנים, אם יתברר שהייתה מעורבת בנתינת שוחד[36].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 התעשייה האווירית לישראל בע"מ: נתונים כספיים באתר מאי"ה.
  2. ^ מציגה שיא של כל הזמנים בהיקף ההתקשרויות עם לקוחות: כ-4.5 מיליארד דולר, באתר התעשייה האווירית
  3. ^ שרה ליבוביץ-דר, אל תקראו לו עבריין, באתר הארץ, 28 בפברואר 2001
  4. ^ מכון הבדק ירכיב מטוס סילוני, שמעון פרס מסכם את הישגי התעשיה הצבאית בישראל, דבר, 1 בנובמבר 1957
  5. ^ רחל פרימור, פרשת מוטי הוד בתעשייה האווירית, מעריב, 5 באוקטובר 1973
  6. ^ רחל פרימור, מאז המלחמה מצאה את עצמה התעשייה האווירית בתנופת ייצור מחודשת, מעריב, 15 באפריל 1974
  7. ^ 1 2 יובל אזולאי, שינוי ארגוני בתעשייה האווירית; 5,000 עובדים יושפעו, Globes
  8. ^ "הסכם היסטורי בתעשייה האווירית: 830 עובדים יפרשו". כלכליסט - www.calcalist.co.il. 24 באוגוסט 2016. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  9. ^ אמיתי גזית, שלוש חטיבות בתעשייה האווירית ימוזגו לחטיבת תעופה ענקית עם 5,000 עובדים, באתר כלכליסט, 1 בפברואר 2019
  10. ^ ‫ועדת השרים להפרטה אישרה: התעשייה האווירית תצא להנפקה, חדשות 13
  11. ^ מאז 1970 ונכון לשנת 2019 ייצרה התעשייה האווירית כ-750 מטוסי מנהלים
  12. ^ התעשייה האווירית תייצר מטוסי סילון נוסעים קטנים ־ סיכוי לייצוא, הצופה, 19 בספטמבר 1967
  13. ^ דן ארקין, מטוס המנהלים "אסטרה" השיג שיא טיסה עולמי, מעריב, 4 באוקטובר 1984
  14. ^ דרור מרום, ‏מטוס המנהלים גלאקסי של תע"א קיבל רישוי ממינהל התעופה האזרחית בארה"ב, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1998
  15. ^ התעשייה האווירית תתחזק את מטוסי ההרקולס ב-390 מיליון ש', אתר גלובס, 30 באוגוסט 2017
  16. ^ דחפורים אוטונומיים ומשאיות ממוחשבות: התחומים החדשים של תע"א, באתר גלובס, 29 באפריל 2018.
  17. ^ שרון קדמי, רכבת דו-קומתית ראשונה מתוצרת כחול לבן נמסרה לרכבת ישראל, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2005
  18. ^ גתית פנקס, ‏"הגיע הזמן שאפנה את הבמה במגל לדור הבא", באתר גלובס, 4 ביולי 2006
  19. ^ אבישי עובדיה, ‏מירה-מאג מחזקת שליטתה במגל: רוכשת אחזקות התעשייה האווירית בכ-6.4 מיליון דולר, באתר גלובס, 24 ביולי 2003
  20. ^ יחיאל לימור, התעשייה האווירית תקים מנער בעטרות, מעריב, 24 בפברואר 1975
  21. ^ הושלם תכנון המבנים, דבר, 7 בדצמבר 1977
  22. ^ דרור מרום, ‏מפעל מת"א של תע"א בעטרות הוסמך כמרכז תחזוקה של סיקורסקי האמריקנית, באתר גלובס, 20 ביוני 2001
  23. ^ מאת אמנון ברזילי, התעשייה האווירית תשביח 30 מסוקים של צבא תאילנד ב-22 מיליון דולר, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2001
  24. ^ דן ארקין, התעשייה האוורית זכתה במיכרז לשיפוץ מסוקי חיל האויר האמריקני באירופה, מעריב, 31 בינואר 1983
  25. ^ פליקס פריש, ‏לקוחות בינלאומיים מחרימים את מפעל המסוקים של תע"א שמעבר לקו הירוק, באתר גלובס, 16 בפברואר 2004
  26. ^ מפעל המסוקים של תע"א הפסיד 8 מיליון דולר בגלל מיקומו מעבר לקו הירוק, באתר פורט2פורט, 5 באפריל 2005
  27. ^ דרור מרום, מפעל של תע"א בצפון י-ם גווע מסיבות פוליטיות, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 23 בדצמבר 2007
    תני גולדשטיין, צמצומים צפויים במפעל התעשייה האווירית בעטרות, באתר ynet, 28 ביוני 2006
  28. ^ יואב זיתון, ביקור בשדה התעופה הנטוש בירושלים וב"בית החולים למסוקים", באתר ynet, 2 בנובמבר 2019
  29. ^ ע"פ 288/81 שמואל קישלס נגד מדינת ישראל, ניתן ב-31 במאי 1983
  30. ^ אבי אשכנזי‏, פרשת שחיתות בתעשייה האווירית: 13 עצורים, בהם בכיר לשעבר בצה"ל, באתר וואלה! NEWS‏, 15 במרץ 2017
  31. ^ אלה לוי-וינריב, ‏חשד: אב ובנו נתנו שוחד בתמורה למכרזי התעשייה האווירית, באתר גלובס, 3 באוקטובר 2018
  32. ^ יסמין גואטה, פרשת השחיתות בתעשייה האווירית: המשטרה תחקור את השר חיים כץ באזהרה, באתר TheMarker‏, 21 ביוני 2017
  33. ^ חן מענית, ‏בכפוף לשימוע: כתבי אישום בפרשיית השחיתות בתעשייה האווירית, באתר גלובס, 23 באפריל 2020
    טלי חרותי-סובר, ביני אשכנזי, פרשת התעשייה האווירית: חבר ועד ובכיר במפעל יואשמו בשוחד - בכפוף לשימוע, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2020
  34. ^ אורה קורן, חשד: בכירים בהודו קיבלו שוחד מהתעשייה האווירית, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006
  35. ^ יוסי מלמןחשש בהודו מפרשת שחיתות נוספת במכירת ענק של טילים ישראליים, באתר הארץ, 29 במרץ 2009
  36. ^ כתב כלכליסט, הודו: לא נבצע עסקאות עם תע"א במשך חמש שנים - אם היתה מעורבת בנתינת שוחד, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2009